ז. תפילה ועבודת השם · 1. רעדת הבעש''ט בשעת התפילה
שמעתי ממוהר"ר פאלק החסיד המפורסם דק"ק טיטשילנק, ששמע מר' אברהם אב"ד דק"ק
דובאסאר, שהיה מקודם ש"ץ בבית המדרש דק"ק מזיבוז .
פעם אחת היו צריכין לאמר הלל, שהיה ר"ח או חול המועד של פסח, והיה רבי אברהם הנ"ל
מתפלל תפילת שחרית לפני התיבה, והבעש"ט התפלל על מקומו. והיה מנהגו להתפלל בעצמו
לפני התיבה מן הלל. בשמונה עשרה של קול רם נתרעד הבעש"ט רעדה גדולה, והיה רועד
והולך, כדרכו לרעוד בתפילתו תמיד, ומי שראה אותו בשעת התפילה ראה הרעדה שלו. כשסיים
ר' אברהם חזרת התפילה, היה הבעש"ט עומד במקומו ורועד, ואינו הולך אל התיבה. בא החסיד
רבי זאב קוציס והציץ בפניו, והנה בוערים כלפידים, ועיניו בולטות, והיו פקוחות ועומדות בלי
תנועה, כמו גוסס ח"ו. רמז ר' זאב לר' אברהם, ולקחו אותו, זה ביד אחת וזה ביד אחת, והוליכוהו
אל התיבה. הלך עימהם ועמד לפני התיבה, ורעד ערך מה, ופתח ואמר הלל. והכל ברעדה. ואחר
כך, כשסיים הלל עמד ורעד זמן רב, והוצרכו להמתין בקריאת התורה עד שנח מרעדתו.