אור ברסלב

תולדות החסידות

תקציר

שער

תקציר: במאמר מובאת סקירה על חייו של הצדיק ר' ברוך ממזיבוז, אשר היה נכד הבעש"ט,

ונולד שלוש שנים לפני פטירתו. המחבר מספר על לידתו, כיצד היה מחשיב את ייחוסו, יחסו

לצדיקים אחרים בדורו, דרכו בעבודת ה', השקפותיו והנהגותיו.

ר' ברוך ממזיבוז הוא צדיק טיפוסי מן הצדיקים של החסידות המאוחרת בתקופת ירידתה. הוא

נולד לערך שנת תקי"ז, כשלוש שנים קודם פטירת הבעש"ט. הוא לא יכול כבר להכיר את זקנו

הגדול ולא יכול להיות נהנה מחינוכו, כמו אחיו הגדול בעל "דגל מחנה אפרים". תורה לא למד

הרבה. ספרים לא השאיר אחריו. מספרים, שכשהיה ילד ולמד מסכת "בבא קמא" שאלוהו מה

היא משמעות המלים "בבא קמא". על זה החזיר: "המשמעות איני יודע, אבל הראשי תיבות אני

יודע. הראשי תיבות הן: ברוך בן אדל קדוש מרחם אמו".

ושוב מספרים עובדה אחרת מחייו המאוחרים:

כשירד בערב פסח תקנ"ח מעלייתו אל בית מדרשו לשרוף שם החמץ, כדרכו, נזדמן לפניו הספר

"מאור עיניים" של ר' נחום מטשירנובל, שיצא באותה שנה לאור. העיף בו עיניו, ואמר: "רבש"ע,

מודה אני לפניך, שלא חברתי ספר, אבל אשרי אמי שילדתני". מזה נראה עד כמה היה מחשיב

את יחוסו, שאמו היא בת הבעש"ט. ואין הוא אשם בזה כל כך: חינוכו הוא שקבל מן הסביבה.

בני החבריא של תלמידי הבעש"ט והמגיד היו מפנקים אותו הרבה בילדותו בזכותו של זקנו.

המגיד היה אומר עליו בעודנו ילד ש"הוא דבר חידוש". מימרא זו עשתה לה כנפיים ועליה היו

חוזרים שאר צדיקי הדור. מספרים, שפעם אחת התאכסן ר' ברוך אצל ר' פנחס מקוריץ. בשעה

שישן ר' ברוך שנת הצהרים אסף ר' פנחס את תלמידיו סביב למיטתו, ניגש את המזוזה והניח

ידו עליה והסתירה, והנה התחיל ר' ברוך מתנועע ומקיץ, וכאשר סילק ר' פנחס את ידו מן המזוזה

נרדם ר' ברוך שנית. כך עשה פעמים אחדות. אחר כך פנה אל התלמידים:

"הראיתם? אפילו בשנתו אינו נשאר רגע בלא התדבקות בהשי"ת".

ואם לא חינכהו הבעש"ט בחייו, הרי עשתה אותו האגדה למחנכו של ר' ברוך לאחר פטירתו.

הבעש"ט - היו מספרים - היה בא לפרקים אל ר' ברוך ומשיא לו עצות בדברים שהיה מתקשה

בהם. ופעם אחת היה ר' שלמה מקארלין אצל ר' ברוך וראה שהבעש"ט עומד אצלו ומסלסל

בשערו.

חינוך של פינוק זה הראה את פעולתו הגדולה על אופיו של ר' ברוך ודרך התנהגותו בחיים. אוהב

היה להיות שליט יחידי, בלי גבול, והכל היה מבטל בתכלית הביטול. ואף על פי שהוא עצמו היה

מתפאר גם במידת הענווה שבו: "אם אלף הם הענוים - אני מהם, ואם שנים הם - אני מהם", -

מכל מקום לא היה נמנע להבליט על כל צעד עד מה הכל בטלים לעומתו. משוט לשונו לא היה

מפלט לשום צדיק שבעולם.

פעם אחת - כך מסופר - ישב אל השולחן ולפניו כמה צדיקים, ופתח פיו לחרף ולבזות את

הצדיקים שכבר נסתלקו עוד לפני מאה שנה, והיו תמהים כל השומעים. ועוד מסופר, שפעם

אחת אמר: "להוא אנא פקידא בגו צדיקיא". ריבונו של עולם, אהי אנכי נמנה בין הצדיקים. אין

אני מתכוון עימהם, אלא אני מתכוון עם הרב הק' ר' פנחס מאוסטרהא ועם הרב הק' מפולנאה.

ושוב אמר: "להוא אנא פקידא בנו צדיקיא" - רוצה אני להיות פקיד על כל הצדיקים.

ר' שלום מפוהריבישטש היה אומר:

"סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה. עמודיו - הבעש"ט והמגיד, השלבים - תלמידיהם

הצדיקים, ור' ברוך מטפס לו על השלבים אילך ואילך, עולה ויורד בסולם".

על דברי ריב ורדיפות שיצאו ממנו נגד ר' שניאור זלמן יש לנו גם דברי אגדה גם תעודות

היסטוריות, על הרדיפות שהיה רודף את ר' יעקב שמשון משיפיטובקה מעיד מכתבו של הרב

אליו. אפילו בן אחותו, ר' נחמן מבראסלב, היה טועם טעם קפדנותו. מספרים שכשנפטר בעל

התניא מתפיסת פטרבורג הלך למסעיו אל ר' ברוך לברר את הסכסוך שביניהם וסיבת כעסו

של ר' ברוך, כדי להשלים עמו. בדרך סר אל ר' נחמן לבראסלב להתראות עמו. בתוך שאר

דברים אמר לו ר' נחמן: "מפיטירבורך כבר נפטר כ"ת, אבל מפיטיר ברוך עדיין לא נפטר".

רמז לו בזה שנקל ליפטר ממבצר פטרבורג מאשר ממחלוקת של ר' ברוך.

רק צדיק אחד יש באותה תקופה, שנשארה תעודה היסטורית המעידה כי אליו היה ר' ברוך

מרגיש יראת הכבוד. צדיק זה הוא ר' מנחם מנדיל מוויטיבסק, בעל "פרי הארץ", שהיה שוכן

בארץ ישראל, אבל מצודתו היתה פרושה ברייסין, וגם בשאר תפוצות החסידים היה שמו

מפורסם. תעודה זו הוא מכתב בר' ברוך אליו. מתוך המכתב נראית הכנעתו של ר' ברוך

ורוב "דרך ארץ" מפני אותו זקן שבחבורת תלמידי המגיד.

ר' ברוך היה מעיד על עצמו שהוא יודע את הזוהר יותר מאחרים, ושהוא לבדו מכיר בגודל ערכו

של ר' שמעון בן יוחאי: "ר' שמעון בן יוחאי, אני מכיר אותך ואתה מכיר אותי". ושוב אמר: "אני

מודה לך, רשב"י, בעד ס' הזוהר, כי אלמלא הוא לא הוינא עדיף מחברי". ועוד: "בעד נשמתי ליכא

שום סתירא, ונהירין לי כל סתמין דאורייתא". פתגמים כיוצא באלה מעידים, שאף על פי שלא היה

מחשיב הרבה את העניין של תלמוד תורה, הנה לידיעת הזוהר היה מיחס ערך מיוחד, אלא שלא

היה רוצה לוותר על ידיעה זו לאחרים.

הרבה היו מספרים על דרכו בעבודה, זו תפילה. יבבות מיוחדות היו לו בתפילה ותנועות מיוחדות

שהיו עושות רושם על העומד מן הצד. בייחוד היו מפליאים את אמירת שיר השירים שלו.

מושבו היה מתחילה בטולטשין, ואחר כך עבר למזיבוז. בתחילה היה נוסע הרבה בערי פודוליא

במרכבות רועשות כשררה והיה מאסף הרבה ממון. היה חי חיים של פזרנות.

את הפתגמים של ר' ברוך והסיפורים על הנהגותיו אסף מפי השמועה ר' נחמן מבאר פ' פודוליא

והוציאם בקובץ אחד בשם "כוצינא דנהורא" לבוב תר"מ, מהדורה שניה פטריקוב תרמ"ט .

תוכן העניינים

תולדות החסידות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה