חקירת הרבי
עשרים ושתים שאלות שאלו את הרבי בעת החקירה והדרישה ב"טייני סובייט", מהם: על
ששינה את נוסח התפילה, על עניין החסידות, על הכסף שהוא שולח לארץ ישראל,
שהמלשינים אמרו שהוא שולח את הכסף להשולטן הטורקי ורצונו למרוד במלכות, וכדומה.
על עשרים שאלות השיב הרבי בעל פה תשובות מפורטות בטוב טעם, והתשובות נתקבלו
ברצון. על שאלה אחת נתן תשובה ארוכה בכתב, ואחרי שתורגמה לרוסית על ידי שני צנזורים,
נתקבלה אף היא ברצון.
השאלה האחרונה היתה על מה שכתב בספר ה"תניא", בסוף פרק א', שהנפש החיונית
שבישראל היא מקליפת נוגה, שיש בה טוב מה שאין כן נפשות אומות העולם הן משאר קליפת
הטומאות שאין בהן טוב כלל. כשהגיעו לשאלה זו שתק הרבי, ופניו היו שוחקות. ואותה
שתיקה, קיבלו החוקרים בתורת תשובה, ולא שאלו יותר. לאחר שנשתחרר, אמר הרבי
למקורביו, שכוונתו היתה להגיד: הלוא תראו, רבותיי, שעל כל עשרים ואחת השאלות השבתי
כהוגן, ונוכחתם אפוא לדעת, שדברי הם נכונים, ואם כן כשאשיב לכם על השאלה האחרונה
ודאי שתיווכחו לדעת שאף דברי אלה הם נכונים, ולמה לכם אפוא הבירור הזה?... ואמר הרבי
שהשרים החוקרים הבינו היטב כוונתו, והסכימו אף הם לכך.
בי"ט כסלו, כידוע, נשתחרר הרבי. בדרכו חזרה לביתו מפטרבורג ליוו אותו כמה אלפי
חסידים, וביום שלישי, שני לחנוכה, הגיע לוויטבסק, ואלפי אנשים יצאו לקראתו לקבל פניו.
בשנת תקס"א נאסר שוב הרבי, והובילוהו שוב לפטרבורג, אבל לא בצורה של הובלת אסיר,
אלא בדרך כבוד. השאלות היו שם בעניין חסידות וב"נר החמישי" של חנוכה שוחרר שוב, ונסע
בכבוד הביתה, כלומר לרוסיה הלבנה, אבל לא שב לליוזנא, אלא קבע את דירתו בעיר לאדי,
ומכאן שמו המקובל: הרב מלאדי.
הונח לו להרב מה"מתנגדים", ומחלוקת חדשה נתעוררה עליו מצדיקי פולין, הצדיק ר' ברוך
ממזיבוז והצדיק ר' אברהם הכהן מקאליסק, שישב בארץ ישראל. הם לא גרסו שיטת חב"ד,
ולא כאן המקום על כל פרטי המחלוקת. הצדיק הברדיצובי עמד בכל תוקף לימין הרב, וחסידי
חב"ד הלכו הלוך ורב.