תולדות תנאים ואמוראים· הרב אהרן הימן
סימני הש"ס · עירובין
עירובין יח. [דיו, למנודה, שבח, זוגית, נתקלקל, במידה, שלשה סימן] והמה ז' דברים שאמר ר' ירמיה בן אלעזר. א) דיו פרצוף פנים, ב) כל אותן שנים שהיה אדם הראשון בנדוי, ג) מקצת שבחו, ד) אמרה יונה - יהיו מזונותי, ה) נתקללה בבל (וכן צ"ל בהסימן), ו) לא כמידת הקב"ה, ז) שלשה פתחים יש לגיהנם. אבל שם בנמרא אמר ר' ירמיה בן אלעזר עוד ב' דברים, א) כל בית שנשמעין בו ד"ת. ב) מיום שחרב בית המקדש, ולכן גורס הגר"א [דיו, מנודה, שבח יונה, בית, שתי, נתקלל, במדה, שלשה, וחכם עדיף מנביא כי כן הוא בדק"ס בכ"י א"פ. אבל נראה כי אין אנו צריכין לזה, ואך תיבת שבח הוא ר"ת מקצת שבחו, כל בית, מיום שחרב.
שם נג. [סימן שמונה עשרה, ושנים עשר, למדנו, בדורו, לבן] והמה חמשה מאמרי דר' יוחנן, יח' גידלתי, יב' תלמידים, כשהיינו לומדין, ר' אושעיא בדורו, לבן של ראשונים.
שם נד. [סימן ענקים, לחייו, לוחות, חרות] והמה ד' מאמרי דר"א מה שצריך אדם לעשות שתלמודו יתקיים בידו.
שם סג. [סימן זילא מהניא, מחליף, איקא, ויעקב], הכונה שר' אלעזר מהגרוניא (הוא תיבת זילא מהניא להיפוך) נענש ע"י רב אחא בר תחליפא דאמר לא תיחוש לסבא, ונענש עבור ב' דברים א) שלא הראה הסכין לבע"הב רב אחא בריה דרב איקא, ב) שהיתה אתריה דרב אחא בר יעקב שהיה המופלג שבהן.
שם עה. [סימן חיצונה, עצמה, בבית, יחידאה, רבינא דלא, משכח בפנים], ונראה שטעות קצת נפל בספרים א) שהסימן צ"ל קודם ד"ה נתנו עירובין. ב) שתחת תיבת בבית צ"ל "ביבי", ג) שצ"ל "ולא" והמה קושיות הגמרא שאמרו שם תנן עירבה חצונה תנן עירבה זו לעצמה מתיב רב ביבי בר אביי ואם היו של יחידים מתיב רבינא – ולא עירב וכו', שכח אחד מן הפנימיות.
וע"ז הערני ידידי הרב החכם ר' יצחק פישער גי' מזאגר ישן.
שם צא. וכן א"ר יוחנן מי לחשך, רש"י לא גרס כלל תיבת מי לחשך, ובתוס' גורס "מלחשך" בתיבה אחת ומפרשי שכן קראו לר' יוחנן ע"ש המעשה המובא יומא פב:, אבל הריטב"א מפרש שהוא סימן הלכה, אך לא פירש על איזה הלכה כיון. ומפורש בעיטור ה' מילה ריש ח"א וז"ל רש"י כתב מלחשך לא גרסינן – ומסתברא לן דלסימנא היא הגרסא כדי שלא גטעה בההיא בגיטין יח א|גיטין יח. בפלוגתא דרב ושמואל וכו', מתקיף לה רב נתן בר הושעיא, ולשמואל יאמרו שתינשים בחצר אחד זו אסורה וזו מותרת, ומשום דגרסינן התם מתקיף לה רב נתן [שתי נשים] והכא מתקיף לה רב חסדא "שני כלים" משום הכי מנח סימנא [מלחשך והוא ר"ת מתקיף לה חסדא שני כלים] ונכתב בספרים שלא במקומו וצ"ל אצל מלת מתקיף. (הפירוש הזה העתקתי מספר היקר משפחת סופרים יא.).
שם צז. [שיצי עצבי סימן] הכונה שג' דברים שבמשנה שצריכין באור א) מה שאמרו במד"א בישנות, למאן קרינן ישנות, ופרשו אבוה דשמואל אלו הן ישנות כל שיש בהן רצועות ומקושרות, וע"ז היא הרמז ש"י, שמואל ישנות, ב) מצאן צבתים, מאי צבתים פירש רב יהודה זוזי זוזי, ועל זה הוא הרמז צ"י, צבתים יהודה, ג) דאמרו מחשיך עליהן, ומקשי ואמאי לעיילינהו זוג זוג וקאמר רב יצחק בריה דרב יהודה לדידי מיפרשא לי מיניה דאבא וכו', וע"ז בא הרמז עצב"י, שקושיית לעיילינהו מתרץ רב יצחק בר יהודה.