אור ברסלב
תולדות החסידות קשריו עם רבי צבי הירש מזידיטשוב

תולדות החסידות

קשריו עם רבי צבי הירש מזידיטשוב

רבי נפתלי צבי מרופשיץ וצדיקי הדור

רבי נפתלי צבי מרופשיץ קיים קשרים אמיצים וידידותיים עם צדיקי דורו ובפרט עם

חבריו לבית המדרש הלובליני, שלאחר שנת תקע"ה, הקימו חצרות משלהם.

דומה שהקשרים האמיצים ביותר היו עם רבי צבי הירש מזידיטשוב, שהיה ידידו מימי נעוריו,

עת הסתופפו שניהם בבית מדרשו של הרבי ר' אלימלך מליז'נסק. ידידות זו נתחזקה בחצר

ה"חוזה" מלובלין, בה היו מראשי החבורה.

המכתבים שכתב רבי צבי הירש אליו מלאים חיבה והערצה וחבל שלא נשתמרו בידינו מכתבי

התשובה של רנ"צ. ברם, המסורת החסידית הותירה לנו שני סיפורים המראים את הערצתו

של רנ"צ לרבי צבי-הירש.

אחד הסיפורים קשור בנסיונו הידוע של רבי מנחם מנדל מרימנוב להפוך את מלחמת נאפוליון

למלחמת גוג ומגוג ולהביא את משיח צדקנו. המלחמה, בתכנונו של רבי מנחם מנדל, היתה

אמורה להביא סבל רב לעם ישראל ורנ"צ עשה הכל שלא תהא זו מלחמת גוג ומגוג. רנ"צ

הצליח ונאפוליון נכשל. רנ"צ התחרט על מה שעשה ובפרט שרבי מנחם מנדל מרימנוב אמר

שעליו להסתלק מן העולם כתוצאה מכישלון פעילותו, על כן טיכס עצה כיצד למלא אחר רצון

רבו ולהביא את משיח. הוא כינס את תלמידיו של רבי מנחם מנדל מרימנוב, על מנת שהכנס

יגיע למסקנה, שאין עתה מנהיג לחסידים וממילא חייב משיח לבוא ותימסר לידו ההנהגה.

משהתכנס הכנס ורנ"צ הציע את הצעתו, קם רבי צבי הירש מזידיטשוב ממקומו ואמר: מה

חסר לכם "אצלנו"? כך נתפרדה החבילה. רנ"צ הקפיד על ידידו, אבל כששמע את תפילת

"שמונה עשרה" שלו, אמר: "היהודי הזה הוא כולו לשמים" .

רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם משיניווא שסיפר סיפור זה הוסיף: כפי שעשה רנ"צ לרבי

מנחם מנדל מרימנוב, כן עשה רבי צבי הירש לרנ"צ.

בנוסח אחר, ברוח זו, מספר ש"ב הרב משה אריה פריינד - ראב"ד בירושלים: כששמע רנ"צ

את דבריו, של רבי צבי הירש מזידיטשוכ, אמר לבנו - רבי אליעזד מדזיקוב: בא ונארוז את

החפצים וניסע מכאן. כשהלכו להפרד מרבי צבי הירש שמעו את תפילת המנחה שלו, ואז אמר

רנ"צ לבנו: תפתח את החבילות אנו נשארים כאן. מימות רבנו אלימלך מליז'נסק לא שמעתי

תפילה כזו.

כשהשיא רבי צבי הירש אחת מבנותיו ורנ"צ לא יכול היה להשתתף בחתונה, הוא שלח לשם

את שני בחירי תלמידיו: רבי חיים מצאנז והרב מפשאצלוב.

כשחלה רבי צבי הירש והיתה מחלתו אנושה מאד, התפללו עליו צדיקי הדור להחלמתו, לפתע

חלה הטבה במצבו. אמר רבי צבי הירש: מכל אלה שהתפללו עבורי, היו שלשה שעשו מאמצים

מיוחדים: רבי אברהם יהושע השיל מאפטא, רבי נפתלי-צבי מרופשיץ ורבי משה טיטלבוים

מאוהל. רבי צבי הירש נסע אז במיוחד אל רנ"צ כדי להודות לו על מאמציו.

ביקורו של רנ"צ מרופשיץ בזידיטשוב - 3 סיפורים

רנ"צ ביקר בזידיטשוב כביקור גומלין לביקור שעשה ברופשיץ. רנ"צ ניצל את ההזדמנות שהיה

בדולינא, לנשואי אחד מנכדיו, כדי לבקר אצל ידידו, מסופר שרבי צבי הירש הכין לידידו

קבלת פנים נלהבת. כל תושבי העיר יצאו לקראת רנ"צ, אלא שהוא, בענותנותו וכדרכו

המיוחדת, עקף את הקהל החוגג והגיע הישר אל בית ידידו הצדיק, רק לאחר מכן נודע הדבר

וכל הקהל בא אל בית הצדיק, אמר רבי צבי הירש: מזהיר אבי תמיד את החסידים לבל ירבו

בפרטים ב"פתקא" אשר הם נותנים לרבי, ממה נפשך: אם מקבל ה"פתקא" הוא צדיק אמיתי,

הרי עיניו פקוחות לדעת את כל מחסורי לבבם, עוד יותר ממה שהחסיד בעצמו יודע ואם לאו -

למה ישחיתו נייר ודיו לשוא? עתה נוכחתי כי אכן צדקתי.

הכיצד ?

בימי חורפי הייתי רגיל תמיד לכתוב בפתקאות שנתתי לרבותי הקדושים, שיזכני הש"י,

שאוכל לבקר בהיכלם של צדיקים ולנסוע אליהם בלי כל מכשול. אבל שאזכה לכך, שצדיקים

יבואו אלי, זאת לא עלה על לבי לבקש כלל, עתה שזכיתי שבא אלי לביתי צדיק כביר כמותו,

האין זה הוכחה ברורה, שאין לכתוב בפתקא שום בקשה, שלא למעט ע"י זה בטובת עצמו? כי

הצדיקים יודעים לדרוש ולבקש יותר מן המבקש בעצמו.

ביקור זה הכה גלים וסיפורים רבים נשתמרו בין החסידים. הרי כמה מהסיפורים בלשונו של

ר' מיכאל הכהן בראווער:

א.

ביום השבת אחר תפילת המנחה, שכב הרב מראפשיץ על מיטתו לנוח מעט מעבודת

היום, - תפילה בציבור ושתי סעודות של שבת, בתוך קהל רב צפוף ודחוק של מאות אנשים,

לאו מילתא זוטרתא היא, אפילו לצדיק כביר כמותו. רבי יצחק אייזיק מזידיטשוב, שהיה אז

עדיין רק כבן עשרים או פחות מזה, נכנס לחדרו בחשאי ושמע שדיבר הרב, מראפשיץ בינו לבין

עצמו: חז"ל אמרו, בשעה שהחכם יושב ודורש הקב"ה מכפר לעוונותיהם של ישראל, והנה

עכשיו בשעה זו, בסעודה שלישית, הרבי דפה יושב ודורש, ואתה מוטל פה סרוח על מיטתך?!

התעודד וקם מן המטה, ולבש והלך לבית מדרשו של רבנו, ורבנו מהרי"א הלך בלאט אחריו.

היום רד בינתיים, בביהמ"ד שכנה אפלה, לא ראו איש את אחיו, ולא ראו גם את הגה"ק

בכניסתו, ולא הכירוהו. ישב לו מן הצד באיזה קרן זווית. שר ר' בעריש, אביו של רבנו

מהרי"א, מזמור "ברכי נפשי" בקדושה ובנעימה, ואחריו דרש רבנו בפרשת היום רזין דרזין

בהתלהבות גדולה . ויקשב הגה"ק וישמע. כשגמר רבנו את דרושו, עם סיום הרגיל שבכל שבת:

יג"ל יעקב, נדלקו הנרות ונתגלה הגה"ק בפינתו הנסתרה, להפתעת כל הקהל. העלוהו לראש

השלחן אל מקום כסאו של רבנו, פתח גם הגה"ק בחכמה את פיהו, נדחקו המון אנשים, ונכפפו

זה על זה מאות ראשים לשמוע קול דבריו. פתח ואמר: רק עכשו נתגלה לי הסוד, מהיכן זוכה

הרבי מזידיטשוב לכל השפע הרב של תורה, שהוא דורש בסעודה שלישית של שבת. עתה

ששמעתי את ר' בעריש, בשוררו את המזמור ברכי נפשי, אין כל רבותא לאמור אחר שיר

מזמור כזה תורות נפלאות כאלו!

ב.

בבית מדרשו של רבי צבי הירש, היתה תקנה מטעמו שלא להשאיר את התפילין על

השלחן בלי כסוי מלמעלה והעובר על תקנה זו, היה נקנס למלא גרונם של חסידים במידה

ידועה של יי"ש, והיו ממשכנים את תפליו לשם תשלום זה, הפקר ב"ד של חסידים הפקר, ואין

כל ערעור על פסק דין זה. - כשהיה הרב מרופשיץ בעת ההוא בביהמ"ד של רבנו, והוא לא ידע

על תקנה זו, חלץ תפיליו והניחם על השלחן מגולים ויצא לחוץ. נתמשכנו התפלין בינתים ע"י

אחד מתקיפי החסידים. כשבא הרב מרופשיץ ולא מצא את תפליו, עמד לפניו הממשכן והודיעו

את התקנה הנ"ל, שאין בה שום משוא פנים. לא איחר הרב מרופשיץ לפדות את תפליו, ככל

הקנס הקצוב אשר הושת עליו, והחסידים שתו לחיי רבנן ותלמידיהון בכלל ולחיי האורח

הקדוש בפרט, וייטיבו את לבם. שאל הרב מרופשיץ את רבי צבי הירש לטעם התקנה ההיא,

והוא הגיד לו סודה, פתח הרב מרופשיץ ואמר: אילו לא באתי לכאן רק לשמוע דבר זה דיינו.

ג.

כשנסע הרב מרופשיץ לביתו ליוה אותו רבנו עד העיר הסמוכה רוזדול. נסעו שניהם

בעגלה אחת, ורבי יצחק אייזיק מזידטשוב עמד מאחורי כתפיהם על הקרש הקצר הבולט

מהעגלה, והטה אוזן לשמוע סוד שיח שני שרפי קודש אלה בשיחתם יחד. כשבאו לרוזדול

נכנסו לביתו של בעל-בית אמיד אחד לחדר מוסק ומואר, רבי יצחק אייזיק נשאר עומד

במסדרון הפתוח לרשות הרבים, והרוח והשלג נושבים לתוכו. הטה רבי יצחק אייזיק אזנו אל

דלת החדר, ושניו דא לדא נקשן מפני הקור שנכנס בכל אבריו. הרגיש בו דודו רבי צבי הירש

והכניסו החדרה, שם מצא את הרב מרופשיץ עומד לפני ארון מלא ספרים, והוא מוציא ממנו

ספר אחר ספר ומדפדף בו ומחזירו ומוציא אחר אחריו. ואמר לרבנו, אני אוהב מאוד את

התורה ואני שמח מאוד, אם יש לי הזדמנות לראות ספר, שלא ראיתיו עדיין. השיב לו רבנו:

ואני יש לי קבלה מרבותינו, שלא ללמוד משום ספר, בלתי אם ידוע לנו איש מפי איש, שהוא

מפי אליהו.

תוכן העניינים

תולדות החסידות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה