תולעת יעקב· רבנו מאיר אבן גבאי
סוד השופר ותקיעותיו
גרסינן במסכת ראש השנה פרק ראוהו בית דין כל השופרות כשרים חוץ משל פרה מפני שהוא קרן ויהיבנא טעמא בגמרא חדא משום שאין קטיגור נעשה סניגור ועוד מפני שהוא קרן ואמר אביי חדא דשופר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה שופרות והאי דפרה כיון דקאי גלדי גלדי כשני שופרות דמי ועוד מפני שהוא קרן טעם שפסלו של פרה מפני שהוא קרן כי מורה על תוקף הדין וכל גבורות השור בקרניו והוא הקטיגור ואנו צריכים לעורר הרחמים ולהמשיך החיים מהמקור ולא להמשיך המות שהוא כח השור וזהו אמרם או קטיגור נעשה סניגור ועוד שקרן הפרה יש בו חללים הרבה ומורה קצוץ ופרוד ואנו כל כוונתנו ליחד הדברים ולהמשיך הרחמים לחבר האהל להיות אחד ולפיכך אנו צריכין לתקוע בשופר של איל שהוא מורה רחמים סוד הקול הפנימי שאינו נשמע וכן קורין לדכרא יובלא ויוצא ממנו הקול הנשמע כלול באמ"ש ונקרא שופר שמשפר כל מה שתחתיו מיופי אורו והדרו:
כתיב אשרי העם יודעי תרועה וגו' אמר יודעי ולא שומעי או מריעי ללמדך שהכל תלוי בידיעה פנימיית בתקיעת שופר והסוד הנרמז בה ומה הוה רצונו של מלך בגזירה ההוא והיודע זה הוא המרוצה לפניו ועבודתו שלמה וכבר הארכנו בזה במה שקדם ה' באור פניך יהלכון המשילו יודעי כוונת הענין וטעמו להולכים באור שלא יכשלו ולא באור הגשמי אבל באור הפנים העליונים שאין תכלית וקצבה לאור ההוא ואמר יהלכון לרמוז שיזכו עוד לעולם הבא לאור באור ההוא סוד האור הצפון לצדוקים לעתיד לבא והוא האושר שהזכיר בתחלה שאין אושר למעלה ממנו ובויקרא רבה אשרי העם יודעי תרועה אמר רבי יאשיה וכי אומות העולם אונם יודעים להריע כמה קרנים יש להם כמה סלפנים כמה בוקינא יש להם ואתה אומר אשרי העם יודעי תרועה אלא אשרי העם אלו ישראל שיודעים לרצות את בוראם בתרועה מה עושה הקב"ה עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים עד כאן. הנה בארו ע"ה כי מה שכתוב אשרי העם יודעי תרועה אין הכוונה בו הידיעה להריע כי אם הידיעה בה לרבות המצוה בתרועה ההיא וזה אי אפשר כי אם בידיעת כוונתו ורצותו בה והיודעים זה הם ישראל כי הם יודעים דרך ה' אשר הורם ולהם בלבד גלה סודו ולזה יודעים לרצות בוראם ולשנות דעתו מרעה לטובה לפיכך צריך התוקע לדעת טעם הדבר ולכוין אליו כי הוא סרסור בין ישראל לאביהם שבשמים לכפר בעדם לבעל הדין ולהמשיך הרחמים וזהו עשיית הטוב בעיני ה' כי כפי ההתעוררות העולה מלמטה מתעורר נגדו למעלה ואם הדברים עולים כהוגן ובכוונה שלמה הנה גורם להתעוררות הרחמים מסבה לסבה והעושה כן מוצא חן בעיני השם בחמלת ה' על עם סגולתו בנו בחירו יעץ אותם כמה עצות טובות להנצל מיד מבקשי רעתם ולבלתי המסר בידם וזאת העצה היעוצה לעורר הדברים העליונים בסוד פעולתם ולהיות הפעולה שלמה בדוגמא עליונה בתקיעת השופר למשה מעוררים השופר העליון בכחותיו כי הקול ההוא היוצא מן השופר מחובר מאש ומים ורוח ועולה למעלה עד שמגיע אל הכסוי ההוא המכסה את הירח ובהשגיח הכסוי ההוא ורואה התעוררות הרחמים עולה מלמטה וכנגדו מתעורר למעלה נדחה משם והולך לו בפחי נפש הנה כי תקיעת שופר למטה מעביר רוח הטומאה ותוקף הדין למעלה ודוחה את הערלה ומעביר הגלולים מן הארץ והארץ האירה מכבודו וכשהחטאת עובר מן הפתח תפלתן של ישראל מתקבלת ברצון כי קם המלך מכסא דין וישב על כסא רחמים וכל זה בהתעוררות מטה. ואם תאמר היאך יכול הקול התחתון לעורר העליון או התעוררות של מטה לעורר דוגמתו למעלה דע כי המעלה התחתונה סוף המחשבה העליונה מוכנת תמיד לקבל מהעליונים לה כי אין מעצמה כלום ואינה מקבלת מלמעלה אם לא בהתעוררות התחתונים כפי מעשיהם וכשישראל עושים רצונו של מקום גורמים שמחה ואורב אבן ישראל. והנה יש הכנה והעולם העליון המאור שממנו זורחים שאר המאורות משפיע עליה שפע וברכה והנה כלולה מכל צד וכשאין עושין רצונו של מקום גורמים קצוץ בינה ובין דודה ומתרחקת ממנו כענין שכתוב ובפשעכם שולחה אמכם ואם הבנים מסתלקת כפי מה שרואה בה מפשעי בני אדם וכשהיא מסתלקת גם הגנן מסתלק ואינו עובד האדמה ומיד לפתח חטאת רובץ ומקיפין אותה מכל צד כי כשזה מסתלק זה בא אל המקדש ויונק והיא משלמת הדין ועושה נקמה בגורמים לה דבר זה נמצאת למד כי כפי ההכנה שמוצא בה המאור העליון כך פועל בה אם טוב ואם מוטב וכשישראל תוקעין שופר למטה הנה הקול ההוא כלול מאש ומים ורוח והוא סוד הרחמים עולה למעלה ודופק באבן זאת ומצטבעת מגווני הקול ההוא ואחר שהיא שלמה מהתעוררות התחתונים השופר העליון מתעורר בסוד הקול היוצא ממנו כלול מאש ומים ורוח סוד קול הרחמים ונמשכים ויורדים עד ים האחרון ונכללת מעליונים ותחתונים והעיר שושן צהלה ושמחה:
קבלו רבותינו זכרונם לברכה כי התרועה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה ודע כי התקיעה פשוטה רמז למדת רחמים ותרועה למדת הדין פשוטה לפניה כנגד מדת החסד ופשוטה לאחריה כנגד מדת הרחמים והתרועה באמצע שלא תהיה מדת הדין גוברת אבל תהיה ממוצעת ביניהם להמתיקה לבל תעשה חרון אפה ולמען יכבשו רחמיו את כעסו והותיקין תוקעין כל סימן בנשימה אחת לחבר את האהל להיות אחד ותמצא עשרה קולות כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם:
ובמדרשו של רבי שמעון בן יוחאי ע"ה ואינו עשרה ואינון תשעה חד כללא דכלא ותוקעין כל בבא ובבא שלש פעמים נמצאו עשר קולות עולות לשלשים והטעם שכל אחד מהשלשה כלול מכולם ועוד ירמוז לשלשים מעלות כי גבוה:
מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם ותמצא שני סימנים שהם תרועה ושברים כנגד מדת הדין הקשה ומדת הדין הרפה וכנגדם שני ימים של ראש השנה וכשהדברים מכוונים על הכוונה הנזכרת עולין למעלה ומעוררין השופר העליון לקראת התחתון והשמן הטוב על הראש ומשם בארה ובראות צורר היהודים כן מתערבב והלך לו ובהסתלק זה מן המקדש הכבוד עולה מעילוי לעילוי ויושבת בחיק דוד וזה סוד אשרי העם יודעי תרועה שמעלין התרועה ומקרבין אותה אל הדעת והיא רעיתו שנאמר ותרועת מלך בו ועליה אמר שלמה אחותי רעיתי ה' באור פניך יהלכון מיד מתעטר המלך שלמה באור העליון אור הפנים העליונים שנאמר עליו ומתוק האור וכל הנחלים הולכים באור ההוא ומריקים אותו ביום האחרון. ובויקרא רבה שופר שפרו מעשיכם אמר הקב"ה אם שפרתם מעשיכם הריני נעשה לכם כשופר הזה שמכנים בזה ומוציא בזה ביארו עליהם השלום כי מעשיכם הטובים סבה שהמאור העליון כל השפע והאור שמכניס מצד זה שהוא בית קבול מוציא מצד זה ומשקה כל מה שתחתיו ובאור פניו יהלכון וזו היא גדולתן של ישראל בעשותם הטוב והישר בעיני אביהם שבשמים כי בשלומה של מלכות שמים והיה לנו שלום:
תפלת מוסף אלהינו ואלהי אבותינו מפני חטאינו גלינו מארצנו וכו'. א"י היא משכן הכבוד העליון ובית מלכותו ואינה מקיימת עוברי עבירה וכן כתיב ולא תקיא הארץ אתכם וגו' וכן מצינו בכותיים מפני שלא ידעו משפט אלהי הארץ שהם המצות וזה גרם לישראל גלותם ממנה כי טמאוה והיא סבה שנתרחקה הארץ העליונה ולפיכך נתרחקו גם הם ממנה וגלו מהארץ מדה כנגד מדה וזה סבה שבטלו הקרבנות כי בהמ"ק של מטה מכוון כנגד בהמ"ק של מעלה ובו העבודה לה' ולא נשאר כי אם פרי שפתינו שנאמר ונשלמה פרים שפתינו לזה אנו מבקשים שיבנה במהרה בימינו ותשוב העבודה למקומה כי חוצה לארץ לא הותרה מפני שהוא רשות אחר ואמר ותגדל כבודו כלומר שיתעלה הכבוד השוכן בבית המקדש של מעלה בראש ההרים מקום הגדולה וכן אמר גדול והיה כבוד הבית וגו' וכתיב נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים גלה כבוד מלכותך לומר שיפשיט את כתנתו שהוא מתעלם בה ע"ד שעבוד והם סוד הבגדים הצואים ובזה יתעלה הכבוד שהוא מכוסה לעין כל וגילויו יהיה עלינו כלומר לצרכנו כי כל ישועתן של ישראל תלויה בגלוי הכבוד וצאתו מגלותו ואז יקרב פזורנו כו' כי זה תלוי בזה והביאנו לציון עירך מקום העבודה ושם נעשה לפניך וכו' כי תכלית שאלתנו זה הוא לעבוד את ה' ולא לתכלית אחר:
עלינו לשבח יש אומרים כל השנה שלא שם חלקנו כחלקם לבד מראש השנה שאומרים כהם כי עדיין לא נתן להם חלק אבל בשאר ימות השנה שחלקם מבורר אומר כחלקם וכן בר"ה אומרים ללא יועיל כי אל הוא לשון כח וחלק אז לשרים שלהם ובר"ה לא חלקום עדיין אבל בשאר ימות השנה חלקם נתון להם והם אל לא יועיל כי אין בידם לשנות חלק הנגזר להם וישהא מעט בין לא יושיע לואנחנו פן ח"ו ישתמע כוי"ו מוסיף ולא יאמר אבל אנחנו כורעים כי יהושע יסדו וחתם בו הושע למפרע ע' מעלינו לשבח ש' שלא עשנו ו' ואנחנו כורעים ה' הוא אלהינו. על כן נקוה ראשי תיבות עכן כי עכן יסדו כשנתן תודה ורמז בו שמו בראשו תיבות ויש אומרים וכסא כבודו וטעות הוא אלא צריך לומר ומושב יקרו דהכי הוא בספר היכלות וכתוב באורחות חיים דאין לומר ככתוב בתורתך אלא ככתוב בתורתו דכולו הוי נסתר ואין ראוי שיהיה לנוכח זה ויש אומרים ככתוב וידעת היום וכו' ע"כ וסודו של עלינו לשבח בארנוהו למעלה:
אוחילה לאל הוא סוד הנסתר ברום חביון, אחלה פניו הם המאורות אשר לפניו והם פניו היוצאים ממנו, אשאלה ממנו וכו' הכל דרך נסתר להורות מקום השאלה ומתוך שבח זה נראה שהוא רשות לשליח צבור שאמר אשר בקהל עם וכו':
על כן נקוה לך ה' אלהינו שבח זה מכוון מאד עם עלינו לשבח, ור"ל כי אחר שאנו חלק ה' ועם סגולתו וכל הגוים כאין נגדו כי הם מתפללים אל אל לא יושיע ולא יצילם בעת רעתם אבל אנו שאנו משתחוים לפני מלך מלכי המלכים שהוא בעל היכולת ופועל כרצונו בעליונים ותחתונים כי הוא בורא הכל ואין עוד זולתו עם היות שאנו בגלות וסובלים צרות רבות ורעות לא שכחנו שם אלהינו ונפרוש כפינו לאל זר אבל אנו מחזיקים בתורתו ועל כן יש לנו תקוה ובטחון גדול לראות מהרה וכו' כי לו אנו מקוים שיוכל להושיענו ולחדש עולמו ולהשלים כוונתו בבריאה והוא מה שיאמר וזה אמרו על כן נקוה לך ה' אלהינו לראות מהרה בתפארת עוזך הוא גלוי הכבוד סוד ויתן עוז למלכו בנטות עליו קו הרחמן סוד תפארת ישראל וכל זה להעביר הגלולים ורוח הטומאה מן הארץ הראשונה להעביר מחשבת הנחש אשר חשב מתחלה כי נשלמה כוונתו ואז והאלילים כרות יכרתון כי להם הם עובדים והכל זה נגד זה לתקן עולם במלכות שדי כי לא נשלמה כוונת הבורא בבריאה כי נמשכה פד עתה רוח הטומאה בעולם ורוח הקודש נעלמת דרך שעבוד ועתה יתעורר לחדש העולם ולתקנו במלכות שדי כמו שהיתה הכוונה מתחלה וכשיבער הקדוש ברוך הוא עבודת זדים ורוח הטומאה מן העולם אז כל בני בשר יקראו בשמך וכמו שכתוב כי אז אהפוך אל עמים כי זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו להפנות אליך כל רשעי ארץ כי הכל יבא תחת מלכות שמים בהסתלק המונע ואז יכירו וכו' ויקבלו כולם את עול מלכותך כי המלכות שלך היא כי יתייחד בכבודו וכמו שכתוב והיתה לה' המלוכה וגו':
מלכיות זכרונות שופרות הם סוד שלש מדרגות שאנו מעוררים ביום זה בתפלתנו ואנו מזכירים מלכות בתחלה כי כן הוא סוד ההתחלה ממטה למעלה וזה השער לה' זכרונות סוד זכר צדיק לברכה ויזכור אלהים את רחל והוא היחוד השלם ובפרק בתרא דראש השנה מנין שאומרים מלכיות תניא רבי אומר אני ה' אלהיכם בחדש השביעי אלו מלכיות ר' יוסי בר' יהודה אומר אינו צריך הרי הוא אומר והיה לכם לזכרון לפני אלהיכם שאין תלמוד לומר אני ה' אלהיכם ומה תלמוד לומר אני ה' אלהיכם זה בנין אב כל מקום שנאמר זכרונות ושופרות יהיו מלכיות עמהם. הנה גלה לנו רבי יוסי היחוד הגמור בהיות הזכרון מחובר במלכות ובזה יתחדשו כל טובות העולם מעלה ומטה והמלכיות נרמזות באני ה' אלהיכם ובמכילתא דרשב"י ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ה' אני הוא שנפרעתי מדור המבול וכו' אני ה' מלכות כל מקום שמזכיר גנות עבודה זרה מזכיר שבחו של מקום עד כאן שופרות הוא למעלה סוד השופר העליון יובל הוא ובפרק בתרא דראש השנה שנינו אין פוחתין מעשרה מלכיות ואמרין עלה בגמרא הני עשר מלכיות כנגד מי אמר רבי לוי כנגד עשרה הלולים שאמר דוד בספר תהלים ואסיקנא הנך דכתיב בהו הללוהו בתקע שופר וכו' רב יוסף אמר כנגד עשרת הדברות שנאמרו לו למשה בסיני רבי יוחנן אמר כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם דע כי אלה הקדושים לא נחלקו אבל כלם נתכוונו לדבר אחד והם סוד עשרה מעלות הידועים לחכמי לב רבי יוחנן בן נורי אומר אם אחר שלש יצא ואיבעיא לן בגמ' היכי קתני ופשטינן לה מהא דתניא אין פוחתין מעשרה מלכיות מעשרה זכרונות מעשרה שופרות ואם אמר שבעה מכלן יצא כנגד שבעה רקיעים רבי יוחנן בן נורי אומר הפוחת לא יפחות משבעה ואם אמר שלש מכולן יצא כנגד תורה נביאים וכתובים ואמרי לה כנגד כהנים לוים וישראלים אמר רב המנונא אמר שמואל הלכה כרבי יוחנן בן נורי השבעה רקיעים הם שבעה ימי בראשית ואין הכוונה לגלגלים המורגשים אבל לכחם וסבתם העליונים והם מכלל העשרה הנזכרים והשלשה שאמר כנגד תורה נביאים וכתובים כנגד חותם אמת תורה שבכתב ונביאים כנגד למודי ה' וכתובים כנגד מלכות בית דוד ואמרי לה כנגד כהנים שוד הימין ולוים סוד השמאל וישראל סוד המכריע והשאר כעין ענפים עם היות הכל אחד ובהמצא אלו ימצאו כולם:
ומתחיל שלש מלכיות מן התורה ואומר ה' ימלוך לעולם ועד הבהקת האור מהמאור העליון הכולל מה שעליו בעולם ועד סוד דו פרצופין לא הביט און ביעקב וגו' שמטתו שלמה והוא היכל הקדש הפנימי שאין מגיע לשם לא און ולא עמל, אבל אברהם ויצחק שם מקום הפסולת ה' אלהיו עמו והוא כחו הפנימי תרועת מלך בו הוא שאמר עליה אחותי רעיתי ותרגם אונקלוס ושכינת מלכהון ביניהון והוא היחוד הגמור והוא סוד ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר ויהי בישורון מלך נקרא ישורון על כחו הפנימי שהוא עושה שורה בין האבות:
ובדברי קדשך כתוב לאמר ה' מלך גאות לבש מצד הגדולה לבש ה' עוז התאזר מצד הגבורה והם המלבושים שלבש הקב"ה וברא את העולם וזהו שאמר אף תכון תבל בל תמוט והסוד הנסתר אף תכון תבל היא ארצו של הקב"ה העומדת על עמוד אחד ששמו צדיק ובעמדה על זה עומדת על שבעה ותבל נתונה עליהם בל תמוט עולם ועד. שאו שערים ראשיכם השערים הם שערי בינה ופתחי עולם הם הזרועות והראשים הם העליונים עליהם ואומרים לשערים שישאו ראשיהם וינשאו פתחי עולם ויבא בהם מלך הכבוד הוא מלך ישראל. ודע כי יש סוד נעלם בסדר זה והוא מורה לנו עילוי הכבוד והתבלעו בנרתקו ואסור למוסרו אם לא בקבלה פה אל פה ולשרידים אשר ה' קורא ועליהם נאמר מעת היותה שם אני וגו' ותקנו לומר זה ביום שנברא העולם ולא אוכל לפרש:
ועל ידי עבדיך הנביאים כתוב לאמר כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו ה' צבאות אני ראשון וגו' להודיע כי הכל דבר אחד אין שם רבוי חלילה כשלהבת קשורה בגחלת ולפיכך יו"ד בראש ויו"ד בסוף והראשונה מורה שהוא ראשון והאחרונה שהוא אחרון והאמצעי כי מבלעדיו אין אלהים והכל הוא ואין זולתו ואין חוץ ממנו והסתכל בצורת האל"ף ויתגלו לך תעלומות חכמה ועלו מושיעים סוד עמודי הבית בהר ציון הכלול מהם לשפוט את הר עשו והוא מחוץ למחנה מושבו ואשים את הריו שממה והוא כנגד ההר הטוב הזה וכשישפטוהו ויצא חייב ויתקיים מקרא שכתוב בלע המות לנצח ואז היתה לה' המלוכה כענין כי לי כל הארץ, וזהו שאמר והוה ה' למלך סוד מלך ישראל על כל הארץ כי יתייחד בכבודו ביום ההוא שיעביר את רוח הטומאה מן הארץ והיה ה' אחד ושמו אחד כי כל ומן שהם קיימים אין היחוד שלם, ולא אמר ה' ושמו אחד לפי שרומז לנו שני יחודים והוא שקודם יתייחד האצילות בה' אחד ואח"כ תתעלה הכלה עם כל צבאיה ותתייחד עם דודה ואז יהיה ה' אחד ושמו אחד, ותמצא בכל מקום כי נביאים קודמים לכתובים כי כן הסדר כמו שרמזנו למעלה ובכאן שנה הסדר והקדים הכתובים לנביאים והטעם כטעם התרועה שפשוטה לפניה ופשוטה לאחריה להמתיקה והשלים בתורה לרמוז איך הידיד לה חומת אש סביב לבל יבא ערל וטמא והורה עוד על היחוד כי הראשון אחרון והאחרון ראשון כענין שכתוב אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים ובפרק בתרא דראש השנה אמר רב הונא שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד זו מלכות:
היום הרת עולם. אמר זה על אדם הראשון שנברא ביום זה ובו נגמר הריונו של עולם והוא היה תכלית הבריאה וכאלו ביום זה נתחדש עולם בכללו ואתיא כרבי אליעזר כדאמרינן בפרקא קמא דראש השנה כמאן מצלינן האידנא זה היום תחלת מעשיך כרבי אליעזר דאמר בחמשה ועשרים באלול נברא העולם וביום ששי שהוא ראש השנה נברא אדם הראשון ובו ביום. נדון ויצא בדימוס פירוש חפשי מן העונות ולפיכך הוקבע היום הזה יום משפט לכל הדורות כדאמרינן בפסיקתא בי"א נדון ובי"ב יצא בדימוס אמר הקב"ה לאדם הראשון אתה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין זה ויצאת בדימוס כן עתידין בניך להיות עומדין לפני בדין ויוצאין בדימוס וזהו שאמר היום יעמיד במשפט כל יצורי עולם, ועל דרך האמת ירמוז לנו סוד הבריאה וכמו שאמרו זכרונם לברכה בה"א נברא העולם הזה. וכן אמרו בהבראם בה"א בראם הוא היום הזה ולזה אמרו הרת, וטעם יעמיד במשפט כמו מלך במשפט יעמיד ארץ כי הוא מעמיד, אם כבנים אם כעבדים אם תדיננו כבנים הרי אנו בניך נולדים בביתך כי מארצך יצאנו העמוסים מני הבטן העליון רחמנו כרחם אב על בנים שנאמר בנים אתם לה' אלהיכם וזה סוד מה שאמרו זכרם לברכה בפרק מפנין כל ישראל בני ישרים הם, אם כעבדים לעבדך באנו הנה לעשות את אשר צויתנו בתורתו ומזה אנו נקראים עבדים שנאמר כי לי בני ישראל עבדים עבדיו בני אמתו אשר ילדה לו בביתו ואין אנו כשאר עבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס אלא כאותם העובדים מאהבה ולזה אמרו עינינו לך תלויות לא כשאר עבדים שנאמר עליהם כעיני עבדים אל יד אדוניהם עד שתחננו ותוציא לאור משפטנו שנצא בדימוס כמו שיצא אדם הראשון שהיה סימן לנו ובזה יתקדש שמך עלינו, ואומר שלש פעמים סדר זה כנגד מלכיות זכרונות ושופרות וכנגד שלשה עולמות:
אתה זוכר מעשה עולם עתה מתחיל הזכרונות סוד ספר זכרון שבו נזכרים כל מעשה העולם בסוד הזכירה ופוקד כל יצורי קדם עליהם בסוד הפקודה כי במה שלפניו גלוי כל תעלומות והמון נסתרות שמבראשית כי הכל לפניו ובידיעה מה שלפניו יודע הכל ומזה זוכר כל המפעל וכל היצור לא נכחד ממנו כי אחר ששרש כל יצור ממנו ולפניו א"א שיעלם ממנו דבר ממה שהיה ק העולם ועד העולם ומזה צופה ומביט עד סוף כל הדורות ומזה אין אדם מתנועע למטה שאינו עושה רושם למעלה והכל גלוי לפניו כי עדיו מגיע וזה סוד גדול אי אפשר להאריך בו במקום זה והמבין זה ידע כמה צריך להזהר מהעבירות ובקיום המצות כי תביא חק זכרון היום הזה חוק מפני תקיעת שופר והוא יום זכרון שבו נזכר הכל להפקד כל רוח ונפש מראשית כזאת הודעת ומלפנים אותה גלית והוא מה שאמרנו למעלה שאדם הראשון נדון ביום זה ויצא בדימוס והוא היה סימן לכל הבאים אחריו ואם תשכיל תבין כי חק וזכרון הם המתועדים יחד ביום זה לעיין ולהשגיח בעניני העולם זה היום תחלת מעשיך שבו נברא אדם הראשון שבשבילו היה תחלת מעשיך ויאמר עוד כי אדם הראשון היה תחלת מעשיו ולא נחשב לכלום בערכו כל מה שנעשה כי הוא היה התכלית ובזה היום תחלת מעשיו שעתה מחדש העולם לתת לכל גויה וגויה די מחסורה ומחדש בריותיו וקורא להם שם חדש כי יצאו בדימוס והוא זכרון ליום ראשון כמו שעשה לאדם הראשון כי חק לישראל הוא כי השופר מחוקי התורה הוא משפט לאלהי יעקב יום משפט לאלהי יעקב המלך המשפט ועל המדינות בו יאמר כן כל עיר ועיר מדינה ומדינה עם ועם יש להם שורש למעלה והם בית דין הגדול וכן כל מה שתחת ממשלתם נדון ביום זה ובריות גם כן יפקדו להזכירם כו' זכירה ופקידה כאחד כי הם יחד משגיחים בכל עניני העולם כי זכר כל המעשים כו' הכל מבואר בדברינו הקדומים וגם את נח באהבה וכרת נח איש צדיק סוד הזכירה ונולד מהול כי טוב הוא ונכנס בתיבה ההיא לקיום העולם כבתחלה והכל דוגמא להרבות זרעו כעפרות תבל ככוכבי השמים עפר הארץ העליונה תבל ארצו והוא החול שבשפת הים האחרון ויזכור אלהים את נח נזכר למעלה ומתוך כך נזכר למטה ואת כל החיה הם החיות היוצאות מן החיה אשר תחת אלהי ישראל ואת כל הבהמה היוצאות מן בהמתו של צדיק אשר אתו בתבה הנזכרת ויעבר אלהים חיים רוח תנחומין על הארץ העליונה וישוכו המים המלוחים מן מדת הדין הקשה שהיתה הארץ מכוסה בהם. ווה סבת חרבן העולם וישמע אלהים את נאקתם עלתה נאקת בני ישראל עד האלהים עליון אז ויזכור להם בריתו ובהיות הברית נזכר בזכר הרחמים באברהם יצחק ויעקב נגאלו ישראל למטה וגם אני שמעתי וגו' ואזכור את בריתי כמה דאת אמר ויזכור אלהים את רחל וזה מבואר:
ובדברי קדשך כתוב לאמר זכר עשה לנפלאותיו פי' כשהזכרון מתחבר בכנסת ישראל אז פועלת נסים והם זכר לנפלאותיו הסתומות והנעלמות שהם למעלה נתיב לא ידעו עיט חנון בסוד וחנותי את אשר אחון טרף נתן ליראיו כענין שכתוב ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וגו' וממרחק תביא לחמה יזכור לצורך העולם בריתו כי בזה יתקיים העולם ואם יש נספה בלא משפע ויזכור להם בריתו וינחם כרוב חסדיו:
ועל ידי עבדיך הנביאים כתוב לאמר הלוך וקראת באזני ירושלם העליונה זכרתי לך חסד נעוריך דברי הידיד לאחותו זכרתי לך חסד נעוריך שעשית עמי אתה והאהובים בניך אהבת כלולותיך שבשבילם היינו כלולים יחד ומאירים פנים אל פנים בחבה רבה צאתך ממצרים אתה ובניך ונמשכתם אחרי בארץ לא זרועה מקום החרבן והשממון שלטנות סבה חיצונה לקבל התורה במקומם להכניעם כדי שאסתלק בכבודי והיה השבח הגדול הזה לישראל וגורמים אל הכבוד שישובח בשבילם וכן המדה בהיותם נוהגים דרך ישרה וגם היא הגורמת כי שבה אמם עליהם וחזרו לעשות רצון אביהם, הבן יקיר לי אפרים זכור אזכרנו כלומר אזכור בכבודי לצרכו ובני בכורי ישראל על כן המו מעי לו כי הם נשואים מן הרחם העליון ולפיכך רחם ארחמנו נאם ה' וזכרתי אני את בריתי אותך בשבילך ולצרכך והקימותי לך אקים הברית עם העולם לצרכך כי כן היה בימי הנעורים:
אלהינו ואלהי אבותינו זכרנו בזכרון טוב מלפניך כאשר אמרנו בסוד הזכירה כי הוא כולל החיים היורדים מלמעלה להניח ברכה אל ביתו ובזה יתבסם הדין ופקדנו בפקודת ישועה ורחמים משמי שמי קדם הם המאורות הראשונים שמי השמים העליונים שהם שמותיו של הקב"ה והם מרכבה לנסתר שנאמר לרוכב בשמי שמי קדם והם מעיני הישועה והרחמים וזכור לנו אהבת קדמונים וכו' עקידת יצחק מורה לנו כבישת מדת הדין של מעלה לפני החסד העליון ולפיכך אברהם עקד את יצחק שהוא הפחד והדין הגדול לבל ישרוף העולם באשו וזהו שכבש רחמיו ונהפך לדין לעשות רצונו כן יכבשו רחמיך את כעסך ביום זה ויגולו רחמיך מלמעלה ממקור החיים על מדותיך וכו' ותכנס לנו לפנים משורת הדין בסוד רב חסד מטה כלפי חסד ובעבור שמך הגדול ישוב חרון האף הגדול העליון מעמך ומארצך ארץ חפץ וזה צורך. השם הגדול כי אם תעשה המדה חרון אפה מה יעשה לשמו הגדול כי זוכר כל הנשכחות והוא סוד ויגולו רחמיך על מדותיך שאו הם נזכרים ובזכירתם נזכר אנחנו ועקידת יצחק לבסם הדין סוד מדתו בסוד מדת החסד וימצאו החיים והרחמים לרחם עלינו וזהו זוכר הברית סוד הזכירה:
אתה נגלית בענן כבודך נגלה השם הגדול בענן כבודו היא האש האוכלת בראש ההר על הר סיני כי התורה נתנה בשמו הגדול וישראל השיגו מראה הכבוד בלבד והוא עב הענן שנאמר הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם כי בזולת זה לא יוכלו להכיל רעם גבורותיו, מן השמים השמעתם קולך כי מן השמים נתנה תורה שנאמר מן השמים דברתי עמכם וכתיב מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ומשם בא הקול אל הארץ ומשם הגיע לישראל שנאמר ועל הארץ הראך את אשו וגו' וכתיב ודבריו שמעת חתוך האש וזה סוד פנים בפנים דבר ה' עמכם וגו' בקולות וברקים עליהם נגלות הם סוד שבעה קולות שנתנה בהם תורה והם שבע מחיצות של אש ובקול שופר הוא אילו של יצחק ולפיכך חזק מאד, ויהי ביום השלישי הוא היום השלישי לימות עולם מוצא התורה ולפיכך נתנה ביום השלישי ובשבת, בהיות הבקר בהתעוררות זכותו של אברהם בעל החסד, ויהי קלת חסר והוא הקול החזק שנאמר עליו קול גדול ולא יסף והוא הכולל שאר קולות, וענן כבד הוא עב הענן הנזכר למעלה, וקול שופר הזק מאד הוא הקול הפנימי והיה יוצא מתוך הענן וכמו שכתוב ויהי כשמעכם את הקול מתוך החשך. ודע כי שלש מחיצות היו שם והם חושך ענן וערפל וקול זה יצא פנימי מכולם משה ידבר דכתיב הנך יפה רעיתי וכתיב כחוט השני שפתותיך והאלהים יעננו בקול דכתיב הנך יפה דודי אף נעים וכתיב שפתותיו שושנים והוא סוד ישקני מנשיקות פיהו ובמתן תורה היו הכרובים פניהם איש אל אחיו וכל העם רואים את הקולת שומעים את הקולת לא כתיב אלא רואים הקולות לא כתוב אלא את הקולת לרמוז השגה ומה השיגו והוא כטעם ואראה את ה' ובזה השיגו תעלומות חכמה וכל העתיד לבא עד דורו של משיח ואת הלפידים ובתחלה ברקים והכל אחד אלא שבתחלה כעין הברקת ברק ואש עוברת ואינה עומדת ואח"כ כעין הלפידים מוכנים להשגה ואת קול השופר הוא הקול הנשמע היוצא חן השופר העליון המשער מה שתחתיו ולפיכך שפר חסר והוא גדול ועליון שבהם ולפיכך חזק מאד:
ובדברי קדשך כתוב לאמר עלה אלהים בתרועה מדת הדין מסתלקת בתרועה יהוה שהוא מדת רחמים הופיע בקול שופר שהוא קול פשוט וכבר כתבנו למעלה כי בשופר של מטה הופיע השופר העליון והרחמים מתעוררים ומדת הדין מסתלקת וזהו שכתוב אשרי העם יודעי תרועה משברים מדת הדין הקשה מלשון ויודע בם את אנשי סוכות ואז ה' באור פניך שהוא אור הרחמים יהלכו בחצוצרות וקול שופר הריעו שברו אותם שלפני המלך ה' כענן מפסיק ויכנס בן אצל אביו תקעו בחודש שופר התבאר למעלה. הללויה הללו אל בקדשו כבר התבאר בתפלות של חול.
ועל ידי עבדיך הנביאים כתוב לאמר כנשוא נס והוא שרש ישי אשר עומד לנס עמים וכשינשא למעלה ויהיה נכון הר בית ה' בראש ההרים תראו וכתקוע שופר העליון תשמעו יתקע בשופר גדול הוא המוציא עבדים לחירות ואז ובאו האובדים ויש בו רמז לגלות הגשמות והמשכיל יבין וה' עליהם יראה באור פני מלך חיים כי באו מארץ עיפתה כמו אופל וי אליהם אור חציו למען לא יכשלו באבן נגף ללכת לבטח דרכם לאור באור החיים
שנינו בפרק בתרא דראש השנה אין מזכירין מלכיות זכרונות ושופרות של פורענות. דע כי כמו שיש מלכיות זכרונות ושופרות של טובה בהר ה' ובמקום קדשו כן יש כנגדן של פורענות חוץ למחנה שכינה והמזכיר אותם ביום ראש השנה שמדת הדין מתוחה גורם שיזכרו עונותיו ויריעו מזלו ומטעם זה קבלו אנשי האחת שלא נזכיר ביום זה בתפלתנו שום חטא ועון ואשמה ורשע מכל מה שחטאנו לפניו שלא יתן פתחון פה לשטן העומד במארב חצרים פן מצא לו עדים באיבה והציל עינינו וסמכוהו על מה שכתוב אשמרה דרכי מחטא בלשוני אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדו:
גרסינן במסכת ראש השנה פרק קמא אמר רבי כרוספדאי אמר ר' יוחנן שלשה ספרים נפתחים בראש השנה אחד של צדיקים גמורים ואחד של רשעים גמורים ואחד של בינונים צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים רשעים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר למיתה בינונים תלוים ועומדים מראש השנה עד יום הכפורים זכו נכתבים לחיים לא זכו נכתבים ונחתמים למיתה דע כי הספרים הנזכרים כאן הם כנגד אבות העולם וצדיקים גמורים שמכינים בחסד כסא ובזכותן טללי אורה וחיים נמשכים לעולם השמטה נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים חדה כנגד מדה ורשעים גמורים שמטים הכסא לכף חובה במעשיהם ומעוררים מדת המות נכתבים ונחתמים למיתה מדה כנגד מדה והבינונים כנגד המכריע תלויים ועומדים עד יום הכפורים אם זכו ועשו תשובה הרי הכריע הכסא לכף זכות נכתבים ונחתמים לחיים, והיינו דאמרינן בשלהי פ"ק דקידושין תנו רבנן לעולם וראה אדם עצמו כאלו חציו זכאי וחציו חייב וכל העולם כלו כאלו חציו זכאי וחציו חויב עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת העולם כלו לכף זכות כו', וכבר הודענו בספר זה כי החטא גורם הסתלקות המאור העליון מעל הראשים העליונים ואז מפני הרעה נאסף הצדיק שאז מתעוררת בהסתלקות האם והכלה מרוחקת מדודה בסוד ובפשעכם שולחה אמכם וזהו סבת הגלות והשפלת שונאיהם של ישראל והעבד מולך והשפחה יורשת גברתה ותחת זה רגזה ארץ החיים ומחמלת הקב"ה על מעשה ידיו ברא את התשובה ולולא תקנה זו לא היה העולם מתקיים וכשהאדם חוזר בתשובה מתקן מה שעוות כי גרם שתלקח האם מעל הבנים וגלה ערותן ובשובו בתשובה התשובה חוזרת על בניה להניקן ולכסותן כבתחלה והסוד אשרי נשוי פשע כסוי חטאה:
ודע כי במצות שאדם מסגל בעולם הזה נעשה לו מלבוש רוחני הנקרא בלשון רבותינו רז"ל חלוק ולפיכך מצות עשה רמ ח כנגד אברי האדם ובהסתלקו מן העולם מתלבש במלבוש זה לאור באור החיים להתעדן בעדון העולם העליון להכילו באמצעותו ולולא מלבוש זה לא יזכה לאור העליון גם לא יקום בתחית המתים אבל ידחה אל מקום הנחש הערום וכתיב במרדכי הצדיק ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות דוגמת הלבוש שמתלבשים בו הצדיקים בגן עדן ועטרת זהב גדולה דוגמת העטרה שמתעטרים בה הצדיקים לעתיד לבא וכתיב ביהושע הכהן הגדול הסירו הבגדים הצואים מעליו והוא משל על מלבושי החומר וכתיב וילבישוהו בגדים משל על המלבוש הנזכר ומלאך ה' עומד משל על העטרה הנקראת מלאך ה' ובמסרה מגלה פרקא קמא אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא עתיד הקב"ה להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק שנאמר ביום ההוא יהיה ה' צבאות לעטרת צבי ולצפירת תפארה לעושים צביונו ולמצפים תפארתו ובתחלה צריך להפשט מהחומר בסוד הסירו הבגדים הצואים ואח"כ מתלבש במלבוש ההוא וכל עוד שהחומר קיים אינו מתלבש למעלה והסוד אין אדם זוכה לשתי שלחנות ויש לתמוה על מה שאמר והשטן עומד על ימינו לשטנו ומה יועיל זה ואחר שנטל נשמתו ומה לו להשטינו עוד ואם יהושע הכהן הגדול כך ואיך נמלט אנחנו, התשובה בזה כבר הודיענו חלק השטן בבנין האדם וכשרואה חלקו פגר מובס לארץ אין חפץ בו ומשתדל לבל יתלבש החסיד ההוא במלבוש המעולה ההוא ואם מתלבש הרי חלקו בטל ועובר מן העולם ועוד כי כל עוד שלא נתלבש בו הנפש פוקדת את הגוף ונמצאת פקודה זו נחת רוח לזה:
ודע כי מלבוש זה אינו מספיק כי אם לעדון התחתון בג"ע של מטה ולפיכך מלבוש זה ארוג מהמעשה אבל לעדון העליון בסוד גן עדן של מעלה צריך מלבוש אחר יותר זך ויותר פנימי כערך גן עדן של מעלה אבל גן עדן של מטה והנה בעלות הנשמות הטהורות לעולם העליון להשתחוות לפני המלך ה' צבאות מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו מתלבשות בלבוש יקר רוחני נארג מפנימיות כוונת התורה וסתריה וכוונת המצות וידיעת הטעמים המופלאים הנרמזים בהם בקיימו אותם וכוונת התפלה וסתריה ותועלותיה המופלאים כענין שהודענו בהם וכשעולה הנשמה למעלה ומגעת להיכל הנקרא עצם השמים ששם נארגים אלה המלבושים המלאך צדקיאל נוטלה ומלבישה בלבוש זה ומשם עולה ונצררת בצרור החיים ואם כן ראה כמה יצטרך אדם לדקדק במעשיו ללכת דרך ישרה לעשות רצון בוראו כי זה כל האדם ואומרים בשלהי פ"ק דקידושין רבי שמעון בן יוחאי אומר אפי' צדיק גמור כל ימיו ומרד באחרונה אבד כל ראשונות שנאמר צדקת הצדיק לא תצילנו ביום רשעו ואקשינן עלה וניהוי כמחצה זכיות ומחצה עונות ומשנינן אמר ר"ל בתוהא על הראשונות ואם תאמר מה יהיה מצדקותיו אשר עשה ואם הוא אבוד מחיי הפעולה הבא צדקותיו למה יאבדו דע לך שלא יאבדו כלל אלא אם יש צדיק שהולך בדרך ישרה מוסיף טובות החוטא ההוא על טובותיו והוא שכתוב יכין רשע וצדיק ילבש החוטא ההוא מכין והצדיק לובש וכן כתוב כסוי חטאה וזה אמרם רז"ל זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע לא זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגיהנם כי כשהצדיק מתלבש בכסוי החוטא ההוא מיד נופל הוא במקום הנקרא מצולת ים מקום המים הזידונים ומכסין אותו בסוד ותשלך במצולות ים כל חטאתם ואפילו רשע גמור כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירין לו שום רשע שנא' ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו וכבר הודענו תועלת התשובה וההתעוררות ההוא עולה עד התשובה העליונה והוא סוד אמרם רז"ל גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר שובה ישראל עד ה' אלהיך והיא מתעוררת וחוזרת על בניה והוא סוד שובו והשיבו שישובו הם ואז ישיבו האם על בניה וזהו תיקונם וכבר ידעת מעלת בע"ת ממה שאמר רבי אבהו בפ"ח ובפרק אין עומדין במקום שבע"ת עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד כי מקום בע"ת נעלה מאד הוא המאור העליון העולם הבא הנקראת תשובה ולפיכך נקראו בעלי תשובה ומקום הצדיקים למטה כמה מעלות מקום הצדיק עמודו של עולם אלה יורשים ארץ החיים למטה ואלה יורשים ארץ החיים למעלה עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו ואמר יעשה כנגד היובל העליון עולם החירות ולזה בא בלשון נסתר ומפני שהתענית מזבח כפרה וצריך כל בעל תשובה להתענות ולהקריב חלבו ודמו במקום חלב ודם הקרב על גבי המזבח בזמן שבית המקדש קיים ונסלח לו דאמר רבי יהודה מתוך התענית מחלישין אבריו של אדם וגובר עליו יסוד האש ובאותה שעה מקריב חלבו ודמו באותו האש והוא הנקרא מזבח כפרה לזה ראיתי להביא בכאן סוד התענית שחבר הר"ם דיליאון כפי מה שראה בסוף סתרי החכמה: