פתיחה
ר' ליב בן יוסף, המכונה על שם אמו בשם ר' ליב בן שרה, הוא טיפוס מיוחד של קדוש עממי
הנלחם מלחמת עמו עם האדירים והמלכים האכזריים המציקים ועושים רעות לישראל. מתוך
ההמון המדוכא יוצא בשעת הצרות והחשכות גיבור אגדי נפלא, שכל כוחו נגד כוחם הפיסי של
הצוררים אינו אלא בעשיית מופתים ובמלחמה בכוח הקדושה נגד כוח הטומאה. גיבורים קדושים
מעין אלה עמדו להם לישראל כמה וכמה בימות החושך במקומות שונים של הגלות, אלא שהואיל
ולא נקבעו בספרות נעלמו מתוך אגדות העם ברוב הימים.
וכך מספרות האגדות העממיות גם על ר' ליב בן שרה. צדיק הדור היה ומומחה גדול היה
להתעסק בעניינים שעיקרם הוא מעלמא דאיתכסיא ואינם נלווים וידועים לכל. יש גם תעודה
היסטורית על מעשיו אלו: המגיד הגדול ממיזריטש נתן לו לר' ליב מכתב המלצה, שבו הוא מעיד
עליו שהוא עוסק "במצווה רבה שאין למעלה ממנה, כאשר יפרש שיחתו באר היטב פה אל פה,
דברים שאין להעלותן על הכתב".
לרגל עניינים אלו היה ר' ליב נוסע הרבה בתפוצות ישראל. בפולוניא, בווליניא, בפודוליא ועוד,
והיה אורח מצוי בכל הירידים והאספות העממיות. בכל מקום בואו הוא עוזר לעניים וחלשים
ונלחם עם השרים והתקיפים הרודפים לאחינו בני ישראל באכזריות. בפרט היתה לו מלחמה
ארוכה וכבדה עם יוסף השני, קיסר אוסטריא, שהוציא גזירה להקים בתי ספר להשכלת היהודים
בארצו, וברור היה שבתי ספר אלו עלולים להשכיחם תורתם ודתם. מלחמה זו בין יוסף השני ובין
ר' ליב נמשכה כשבע שנים, וסופה היה שנפטרו שניהם מן העולם ביום אחד.
המעשיות על ר' ליב יש להן הבדל גדול משאר המעשיות על ראשוני החסידים, בני דורו, בעיקר
טעמן: המעשיות על ר' ליב כל עיקרן הן סימן ליוצרן, ובהן מוטעם ומובלט בייחוד אופייה של
העממיות, יוצרת המעשיות. אבל המעשיות על שאר החסידים הן סימן ליצורן, שבהן מוטעם
ומובלט בייחוד אופיים של הגיבורים, הנושאים של האגדה.
גם מצד אחד עומד לו ר' ליב בן שרה בודד בתוך החבורה של ראשוני החסידים. על אודותיו לא
נשתיירה שום תעודה כתובה, ספרותית או היסטורית, חוץ מן מכתב ההמלצה הקטן של המגיד
ממיזריטש, שנזכר לעיל. אילולא מכתב קטן זה היה אפשר להשתמש ביחס אל ר' ליב בפתגמם
של הקדמונים ביחס אל איוב: ר' ליב לא היה ולא נברא אלא משל היה. אין שום ידיעות על זמן
לידתו ועל מעשהו בימי חייו. רק אגדות קטועות היו נוצרות וחוזרות בתוך העם. וודאי היה אפשר
לסדר מהן ביוגרפיא אגדית יפה, אילו היה נמצא להן בשעתן גואל שהיה קובע כולן או רובן בכתב.
לפי האגדה היה ר' ליב עוד ממקורביו של הבעש"ט. היו מספרים: כשהיה ר' ליב בן ט"ו שנה נכנס
פתאום לחדרו של הבעש"ט והתחיל מקפץ ומדלג לאורכו ולרוחבו של החדר. התרעמו תלמידיו
של הבעש"ט על חוצפתו של הנער ורצו להשליכו החוצה. אבל הבעש"ט הרגיע את רוחם. אחר
כך פנה אל הנער ואמר:
"חריף אתה. יודע אני כל מעשיך. אבל דע לך, כי דרכך שאתה הולך בה היא דרך מסוכנת. אתה
הולך על חודה של חרב. כלך מדרך זו והחזק בי".
שוב היו מספרים שהבעש"ט אמר עליו: "הוא מתענה משבת לשבת לא משום שהוא רוצה לענות
גופו בצום, אלא מפני שמרוב דבקותו בהשי"ת הוא שוכח לאכול".
על התייחסותו של ר' ליב אל המגיד ממיזריטש יודעים אנו מפי השמועה רק מימרא אחת, שהיתה
שגורה בפיו:
"נסיעתי אל הרב המגיד הגדול היא לא לשמוע תורה מפיו, אלא לראות האיך הוא פושט
אנפילאותיו ואיך הוא קושרן".
ועל הרבנים שאומרים תורה היה מתרעם:
"מה זה שאומרים תורה? יראה האדם וישגיח שכל עשיותיו והנהגותיו יהיו תורה, והוא בעצמו
יהיה תורה".
לפי השמועות היה דר בכמה עיירות וגם בכפר אחד בפלך פודוליא. בזקנותו היה עוסק במלמדות.
ר' ליב היה, כנראה, גם למדן. מספרים שהרב יעקב שמשון משיפיטובקה - אחד מגדולי בעלי
התורה בדורו - היה חברו הדבוק של ר' ליב ותמיד היו מתפלפלים בדברי תורה ומסיימים
דבריהם: "המגן אברהם היה למדן אמיתי".
ר' ליב מת בעיירה יאלטישקוב לפלך פודוליא . לפי המסורה עבר לעיירה זו בכוונה כדי למצוא לו
שם קבר. על הציון שעל גבי קברו נרשם: נפטר ביום ד' לחודש אדר ב' שנת תקנ"א.
אפילו הציון שעל גבי קברו הוא גם כן מעוטף זר של אגדות עממיות.