אור ברסלב
תולעת יעקב החלק השלישי סתרי הברכות וכבשונן

תולעת יעקב· רבנו מאיר אבן גבאי

החלק השלישי סתרי הברכות וכבשונן

סוד שמיני עצרת

גרסינן במסכת ברכות פרק כיצד מברכין אמר רבי חנינא בר פפא כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאלו גוזל להקב"ה ולכנסת ישראל שנא' גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית ואין אביו אלא הקב"ה שנא' הלוא הוא אביך קנך. ואין אמו אלא כנסת ישראל שנא' שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך:

מאי חבר הוא לאיש משחית אמר רבי חנינא בר פפא חבר הוא לירבעם בן נבט שהשחית את ישראל לאביהם שבשמים. הראוי לדעת כי החפץ והרצון העליון שיברכו לשמו הגדול על כל מה שיצר וזהו החפץ ביצירה. והנה הנהנה מן העולם ומברך על הנאתו הנה הוא סבה שיתברך השם הגדול ומשם יבא השפע והקיום לכל היצור כי בהתברך הוא יבורכו כל התחתונים והנה זה סבה שמטיבין לכל העולם והנהנה מן העולם בלא ברכה הנה כמנוע הברכה למטה נמנעת גם למעלה ונקרא גזלן גוזל אביו תפארת ישראל ואמו כנ"י. והנה גרם הרחקת הארץ וסלוק השכינה מן התחתוני' כי המונע הברכות נקרא נרגן ומפריד אלוף וחוטא אחד יאבד טובה הרבה ממנו ומכל העולם, חבר הוא לאיש משחית, הוא איש לשון איש יודע ציד שצד את אבינו הראשון והחטיאו וגרם סלוק השכינה ומנע הברכות ממעלה ומטה והשחית התיקון העליון. וירבעם בן נבט דוגמת איש משחית כי עשה שתי עגלי זהב וקצץ בנטיעות והשחית והרם הבנינים הנוראים ונמנעו הברכות לבא כי נשתברו הצנורות מלהביא השמן הטוב אל באר המים חיים ושפכו בבאר צרה נכריה. ולפיכך נקרא איש משחית ואוי לנושא שם זה כי ידחה אל מקום הארור ההוא מונע הברכות כי חפץ בקללה ותבואהו ולא חפץ ברכה ותרחק ממנו כי במדה שאדם מודד בה מודדין לו. וכמה צריך אדם ליזהר בענין הגדול הזה ומי שאינו יודע ילך אצל תלמיד חכם מעיקרא וילמדנו כדאיתא פרק כיצד מברכין:

והברכות נחלקות לשלשה חלקים. האחד ברכת ההודאה כענין הברכות והתפלות שקדם סודן. השני ברכת המצות כגון המתעטף בציצית והמניח תפלין ודומיהן. והטעם שנצטוינו לברך על המצות לפי שהמצות מעוררות הברכה מהברכה העליונה על כל העשר ולפיכך אין מצוה בלא ברכה:

גרסינן בפסחים פרק קמא אמר רב יהודא אמר שמואל כל המצות כלן מברך עליהן עובר לעשייתן ואמרינן בפרק לולב הגזול ובפרק הקורא את המגלה עומד ובפרק ערבי פסחים מאי משמע דהאי עובר לישנא דאקדומי הוא אמר רב נחמן בר יצחק אמר קרא וירץ אחימעץ דרך הככר ויעבור את הכושי אביי אמר מהכא והוא עבר:

לפניהם ואיבעית אימא מהכא ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם. נכון הדבר לברך על המצות עובר לעשייתם כי כן חקיקתם וציורם קודם לנתינתן והיה הברכה בהמשכת החפץ העליון לברא צורך העולם הזה קודם שנברא והכל מכוון זה כנגד זה. ובמדרשו של ר' נחוניא בן הקנא ע"ה מאי טעמא אמרינן אשר קדשנו וצונו ולא אמרינן אשר קדשתנו וצויתנו מלמד שחי העולמים כלולים בו כל המצות וברחמיו עלינו נתנם לנו כדי לקדשנו ואולי נזכה מהאי טעמא בשעה שאנו נזכה בעולם הזה לעה"ב הוא גדול. השלישי ברכת הנהנין כעין מה שחייב אדם לברך על שלחנו וזה סודן וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה' קודם שיישב לאכול יבדוק עצמו משום דאמרינן במסכת שבת פ' כירה הנצרך לנקביו ואוכל דומה לתנור שהסיקוהו על גבי אפרו ועל דרך האמת שלחנו של אדם צריך להיות בנקיון הגוף לפי שהוא דוגמת השולחן אשר לפני ה' וצריך שלא יקריב שם קיא צואה סוד הסיג היוצא מן הזהב ומזה הטעם צריך אדם לפנות עצמו שלא לעורר הדברים ההם ליהנות מן המזון שעל השולחן הטהור אשר לפני ה'. ויטול ידיו קודם שיאכל דאמרינן בפ' כל הבשר לא אמרו נטילת ידים לחולין אלא מפני סרך תרומה ואסמכוה אקרא דכתיב וכל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף וגו' אמר רבי אלעזר בן ערך מכאן סמכו חכמים לנטילת ידים מה"ת וכמה החמירו רז"ל בזלזול נט"י כדאיתא בפרק קמא דסוטה ובמסכת עדיות ובברכות פ' מי שמתו את מי נידו את ר' אלעזר בן חנוך שפקפק בנטילת ידים ונדוהו חכמים ומת בנדוי וסקלו ארונו ובפ' במה אשה אמר רבי אמי שלשה דברים מביאין את האדם לידי עניות וכו' והמזלזל בנט"י:

וסדר הנטילה נוטל השמאל ק הימין כי כן המים באים מן הימין אל השמא ואח"כ נוטל הימין מן השמאל להראות שהכל כלל א' וסוד הנטילה בארנוהו למעלה:

גרסינן בירושלמי פרקא קמא דמסכת חלה הבוצע צריך לבצוע בעשר אצבעותיו פירוש בריך לאחוז הלחם בעשר אצבעותיו כנגד עשר מנות שנצטוו ישראל בתבואה. לא תחרוש בשור ובחמור שדך לא תזרע כלאים לקט שכחה ופאה תרומה גדולה מעשר ראשון מעשר שני מעשר עני חלה. וכנגד עשרה תיבות שבברכת המוציא ועשר תיבות בפסוק ארץ חטה וגו' ועל דרך האמת צריך לאחוז הככר בעשר אצבעות כי כן הלחם העליון הנקרא לחם אבירים כל העשר משתתפים ומתיחדים בו וכולן נזונין ממנו. ואז וברך המוציא לחם מן הארץ סוד ארץ החיים ארץ ממנה יצא לחם שממנו נזונים עליונים ותחתונים וזה סוד המוציא ה' מוציא:

גרסינן בפרק שלשה שאכלו אמר רבי יוחנן משום רשב"י בעל הבית בוצע כדי שיבצע בעין יפה. והטעם כי הבוצע העליון משלח מזונות אל כל העולמות בעין יפה עין הרחמים והחמלה ואינו מבחין בין צדיק לרשע ודוגמא זו צריך שיהיה הבוצע התחתון, והסתכל בדברי הקדוש הזה ע"ה כי כוונתו באומרו בעל הבית בוצע ואורח מברך היתה להלהיב לבות המשכילים ולעוררם לקראת החיים האמיתיים שנאמר עליהם באור פני מלך חיים כי באמרו בעל הבית בוצע כוון אל השם יתברך כמו ששנינו ובעל הבית דוחק כי הוא חי עולמים והוא ראשון והוא אחרון ושנותיו לא יתמו. ולזה כנוהו במשל בעל הבית וכמו שנ' לך שמים אף לך ארץ וגו', ובאומרו ואורח מברך כוון לנו בני העולם להיותנו אורחים כי תמול אנחנו ולא נדע כי צל ימינו עלי ארץ וא"כ צריכים אנו להשתדל להשלים נפשותינו והוא לעבוד את השם הנכבד והנורא וזה אמרם כדי שיברך לבעל הבית כי כל מה שברא הקדוש ברוך הוא לא בראו אלא לכבודו וכתיב כל פעל ה' למענהו רוצה לומר להללו ולשבחו כי זה כל האדם ולפי שעל ידי האכילה והשתיה יצר הרע מתגבר והוא סבה להעביר את האדם מן התורה ומן העבודה ולטורדו מן החיים הנצחיים חיי העולם הבא וכמו שאמרו רז"ל בפרק אין עומדין מלי כריסי זני בישי פירוש מלוי הכרס גורם כמה מיני רעות לכן ראה זה הקדוש להבליע לנו זאת ההערה בענין הסעודה והודיענו כי כוונתו באכילתו תהיה לקיום גופו לעבוד את בוראו שכבר ידעת כי אין קיום הנפש בגוף ואין פעולותיה נגלות בו כי אם ע"י האכילה והשתיה וכבר כתבנו בפתיחת ספר זה כי אין המאכל והמשתה מועיל לנשמה אבל באמצעות האכילה יתמיד חבורה בגוף ותוכל לפעול פעולותיה אם הגוף צורך גדול לפרסם מעלת הנפש ושלמותיה לכן צריך האדם כשישב לאכול על שלחנו לכוין שיהיה גופו בריא למען תוכל הנפש לפעול פעולותיה על ידו ובזה תהיה נפשו קשורה למעלה ומחשבתו משוטטת בדברים העליונים הקיימים כדי שתתקיים נפשו בקיומם:

גרסינן בשלהי ברכות אמר ר' אבין הלוי כל הנהנה מסעודה שתלמיד חכם שרוי בתוכה כאלו נהנה מזיו השכינה שנא' ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חותן משה לפני האלהים וכי לפני האלהים אכלו והלא לפני משה אכלו אלא לומר לך כל הנהנה מסעודה שתלמוד חכם שרוי בתוכה כאלו נהנה מזיו השכינה. הנה הקדוש הזה ע"ה גלה לנו בזה המאמר כל מה שאמרנו והוא כי הת"ח הוא המשלים את בני האדם ומקרבן אל העבודה והתורה למען יזכו לאור כאור החיים ובהיותו מוסב בסעודה מיישר כל המסב עמו ומלמדן מה תהיה כוונתם באכילתם והוא הדעת את ה' ולזה צונו רשב"י ע"ה לומר דברי תורה על השלחן כמו שנבאר לפנינו בסיעתא דשמיא ואכילה כזו כשהוא על דרך זה נחשבת להם כאלו נהנו מזיו השכינה והיא האכילה הודאית כמו שאמרו רז"ל ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו אמר ר' יוחנן אכילה ודאית שנא' באור פני מלך חיים:

ואחר שגמר אכילתו יטול ידיו והם חובה דגרסינן בפרק כל הבשר אמר רב אידי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיאן מים ראשונים מצוה ואחרונים חובה משום מלח סדומית שמסמא את העינים. ועל דרך האמת מים ראשונים מצוה רמז למאורות העליונים ששם מקום המצות ולפיכך אנו מגביהין ידינו למעלה שנא' ואשא כפי אל מצותיך אשר אהבתי כדי שיתברכו כלם מהמקור כדי שימצא מזון ושפע לכל העולמות. כי המזון תלוי במים ראשונים, ואמרו במדרשו של רשב"י עליו השלום ואחרונים חובה הם הכתרים התחתונים הנקראים חובה כי הם מטין את האדם לכף חובה ולפי שמים אחרונים חלקם בסעודה נקראים חובה וחובה עלינו לתת להם חלק זה שהוא זוהמת הידים. ומטעם זה אני אומר שאין לברך ברכת מזון קודם שיטול כי אין לבא לפני המל לברכו בידים מזוהמות ואין נוטלין כי אם בכלי כדאיתא בפרק כל הבשר שלא לזלזל בהם. וצריך להשפיל ידיו במים אחרונים כדאיתא בפרק קמא דסוטה לרמוז לדברים ההם שהם למטה מהכל. וכתב הרב רבינו מאיר הלוי ז"ל כיון שהם חובה צריך לברך עליהם וכן כתב בשם רבינו תם ז"ל וקצת הגאונים כתבו שיש לברך עליהם על רחיצת ידים ובהגהות כתב שכיון שאינן אלא לצורך האדם משום מלח סדומית אינם טעונים ברכה. וכן כתב רב עמרם ז"ל שאין לברך עליהם והרב רבינו אברהם בר דוד ז"ל כתב שאם ידיו מזוהמות טעון ברכה על רחיצת ידים. ודעת חכמי האמת במדרשו של רשב"י ע"ה שאין לברך עליהם מפני שהם חלק הצד ההוא ואין ברכה בו:

שנינו במסכת אבות פ' עקביא ר' שמעון אומר שלשה שאכלו על שלחן אחד ולא אמרו עליו ד"ת כאלו אכלו מזבחי מתים שנא' כי כל שלחנות מלאו קיא צואה בלי מקום. אבל שלשה שאכלו על שלחן אחד ואמרו עליו דברי תורה כאלו אכלו משלחנו של מקום שנא' וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה' כוונת הקדוש הזה ע"ה מבוארת במדרשו והוא ששלחנו של אדם צריך שיהיה דוגמת השלחן אשר לפני ה', דע שהשלחן הטהור כולל התורה העליונה ושמחת השלחן ההוא ושלמותו אינו אלא בה הוא שכתוב תורת ה' תמימה משיבת נפש אמר כי משיבת נפש דוד ומנוחת' אינה אלא בתורה העליונה סוד תורה שבכתב הנקראת תורת ה' המסודרת תמיד על השלחן ההוא. ולטעם זה צוה הקדוש ע"ה לסדר דברי תורה על השלחן להיותו בדוגמא עליונה וזה השלחן אשר לפני ה' ומה שנאכל על השלחן אשר כזה נחשב כשני תמידין הקרבים בכל יום על גבי המזבח לריח ניחוח לה'. אבל אם לא אמרו עליו דברי תורה הנה השלחן הזה דוגמת השלחן המגואל הנקרא קיא צואה אשר אין לו חלק בתורה העליונה והוא אומרו בלי מקום רוצה לומר אין לו חלק במקום הקודש. ומה שנאכל על השלחן ההוא נקרא זבחי מתים רוצה לומר תקרובת התמורות שהם סבת המות ונקראים מתים. ואמרו במדרשו של רשב"י ע"ה כי השלחן שאמרו עליו דברי תורה השלחן ההוא הוא חלקו של הקב"ה וסוריאל שר הפנים נוטל הדברים ההם ומשים דמות השלחן ההוא לפני הקב"ה דכתיב זה השלחן אשר לפני ה':

גרסינן בפרק הרואה המזבח עץ שלש אמות גבוה וגו' וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה' פתח במזבח וסיים בשלחן אמר רבי יוחנן ואי תימא רבי אלעזר בזמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר על אדם ועכשיו שאין בית המקדש קיים שלחנו של אדם מכפר עליו. ראוי לנו להודיע הדרך הישרה שיבור לו האדם בהיותו על שלחנו ואז יהיה לו מזבח כפרה כדבריהם ז"ל וקודם זה אכתוב דבריהם עליהם השלום אמרו במסכת תענית פרק בשלשה פרקים אלו הן מעמדות לפי שנאמר צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי וגו' והיאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו אלא שהתקינו נביאים הראשונים על כל דבר משמרות על כל משמר ומשמר היה מעמד בירושלים של כהנים ושל לוים ושל ישראלים הגיע זמן המשמר כהניו לוייו עולין לירושלים וישראל של אותו משמר מתכנסין בעריהן וקורין במעשה בראשית. כבר ידעת כי שלחנו של מקום הוא המזבח והוא מוכתר בשלשה כתרים ומן השלשה הכי נכבד הכהנים עוסקין בעבודה והלוים שוררים על הדוכן וישראל במעמדם עוסקין בתורה ואמרו בשלשה פרקים אנשי משמר היו מתפללים על קרבן אחיהם שיתקבל ברצון ובזה יהיה השלחן אשר יכפר על האדם בזמן הזה כמו שהיה המזבח מכפר עליו בזמן הבית כי כשהאדם מאכיל את העניים על שלחנו הנה קרבנו זבח שלמים לה' ולפיכך צריך להאכילם המשובח שעל השלחן שכן חלב ודם קרב לגבוה וכתיב בהרימכם את חלבו ממנו דבר משובח כמו וחלב הארץ כי אין דבר משובח כמו המורם לגבוה, וזה דוגמת זבח שלמים הקרב לרוח ניחוח לה' וסדור דברי תורה על השלחן דוגמת אנשי מעמד שהיו עוסקים במעשה בראשית. והטעם שהיו עוסקים במעשה בראשית להודיע כי קיום העולם בכללו הוא על העבודה, וכמו ששנינו על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים וברכת המזון כנגד השיר שהיו אומרים בדוכן והתפלה שמתפללים. והנה נכללו כאן השלשה דברים שהם קיום העולם הא' והיא התורה השני והיא העבודה כנגד ברכת המזון, והשלישי גמילות חסדים והוא החסד שגומל עם העניים על שלחנו ואלה הם שלש אמות שהם גובה המזבח אל תקרי אמות אלא אמות אלו השלשה דברים שצריך אדם לקיים על שלחנו הם אמות כל המצות ופרש"י ז"ל בפרק עקביא נגד תורה נביאים וכתובים ואמרו כנגד מקרא משנה ותלמוד שאדם צריך לדבר בהם על שלחנו ומה שפירשנו נראה יותר נכון אתה הראת לדעת איך הוא שלחנו של אדם מזבח כפרה עליו ועל כל העולם בזמן הזה:

ובמדרשו של רשב"י ע"ה אמרו אשרי המקיים שני דברים אלה על שלחנו ד"ת וחלק לעניים כשמסלקין את השלחן מלפניו שני מלאכים מזומנים שם אחד מימין ואחד משמאל האחד אומר זה השלחן של מלך הקדוש מסודר יהיה שלחן זה תמיד בברכות עליונות והאחד אומר זה שלחן של המלך הקדוש זה השלחן שעליונים ותחתונים מברכין אותו מסודר יהיה שלחן זה לפני עתיק יומין בעולם הזה ובעולם הבא כששלחנו של אדם מסודר כסדר זה מוסיף כח בגבורה ומלא ברכת ה' מהמאור העליון אשרי המתקדש על שלחנו כדי שיתברכו עליונים ותחתונים על ידו:

ואח"כ יברך ברכת המזון ולא יברך על שלחן ריקם כדאמרינן בפרק חלק מי שאינו משייר כזית פת על שלחנו אינו רואה סימן ברכה שנאמר אין שריד לאכלו על כן לא יחיל טובו. והטעם כדי שתחול הברכה על הנשאר ויתפשט ממנו שפע ורבוי שאין הברכה העליונה שורה על האין אלא על היש והעד השלחן אשר לפני ה' מסודר בלחם הפנים תמיד אשר באמצעותו היתה הברכה מתפשטת במזונות העולם כדרך יש מיש כי אין כח אפי' בנביאים להמציא יש מאין כי אם יש מיש כענין כד הקמח ואסוך השמן שהיה הכל יש מיש. והנה המברך על שלחן ריקם הרי השלחן ההוא דוגמת השלחן הנקרא קיא צואה שהוא ריק מן הברכות ואין בו דבר שבאמצעותו יתפשט שפע ורבוי בעולם ולרמוז לזה צונו עליו השלום שיהיה שלחננו דוגמת השלחן הטהור אשר לפני ה' שעליו מסודר סוד הלחם העליון היוצא מהפנים העליונים שמהם מתפשטת הברכה ומשתלח לחם ומזון לתחתונים לזה צריך שישאר לחם על השלחן בשעת הברכה על מה שתשרה הברכה העליונה וצריך לסלק הסכין מעל השלחן בשעת הברכה. והטעם חפני שהשלחן נקרא מזבח והמזבח הוזהרנו בו לא תבנה אתהן גזית וגו' והברזל לא הוזכר במשכן ובמקדש כתיב ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו. והטעם כי הברזל רומז לכחו של עשו סוד הסיג היוצא מפחד יצחק ועליו כתיב ואת עשו שנאתי ולכן הוא מרוחק מן המקדש כי אין לו חלק בירושת ישראל ולא באמונתן והכתוב מדבר במקדש התחתון ורומז למקדש העליון והוזהרנו לסלקו מן השלחן כדי שלא ימצא שם בשעה שתחול הברכה ויטול חלק כי אין לו חלק בה, וכבר נטל חלקו והוא זוהמת הידים ועל זה כתוב ובשמחתו לא יתערב זר. ועוד כי החרב סוד חרבו של עשו מקצר ימיו של אדם והוא סבת הכליון והחורבן והשלחן הוא במקום המזבח שהוא מאריך ימיו של אדם והוא סבת קיום העולם ושלוחו ואין הדין שיונף המקצר על המאריך. כדאיתא במדרש ילמדנו פרשת וישמע יתרו ובשבת ששלום בכל אין שטן ואין פגע רע כי הכחות ההם שובתות אין לסלקו כי אין לעוררם כלל וצריך לברך על הכוס כדאיתא בפרק אעפ"י ואמרו במדרשו של רשב"י ע"ה והוא שיהיו המסובין ג' אבל לא פחות ואולי שזה דעת הרמב"ם ז"ל ברכה אין טעונה כוס. והטעם כי הכלה כנסת ישראל נקראת כוס. ועליה אמר דוד המלך ע"ה כוס ישועות אשא לפי שהיא מלאה מכל שפע וברכה היורד מלמעלה סוד שלשה אבות ואו המרכבה שלמה. ולפי שהיא מתברכת מסוד השלשה צריך דוגמא זו למטה לברך על הכוס בשלשה:

גרסינן במסכת סוטה פרק ואלו נאמרין אמר רבי יהושע בן לוי אין נותנין כוס של ברכה לברך אלא לטוב עין שנאמר טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל. אל תקרי יבורך אלא יברך. והכי איתא במדרש ילמדנו פרשת ויבא יעקב. ורמז לנו הקדוש הוה ע"ה מה שכבר הודענו במה שקדם והוא כי כל פעולתנו צריך לאשרם נכח הדברים העליונים ולכוין שיהיו מקבילות אלה נוכח אלה כי הדברים הטבעיים ות וסימן לדברים השכליים והדעות האמתיות צריכות המה לפעולות וזהו השלמות, ואחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת דע כי כוס דוד מתברך ממקור הברכות הנקרא טוב עין כי פותח ידיו לכל שואל כי הוא שוה לכל אף למי שאינו הגון והסוד באמרו עין כי הוא עין הרחמים פשוטה ולזה נקרא טוב עין. ולהראות זה צונו ע"ה שיהיה המברך טוב עין התחתון דוגמת המברך העליון ויבורך רוצה לומר יברך:

גרסינן בירושלמי בפרק קמא דתרומות רבי זירא בעי קומי רבי אסי שכור מהו שיברך אמר ליה ואכלת ושבעת וברכת ואפי' מדומדם. דע כי ברכת המזון תלוי במקום שיש בו אכילה ושתיה שנאמר באתי לגני אחותי כלה אכלתי וגו' כיון שבא למקום אכילה אכל ולפיכך צריך להראות שובע ושמחה כדי לשמח המקום ההוא והכתוב אומר ואכלת ושבעת שובע ביין הוא וזה הוא שכור וכתיב וברכת את ה' את דייקא כמא דאת אמר את ה' אלהיך כך אמרו במדרשו של רבי שמעון בן יוחאי ע"ה ומזה הטעם שכור מותר לברך ברכת המזון:

גרסינן בפרק שלשה שאכלו אמר רבי זירא עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה טעון הדחה ושטיפה חי מלא עיטור עיטוף ומקבלו בשתי ידיו ונותנו לימינו ומגביהו מן הקרקע טפח ונותן עיניו בו ומשגרו לאנשי ביתו. דע כי כוס דוד כלול מכל העשר וזה סודן הדחה ושטיפה סוד וטהרו וקדשו טהרה מצד הימין סוד הכהן ששנינו בו טבל ועלה אוכל בתרומה, וקדשו מצד הלוים סוד השמאל שנאמר וקדשת את הלוים, חי מסוד הצדיק שכולל שמונה עשרה ברכות ונקרא חי העולמים. חי אין פרושו חי ממש בלא מזיגה שהרי שנינו ומודים חכמים לרבי אליעזר בכוס של ברכה שאין מברכין עליו עד שיתן לתוכו מים אלא חי עד ברכת הארץ ובברכת הארץ מוזגו וכן פירש הריא"ף ז"ל והטעם כדי להודיע שבח הארץ שיינותיה חזקים וצריך לערב בהם מים רכים. ועל דרך האמת כבר ידעת כי היין רמז למדת הדין ומספרו שבעים כנגד שבעים שרים שניזונין מן הגבורה וכולן נמשכין מגוף האילן דוגמת יעקב שיצאו ממנו שבעים נפש ומפני שצריך שיהיה הדין מזוג ברחמים כדי שיכבשו רחמיו את כעסו לכן צריך למזוג היין כמים כשיגיע לברכת הארץ לגלגל את הרחמים במדת טובו של הקב"ה ואז תהיה הארץ הראשונה כלולה מימין משה ורוע תפארתו. וכבר הודענו כי השלחן במקום המזבח ובמזבח היו מנסכים היין עם המים בכל יום מימי החג וכן צריך לנסך על השלחן. ומלא מסוד קו האמצעי עטור מסוד העטרה העליונה המעטרת כל המאורות שתחתיו והוא כתר לראש צדיק. ועטוף סוד עוטה אור כשלמה סוד היו"ד העליונה שנתעטף באור ונעשית אויר, ומקבלו בשתי ידיו סוד שני ההי"ן אחת מימין ואחת משמאל ולפיכך צריך לקבלו בחמש אצבעות ונותנו לימין והשמאל לא תסייע כלל כדאמרינן בהאי פירקא אמר רבי יוחנן ראשונים שאלו שמאל מהו שתסייע לימין אמר רב אשי הואיל ושאלו ראשונים ולא איפשיטא להו אנן לא נעביד ביה עובדא. והטעם כי ימינו פשוטה לקבל שבים וצריך להמשיך חוט של חסד על אסתר המלכה ולהלן יתבאר סוד זה. ונותן עיניו בו סוד למודי ה' העמודים אשר הבית נכון עליהם, ומסלקו מן הקרקע טפח מסוד יו"ד זעירא סוד חכמת שלמה. ומשגרו במתנה לאנשי ביתו סוד אם הבנים שנאמר בה ישמח משה במתנת חלקו אמר רבי יוחנן אין לנו אלא ארבעה הדחה ושטיפה חי ופלא מסוד אות דל"ת שהיא עניה בגלות סוד בקרבך קדוש ולא אבא בעיר סוד הוא"ו ווי העמודים ולפיכך נסתלקו הששה הנותרים כיון שנשלחו התנאים האלה בכוס של ברכה:

תוכן העניינים

תולעת יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה