אור ברסלב
תולעת יעקב סוד התפילין

תולעת יעקב· רבנו מאיר אבן גבאי

סוד התפילין

סוד הציצית

ואחר כך יניח תפילין וטעם קדימת הציצית לתפילין הוא סוד מעלין בקדש ואין מורידין, ועוד שיש להכין הכסא בתחלה ואחר ישב עליו באהל דוד והסוד ידוע למשכיל, ועוד יש בזה סוד נעלם הט אזנך ואשמיעך דברי אלהים חיים, כבר כתבנו כי המצוה רומזת לכלה כלילת יופי והיא כל הגוונים העליונים באים אליה ומתנוצצים בה ומתפארת בהם בשמחה והיא בהם ברה כחמה ויש בה חדרי' פנימיים והם סוף מעלותיה ונקראים הים האחרון, ושם עולה דג אחד לסוף ע' שנה ויוצא ממנו גוון תכלת והיא נוטלת גוון זה ומתקנת אותו ומתעטפת בו מבחוץ כי מבפנים לבושיה מכמה גוונים יפים והסוד ופרשו בגד כליל תכלת מלמעל', והטעם כדי שלא ישלוט עין הרע בתכשיטיה ותקוניה הפנימיים אחר מתעלה הכבוד מעלוי לעלוי עד רום המעלות סוד התפילין, ובדוגמא זו האדם למטה בתחלה מתעטף בציצית אחר מתעלה למעלה בסוד התפילין והוא סוד תמים תהיה עם ה' אלהיך עמו ודאי הכלה מתקנת למעלה והוא למטה:

וזהו סוד התפילין על דרך החכמה העליונה סוד ד' פרשיות של תפילין, פרשה ראשונה קדש לי כל בכור כנגד החכמה העליונה שהוא סוד הבכורה לפי שקדמה לכל והוא פטר רחם כל הויות ושם היו כקרני חגבים ומשם יצאו ונעשו נטיעות גדולות כענין שנא' ישבעו עבי ה' ארזי לבנון אשר נטע ולזה נקרא אב הקדוש העליון בפי חכמי ישראל, פרשה שניה והיה כי יביאך כנגד כ"א ראשונה שבשם וע"י מדה זו יצאו ישראל ממצרים כי היא המוציא העבדים לחירות ולפיכך נזכרת חמשים פעמים בתורה כנגד נ' שערי בינה. פרשה שלישית סוד היחוד כנגד מדתו של אברהם אבינו ע"ה ולפיכך כתוב בה ואהבת והיא אהבת חסד ולזה נקרא אברהם אוהבי ומצד החסד היה מכריו יחידו של המקום ב"ה בעולם. פ' ד' והיה אם שמוע השמרו לכם וחרה אף ה' כנגד פחד יצחק סוד מדת הדין הקשה, וד' פרשיות אלו וא"ו שבשם נוטלן ומתעטר בהם והם כובע ישועה על ראשו ומתפאר בהם ולזה נקרא תפארת ישראל, ומכאן תבין שהקב"ה מניח תפילין, וכל אחת מד' פרשיות אלו צריך לכרכן במטלית והוא דמיון היכל בסוד ההשתלשלות והם מעלות קרובות אל הקדש שהמאורות מסתתרים בהם ולכרכן ג"כ בשער של עגל וטעמו הטעם השעיר וסודו רשע מכתיר את הצדיק, ושער זה חלקו בקדושתנו כי ממקום הקדש מציאותו, ולזה כתב ר' שמעון כן יוחאי ע"ה שיראה השער לחוץ וכשרואה שאנו נותנים לו חלק בקדושתנו מסתלק ואינו מקטרג עלינו אבל כשרואה שאין חוששין לו עולה ומקטרג ואומר פלוני שמתקדש באותה קדושה כך וכך עבירות עשה יום פלוני ונענש על ידו, ולא גלה לנו המאור הקדוש אבי החכמה ע"ה מאיזו פרשה יצא השער, ושמעתי שצריך לצאת מקדש לי כל בכור ולא שמעתי הטעם, ואני אומר באימה ביראה ברתת ובזיע כי שם מקום מציאותו בסוד בעדן גן אלהים היית והמשכיל יבין כי הוא בסוד העבור פליאה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה, וד' פרשיות אלו מכניסין אותם בבתים של עור והסוד ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, והתפירות י"ב ג' לכל רוח כנגד שבטי יה העליונים וכנגדם תחת ים הנחשת י"ב בקר ג' פונים צפונה וגו' והקשר כעין דל"ת רמז על הכלה עטרת זהב גדולה שהיא כוללת ד' חיות והיא רגל רביעי, וקשר של תפילין ר"ל ששם מתחברים הצורות והוא קשר כלם ורצועות באות מהקציצה אל הקשר לרמוז אל האור הבא אליה ממה שעליה ע"י צינורות רוחניות והיא כלולה מהם ומיוחדת עמהם, ושי"ן של ג' כנגד ג' אבות ושי"ן של ד' כי כשבא דוד היתה המרכבה שלמה, ועוד יש סוד נעלם מאד בשי"ן של ד' ושל ג' גנוז באוצרות המעמיקים בחכמה העליונה ואין למוסרו כי אם מפה אל פה, ושני רצועות יוצאות מהקשר ימין ושמאל לרמוז שהכל משתלשל משם עד העולם השפל, עד כאן סוד תפילין של וראש:

ותפילין של יד צריך לכתוב ד' פרשיות אלו ולהכניס בבית אחד והוא כנגד סוד המחשבה העליונה שהכל מתייחד שם והוא כלולה מהכל כענין שרמז חכם הרזים בספרו המלהיב הלבבות והוא אמרו כל הנחלים הולכים אל הים קרא נחלים מראש הבנין ולמטה לפי ששם שופך הנהר היוצא מעדן ומשם בא אל הגן והוא שרמז עליו בשיר השירים גן נעול אחותי כלה והיא נקראת במשל היום האחרון והיא חפירה גדולה שהמים מתכנסים שם גם היא כל המים העליונים מתכנסים בה וכולם נכללים בה, לסוד זה תפילין של יד בבית אחד וברצועה של יד צורת יו"ד רמז אל הידיד המקיימה שאין לה קיום זולתו כענין שכתוב וצדיק יסוד עולם, ולפיכך כתב המאור הקדוש ע"ה שצריך לקרב היו"ד אל הבית שלא יקצץ בנטיעות וכל המרחיק דודה ממנה יתרחק מעדון העולם הבא מדה כנגד מדה

ואחר שעמדת על סתרי התפילין וטעמן כוף אזנך ושמע סוד הנחתן. כשבא להניח תפילין פוגע תחלה בשל יד על הסדר ממטה למעלה כי אין לבא אל המלך אלא בהם כענין שכתוב ואל יבא בכל עת אבל בזאת יבא אהרן אל הקודש ועליה אמר דוד אני בצדק אחזה פניך ויניח מיושב כי באשה קראו מושב והמשכיל יבין, וצריך שתדע כי כל הדברים שהם כנגדה צריכים להיות מיושב והמשנה הרי זה מהפך העולמות ומקלקל הסדרים, ויניח כנגד הלב והיא לב השמים על שהיא כלולה מל"ב נתיבות חכמה ויחבר היו"ד לבית ויכרוך הרצועה על שניהם כדי שלא תשמט ממנו ומיד יכסה אותה כענין שנאמר כנפי יונה נחפה ובמה בכסף שהוא ימין שתהיה רשומה ברחמים, והוא סוד מה שדרשו רז"ל במדרש ילמדנו פרשת בא אל פרעה ובמנחות פרק הקומץ לך לאות ולא לאחרים לאות, שהיא מקום היראה שעולה ממדת הדין הקשה ששם השר הידוע תובע דינים על בניה וצריך להעלימה ממנו שלא יערבב השמחה, וכורך הרצועה סביב זרועו עד שמגיע לאצבע האמצעי וכורך שם ג' כריכות והם סוד הקדושין שעל ידיהם מתיחדים שני דודים והוא סוד הטבעת שבה שניהם קשורים, וכשיניח של ראש צריך לעמוד מפני כבודו של מלך שהוא כמשל עולם הזכר והדברים שהם כנגדו צריכין להיות מעומד ולא יכסה אותם לפי שהם סוד המאורות העליונות שאין שם שום יראה ולא תביעת דין אלא רחמים גדולים ועל זה כתוב וראו כל עמי הארץ וגו' ותניא רבי אליעזר הגדול אומר אלו תפילין שבראש, ועוד יתבאר הטעם ממה שכתבנו בסוד השער:

ולענין הברכה פליגי רבוותא בההיא מימרא דאביי ורבא דאמרי תרווייהו בפרק הקומץ רבה לא סח מברך אחת סח מברך שתים ופרש"י לא סח מברך אחת על של יד ועל של ראש. סח מברך שתים להניח שכבר בירך על של יד וחוזר ומברך על מצות על של ראש הרי שתים וכן כתב הרי"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל וריח פירש לא סח מברך אחת על מצות על של ראש סח מברך שתים על של ראש שצריך לחזור ולברך להניח וכן כתב רב עמרם ובה"ג ז"ל וקבלת ר' שמעון בן יוחאי ע"ה כי תפילין של יד ושל ראש כנגד זכור ושמור ומה זכור ושמור בדבור אחד נאמרו כך ברכה אחת לשניהם:

ולענין הנחת תפילין בחולו של מועד פליגי נמי יש אוסרין מפני שסוברים שהם ימי אות כי"ט ויש מתירין ומוכחי לה מהא דאמרינן בירושלמי חד בר נש אובד תפלוי אתא לקמיה דרב חננאל שלחוה לקמיה דרבה בר בר חנה א"ל הב ליה תפלוי וזיל וכתוב לך א"ל רב זיל כתוב ליה פירוש בלא הערמה מתניתין פליגא עליה דרב כותב אדם תפילין לעצמו הא לאחר לא פתר לה בכותב להניחו פירוש להניחם עד לאחר המועד לעצמו כותב במועד כדי שיהיו מזומנים בידו להניחם אחר המועד מיד אבל לאחר לא אבל להניחם במועד אף לאתר מותר והמאור הקדוש אוסר וזה לשונו:

רב המנונא סבא הכי אמר אלין יומין דאקרון טובים ואינון תפילין דרישא ואינון תפילין

דקב"ה מנח לון ועל דא איקרון טובים בגין דאינון נהרין ברישא דקודשא עילאה ובכל אתר ימים טובים אינון תפילין דרישא דקב"ה מנח לון חולו של מועד דלא איקרי יום טוב אלין תפילין דדרועא דהא לית לה לסיהרא מגרמה כלום אלא מנהירו די"ט תפילין דדרועא דאיהי תפילה של יד לא נהיר אלא מגו נהורא דתפילין של ראש תפילין דרישא י"ט תפילין של יד חולו של מועד ושפיר קאמר והכי הוא ועל דא בחולו של מועד לית עבידתא כגוונא דיום טוב ואצטריך חדוא בגוונא דיליה ובגין כך באלין יומין דאינון תפילין דמארי עלמא אסור להנחא שאר תפילין דהא אלין יומין דאינון תפילין עילאין שראן על רישיהון דישראל קדישין ר' אלעזר שאל לרשב"י אביו אמר ליה תינח תפילין דרישא דשריין על רישיהון דעמא קדישא ביום טוב תפילה של יד דאיהו חולו של מועד היך אנן אחדין לה א"ל בגין דאנן אחדין לה ואיהי יד כהה אסור למעבד עבידתא בסטרא דילה ואצטריך למעבד חדוא בסטרא דתפילין דרישא ועמא קדישא אחדין תפילין ושריין עלייהו בי"ט ובחולו של מועד ואסור לאעברא תפילין דמארי עלמא מעל רישא ולאנחא תפילין אחרנין דאינון דוגמא ודיוקנא דתתאין למלכא דבעי לנטרא ליה לעבדיה אחר ליה עביד דיוקנא דחותמא דילי זמנין דההוא דיוקנא יתחזי עמך כלא יזעון וידחלון מינך לבתר מגו רחימו עילאה דקא רחים ליה מלכא יהב בידיה חותמא דגושפנקא עילאה דיליה כיון דאחיד חותמא עילאה דמלכא בידיה שבק מניה ההוא דיוקנא דאיהו עבד אי ההוא עבדא דחי חותמא עילאה דמלכא בגין ההוא חותמא דאיהו עבד ודאי בר קטלא הוא ההוא עבדא בגין דעביד קלנא בחותמא דמלכא ולא חייש לה ובג"כ אסור לעמא קדישא לדחי' חותמא דמלכא עילאה דשרא עלן בגין דיוקנא דאין עבדין האי במועד ובחולו של מועד כל שכן בשבת דכלא שרא עלן שבת דמעלי שבתא תפלה של יד שבת דיומא תפילין דרישא והכי קא מסדר קודשא בריך הוא לעמא קדישא רחימא דיליה בחול אינון תפילי דעבדו דיוקנא דחותמא דמלכא למהוי נטירין בכל סטרין. בשבתי ובמועדי דאינון יומין תפילין דמארי עלמא חמש מעברן ההוא דיוקנא ומנחי תפילין דמארי עלמא זכאה עמא דאחידן חותמא עילאה דמלכא עד כאן אמר כי ימים טובים אלה הם תפילין דמארי עלמא והם מה שזכרנו למעלה ואמר שנקראו טובים בשביל שמאירים ברישא דקודשא עילאה הוא המאור המניחו פי' כמו בהיטיבו את הנרות. והנה גלה לנו החכם ע"ה סוד האגדה הנזכרת לח"ל בברכות פ"ק אמר שם א"ר אבין בר רב אדא א"ר יצחק מנין שהקב"ה מניח תפילין שנאמר נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו בימינו זו תורה שנאמר מימינו אש דת למו ובזרוע עוזו אלו תפילין ע"כ כבר רמזנו סוד פרשיות של תפילין ולפי שהם מאירים ונוצצי' על ראש דברך אמת וכולם מתייחדים על ראשו והם סוד העטרה שעטרה לו אמו למלך שהשלום שלו לזה כנוהו במשל מניח תפילין ולפי היותנו בצלם אלהים דוגמא עליונה נצטוינו במצוה זו משום והלכת בדרכיו והוא סוד מה שכתוב ראשך עליך ככרמל אלו תפילין של ראש ודלת ראשך כארגמן אלו תפילין של יד סוד כ"י שהיא דלה בערך העליונים לה ועל זה אמר בכאן חולו של מועד כו' דהא לית לסיהרא מגרמא כלום ובגין כך כו' כמו שיתבאר למטה רבי אלעזר כו' תינח תפילין של ראש שהם המאורות העליונות ששורין על ראשי עם קודש ומאחר שהם שולטין אין לדחותם ולהניח תפילין שלנו תפילין של יד סוד דלת ראשך והיא חולו של מועד איך אנו אוחזין אותה כלומר לרמוז אלוה לבדה ואין אנו מניחין תפילין דמות המאורות העליונים שאין לכוין אליה אם לא ביחוד מה שעליה כי המכוין אליה לבדה מקצץ בנטיעות ועבד ע"ז א"ל בגין דאנן אחדין לה לכוין אליה ואיהי יד כהה כלומר מונעת כמו ולא כהה בם לפיכך צריך לימנע מעשיות מלאכה בזמן ממשלתה שלא לקצץ וצריך לשמוח בזמן ממשלת תפילין של ראש לפייס דעתה למלכא דבעי לנטרא כו' החותם הזה הוא סוד המאורות שתפילין שלנו רומזים אליהם והם דמות החותם ובימות החול שהכתרי' החיצונים שולטין נצטוינו אנו עבדי המלך לשאת הדמות ההוא והיה זה לשתי סבות עצומות האחת והיא הנזכרת במשל הזה כלא יזועון וידחלון כענין וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך לפי שבימי הרעה שולטין בראותם אותנו נושאים דמות חותמו של מלך יראו ממנו ולא יוכלו לנו השנית לקבל עלינו עול האמונה הקדושה והיא אמונתו של ישראל והיא עול מלכות שמים בזמן ממשלתן ולא לטעות מאחרי השם אלהינו ולתקוע בלבנו אמונתו שאין חוץ ממנו אבל בשבתות וימים טובים זמן הגלות המאורות סוד החותם הגדול של מלך שמסר לעבדיו שנאמר כי לי בני ישראל עבדים צריך להעביר ממנו הדמות ההוא ואם דוחה חותמו של מלך בשביל דמותו הנה הוא בן מות כו מזלזל בכבודו של מלך ומראה בעצמו שאינן שולטים בימים ההם והוא מה שדרז"ל יבאו שבתות וימים טובים שהם עצמם אות וממה שכתבנו בסתרי מצוה זו יתבאר לך היות התפילין עולם קטן כוללים העולם הגדול ואי אפשר אלא שנרויח בענין הגדול הזה דע כי ארבע פרשיות אלו באותיותן ובחבורן ובכתריהן רומזות לחכמות העליונות ולזה נצטוינו בהנחתן בב' משכנות השכל והם הלב והמוח ובהיותן כתובין כראוי מיד ראוי ומונחין כראוי בראוי אין ספק שדבוקן גדול כי קדושתן חמורה ולכן ארז"ל על וירם יד במלך שחלץ תפילין בפניו והוא כי התפילין כמו שכתבנו קבלת עול מלכות שמים והתקשרות הצורות והכרת אדון הכל בכולן משועבדים אליו כמו שהעבד משועבד אל אדוניו וקבלו בני ישראל למלכי בית דוד למלכים הנה מודים למלכות ה' כי משיח ה' הוא ובזה רוצה להודיע מלכותו בארץ וכן התלמיד לרב כי הוא מקבל שפע ממנו להכיר על ידו לאדון הכל על כן מורא רבך כמורא שמים ובחלוץ תפילין בפניו הוא פורק עול ממנו וזהו שארז"ל על אין לנו חלק בדוד מלמד שכפרו בעיקר והנה האותיות האלו כתובות על הקלף דמיון הלוחות שהיו כסא לאותיות הכתובות בהן והוא רמז למעלות שבמלכות שהם כסא לחכמות העליונות שהאותיות רומזות אליהם והמטלית שכל אחת מהפרשיות כרוכה בו רמז למעלות אחרות שהם כסא למעלות ההם כי הכל משתלשל זה מזה וזה כסא לזה והעליון אצל התחתון כדמיון נשמה לגוף והשער רמז למציאות הידוע לחכמי ישראל והכל לצורך גמור כאשר ישר בעיני החפץ לעשות ית' הוא אצל העליונים דמיון הקליפה הסובבת לפירי ולזה באה ההלכה למרע"ה להיות התפילין נכרכין בשער בסוד הן עשו אחי איש שעיר וכסוי עור מכסה על הכל והוא עולם הגלגלים המורגש לנו וי"ב תפירות רמז לי"ב מזלות כנגד י"ב גבולי אלכסון וי"ב שבטי ישראל עליון ותחתון ורצועות באות מהקציצה אל הקשר להראות איך עולם היסודות קשור עם העולם העליון והשתלשלות ההשפעה וההשגחה אליו ממנו בכח המושל על הכל יתעלה הנה למדנו לפי דרכנו כי מי שאינו מניח תפילין מעביר האמונה הקדושה מעליו ופורק ממנו עול מלכות שמים ומראה בעצמו שאין לו אלוה והוא בכלל פושעי ישראל בגופן וארז"ל קרקפתא דלא מנח תפילין אין להם חלק לעולם הבא אבל ימחה מספר חיים סוד עשר ספירות והמחוי משם שוב אין לו תקנה והמניח תפילין מעיד על עצמו שיש אלוה שמקבל עליו עול מלכותו ונעשה כסא על מה שתשרה שכינה ועליו נאמר נעשה אדם בצלמנו:

אמר רשב"י ע"ה כשאדם משכים בבוקר ומתעטף בציצית ומניח תפילין בזרועו ובראשו ובא לצאת מפתח ביתו ונוגע במזוזה רשומה בשם הקדוש ארבעה מלאכים מזדווגים עמו ויוצאים עמו ומלוין אותו עד בית הכנסת ומכריזין לפניו תנו כבוד לבן המלך ורוח הקודש מכרזת עליו ואומרת ישראל אשר בך אתפאר ואותו רוח הקודש מעיד עליו לפני הקב"ה ואז מצוים לכתוב לפניו כל בני היכלו כל אותם הידועים לפניו הה"ד ויכתב בספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו כד"א בחשב האפוד אותם העושים לשמו אומנות בכל אומנות של תפילין בבתיהם ברצועותיהם בבתי בתיהם אומנות ש ציצית בחוטיהן אומנות של מזוזה ואלה הם חושבי שמו וכתיב וחושבי מחשבות ולא עוד אלא שהקב"ה משתבח בו ומכריז עליו בכל העולמות ראו בריה זו שבראתי בעולמו והנכנס לב"ה ואין תפילין בראשו ואין ציצית בבגדו ואומר אשתחוה אל היכל וגו' הקב"ה אומר איה מוראי והרי הוא מעיד עדות שקר בעצמו:

גדולה מצות תפילין שכל המניחן מאריך ימים שנאמר ה' עליהם יחיו כדאיתא בפרק התכלת ואמר רבא כל המניח תפילין ומתעטף בציצית וקורא ק"ש ומתפלל מובטח לו שהוא בן העולם הבא ואמר אביו ערב אני בו שאין גיהנם שולט בו רב פפא אמר ערב אני בו שכל עונותיו נמחלין:

ואחר שהניח תפילין והוא מוכתר בשכינה ישם פעמיו דרך בית הכנסת במרוצה כענין שנאמר נדעה נרדפה לדעת את ה' כי בהלוך בתי כנסיות ובתי מדרשות מעורר הלוך הרחמים מסבה לסבה ובכניסתו ימלך באבות העולם מתקני התפלות. ויקדים זכותם כדי שתהיה תפלתו רצויה ויאמר ואני ברוב חסדך והוא חסד לאברהם אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך וה פחד יצחק מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל ישראל סבא:

גרסינן בפרק שלשה שאכלו א"ר יהושע בן לוי לעולם ישכים אדם לבית הכנסת כדי שימנה מעשרה ראשונים שאפילו מאה באים אחריו קבל עליו שכר כולם שכר כולם ס"ד אלא אימא נותנים לו שכר כנגד כולם. ועל דרך האמת י' ראשונים הם כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם והם תשלום הקדושה ולסוד זה ארז"ל כל דבר שבקדושה אינו בפחות מעשרה והבאים אחר עשרה ראשונים אינם אלא משום ברב עם הדרת מלך שכבר נשלמה הקדושה בעשרה ראשונים בדוגמא עשרה עליונים ודע עוד כי האחרון המשלים לעשרה נוטל שכר כנגד כולם לפי שהוא כדוגמת הכלה המשלמת המנין וכולם מאצילים עליה אורם נמצאת נוטלת שכר כנגד כולן:

ובסתרי התורה על הראשון הנמצא תחלה בב"ה אשרי חלקו והרי הוא במעלות הצדיק אצל השכינה וזה סוד ומשחרי ימצאונני וא"ת הרי דרז"ל בשעה שהקב"ה בא לבהכ"נ ואינו מוצא שם עשרה מיד כועס משלו משל למה הדבר דומה למלך ששלח לבני המדינה שימצאו עמו יום פלוני במקום פלוני עד שבני המדינה מזמנים עצמם השכים אחד מהם ובא לאותו מקום בין כך בא המלך ומצאו שם א"ל איה בני מקום פלוני א"ל אדוני המלך אני באתי מהם והרי הם באים אחרי למצות המלך וייטבו דבריו בעיני המלך וישב שם אצלו ויספר עמו ונעשה אהובו של מלך הם מדברים ויבואו בני המדינה ויתפייס המלך עמהם ויפטרם לשלום ואם בני המדינה אינם באים ואחד אינו משכים לספר עם המלך להראות שבני המדינה מזמנים עצמם לבא למצותו מיד כועס ובכאן כיון שאחד משכים והקב"ה בא ומובא אותו מעלה עליו כאילו כולם נמצאים שם ומיד מתחברת השכינה עמו והרי הוא בדוגמת הצדיק הידוע ואם אחד אינו משכים לבית הכנסת כתיב מדוע באתי ואין איש ואין עשרה לא כתוב אלא ואין איש להתחבר עמי להיות אצלי כד"א איש האלהים והוא סוד ידוע לחכמי לב:

ודע כי מיום שגלינו מארצנו וחרב מעוז מקדשנו נשאר לנו מקום התפלה במקומו והוא לנו למקדש מעט ונקרא ב"ה הקטנה כנגד ב"ה הגדולה של מעלה ודע כי בב"ה של מעלה יש שנים עשר שרפים ממונים להשגיח על כל מי שמצערין ודוחקין האומות ונקראים חלונות וזהו מאמר חכם הרזים משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים ואלה משגיחים תמיד במשכימים לב"ה ונמנין מעשרה ראשונים ועולים וכותבין אותן למעלה. ולסוד זה ארז"ל לעולם אל יתפלל אדם אלא בבית שיש בו חלונות שנאמר וכוין פתיחין ליה וגו' כדאיתא בפרק אין עומדין לרמוז כי כמו שיש למעלה צריך להיות למטה לפי שהכל מכוון זה כנגד וה וכתב המאור הקדוש ע"ה שצריך לפתוח שנים עשר חלונות כנגד של מעלה בב"ה של מטה וראה בעין השכל מלאכת המשכן ובנין בית המקדש היו ציורים לדברים רוחניים לתבנית המרכבה ולא נודע לנו איך מתקשרים הדברים הרוחניים עם הגשמיים האלה ובשיעור זה כמו שלא נודע לנו איך יתיחסו הגשמיים האלה שבגוף האדם ובשיעורו ובתבניתו וחלקיו עם הנפש וכיצד היא הנפש אך כאשר נדע כי הנפש עם גוף האדם הזה הוא אדם מפני החבור הזה והגוף הוא משכן הנפש באיזה אופן שיהיה נדע שיש להם יחס, כן יש לנו לומר בענין המקדש והמשכן ומאהבתו של הקב"ה בישראל עשה דרך וסולם ממקדש של תעלה למקדש מטה לשכון בתוך עם סגולתו ומאז גלתה שכינה עם בניה לשמרם בכל מקום שהם יש לה מקום קצת כנגד של מעלה בב"ה של מטה ולזה צריך שיפתחו בו חלונות שיתדמה קצת לשל מעלה וצריך שיהיו פתוחות נגד ירושלים כי לשם אנו משלחים תפלותינו כדי שיעלו משם דרך ישר בלי מונע והוא המסע הראשון מי"ח מסעות שהתפלה עולה בהם כמו שיתבאר במקומו באר היטב בס"ד ועוד יש בדבר סוד נעלם והוא כי התפלה עולה ובוקע כל האוירין ומקשר המאורות הקדושים ואין דרך לעלות אלא אם יהיה לו מקום ועוד יתבאר זה:

ויסדר הברכות דתניא בפרק התכלת רבי מאיר אומר מאה ברכות חיוב אדם לברך בכל יום שנא' ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל וגו' אל מה אלא מאה וטעם הדבר ע"ד החכמה העליונה מפני שאנו צריכין לפתוח המעין ולהמשיך מים חיים מהלבנון להשקות נטיעות הגן כענין שנאמר וברכות לראש בדיק וכתוב והמלך שלמה ברוך, לזה אנו צריכין לברך מאה ברכות שהוא תשלום הכל שכל אחת בלולה מכולם נמצאו עולין למאה והנה הם קשר הנפש ברוח והרוח בנשמה והנשמה בש"י ודע כי מעשר המאה עשרה ומעשר העשרה אחד בסוד ישראל לוי כהן כדרך המעשרות והנפש המברכת בכל יום מאה ברכות הנה יגיע מהם עשר לרוח ותתקשר עמה ויגיעו מהעשר של הרוח אחד לנשמה ותתקשר עמה והנשמה בש"י והוה סבה להתנוצצות האור על הדברים העליונים בשלמות אבל מי שאינו מברכן בכל יום הנה הוא מפריד בין הכחות התחתונות וכנגדו בעליונות ומקלקל צורתו ומקבץ נטיעות נפשו וכבר ידעת כי דוד המלך יסדן לפי שהיו מתים ק' נפשות מישראל בכל יום כי בהסתלק מי הבריכה העליונה מסתלק חי העולמים ומתעוררת מדת המות עד שהבין ברוח הקודש ותקן להם ק' ברכות שנאמר נאם הגבר הוקם על ולו היה נאה לתקנה כי אין לו חיים אלא מאדם הראשון והמשכיל יבין:

תוכן העניינים

תולעת יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה