אור ברסלב
תולדות החסידות ספר ה'תניא'

תולדות החסידות

ספר ה'תניא'

שיטתו בחסידות

שיטתו בארוכה ובפרטות ביאר בספרו הקלאסי "תניא", שנדפס לראשונה בשנת תקנ"ו ושנים

רבות קודם לכן היה נפוץ בין החסידים בכתב בצורת "קונטרסים".

שני חלקים לספר: ספרן של בינונים ושער הייחוד והאמונה.

הראשון מיוסד על הפסוק "כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו". בהסבר נפלא

הוא מגדיר את חילוקי המדרגות של צדיקים, בינונים ורשעים, ומוכיח שדרגת הבינונים היא

מידת כל אדם, שעל ידי התבוננות בגדולת ה' יעורר אצלו אהבה ויראה. גילויים שונים לאהבה

והיראה ודרכים שונות להתבוננות המולידה אותן. הגילויים האלה והדרכים הללו מבוארים

באורך ב"תניא". כך הוא מגדיר, למשל, את האהבה בסוגים שונים: אהבה טבעית, אהבת

עולם, אהבה רבה, אהבה בתענוגים, ומבאר את מהותה של כל אחת מהן. אלא שאת הדגש

החזק הוא מעמיד לא על גילוי האהבה בפועל והתפעלות המידות ברעש, אלא על ההתבוננות,

ה"מוחין" שעל כל פנים, יבין במוחו שהאהבה והיראה צריכות להיות, וידע את מהותן

ואיכותן. אמר פעם הרב: "וידעת היום והשבות אל לבבך" וכו'. ב"וידעת" כתוב היום, מה

שאין כן ב"והשבות את לבבך". עכשיו צריכים להיות מוכנים בהדעת, שלא יהיה חסר רק

"והשבות אל לבבך", להמשיך מהמוח אל הלב, וזה יבוא על ידי משיח צדקנו, שהוא יפיח את

הניצוץ של אהבה ויראה בלב. אבל אלה שאינם עוסקים בידיעת אלוקות יהיה משיח צריך

להתחיל עימהם מא"ב... מה שה"מוחין" צריכים כעת להשפיע בפועל ממש הוא בעיקר על

המחשבה והדיבור ומעשה שלשה 'לבושי הנפש' בלשונו . אין אדם שולט על המידות שבלב,

ואפילו על ציווי, שהרי אם ישנה האהבה אין צורך בציווי, ואם איננה לא מועיל הציווי,

והתשובה היא כי הציווי מתחיל מ"שמע ישראל", כלומר שישמע ויתבונן בשכלו כי ה' אלוקינו

ה' אחד עד כדי שיגיע לכדי ואהבת, אבל יכול אדם למשול על מחשבתו ודיבורו ומעשיו אפילו

נגד המידות שבלב, עד אשר לבסוף יתהפכו אף המידות לקדושה". בניתוח מעמיק הוא חודר

במחשבות אדם ותחבולותיו ובחדרי סתריה של הנפש וכוחותיה ומורה דרך איך ליישב ולכוון

אותם.

בחלק השני, שער הייחוד והאמונה, מבואר היסוד של אחדות השם, שאין פירושה שאין

אלוקים אחרים: "וכי תעלה על דעתך - הוא אומר - שיש אלוה נשרה במים מתחת לארץ

שצריך להזהיר על כך והשבות על לבבך כי בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד", אלא

ענינה שאין שום מציאות זולת מציאותו יתברך, "אין עוד" ממש, אין שום דבר עוד, ואילו

נתנה רשות לעין לראות את החיות שבכל נברא השופע בו ממוצא פי ה' לא היה גשמיות הנברא

וחומרו וממשו נראה כלל לעיניו". נקודה עיקרית זו מתבארת שם בארוכה.

תוכן העניינים

תולדות החסידות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה