תולעת יעקב· רבנו מאיר אבן גבאי
הקדמה
יתברך וישתבח שמו של הקב"ה, אשר לו הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש, וראשון בלי ראשית אחרון בלי תכלית, כענין שכתוב אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים, עתה הוא אחד יחיד ומיוחד מכל צד ועבר ופנה, אתה הוא נמצא וממציא כל הנמצאים מראש ועד סוף ואתה עלתם ומאמתת מציאותך נמצאו ועדיך ישובו לעת קץ ונשגב ה' לבדו ביום ההוא, והוא גלי עמיקתא ומסתרתא, והוא ושמו אחד כדכתיב אני ה' הוא שמי הוא האור הגדול שאין חיל בעליונים ובתחתונים להכילו מרוב בהירותו ועוצם אורו והוא כחשך בערכו והוא מסתתר בתוכו כענין שכתוב ישת חשך סתרו. ועל והשם הנעלם הזה אמר רבי אליעזר קודם שברא והקב"ה את העולם היה הוא ושמו בלבד:
ודע כי קודם הגלות עולמו של הקב"ה היה האור הקדמון יחיד ומצד עלויו לא היה נוטה לשום צד כלל והיו כחותיו נעלמים ונסתרים בתוכו, ולפי שאין הכרה בכבודו בא החפץ והובהק ממנו בכח עלתו אור פנימי נעלם מכל הנבראים כענין שכתוב ונעלמה מעיני כל חי וגו' וכתיב נתיב לא ידעו עיט וגו' וכתיב מגלה עמוקות מני חשך וגו' וכתיב והחכמה מאין תמצא. עוד בא החפץ ונאצל ממנו בכח עלתו אור שני ועליו נאמר ואי זה מקום בינה. והוא המוציא הרוחות הנעלמות לפועל ציורי רוחני. עוד בא החפץ ונאצלו מהאור הזה הז' מאורות הכותרים עד יסוד הארץ התחתונה. סוף המחשבה העליונה אשר העמיקה לעשות ולהמציא כלי להריק לעולם השפל לקיום הנמצאים ע"י האדם השלם מחבר הנבראי' מקשר הנמצאות בכח צורתו סוד הנשמה האצולה מזוהר המאורות שרשי הנמצאים, ומצד זה יש כח בידו להכריח את עצמו לאיזה צד שירצה, כי הוא מוכלל מעליונים ותחתונים מימינים ומשמאילים, כענין המשל הנמרץ שמשלו ביצירתו דמיון הבונה מדינה נכבדת עד מאד מבנינים רבים ונוראים מהם נגלים ומהם נסתרים ובסוף בנה ארמון נכבד וצייר בו כל עניני המדינה, ולזה נקרא אדם עולם קטן וענין זה נעלה מאד, וכאשר עלה במחשבה הטהורה ובחפץ הפשוט לברוא האדם בראו בדוגמא עליונה ונוראה מאד בצורתו והשגתו ביוצרו מה שלא השיגו אחד מהעליונים הנבראים כמוהו עד שתעו כל הבריות אחריו ובאו להשתחוות לו דימו שהוא בראם, ואמר להם אני ואתם בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו, וכל זה מהפלגת מעלתו. על דרך שאמרו בפסיקתא פרשת בחדש השלישי אמר רבי לוי תפוח עקבו של אדם הראשון הוה מכהה גלגל חמה. ואם יש למדרש הזה ענין כפי מה שקבלו אבירי ישראל מכל מקום לא יפלא שיהיה כפשוטו לגדולת מעלתו, כי ראשון הנבראים יציר כפיו של הקב"ה הוא היה סבת הנבראים והכל נתקן בעבורו, וגם אם הרב בהמורה בפרק י"ג מהחלק השלישי ירחיק זה אנו אין לנו אלא קבלת חכמינו הקדושים, ואין לתמוה שתהיה מעלתו גדולה ממעלת מלה"ש ואפי' באחד מחלקיו, ומרוב חכמתו קרא (שבעים) שמות לכל אחד מהנבראים וכלם נכתבו בספרו והוא מה שלא השיגו מלאכי עליון כדכתוב ויקרא האדם שמות, ואם יש לספק ולומר מה היתה חכמתו של אדם הראשון בזה הוציא בתנועת שפתיו מלות שונות ולקרוא שמות. לכל דבר כדי שיוכר על ידי השם ההוא עד שנאמר שהיתה מעלתו בזה גדולה ממלאכי השרת, אבל הכוונה כי ברוח הקדש שעליו בנה אותיות ומלות מיוחסות עם הדבור הפנימי, בשביל שהשמות ההם יורו על שורש הדבר ההוא, וכאלו נאמר שבידיעות התחתונים ידע סוד המרכבות העליונות כי כל נברא מטה יש להם שורש למעלה שאם לא כן איך מתקשרים חלקי העולם הזה, אם אין ליסודות שורש למעלה ואם אין לנבראים שורש למעלה איך מתפשט ההשפעה וההשגחה מאדון הכל בהם וזאת היתה חכמה נפלאה כי השיג מקור ושרש כל דבר וכנהו בשם ההוא והוא שמו ודאי, ובראו ממבחר המקומות והוא הר המוריה, ולא הספיק זה להיותו בתכלית השלמות עד שהכניסו במקום קדש הקדשים גן עדנים נטע שעשועים להשתעשע בסוד עשר חופות הידועות לחכמי ישראל, ונתלבש שם בלבוש יקר זיו של מעלה וכבוד השם היה חופף עליו, והעביר הקב"ה לפניו דור דור ודורשיו דור דור ופרנסיו עד שהגיע לדוד המלך ע"ה וראה שאין לו חיים והוסיף לו שבעים שנה משנותיו שנא' בלותי בשמן רענן, זהו שאמרו ז"ל, אמר אדה"ר הכניסני הקב"ה לג"ע ושמחני שם והראני מקום הצדיקים והראני מלכיות ואבדן, ובכללן בן ישי, ולקחתי משנותי שבעים שנה והוספתי לו שנאמר ימים על ימי מלך תוסיף וגו', ועל זה היה משבח דוד ואומר כי שמחתני ה' בפעלך זה אדם הראשון פועל הקב"ה ולא פועל ב"ו מעשי ידיך ולא מעשי ידי ב"ו, ושם הורד לו ספר על יד רזיא"ל ועל ידו השיג השגות נמרצות בעולם העליון מה שלא השיגו מלאכי עליון, וכשהובא אל אדם היו העליונים מתקבצים לשמוע סתרים נוראים הגלויים בספר ההוא והיו אומרים רומה על השמים אלהים וגו' עד שאמר לו הדרניא"ל המלאך אדם חום על כבוד יוצרך וחתום הדברים כי לא הורשה אחר זולתך להסתכל ביפיו של מלך, והיה גנוז עמו ובו היה משתמש בגנזיו של הקב"ה היו נגלים לו סתרי העליונים וצורות המרכבה וסוד העליונים וחיובן, וע"פ השגתו בעליונים ידע סוד הדבור החיצוני וכל הלשונות והמבטים ונכנס בידיעת הרוחניים הקדושים וגם בידיעת הרוחניים הנקראים שמות הטומאה, וכן השיג חכמת הכוכבים והמזלות ועתי הממשלה ומשטרן וחיובן והדברים הצריכים להשפיע הרוחניות מהם בסוד הטלמסים, וידע סוד עבודת הקדש והחול, ומי השיג כהשגתו בעליונים ותחתונים, ואחר כל השבח הנזכר הזהירו לבל יטעם מעל אלהיו אשר עשה לו את כל הכבוד הזה פן יסבב הריסת הבנינים הנוראים, ויצוהו על עץ הדעת טוב ורע לבל יחשך אחר אשת זנונים ולא יפותה בחלקת לשונה ובמתק אמריה ולא יכניס צלם ויגרום להסתלקות האור הבהיר מעליו ולהשאר בדד ושומם ממנו, והוא עבר ברית הפר חק ויקב חור בדלת הכסף ויהפך לאיש אחר, ודי בזה מלהאריך לשון ולהרחיב פה בדבור הגדול הוה וראוי לחוס על כבוד יציר כפיו של הקב"ה וללמוד מדרכיו כי חס עליו ולא גלהו, וזה היה סבה שהושפל ממקום קדושתו וגורש ממקום חיותו והופשט בגדי קדש ולבש בגדים אחרים וגרם לו ולבאים אחריו מיתה במקום חיים נצחיים חדה כנגד מדה
סלק החיים ויעורר המות על כן תפרד נפשו מגופו, ומאז נתערבבו העולמות ונתקלקלו הסדרים אשר חטא לקרב מה שהרחיק וליחד מה שהפריד וכמו שאמרו רז"ל במסכת שבת פרק במה מדליקין ובחולין פרק אלו טרפות. א"ד יהודה שור שהקריב אדה"ר קרן אחת היתה לו במצחו שנא' ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס, מקרין תרתין משמע א"ר יצחק מקרן כתיב. וחכמי לב יודעים עד היכן הגיע חטאו של אדם, וכשבא לתקן השיב את הגזלה אשר גזל והקריב שור כי פני שור מהשמאל וקרן אחד ירמוז למה שתיקן שהוא קרן היובל והוא קרן דוד, ולזה שהיה באמצע וכן יאות לייחד הענפים בגוף האילן, ומהשגתו בעליוני' ידע והשיג סתרי הקרבנות ותועלתן וחכליתן כי יש בהם סגולה נפלאה לקרב הכחות ולייחדן ולזה נקרא קרבן, ואין הדבר כמו שעלה על דעת הרב במורה בפרק ל"ב מהחלק השלישי, כי היה להשיב אל לבו כי המצוה במצוה ההיא יתברך אי אפשר שלא יגלה טעמה למצווה ע"ה וממנו לשאר גדולי עולם עד סוף כל הדורות מה שאי אפשר אפילו לאדון הנביאים להשיג אם לא מפיו יתב', ואם כן ימשך מזה סתירת הטעמים ההם אשר בדא למצות, ונחזור למה שהיינו בו ונאמר כי מתחלתו על תעשה ידיו קבלהו, ועדיין העולם רותת עד בא חליפתו ויהיו או העולמים שקולים ואיננו כי לקח אותו אלהים, מי שיבין זה יבין טעם עלוי חנוך מכל הנבראים וכדאי לשמש במרום מרומים וישים את כסאו מעל כל השרים, והוא מהסתרים הנוראים אשר בתורתנו הקדושה גנוזים, ויהי כי השחיתו דור המבול את דרכם הובדל נח הצדיק ליסוד עולם ואחר עבור זעם הקריב קרבן לבסם העולם, וגם על אשר לא דרש שלומם וטובתם על זה נקראים מי נח לעולם, ויהי בנסוע דור הפלגה מקדמונו של עולם בנוי דאדם קדמאה לאות ולסימן העור ממזרח האדם הגדול בענקים ויצא מן העצה ההיא המאושר ויבן את החומות אשר הורסו מתחלה, וירחיב מקום לשכינה עיר הקודש ויחל לתקן את אשר עותו לרומם מקום הקודש ולהשפיל מקום החול ולהכניס הבריות תחת כנפי השכינה והלוך ונסוע אל הימין כי משם טללי חיים לעולמו, ויחפור בארות מים חיים ונוזלים מן לבנון ללבן מה שהשחיר מקודם, ויבן מזבחות ויקרב קרבן במקום המזבח אשר עשה שם בראשונה ודאי לקרב המאורות:
ולייחד הצורות הקדושות ויצרוף כבור מעט הסיג אשר בו וישאר כסף נקי וימל בשר ערלתו ויצאו כלי הזעם לחוץ בפחי נפש וישאר במקום פנימי נטוע ובמקום נאמן תקוע, ויקח בידו אומנות בורא. לגמול חסד עם הבריות וילמדם דת נקיה. והוא במקום פעם אחת נוסה עשרה ויבא בכלח אלי קבר בשלום ובבטחה וישאר אחריו ברכה, האב השני עולה תמימה וילך בדרכי אביו בגבורה ולא סר ימין ושמאל מכל מה שעשה אביו בתקון העולמות לסדר סדרי המרכבות להכין כסא לישב עליו באהל דוד כי הוא הזקוק הששי, ויולד שני בנים מורים חכמה נפלאה לחכמי לב נתונה דרושה בכל וערוכה, ומי שלבו מן החכמה ריקן מניח הטוב היין המשמח אלהים ואנשים ומסתכל בקנקן, ויפרדו איש מעל אחיו זה חלק וזה שעיר זה חלק ה' וזה חלק השעירים, ואין זה מקומו, ויהי כי חזרה עטרה ליושנה ותשלם כוונת הבריאה בבא האב השלישי מזוקק שבעתיים מין יפיו של אדה"ר וישתרשו ממנו י"ב שרשים כשבטי יה שקולים ויסתעפו ממנו ענפים דוגמת השבטים קומות ההדורים. ומן הראוי לדעת כי מאז בא נחש על חוה הטיל בה זוהמא חוייב שימשוך המעין הנרפש ההוא עד אלף דור, ויהיה התפשטות עץ החיים כל אותו המן נעלם אלא שגברו רחמיו אחר גלגול (וגלגול) וצרוף ולא נשאר עולם עץ החיים נעלם אלא כ"ו דורות שהיה ענן מפסיק על כ"ד ספרי הדת ושאר דורות קמטם בלא עתם, ונורא עלילה סבב סבובים וירד יעקב מצרים בעבותות אהבה להצרף שם בכור הברזל ולהניח שם החלודה והזוהמא שהיתה שם מעורבת בהם מכח הנחש הערום, ולפיכף היו ערומים מזיו השכינה שנא' ואת ערום ועריה, ואחר הצרוף נתלבשו בזיו השכינה שנא' ועננך עומד עליהם, ואח"כ התפתחו שערי עץ החיים ע"י רועה נאמן ויעמדו על הר סיני ויקבלו התורה. ויעשו בה בני חורים ויתבסם העולם וישב כחו שהיה קודם חטאו של אדם, ולא עמדו באמונתם קצצו הנטיעות היפות כאביהם ויחזור העולם קלקולו הראשון עד יבא ויעבור רוח הטומאה מן הארץ, ומיום ההוא והלאה היתה התחבולה בענין הקרבנות ומצות ידועות להעביר רוח הטומאה ולייחד הצורות הקדושות לצורך הנמצאים, וכן היה הדבר עד שגלינו מארצנו, ובהגיע הזמן לאנשי כנה"ג צפו ברוח הקדש שאורך הגלות הוה והשמדות צרות תכופות והשמטה פועלת במדתה קשה ומרה ומדת הדין מתוחה ידע שאין קיום ועמידה לזרע יעקב זולתו בדבר שימשיכו בו רצון אביהם שבשמים אליהם דוגמת הקרבנות, ותקנו להם דברי התפלות ברוח הקודש כנגד התמידים, ועמדו חכמי המשנה וחכמי התלמוד ובחרו דברי דיני תפלות כל השנה, ובתוך דבריהם הזהירו על כוונת הלב שהוא העיקר הגדול לבל תשוב התפלה ריקם., וגדוליהם גלו לנו מה שצריך האדם לכוונו בקבלה מפי הנביאים, והם העלימו הדברים ההם זולת לאשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך ליקר הדברים ולהסתירם לבל יקרב איש זר אל הקדש פנימה, ואין שום תחבולה להשיג הדברים אלא מפי יודעיהם באמת כי לא נחנו לשכל האדם בשום ענין לפי שהם תלוי' במחשבה שאין לאדם בה שום השגה וכתיב כי לא מחשבותי מחשבותיכם וגו', והדברים קשורי' קשר אמיתי עם סתרי התורה והכל נובע ממקור אחד, ואילו יחיה האדם שנים אין חקר נמנע בחקו לפרש דבר אחד מהם על אופנו. ועל דרך תיקוני התפלות, כי יש בהם סגולות נפלאות לסדר המרכבות ולהמשיך הרצון אל הנמצאים ויש בהם חכמות רמוזות כמו שיתבאר בס"ד. ואין הענין כמו שכתב הרב בפ' מ"ד מהחלק הג' וז"ל המצות הנכללות בחלק הט' הם המנויות בספר אהבה וכלם גלויי הטעם, ר"ל כי כוונת העבודות ההם כדי לזכור האל תמיד באהבתו ויראתו לקבל המצות ע"ד כלל ולהאמין בבורא יתברך מה שהוא צריך לכל בעל תורה להאמין, והם התפלה וק"ש וברכת המזון והנלוה אליהם וברכת כהנים ותפילין וציצית ומזוזה ולקנות ס"ת ולקרות בה עתים ידועים כל אלה המעשים ילמדו סברות מועילות לא יצטרכו לדבר אחר כי הם מבוארות עד כאן:
והנה הרב ז"ל יגזור כי עניני התפלות שאמרו עליהם שהם גדולים מן הקרבנות אין כוונתם כי אם לזכור האל יתברך, וא"כ יתקנו לנו בעונתם לקרא בתורה שהוא העיקר הגדול באהבת האל ויראתו וקבלת מצותיו והאמונה בו, ואין התפלה אמונה אבל היא מצוה מעשית כמו שארז"ל אי זו היא עבודה שבלב זו תפלה, והיות האל יתברך הראוי שנעבוד הוא האמונה. ויקשה עוד שיראה מדברי הרב ז"ל שאין בדברי התפלות סגולה ותועלת להפיק הרצון האלהי ולהמשיכו אל העולמות לקיום הנמצאים כמו הענין בקרבנות שהוקשו אליהם התפלות, כמו שיתבאר אמיתת כל זה כמה שיבא בע"ה, והוא אומרו כל אלה המעשים כי לא יצטרכו כו'. בטול כל זה מבואר עוד ממה שאמרו ז"ל בספרי ולעבוד את ה' אלהיך מצינו שנקראת התפלה עבודה מן התורה מן הנביאים ומן הכתובים, מן התורה מנין דכתיב ולעבדו בכל לבבכם וכי יש עבודה בלב אלא זו תפלה. מן הנביאים מנין דכתיב ונשלמה פרים שפתינו, פירוש נשלם לאל ניב שפתינו שהיא התפלה מקום פרי הקרבנות והעבודה, מן הכתובים מנין דכתיב אלהך די אנת פלח ליה וכי יש פולחן בבבל אלא זו תפלה ושנינו באבות פ"ק שמעון הצדיק היה משירי כנה"ג הוא הוה אומר על ג' דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח, וגרסינן בתוספתא על התורה מנין שנאמר כה אמר ה' אם לא בריתי יומם ולילה וגו', על העבודה מנין כמו ששנינו אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ, והמעמדות הם שהיו מתפללים דת"ר אנשי משמר היו מתפללים על קרבן אחיהם שיתקבל ברצון, הנה בארו שאין ענין התפלה והמצות ההם ללמד סברות מועילות כדעת הרב, אבל ממשיך קיום העולם שאפי' העבודה שהוא אחד מעמודים שהעולם עומד עליהם הצטרך אל התפלה שיתקבל ברצון, ואם היה שכוונת התפלה ללמד סברות מועילות כדעת הרב ז"ל מה שבחו של חזקיהו באמרו והטוב בעיניך עשיתי ואמרו ז"ל שסמך גאולה לתפלה, ואם אלה דברי אגדה מה יאמר במעשה רב ברונא שהרי אין הנראה ממנו מה שאמר, ועוד שלא היה להם לתקנם על הדרך שתקנום כי אין משמעותם כדבריו ועוד למה תפלה מיושב ותפלה מעומד וכמה דברים יש שסותרים דעתו אלא שלא ראינו להאריך, אבל מכלל דברינו יתבאר סתירת טעמיו בתפלה וברכת כהנים ותפילין וציצית. ומה שהביאו לרב לשקול בדעתו סתרי תורה, היותו ערום מן הקבלה האמיתית המסורה ליחידי סגולה אשר הוא הפתח ולידיעת יוצרנו ית' ועבודתו ורדפו אחרי החכמות החיצוניות צרת שרה ההולכת אחר שרירות לבה וגם הבועלים בה דרכו בדרכה, וכן נאמר עליה ולכל תכלית הוא חוקר לכל ת מנפש ועד בשר, וכבר כתבנו כי אפי' מרע"ה בכל שכלו אי אפשר לו להשיג טעם המצוה. כמו שאי אפשר לו להשיג פירושו עד שיפרשנה לו יתברך, והמשל בזה הרי שנצטוה ע"ה על מצות סוכה אלו לא למד פירושה מפיו ית' והלך לישראל לומר להם בסוכות תשבו ושאלוהו היאך וממה תהיה וגבוהה וחללה ואם האכילה והשתיה בה כל ז' ואם מצוה זו כללית ומחוייבת על הנשים ועל החולים ועל הולכי דרכים היה משיב להם עמדו ואשמעה ולא יועילנו גודל השגתו ה"ה בטעם המצוה ההיא לא יועילו הרחבת לבו מכל מי שהיה לפניו ואחריו עד שיקבלנו מפיו ית' וכזה תדין לשאר מצות, יאחר שנתאמת הענין הזה אצלך אמת שאין אחריו שום ספק אל יפתוך הבודים מלכם טעמים למצות ודע כי כל מי שלא קבל סתרי תורה מרבותיו וחושב לשקלן בדעתו הרי הוא מגלה פנים בתורה שלא כהלכה והוא ב' לא תעשה לך פסל ומסכה ועונשו גדול לע"ה, ועל כל זה יביאך האלהים במשפט והוא על כל נעלם והט אזנך ושמע דברי חכמי' וחידותם לא תעשה לך פסל ר' יצחק פתח אל תתן את פיך לחטיא את בשרך כמה אית לי' לבר נש לאזדהרא בפתגמי אורייתא כמה אית לי לאזדהרא דלא יטעי בהו ולא יפיק מאורייתא מה דלא ידע ולא קביל עליה כתיב לא תעשה לך פסל וכל תמונה קב"ה ומין לאתפרעא מניה בע"ד בזמנא דנשמתיה בעית למיעל לדוכתא דחיין לה לבר ותשתצי מההוא אתר דצרירין בצרורא דחיי שאר נשמתין, רבי והודה אמר כמה דתנינן למה יקצוף האלהים על קולך דא נשמתא דבר נש, א"ר חייא כתוב כי אנכי ה' אלהיך אל קנא מ"ט משום דקני לשמיה בכלא אי בגין פרצופין מקני לשמיה משום דמשקר בשמיה אי משום אורייתא תנינן אורייתא כולא שמא קדישא ובגיני כך בעי דלא יטעי בשמיה ולא ישקר ביה ומאן דמשקר במלכא לא עאלין ליה בפלטרוי דמלכא וישתצי מעלמא דאתי, א"ר אבא כתוב לא תעשה לך פסל וכתיב פסל לך שני לחות אבנים כלומר לא תעביד לך אורייתא אחרת דלא ידעת ולא אמר לך רבך מ"ט כי אנכי י"י אלהיך אל קנא אנא הוא דזמין לאתפרעא מינך בעלמא דאתי בשעתא דנשמתא בעיא למיעל קמי' כמה זמינין לשקלא לה ולאעלא לה גו גיהנם, תן עיניך בדברי אבות העולם קדושי עליון רואי פני המלך וראה איך השוו דרך הטעות והשקול אל הפסילים והתמונות, והטעם אחד כי בעלי התמונות כוונתם לעשות התמונות ההם כדי לקבל מן הכחות ההם ולהיות מכוונים כנגדם לאות ולזכרון, ואין רשות לעשות התמונות כי אם על דרך שעשאם בצלאל ושלמה ע"ה שהיו יודעים לצרף האותיות שנבראו בהם שמים וארץ ועשו אותם ע"פ השם ונתקדשו הצורות האלו להיות מוכנות ומועדות לכבוד אלהי ישראל וכפי השיעור שהורשה כל אחד מהם כמראה אשר הראה ה' את משה לתבנית המרכבה הקדושה הנעלמה מרכבה שרוכב בשמי שמי קדם, וכאשר יחשוב אחד לעשות דמיון הצורות ההם לא הוקדשו ולא הוכנו לכבוד כמו שלא הוכנה התמונה האומנית שפסלה האומן לחול עליה הנשמה ויהיה המרחק ביניהם כהרחק הבורא לנברא, וע"פ העבה הנעלמה היא מוכנת לכח החיצון הוא הנקרא כח הטומאה כי מחוץ למחנה שכינה מושבם כי הם פותחים ומתקרבים אל הבא לטמא ומפרי מעלליו ישביעוהו, ולכן הוא טועה בה ונעקר מן העולם כי הוא מחליף המלך בעבד וממיר טוב ברע ומשקר באדון הכל. וכן במשל הזה אותיות התורה ואם הם גשמיות הם רומזים לשמות האלהות ולחכמות הנאצלות מאדון הכל והוא בהכרח להעמיד גופן ופרושן בענין שיסכימו עם הנסתר בהם והרמז בהם בענין שיתיחס החומר לצורה, וכאשר דרך בדרך אחר אין הצורך ההוא מוכנת לשבת ולחול על החומר ונמצאת תורתו וחכמתו ללא אלוה וחכמה פסולה ופגומ' ויהיה ממש כעושה הצלמים, עכ"ל המקובל הרב ר' שה טוב בן שם טוב ז"ל ואל יתפתה האדם ואל ישיאנו שכלו לסבור שההולכים אחרי שקול הדעת יעמדו סתרי התורה והנביאים. והמדברים ברוח הקדש ותקוני התפלות וההגדות הקדושות. כי באמת הם מחזירים התורה הקדושה לתפלות ואין דבריהם כי אם צלמות ולא סדרים:
עוד יש לדעת כי כל חכמת החכמים קשורה ועולה בקנה אחד על פי דקדוק גדול ומתיחסת במלותיה למוצאים חן בעיני ה' והטעם לפי שהוא מקובלת בידם עד מפי אדון הנביאים והקורה הקדושה קשורה מתיחסת עם החכמה העליונה ולזה צריך לפרשה בענין שיסכים ותתיחס עמה והעושה כן עליו נאמר תורת אמת היתה בפיהו וכתוב אשגבהו כי ידע שמי. והדורך בדרך אחר דובר על ה' סרה לא יוכל כפרה ועליו כתוב ויחפאו בני ישראל וגו', ואל יפתוך המחבלים והעושים בתים בבתי החסרים אשר אין להם חכמה סבוב ואומרים כי לא השיגו המשיגים על הרמב"ם ז"ל אלא מפני שלא ירדו לסוף דעתו וטבעו במים אדירים, ולא השיבו אל לבם:
כי המשיגים היו מעניקים חמה בקומתם ולא הגיעו המים ההם לעקבם ולבם היה כפתחו של אולם, ועוד יש לומר כי יצדקו בזה אלו השיגוהו בדרך החקירה ושקול הדעת כמנהגו, אבל באו עליו ביד גדולה וחזק מאד הקבלה האמיתית המקובלת עד מפי אדון הנביאים אשר אם באה לידו הוה חוזר בו ממה שכתב בדברים ההם אשר הוא חושב שהם סתרי תורה ומעשה מרכבה, ומי ישאלם להולכים אחרי שרירות לבם בדברים שכסן עתיק יומין וא"א לשום נברא להשיגם אלא מפיו פי' עשיה זו, ואחר שנבין פירוש הענין ומלותיו נעלה אל המרכבה דרך הסולם וכמה רחוקה היתה ידיעת המרכבה מהם וחשבו שהשיגוה בין המצרים והמשכיל יבחן בין סתריהם וסתרי המדריכים אל הישרה נכרין דברי אמת זולת לאשר לבבו פונה, וכבר נמשכו הדברים ויצאנו מהקו המכוון להודיע כי סתרי התורה לא יושוו בשום ענין אלא מפי המקובל בהם וה"ה בדברי הנביאים והמדברים ברוח הקודש, ובזה הדרך הם תקוני התפלות:
ונשוב אל אשר היתה אליו הכוונה בספר וה ונאמר כי עניני התפלות סודן גבוה ותועלתן עצמה מאד עד שהפליגו לומר במדרש תהלים על כי בי חשק ואפלטהו א"ר יהושע בשם ר' פנחס מפני מה ישראל מתפללים ואינם נענין לפי שאינן יודעים להתפלל בשם, כלו' הראוי לאותה מדה ולאותו דבר עד שיתדבק במחשבתו ובדבורו בשם ההוא ותקבל הנפש החכמה ושפע ממקור הכל ע"י השם ההוא בטוהר מדותיו בהיותו ראוי להתדבק שלא והיו העונות מבדילים. כדגרסי' במס' שבת פ' כל כתבי א"ל ר"פ לאביו דידי ודידך מאי א"ל אינו דומה הבל פה שיש בו חטא להבל פה שאין בו חטא, ולמעלתה תקנוה נגלה ונסתר, והמתקנין דרכו בזה דרך התורה הקדושה שהיא דוגמת מי שבראה ית' גלויה ונסתרה ולזה לא ישיגוה אלא זכי העין המיטיבים לראות המסתכלים במוח אחרי הקליפה לפי שהיא מלובשת בכמה מלבושים למען יסבלוה עוסקיה ואלו ירדה כמו שהיתה בעליונים לא יוכלו לעמוד לפניה ופני הסרסור יוכיחו ואין זה מקומו:
ונשוב אל אשר היינו בו ונאמר כי התפלות יש בהם סתרים נוראים בקשר העולמות. וביחוד הצורות הקדושות להמשיך הרבון אל הנמצאים, ולשון תפלה הוא חבור צורת המתחנן אל מי שנתחנן אליו לקבל שפע וברכה ממנו בסוד הקרבנות ולזה תקנום כנגדם כלומר בזמנן ובמקומן כמ"ש רז"ל בפ' תפה"ש תפלות כנגד תמידין תקנום, ומדרשו של ר' נחוניא בן הקנה ע"ה אמאי איקרי קרבן אלא ע"ש שמקרב הצורות הקדושות כד"א וקרב אותם אחד אל אחד והיו לאחדי' בידך ואמרו לריח ניחוח ואין רוח אלא באף ואין נשימה שהיא הריח אלא באף ואין ניחוח אלא ירידה דכתוב וירד ומתרגמינן ונחת, הרוח יורד ומתיחד בצורות הקדושות ההם ומתקרב ע"י הקרבן והיינו דאיקרי קרבן ע"כ. ובזה הברכה מתפשטת בכל העולמות ועכשיו שפסק עבודת ביהמ"ק בעונותינו נשארה עבודת הלב במקומה וממה שצריך לדעת כי האדם הוא תכלית, העולם והוא כלול מעליונים ותחתונים כמו שקבלו ע"ה וכמו שיתבאר בס"ד והוא כלול מהטוב והרע לפי שזה לעומת זה עשה האלהים, ואם נכלל הכל בכי טוב בהיות העולם מתוקן בכל כפי הצורך בכל כאשר ישר בעיני היוצר ית' לעשות והאדם שהטה עצמו לצד הטוב מצד מעשיו הטובים ותורתו ותפלתו וטהרות אבריו מתקן ומעמיד את כל אבריו בנין האדם הגדול ומטהר ומפאר את הבית בית תפארתו וממלאו אורה וע"ז נאמר ישמח אביך ואמך וגו' ובמדרשו של ר' נחוניא בן הקנה ע"ה תמצא עמוד אחד מן הארץ עד לרקיע וצדיק שמו על שם הצדיקים וכשיש צדיקים בעולם מתגבר ואם לאו מתחלש והוא סובל כל העולם דכתיב וצדיק יסוד עולם, ואם חלש לא יוכל להתקיים העולם הילכך אפילו אין בעולם כי אם צדיק אחד מעמיד העולם ע"כ, למדנו כי בהיות הצדיק מכריע את עצמו לכף זכות מוסיף כח בגבורה לקיים העולם ולהעמידו כי כן העליונים אבל התחתונים דוגמת הצל אצל הצורה, כפי מה שהצורה מעוררת צל מעורר. ובמדרש אמר לו הקב"ה למשה לך אמור להם לישראל כי שמי אהיה אשר אהיה מהו אהיה אשר אהיה כשם שאתה הווה עמי כך אני הווה עמך וכן אמר דוד י"י צלך על יד ימינך מהו י"ו צלך כצלך מה צלך אם אתה משחק לו הוא משחק לך ואם אתה בוכה לו הוא בוכה כנגדך ואם אתה מראה לו פנים זעומות או מסבירות אף הוא נותן לך כך אף הקב"ה ה' צלך כשם שאתה הווה עמו הוא הווה עמך ע"כ וכשהמאור העליון משקיף על בני האדם ורואה מעשיהם הטובים מתוקנים כפי מה שמתעוררים הם למטה מעוררים למעלה ופותח את אוצרו הטוב ומוריד השמן הטוב על הראש ומשם לשאר מדותיו, מההוה ההוא משתפכת הברכה התחתונה להשקות כל חיתו שדי ומשם נמשכת הברכה לעולם השפל, וענין הווה הוא עשיות הטוב בעיני הקב"ה כשהצדיק מיחד הצורות הקדושות הוא הודו של אלהינו, וכמו שמצינו שאמרו רז"ל במס' שבת כשעלה משה למרום מצא להקב"ה שהוה קושר כתרים לאותיות אמר לו אין שלום בעירך אמר לו כלום יש עבד שנותן שלום לרבו א"ל מ"מ היה לך לעזרני מיד אמר ועתה יגדל נא כח ה', וזה סוד שאמר היה לך לעזרני ולהמשיך הברכה ממקור הכל וישרים דרכי ה'. ובברכות פ"ק תניא א"ר ישמעאל פ"א כו' א"ל ישמעאל בני ברכני כו' מיד נענע לי בראשו, והוא סוד שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים, ואמרו אין הקב"ה רוכב על ערבות אלא בעזרתן של ישראל שנאמר רוכב שמים בעזרך אם כן דע"כ בהיות האדם מטהר את עצמו ורודף אחר ידיעת השם והוא טהור בכל ענינים ושומר המצות שהם חקי האלהות ומשפטיו וחיוביו נעשה כלי שרת וכלי נכון לקבל האורה האלהי, ובאמצעות הנשמה הקדושה יש כח בידו לפתוח צנורות הקדושה והטהרה והחכמה העליונה בכח אדון יחיד להשקות ערוגות הגן והתחתונים מקבלים שפע כענין ומברכתך יבורך בית עבדך, וזהו סוד הברכות כי המברך מדביק מחשבתו בצורות הקדושות ובאמצעות תבת תפלתו ודבוקו כי הוא משלים במושכל במורגש במוטבע בא השפע לכח המנהיגים התחתונים וממנו לכל התחתונים, וכשהאדם חוטא ומטמא עצמו מתרחק מן הצורות הקדושות ועל פי הכח הרע שבו מתחבר אל הצורות הרעות ופותחין לו ואז נעלמים ממנו המאורות, ואם החוטאים רבים סותמין צינורות הקדושה ומסתלק השפע מעל הצורות הקדושות ואז מתגברים כחות הרשע והטומאה כי מסלקים השפע מלבוא דרך ישר אל הגן הקדש והולך ארחות עקלקלות ושופך בבאר צרה נכריה וזהו כעס לאביו בן כסיל וממר ליולדתו כי העבד מולך והשפחה יורשת גברתה ואזי מפסקת מסלת הברזל בין ישראל לאביהם שבשמים וצועקים ואינם נענין, וזהו שכתוב סכות בענן לך מעבור תפלה וכתיב כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם, וכשיש צדיקים בעולם יודעים לפתות את יוצרם בכוונת התפלה ובסודה מהפכין מדת הדין למדת רחמים. וביבמות פרק הבא על יבמתו ובמדרש ילמדנו א"ר אלעזר למה נמשלה תפלתן כל צדיקים כעתר מה עתר זה מהפך את התבואה בגורן ממקום למקום אף תפלתן של צדיקים מהפכת דעתו של הקב"ה ממדת אכזריות למדת רחמנות ע"כ. ועל הדרך הזה היו מצליחים החסידים במעשיהם כי מהיות האדם כלול מכל המעלות בכח הנשמה הקדושה היה לו כח בידיעת שמות הבורא והנהגותיו ולפי הכנתו בתולדתו ברגילתו ובשרשו לעשות מעשים ולשנות טבעים ולאסור העליונים להביאם לרצונו הכל תלוי בידיעת הדברים העליונים שרשי הנמצאים אשר כל אמונת ישראל תלויה בה כמו שיתבאר במקומו בעזרת האל, וכל היודע לסדר המעשה ולכוין מה שראוי לכוונו הרי זה מעורר הדברים העליונים להמשיך האור לכל העולמות. וכאן הבן שואל שהרי הכל יודעים סדר המעשה אם כן איה חשיבותן של צדיקים היודעים עיקר המעשה ויודעים לכוין כראוי והתשובה כי אלה הבלתי יודעים אלא שזה סדר העולם ולא יותר ממשיכים המשכה ממקום האחורים. אבל היודעים עיקר המעשה ומכוונין בו ממשיכין אצילות הברכות ממקום המחשבה העליונה על הראשים העליונים דרך ישר כראוי והם סבה שיתברך השם הקדוש ומשם מתפשטת הברכה לתחתונים כך העליתי ממדרשו סל רשב"י ע"ה. ובהתבונני בדברים המופלאים האלה ונתאמתו אמת גמור אצלי אני הצעיר באלפי מאיר בר יחזקאל בן גבאי הספרדי ז"ל, ראיתי לדחות ליכנס לפנים ממחיצתי ללקוט שבלים מאחרי הקוצרים שדה של תפוחים ולדרוך בדרכי הראשונים ולהעלות על ספר מה שיזמין לידי הצור ב"ה מסתרי התפלות וטעמיהם ואקבץ נדחיהם ואחברם אחד לאחד עד שיהיו לאחדים בידי אולי אזכה להמנות מכתם אפי' בדבר קטן, והאשל הגדול אשר עליו תליתי עצמי באלה הדברים הוא הספר המפורסם אצל חכמי ישראל האמתיים מדרשו של רשב"י ע"ה אשר הוא מגלה סתרי תורה ביד רמה מה שלא הורשה אחר זולתו לעשות כן והוא הבטיח בספר ההוא כי רבים יתפרנסו ממנו באחרית הימים ואמר שם והמשכילים יזהירו אלין רבי שמעון וחבריו יזהירו כד אתכנשו למעבד האי חיבורא דאיהו מזוהרא עילאה דלעילא רשותא אתיהב לר' שמעון וחברוי לגלאה ביה רזין סתימין ולכל נשמתין דמתיבתא דלעילא ומתיבתא תתאה ולשבע טורין עילאין דאינון תלת אבהן ורעיא מהימנא ואהרן ודוד ושלמה ואליהו עמהון וכו' ובגין דא אסתכל קוב"ה ושכינתיה למעבד האי חיבורא על יד ההוא דאיעליא וכניש ביה עילאין ותתאין לאשכחא ביה נייחא לשכינתא בגלותא וחירו לה ולבנהא, והאי חיבורא איהו כגוונא דתיבת נח דאכניש ביה כל מין ומין הכי מתכנשין בהאי חיבורא כל נשמתין דצדיקיא ואנשי מדות דאיתמר בהון זה השער לה' צדיקים יבואו בו ואחרנין דלא צדיקים אתדחיין מתמן, וכד אתגליא האי חבורא בעלמא סגיאין מתכנשין לגביה דאיתמר בהון כי אח אשר ישנו פה וגו' ואת אשר איננו פה בהאי חבורא עמנו עומד היום ועלייהו איתמר ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד. ע"כ בדבריו אהגה ובאהבתו אשגה ומפניניו אחבר הספר הזה, וקראתיו תולעת יעקב על שם ישראל שנמשלו לתולעת מה חולעת אין כחו אלא בפיו אף ישראל אין כחן אלא בפיהם. ובילמדנו פרשת ויהי בשלח למה נמשלו ישראל לתולעת לומר לך מה תולעת אינה מכה את הארזים אלא בפה והיא רכה ומכה את הקהה כמו כן אין לישראל אלא תפלה, שהעכו"ם נמשלו לארזים שנאמר הנה אשור ארז בלבנון, והכי איתא בב"ר ואמרו שם עוד ד"א מה תולעת זו מוציאה המשי מפיה לעשות ממנו בגדי יקר בגדי מלכות כך ישראל בפיהם מתפללין ומשבחין להקב"ה וממליכין אותו עליהם, ירמוז לנו ע"ה כי כשישראל מכוונין בתפלתם מה שראוי לכוונו הם סבה שיפתח המעין וימשך האור הגדול אל הצורות הקדושות ויתיחדו הענפים בשורש ואז אם העולם מעטרת למלך שלמה ומלבשת אותו בגדי ישע כלולים מכל הגוונים, והסוד ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן והעיר שושן עיר דוד שושנת העמקים צהלה ושמחה, כי מרדכי החתן פשט ימינו ושמאלו לחבקה שנאמר שמאלו תחת לראשי וכו' ולזה אם הבנים שמחה, לזה כוונו באמרם מה תולעת זו מוציאה המשי מפיה לעשות כו' והקב"ה מודד להם מדה כנגד מדה הם הלבישוהו בגדי יקר והאירו פניו וחתן וכלה בששון ושמחה גם כן ליהודים היתה אורה ושמחה וכו' ונוצחין את אויביהם בכח פיהם ולזה נמשלו לתולעת:
וכוונתי בחבורי ג' תועליות לעצמי. האחד להיות סתרי התפלות וטעמיהן בין עיני תמיד למען אשכיל את אשר אעשה כי בזה יתרצה עבד אל אדוניו כי מן הנמנע הוא שלא ישאר קצת מהדבש בידי על מה שתשרה ברכה. והשני להיות צדה לדרכי ליום נסיעתי ללכת בכח האכילה ההוא לשום אבוקה בעדי להאיר את דרכי להליץ כנגדי להשיב אמרים אמת לשולחי כענין שכתוב בהתהלכך תנחה אותך. והשלישי אולי יעלה שושן אחד בין הקוצים וישיב אל לבו בראותו דרך ה' סלולה להתראות לפני המלך הקדוש ויתנדב לקרבה אל המלאכה ויסיר מסוה העורון מעל פניו ויראה עולמו בחייו ויכיר וידע את מי שאמר והיה העולם כי לא לאדם דרכו וכמה עמקו מחשבותיו ממחשבות בני אדם ואהיה זוכה ומזכה אז טוב לי, ומעתה אין להאשימני כי לעצמו חברתי ולעצמי כוונתי ולא עשיתי עטרה להתגדל בהם ולא קרדום לחתוך בהם, כי איני אלא מעתיק מספר אל ספר וממגילה אל מגילה כי אין בלשוני מלה ואין בי דעת ומזמה כי בער אנכי מאיש ואיך דעת קדושים אמצא, והדן אותי לכף זכות מן השמים ידינוהו לכף זכות ויזכה לחזות בנועם ה' ולהכנס בלא בר אל ההיכל לפני, ומדעתי שאי אפשר אלא שיגלה ספר זה ומיראתי שמא הרואים יאשימוני ובהבל פיהם ישרפוני על בלתי היותי כדאי למה שיראו בספר הזה הוצרכתי להתנצלות זה, ואני יודע כי הרבה מיחידי סגולה השרידים אשר ה' קורא המכירים מעלת הספר הזה יזכרוני לטובה על שהקלתי מעליהם טורח משאם לשוטט ולבקש את דבר ה' אנה ואנה וערכתי לפניהם שולחן מכל מעדני עולם זה השלחן אשר לפני ה', ואיני חושש לפתאים הממלאים בתיהם דעות מזוייפות אם ילעיגו ואם יניעו ראשם כי מסוה העורון מפסיק בין הספר הזה לבינם וכבר העזתי פני זה כמה למולם:
ואתה הידיד המעיין בספר הוה הנכנס להמנות מכת העומדים בסוד אלהינו אל תקוה ממני לבאר לך סתרי המלות וסודן אם לא בקצת מקומות ימעט מספרם, וזה למעלת המקומות ההם ועומקם, וכבר טרחו בזה קצת מהראשונים עליהם סמכתי ולמה אטריח עצמי לבאר עוד מה שהוא מבואר, אבל אבאר עניני התפלות דרך כלל עם המצות הצריכות בשעת התפלה כגון ציצית ותפילין וברכת כהנים ולולב ודומיהם לפי שלא ראיתי דבר מספיק לרוות צמאת המשוטטים לבקש את דבר ה':
וראיתי לחלק הספר הזה לג' חלקים. החלק הראשון סתרו תפלות החול וסודן. החלק השני סתרי תפלות שבת ומועדים וטעמן. החל השלישי סודות הברכות וכבשונן, וקודם שנתחיל במה שיעדנו נקדים הקדמה אחת שכל אמונת ישראל סובבת עליה שקבלו קדושי עליון, ונאמר כי שרש כל השרשים סבת כל הסבות וקדמון לכל בלי זמן השגת מהותו מנועה, ואין עצה ואין תבונה לשבחו ולפארו ולהגבילו בשום שם ולתארו בשום תואר להיותו בלא גבול ובלא תכלית ובלא שום שינוי וריבוי ואין שום השגה בו, ואם כן נמנע הוא להתפלל אליו בלא שמותיו הנאצלים ממנו ולומר שהוא גדול וגבור ונורא כי בזה נחייב לו תוארים ומקרים והיינו משקרים באמונה, אבל יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע כי תכלית העבודות הם לאדון יחוד שרש הכל ואין מציאות כל הנמצאים אלא ממנו, ואולם לא יועיל לו דבר ולא יחסר לו כמו שלא יועיל המאכל והמשתה לנשמה העליונה ואולם ע"י המאכל והמשתה יתמיד החבור, וכן ע"י העבודות יתמיד השפע ויתפוצץ על התחתונים, ובהכרח היא העבודה והעבודה בלתי דברים מוגבלים אי אפשר והגבול הזה מבלי גבול נאצל והם המדות שבהם מנהיג עולמו כידוע לחכמי לב, והם בו והוא להם כדמיון הנשמה לגוף ואליהם כוונת כל השבחות והתפלות והעבודות וזהו עיקר שהכל תלוי בו כי הוא שרש האמונה, ואין לנו עסק עם המתפתים אחר שכלם כי מה שחושבים שהוא דרך המרי הוא דרך האמונה, כי התפלות להגיע אל הנשגב ע"ו חכמותיו כי הם קיום העולם, וכל מה שתמצא משמות ותארים ודברים מוגבלים הכל נאמר על אצילות המאורות, וכל סדרי בראשית וסדר המצות וכ"ש סדרי הקרבנות שכתוב בהם את קרבני לחמי, זה יעיד שיש רחוק שהוא מתקרב מדבר לדבר, וכל זה לא יתכן בלתי דברים מוגבלים, ולידע זה על בוריו צריך שקידה רבה והשתדלות גדול ושיתיישב הדבר בלב ויצוייר בשכל ציור אמיתי. וכמו שביאר הרב ז"ל כי האמונה אינה הענין הנאמר אבל הענין המצוייר בנפש שיאמינו בו שהוא כן כמו שיצוייר, ואמר עוד ואין אמונה אלא אחר ציור כי האמונה היא ההאמנה במה שצויר שהוא חוץ לשכל כפי מה שצויר בשכל אלו דבריו. ואם הם יותר נאותים לאמונתנו האמתית שאינה מה שהציע עליה ההצעה ההוא ויסוד הכל להוות הדברים תקועים ונטועים בנפש ויהיו מאירים בלבו כשמש ולא יטעה בהם ולא יקרב אליהם אלא ערום מפתויי החוקרים אתר שיהיה טבעו מוכן להם, מובטח אני בו שאם יערב בו חולין ויבא אליהם מלא מהדברים השוכנים מחוץ למחנה שכינה שיתבלבל דעתו ומתירא אני שמא ימות כבן עזאי, לפי שחכמה זו נקראת ארץ ישראל וכל מי שאינו מתנהג בה ביושר עליו נאמר ארץ אוכלת יושביה היא, וכל מי שמכניס בה כוונות זרות הארץ בעצמה שהיא מדת הדין תאכלנו כי נקראים מדות מודדים לאדם במדה שמודד אבל הרצון לבא אליהם בתמימות לב ובאהבה רבה ולחשוק אותם כאדם החושק אשה יפה עד מאד ובאהבתה שוגה תמיד ומאהבתו בה אינו מעלה על לבו אשה אחרת, ומתוך כך יתגלה לו סתרי תורה ויכיר את מי שאמר יהיה העולם כענין שכתוב וידעת היום וגו' וכתיב דע את אלהי אביך ועבדהו וא"א לעבדו אם לא ידעהו, וידיעה זו אינה מה שבדה מלבו היוני והנמשכים אחריו כי הוא מחוץ לפרגוד מושבו ובני ישראל דבקים בי"י אלהיהם ובדוד מלכם במקום הקדש לומדים תורה וחכמה מפיו ומפי עבדיו העומדים בסודו וכל העכו"ם כאין נגדו כי ממקום הרחוק מרואי פני המלך יניקתם ולא כאלה חלק יעקב, הנה זאת חקרנוה כן היא שמענה ואתה דע לך כי אני את נפשי הצלתי ועל הצור ב"ה נשענתי ולפניו התחננתי לזכני ללמוד תורה מפיו ולהדריכני בדרך ישרה לעבודתו ולהאיר עיני במאור השגתו ולהראני נפלאות מתורתו, כענין ששאל משיחו גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך: