ו. מזיכרונותיו של ר' נתן על חייו ודבריו של ר' נחמן
1.
אמר, שהוא בעצמו עיקר התעוררות לעבודת השם יתברך באמת היה על ידי סיפורי מעשיות
של צדיקים, כי כל הצדיקים היו מצויים בק' מזיבוז, מחמת שהוא מקום הבעש"ט ז"ל, ורובם
ככולם היו מתאכסנים בבית אביו, ושמע הרבה מעשיות של צדיקים, ועל ידי זה היה עיקר
התעוררותו להשם יתברך עד שזכה למה שזכה.
2.
היה מספר מגודל הבושה שהיה לו, שהיה מתבייש מפני השם יתברך, והיה מרגיש ממש
הבושה על פניו, והיה מרגיש כמו מי שמתבייש מפני חברו מאוד, כי היה מרגיש שמתחיל מראה
פניו להשתנות לכמה גוונין, כדרך המתביישין ממש, בלי שום שינוי. והרב הקדוש ר' נחום
מטשירנוביל ראה אותו בימי נעוריו בק' מידבידובקה ונתבהל מעוצם היראה שהיה על פניו אז,
ואמר שמה שנאמר "למען תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו" - זה רואין בחוש אצלו.
3.
בכפר הוסאטין, סמוך לעיר מידבידובקה, היה דר חמיו. שם היה עיקר גידולו. שם הולך נהר
גדול ועליו גדלים קנה וסוף הרבה למאוד מאוד. היה דרכו בקודש, שהיה לוקח לפנמים ספינה
קטנה ושט בה בעצמו לתוך הנהר. ואף על פי כן היה שט בה עד אחורי הקנה וסוף, עד המקום
שלא היו רואין אותו עוד, ושם היה עושה מעשיו בעבודת השם יתברך בתפילה והתבודדות.
פעם הלך בספינה לתוך הנהר, והוא לא ידע עדיין להנהיג הספינה, וכשבא לתוך הנהר רחוק
מהיבשה, התחילה הספינה להתנודד וכמעט שנטבע. לא ידע כלל מה לעשות. הרים ידיו וצעק
אל השם יתברך. - - והיה רגיל לספר זאת.
4.
רבינו ז"ל אף על פי שהיה לו חדר מיוחד בכפר שישב בו לבדו, אף על פי כן היה הולך על פי
הרוב על פני השדה בתוך איזה יער וכיוצא, והיה מתבודד שם הרבה.
פעם אחת הלכתי עמו בק' מידבידובקה, שהיה דר שם בתחילה, והלכנו אנה ואנה אצל השדות
וההרים. הטה ידו על פני השדות וההרים ואמר לי: "בכל אלו השדות וההרים שאתה רואה סביב
העיר בכולם הלכתי וסבבתי כמה וכמה פעמים." היינו שהיה הולך ומתבודד שם בכל אותן
המקומות. וסיפר לי ששם בראש ההר יש מקום גבוה מאוד, ובראש גבהו יש בתוכו כמו בקעה.
והיה עולה על ראש גובה ההר ונכנס לתוך הבקעה שבתוכו, ושם היה אוהב להתבודד כמה
פעמים. ולפעמים היה הולך במקומות אחרים. וכל זה היה בק' מידבידובקה, שכבר היה צדיק
מפורסם בעת שדר שם. חוץ מה שהיה מרבה בהתבודדות בעת שישב בכפר. וכן בתחילה כשישב
במזיבוז, וגם אחר כך בעת שישב בזלוטופולי. ופה ק"ק ברסלב בכל יום ויום היה מתבודד כל היום
כולו.
סיפר לי איש אחד בזלוטופולי, שבהיות רבינו ז"ל יושב בזלוטופולי פעם אחת בקיץ התפלל רבינו
ז"ל בבוקר השכם, ואחר כך שלח את בתו הילדה שרה לקרוא לו. בא אל רבינו ז"ל. אמר לו: "לך
עמי לטייל!" הלך עמו חוץ לעיר. הלכו בין העשבים. ענה רבינו ז"ל ואמר: "אם היית זוכה לשמוע
את קול השירות והתשבחות של העשבים, איך כל עשב ועשב אומר שירה לשם יתברך בלי פניה
ובלי שום מחשבות זרות ואינם מצפים לשום תשלום גמול! כמה יפה ונאה כששומעין השירה
שלהם. טוב מאוד ביניהם לעבוד את ה' ביראה." אחר כך הלכו יותר ובאו סמוך להר אחד שקורין
מוגילו, שהיה שם סמוך לעיר, ושאל אותו האיש מה זאת, והשיב לו, וסיפר לו ענין אותו המוגילו,
ואמר לו שילך עמו לשם. נכנסו לשם. כשנכנסו לשם לא נראו לחוץ כלל, כי ההר היה חלול בתוכו
ועמוק קצת בתוכו. ונכנסו לשם רבינו והאיש הנ"ל, וישב רבינו ז"ל על הארץ והוציא מבית יד שלו
ס' שערי ציון, והתחיל לומר, ובכה מאוד מאוד. היה אומר להלן מדף לדף ובכה הרבה מאוד מאוד
בלי הפסק. והאיש עומד אצלו ומחזיק הציבוק שלו, עומד משתומם ורואה בכייתו הגדולה מאוד.
שהה זמן הרבה בזה. כאשר פסק מלבכות צווה על האיש הנ"ל שילך ויסתכל בחוץ היכן היום
עומד. יצא וראה שכבר פנה היום והשמש נוטה לשקוע. כך התמהמה בבכייתו קרוב ליום שלם
בקיץ בלי הפסק. אחר כך צווה לו להוציא אש ועישן הלולקי. ישב מעט, ויצאו לחוץ.
5.
פעם אחת ענה ואמר: עלי אין חולקים כלל. רק הם חולקים על מי שעשה כך כמו שבודים
החולקים עליו. ועל איש כזה בוודאי ראוי לחלוק.
ואמר שהם חטבו לעצמם אדם וחולקין עליו.
6.
לא היה לרבינו ז"ל שום מנוחה כל ימיו אפילו רגע אחד, כי היה לוחם מלחמות ה' בכל עת ובכל
רגע, ואי אפשר להאריך ולספר בזה מכמה טעמים. וזה היה ענין המחלוקת הגדולה שהיתה עליו.
7.
"בזאת ידעתי כי חפצת בי כי לא יריע אויבי עלי" - בזה שאויבים שלי אינם רעים, כי צדיקים
חולקים עלי, בזאת ידעתי כי חפצת בי.
8.
אמר, שאם לא היה ממתין בביטחון לישועת ה' כבר היה איש נוסע ומטולטל, כמו כל הנוסעים
ומטלטלים עצמם בשביל הפרנסה, כנהוג עכשיו. ואמר זאת לעניין הנהגת הבית בפרנסה
ומלבושים ושאר צרכי הבית, שעל פי רוב חסר לאדם הרבה - - ואמר על עצמו עניין זה, שאם
לא היה ממתין, כגון שהיה חסר לו איזה דבר, אם היה דוחק את השעה שיהיה דווקא תיכף, היה
צריך ללוות לעצמו ולהיות בעל חוב, עד שהיה מוכרח להיות נוסע ומטולטל, כמו שאנו יודעים עניין
הנוסעים שהם מוכרחים תמיד ליסע למדינה מחמת שהם תמיד בעלי חובות. ועניין זה צריכין לידע
מאוד וצריכין ללמד עצמו ולהרגיל את עצמו בזה מאוד. כי לכל אדם חסר הרבה, אפילו בעלי בתים
ועשירים גדולים, מכל שכן מקבלים, אפילו החשובים והגדולים. וצריך ליזהר להיות מסתפק
במועט ולהנהיג ביתו כפי השעה והזמן. ואם נדמה לו שצריך מלבוש לו או לאשתו ובניו, אף על פי
שמוכרח לו, אל ידחוק השעה ללוות ולהקיף ולהיות בעל חוב, אך ימתין עד תבוא עתו. וטוב לסבול
דוחק אפילו במזונות, וכל שכן במלבושים ודירות וכו', ולא להיות בעל חוב ח"ו. ומוטב שיהיה בעל
חוב לעצמו או לבני ביתו מלהיות בעל חוב לאחרים.
9.
אמר, שכל התורות והשיחות שלו אינם בשבילנו לחוד, כי אם את אשר ישנו פה ואשר איננו
פה. וכמה פעמים דברנו עמו מעניין זה ורמז לנו בדבריו להודיע הבאים את כל מעשה ה' הגדול
שעשה עמנו. ופעם אחת אמר בפירוש: "גם לבניכם תודיעו כל מה שנעשה כאן" ואמר ברתת וזיע
בהתלהבות נוראה: "והודעתם לבניך ולבני בניך!"
01
כשהיה באומן היה שומע בביתו קול של הצועקים על הבית עלמין על קברי אבותם, שדרכם
לצעוק ולהתפלל שם בקול מר, כנהוג.
פעם אחת שמע אישה שהיתה צועקת על קבר אביה: "אבי, אבי!" בקול מר מאוד. ובתו היתה
עומדת אצלו. ענה ואמר לה: "האישה הזאת צועקת בכוונה היטב: "אבי, אבי!" אבל אינו בכאן
כלל." ואמר אז שטוב כשבאים על קברי אבות לומר למתים השוכנים סביב סביב לקבר אביהם
ואמם וכיוצא לבקש מהם שיודיעו לו שבא בנם או בתם אליו, כי בודאי לא כל המתים מסתלקים
ממקום קבורתם למקום שנטרדים, כי הרבה שרויים בקברם. על כן טוב להודיעם בכדי שהם
יודיעו לאביהם וכו'. והוסיף: "אבל אצל הצדיק אין צריכין לחשש על זה שמא אינו שם, כי מיתת
הצדיק הוא רק כמו מי שיוצא מחדר אחד לחדר אחר." והמשיל לבתו על עצמו: "כמו שאני עתה
בחדר זה ואחר כך אני יוצא מחדר זה ונכנס לחדר השני וסוגר הדלת אחרי. אם את תבואי אצל
הדלת ותצעקי "אבי, אבי", - לא אשמע דבריך?"
כדברים האלה נשמע מפיו הקדוש כמה פעמים, שרמז לכל אחד ואחד כמה גדולה המעלה של מי
שזכה לבוא על קברו הקדוש והנורא כי בוודאי ישמע דבריו ויעזור ויושיע לו בכל מה שאפשר.
11
קודם הסתלקותו אמר, שכבר הוא עומד עכשיו על מדרגה כזו שאי אפשר להשיג יותר בשום
אופן כל זמן שמלובשים בגוף. ואמר שהוא מתגעגע מאוד להפשיט גופו, כי אי אפשר לו לעמוד על
מדרגה אחת בשום אופן, כי כל ימי חייו מעולם לא עמד על מדרגה אחת, אפילו כשהגיע לאיזו
מדרגה עליונה שתהיה, אפילו לתכלית המעלה, אף על פי כן היה מחפש יותר עד שהגיע למדרגה
גבוהה יותר ויותר. וכן היה תמיד כל ימי חייו. ולבסוף הגיע למדרגה גבוהה כזו שאי אפשר בתוך
הגוף להשיג יותר בשום אופן ועל כן הוא מוכרח להסתלק. ואמר בזה הלשון: "כבר הייתי רוצה
מאוד להתפשט החלוק, כי איני יכול לעמוד על מדרגה אחת."
21
ראוי שיהא מרגיש צרת יחיד, וכל שכן צרת רבים ח"ו בלב, כי אפשר שידע מהצרה ויודע
בבירור כאב הצרה ועם כל זה לבו אינו מרגיש הצרה כלל. ועל כל פנים צרת רבים ח"ו ראוי שהלב
יהיה מרגיש כאב הצרה. ואם אינו מרגיש צריך להכות הראש בקיר, היינו להכות הראש בקירות
לבבו.
31
היצר הרע דומה כמו מי שהולך ורץ בין בני אדם, וידו סגורה ואין אדם יודע מה בתוכה, והוא
מרמה בני אדם ושואל לכל אחד: "מה אני אוחז?" ולכל אחד נדמה כאילו הוא אוחז מה שהוא
מתאווה, ועל כן הכל רצים אחריו, כי כל אחד סובר שיש בידו מה שהוא חפץ, ואחר כך הוא פותח
את ידו ואין בה כלום. כמו כן ממש היצר הרע שהוא מרמה כל העולם, והכל רצין אחריו, ומרמה
לכל אחד ואחד עד שנדמה לכל אחד ואחד כאילו יש בידו מה שהוא חפץ, כל אחד כפי שטותו
ותאוותו, ואחר כך בסוף הוא פותח את ידו - ואין בה כלום, כי אין מי שימלא תאוותו אצלו.
גם נדמו כל התאוות של העולם כמו עמודי אור הנכנסין לבית מן אור החמה, שנראין בחוש שהם
נדמין לעמודים מחמת הזריחה של החמה, וכשרוצים לתפוס אותן עמודי האור - תופסין ותופסין
ואין בתוך היד כלום. כך הן כל התאוות של העולם הזה!"
41
הרשעים הם מלאים חרטות, והם אינם יודעים כלל מהו חרטה, כי זהו בעצמו שהם מתגברים
בענין רשעתם, זהו בעצמו חרטה, כי מחמת שבאה בדעתם חרטה על כן הם מתגברים ביותר
ברשעתם, כמו שני אנשים שנלחמים זה כנגד זה, שכשאחד רואה חברו מתגבר נגדו, אזי הוא
מתגבר ביותר נגדו. כמו כן ממש כשהרשע רואה שמתחיל איזה דבר טוב להתעורר אצלו אזי
הוא מתגבר ביותר.
וזהו כלל גדול בעבודת ה', אפילו לשאר בני אדם, לכל אחד לפי ערכו, שכל מה שרוצה יותר ליכנס
בעבודת ה' מתגבר עליו הבעל דבר ביותר. וצריך להיות משכיל על דבר זה ובתחבולות תעשה
מלחמה להתגבר על הרע בהתגברות גדולה בכל פעם. אשרי הזוכה לנצח המלחמה!
51
מה שכשאדם מתחיל ליכנס בעבודת ה' ולהתקרב אל צדיק האמת באים עליו הרהורים
ובלבולים גדולים, זהו כמו, למשל, כלי מים שמתחילה נראה כאילו המים צלולים, ואחר כך
כששופתין ומעמידין המים אצל האש ומתחילין להתבשל אזי מתבלבלין המים והרתיחה מעלה
כל הפסולת שהיתה במים, ועולה כל הפסולת למעלה, וצריך שיעמוד אחד להסיר חלאת ופסולת
המים בכל פעם. ומתחילה נדמה כאילו המים צלולים לגמרי, ואחר כך נראה הפסולת שבמים
העולה בכל פעם למעלה. וכשמסירין בכל פעם החלאה והפסולת אזי נשארין המים צלולים וזכים
באמת כראוי. כמו כן ממש קודם שמתחיל האדם ליכנס בעבודת ה' אזי הטוב והרע מעורבין בו,
ומחמת שהם מעורבין מאוד אין נראה הפסולת והרע שבו כלל, אך אחר כך כשמתחיל ליכנס
בעבודת ה' ומתקרב אל צדיק האמת, אזי מתחיל להזדכך ולהתברר, ואזי עולה הפסולת והרע
בכל פעם למעלה.
61
פעם אחת הוכיח אותנו להתפלל בכוונה ובכוחות, כמבואר בספרים הרבה שצריכין להכריח
עצמו מאוד לתפילה ולהתפלל בכל הכוחות, ואמר: "התפילה שלהם בכוח הוא כמו שמשכתי אני
את החבל עם העוגן כשהייתי על הספינה. היינו בהיותי על הספינה היה פעם אחת שעת הדחק,
שהיו מכריחין את כל אנשי הספינה שימשכו בכל כוחם את החבל, והייתי מושך בכל כוחי אבל
באמת לא הכנסתי שום כוח, רק היה לפנים, כי הוכרחתי להראות לפניהם כאילו אני מושך בכל
כוחי. כך היא התפילה שלכם בכוח ובכוונה."
71
אמר, שטוב לאדם להרגיל את עצמו שיוכל ל?ח?י?ו?ת את עצמו באיזה ניגון, כי ניגון הוא דבר
גדול וגבוה מאוד מאוד, ויש לו כוח גדול לעורר ולהמשיך את לב האדם לשם יתברך. ואפילו מי
שאינו יכול לנגן, אף על פי כן בביתו ובינו לבין עצמו יוכל לחיות את עצמו באיזה ניגון כפי שיוכל
לזמר אותו, כי מעלת הניגון אין לשער.
ז.
מי היה ומה פעל ר' נתן מברסלב, תלמידו של ר' נחמן
- - - מעולם לא ראינו ולא שמענו מאיש אחד שישרת את רבו באופן כזה, כמו שראינו ממורנו
הר"ר נתן ז"ל, כי ממש נתקיים בו לא מש מתוך האוהל - אוהלה של תורה של רבינו אור האורות
בעל ליקוטי מוהר"ן זצ"ל, כי ממש היה דבוק ומקושר אליו בהתקשרות ודביקות אמיתית, במסירת
נפש ובביטול הרגשות עצמו לגמרי, בכל תנועותיו, במעשה ובדיבור ובמחשבה, בשבתו בביתו
ובלכתו בדרך, בשכבו ובקומו. וכל שיחותיו וסיפוריו וענייניו הכל היה סובב והולך רק על קוטב
עניין זה, להודיע ולפרסם גדולת קדושת מעלת רבינו זצ"ל וגדולת קדושת מעלת מאמרי תורותיו
הקדושות ושיחותיו וסיפורי מעשיותיו וכל ענייניו, להודיע לבני האדם גבורותיו וכו' להפיץ מעיינותיו
חוצה, כי זה כל אדם, וכל העולם לא נברא אלא לצוות לזה ובשביל זה, כמו שאמרו רז"ל. אלמלא
זכו העולם על כל פנים גם עכשיו, זה שנים רבות אחר הסתלקותו ז"ל, ליהנות מאורו כבר היה
העולם בא לידי תיקונו בשלמותו כמבואר מזה במקום אחר.
והנה האיש הזה מורנו הר"ר נתן ז"ל לא נתן שינה לעיניו ולעפעפיו תנומה, וכל ימי חייו היה עוסק
רק בעניין זה לדלות ולהשקות מתורת רבו לאחרים ולפרסם שמו הגדול והקדוש בעולם. ועסק
בזה בשקידה רבה מאוד ובמסירת נפש עצומה מאוד אשר לא יאומן כי יסופר, וזכות רבו הקדוש
מסייעתו, כי זכה למדרגה גבוהה ועליונה מאוד בעבודת ה' ובהשגת התורה הקדושה, והכל היה
בתמימות ובפשיטות גמורה ובשפלות אמיתית וענוה שלמה מה שאי אפשר לשער כלל, ואי אפשר