תלמידיו הקרובים של הבעש''ט
בשני מעגלים פעלה תנועת החסידות מראשיתה. במעגל הפנימי, והוא המצומצם, התלכדו
תלמידיו הקרובים של הבעש"ט, חסידים ואנשי מעשה שנפשם שאפה לעלות ולהתעלות בדרכי
ה'. אלה שאבו מבאר תורתו וחכמתו של הבעש"ט, מחולל תנועת החסידות, ולאחר שנתבשמו
מאורו, נצטוו להרחיב את המעגל ולקרב לדרך ה' גם את ההמונים ופשוטי העם שאור התורה
לא נגה עליהם, והוא המעגל החיצוני הנרחב ביותר.
בערים שונות היו עוד לפני התגלות הבעש"ט, חבורות של אנשי מעשה שהתנהגו בחסידות, על
פי דרך הקבלה, והם קידשו וטיהרו את עצמם בתעניות וסיגופים. על ה"קלויז של חכמי ברוד"
מוסרים בני הדור ההוא שהם היו "גדולי העולם בש"ס ובפוסקים וביראת שמים, ועוסקים
תמיד בתורה ובמצוות", ונוסף על כך "יש להם יד ושם בחכמת הקבלה, מתנהגים בחסידות,
יודעים רבונם ומכוונים אל דרך האמת".
היו מבני החבורות שנענו לקריאתו של הבעש"ט והצטרפו אליו מיד עם העלאת דרגה של
תנועת החסידות ברמה, כדברי בעל "שבחי הבעש"ט" שגם ה"חסידים הגדולים" אשר היו
בעיר ברודי הכירו בסמכותו: "נגמר בדעת כולם כי הבעש"ט הוא זה האיש וקיבלו אותו לרב
עליהם".