עם רבי יעקב צבי מדינוב
כן קיים קשרים אמיצים עם רבי יעקב צבי מדינוב וכשהחל להנהיג עדה נסע אליו לעודדו. היו
אז עוד תשעה אורחים נכבדים, אולם רנ"צ אמר: לא יסעו אליו חסידים. רב יתקרא ולא רבי
וכן היה. רבי יעקב צבי ביקר ברופשיץ ורנ"צ קבלו בכבוד רב ואף בקשו לומר דברי תורה. רבי
יעקב צבי סירב כמנהג חסיד לפני רבו אולם רנ"צ הפציר בו מאד ואז אמר: חז"ל אמרו: "גדול
כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה" - ברכות י"ט ב'. העיקר הוא באמירת התורה
שיהיה "אומר ועושה", היינו שבאמרותיו יעשו תיקונים בעולמות העולמות מה שאין כן
באמירה ללא עשיה, שאין לה חשיבות. אבל "כבוד הבריות" - כשמכריחים לומר דברי תורה,
הרי הוא דוחה את "לא תעשה" - אף שדבריו אינם עושים כל פעולה בעליונים, חייב הוא לומר
דברי תורה. "לא תעשה" - שדבריו אינם עושים כלום, בכל זאת יאמר!
אנו יודעים על קשריו עם ה"שרף" רבי אורי מסטרליסק, תלמידו של רבי שלמה מקרלין
ו"החוזה" מלובלין, מרן אמר עליו: "הוא עובד שחור אפויער! של הקדוש ברוך הוא". כן
החשיב את רבי יצחק אייזיק מלענטשנא שהיה מצעירי התלמידים של ה"חוזה" מלובלין.
הוא החל "להנהיג עדה" רק בשנת תקפ"א לאחר שנפטר רבו: רבי יהודה ליב מואקילקוב בעל
"לקוטי מהרי"ל". כשרנ"צ ראה אותו, אמר: אמת, אמת. הוא רבי!. רבי יצחק אייזיק עמד
בראש החולקים על שיטת פשיסחא. הוא לא האריך ימים. רנ"צ חזה מרחוק את הסתלקותו.
גיסו - רבי ברוך היה ברופשיץ. קרא לו ואמר: עתה נסתלק רבי אייזיק שכן רואה אני אותו
כולו זורח וכך יכול לזכות רק אדם בעולם העליון.
מיוחדים במינם היו היחסים עם רבי צבי אלימלך מדינוב בעל "בני יששכר" . רבי צבי
אלימלך החשיב מאד את רנ"צ והיה מבקרו לעתים מזומנות. גם רנ"צ העריך מאד את רבי צבי
אלימלך שהיה צעיר ממנו בכ"ג שנים. הם היו נוסעים לרבותיהם - "החוזה" מלובלין, המגיד
מקוז'ניץ ורבי מנחם מנדל מרימנוב, אמנם לימים גבה הר ביניהם, אולם היחסים הטובים
חזרו לתקנם.
רבי צבי אלימלך אף מביא דבר תורה בשמו: "שמעתי מאת הרב החסיד המפורסם האבד"ק
ראפשיץ... ודברי פי חכם חן".
נשתמרו לנו כמה זכרונות ממפגשים משותפים של שני הצדיקים.
מסופר שפעם אמר לו : ידע הרב מדינוב שפירושו של "רצון יראיו יעשה" הוא פשוטו כמשמעו.
אם ירצה הצדיק יכול הוא לשאוב את כל הניצוצות של דומם, צומח, חי, מדבר מכל דבר וחפץ
ואז אין כל ערך לחפץ. הריהו כפסולת בלבד. בשעה שאמר את הדברים עמד על השולחן כלי
של זכוכית. לפתע: ללא כל סיבה נראית לעין, נפל הכלי ונתנפץ לרסיסים. לאחר מכן הוסיף:
צדיק הדור יכול לשאוב מכל אחד את כל מעלותיו ומידותיו...
פעם אחת עסקו שני הצדיקים בסוד שיח עד שהאירו פני המזרח. כדי לעורר את לבם, פתח
מאן-דהוא את תריסי החלון מבחוץ, כדי שיראו שהאיר היום, אמר אחד מהם: טועים הם
אלה הסוברים שלילה הוא כאשר מחשיך היום ויום הוא כאשר מאיר היום...
הצנזור המפורסם יוסף טארלר שיצא, כידוע, מכלל ישראל היה בבחרותו מתראה כשומר
תורה ומצוות. רבי צבי אלימלך שידע שאין תוכו כברו הוכיחו על פניו בצורה נמרצת ואמר לו
שהוא כופר בתורה כולה. מיהר הלה להתלונן בפני רנ"צ. אמר לי רנ"צ בחכמתו: כך אמר לך?
צא עשה כדבריו, הרי מצוה לשמוע דברי חכמים...
ברם, כאמור, 'גבה הר ביניהם' וזאת בשל היחס לרבי שלמה לייב מלנטשנא, שהיה תלמידו של
ה"יהודי הקדוש", שרנ"צ היה חלוק על דעותיו ודרכו בחסידות. פרטי הדברים מובאים להלן .
מסופר שרבי נפתלי צבי רצה לפגוע ברבי צבי אלימלך מדינוב, על יחסו החיובי לרבי
שלמה-לייב, אבל לא עלה בידו.
רנ"צ אמר לרבי צבי-אלימלך לומר דברי תורה ובדרך זו רצה לקחת ממנו את מדרגותיו. רבי
צבי-אלימלך נענה: לאתגר ואמר דברי תורה, אלא שהדברים נראו לרנ"צ.
מקור אחר משייך את הסיפור עם כלי-הזכוכית שנשבר לחילוקי הדעות בענין רבי שלמה-לייב,
לאמור: כך אוכל לעשות גם אתך, אלא שרבי צבי אלימלך הגיב: השי"ת אמר למשה "של
נעליך מעל רגליך". בפרקי אבות - פ"ב מ"י - מובא: "הזהר בגחלתן של תלמידי חכמים
שנשיכתן נשיכת שועל ועקיצתן עקיצת עקרב ולחישתן לחישת שרף". מכאן שלחכמים שלשה
כחות. נשיכה, עקיצה לחישה וראשי התיבות שלהם הם נע"ל. רמז השי"ת למשה במראה
הסנה, שכאשר תהיה מנהיג ישראל, אזי "של נעליך מעל רגליך", הסר ממך את הנע"ל ואל
תשתמש בהם כנגד אדם מישראל.
נשאו הדברים חן בעיני רנ"צ ואמר: יפה אמרת. אחר הוסיף: רבי צבי אלימלך אינו מאבד את
עשתונותיו...
מקור שלישי מביא את התגובה הבאה של רבי צבי אלימלך לדברים של רנ"צ שאפשר להוציא
מאדם את מדרגותיו: "יראת ה' היא אוצרו" ואוצר אי אפשר לרוקן.
היתה זו מחלוקת לשם שמים ורנ"צ אמר לרבי צבי אלימלך: "אם יאמר לכם איש כי אני
מדבר "עליכם" דברי ריב, אל יאמין לו, כי אנו אוהבים אותכם בחיבה יתירה".
חסידים מספרים שרנ"צ הקפיד על רבי צבי אלימלך מדינוב על שהחל מכהן כאדמו"ר בשנת
תקע"ה, בהיותו רק שלשים ושלש. חסידים סברו שההקפדה היא על עצם ההנהגה, אולם רנ"צ
הסביר שנגזר על רבו צבי אלימלך לכהן כאדמו"ר מספר מסויים של שנים ואם היה מתחיל
מאוחר יותר. דהיינו רק לאחר הסתלקותו של רנ"צ. היה מאריך ימים בעוד י"ב שנים והיה
נפטר בגיל שבעים ולא בגיל חמשים ושמונה.