הקדמה
רבי יעקב אריה מרדזימין נמנה בין אבות החסידות בפולין. בשנות נעוריו שתה מבארם של ה"חוזה" מלובלין, והמגיד מקוזניץ, אך דמותו עוצבה בפשיסחא בידיהם של "היהודי הקדוש" והרבי ר' בונם, וכעבור שנים רבות, בשעה שהנהגת עדת חסידים נמסרה לידו, הדריך את נאמניו ושומעי לקחו בדרך החסידות הלוהטת שקיבל בפשיסחא, ברוח אהבת ישראל, שקיבל מה"חוזה" בלובלין, ושני יסודות אלה עומדים במקום נכבד בתורתו ובהליכות חייו.
בנעוריו ידע סבל ועוני, אך נפשו וגופו מסר על התורה, וברוחו קלט קרני אורה מרבותיו הגדולים. לא ארכו הימים והוא הזריח אורו לרבים. אלפים ורבבות נהרו אליו ואת כולם נשא על לבו ודאג לרווחתם ולישועתם. אם את בני העליה הדריך במילי דשמיא, הרי לגבי פשוטי העם התעניין גם במצבם הכלכלי והתרבותי, אך מטרתו העיקרית הייתה לכוון אותם בדרכי החסידות, לטוב להם כל הימים.
ירא אלקים היה ר' שלמה, אביו של ר' יעקב אריה, שהתגורר בווארקי והתפרנס מיגיע כפיו. בתקופה ההיא גברה השפעתה של תנועת החסידות בפולניה, והמוני העם נספחו אליה, ואף ר' שלמה נתקרב לחסידות ומזמן לזמן היה נוסע ללובלין ומתחמם לאורו של ה"חוזה". עם זאת לא נמנה בין החסידים המובהקים, שכן בשובו לעיירת מגוריו, ווארקי, לא פנה לבית המדרש החסידי, אלא המשיך להתפלל בבית המדרש המיוחד לבעלי מלאכה מפשוטי העם.
הילד, יעקב אריה, שנקרא כבר אז דרך חבה יעקלי, התבלט משחר חייו בהתנהגותו המופלאה. מנעוריו היה נזהר להתקדש ולהיטהר קודם התפילה, ואף בעיצומו של החורף היה טובל מדי יום ביומו. כאשר פנה אל המקווה והנה היא סגורה ונעולה, היה מפנה את צעדיו לנהר העובר ליד ווארקי, ואם כי הנהר קפוא על פניו, הוא שובר את הקרח וטובל במימיו.
באחד הימים בשוב יעקלי מטבילת הבקר, הוא עובר דרך בית החסידים ומתבקש להשלים את המניין. עולם חדש מתגלה לפניו. תפילתם של תלמידי ה"חוזה", שהתגוררו בווארקי, הלהיבה אותו, ומעתה עשה לו דרך קבע להתפלל בבית המדרש החסידי בעיירה.
לקראת הימים הנוראים המתקרבים, התארגנו כמה ממתפללי בית המדרש על מנת לצאת ללובלין, לשהות את הימים הנוראים במחיצת רבם ה"חוזה". אף לצעיר הנלהב, שנתחבב על המתפללים הוצע להצטרף אליהם בנסיעתם ללובלין, אולם הלה עודנו מהסס. "איני ראוי עדיין לכך" הסביר להם. מתפללי בית המדרש מילאו אפוא את ידיהם של הנוסעים, ומסרו להם "פתקאות", שבהם רשמו את שמם ושם אמם, על מנת שזכרם יעלה לטובה ולברכה בפני ה"חוזה" בימים הנוראים. בדחילו ורחימו מוסר גם יעקלי את ה"פתקא" שלו לידי הנוסעים ללובלין.
בבואם ללובלין מילאו את שליחותם נאמנה ומסרו את הפתקאות לידי רבם. ה"חוזה", שמאור עיניו הלך מסוף העולם ועד סופו, נוטל את הפתקאות אחד אחד וסוקר את מעשיהם. משהגיע לפתקא של "יעקב אריה בן בינה" אורו עיניו, והוא פונה לאנשי שלומו שהגיעו מווארקי: "צעיר זה מוצא חן בעיני. בביקורכם הקרוב הביאוהו אתכם". הוא לא קיבל את טענתם, כי הלה מסרב במקצת ותבע מהם בתוקף להשפיע עליו ולהביאו ללובלין.
בשובם לווארקי כבר לא היו צריכים לשדל אותו, שכן לשמע דברי ה"חוזה" התלהטה בלבו התשוקה להסתופף בצלו, עד כדי כך שלא רצה לחכות עד שתזדמן לו עגלה הנוסעת אל לובלין ולהצטרף אליה. מווארקי פנה לדרך הפונה אל לובלין והמשיך את דרכו רגלי, לעיר משאת נפשו. הדרך הייתה מושלגת. ההליכה הייתה קשה ובמשך ימים רצופים ניתך מטר סוחף, אך יעקלי אינו נרתע מסבלות הדרך. בתנאי הדרך הקשים אבדו הימנו זוג תפיליו, אף מחלת הקדחת תקפה אותו בדרך, אולם לא היה בכך כדי להניע אותו לחזור על עקבותיו והוא ממשיך בדרכו. ללובלין הגיע אפוא, כשהוא רטוב עד לעצמותיו, וקודח מחמת צינה שתקפה אותו, אך אין הוא משית לבו לכך, וראשית דרכו לבית המדרש.
ה"חוזה" הרגיש מיד בבואו וביקש להביא לפניו את הצעיר מווארקי. המקורבים סובבו אפוא לחפש אותו באכסניות וכו', עד שמצאו אותו בבית המדרש והכניסוהו מיד לחדרו של ה"חוזה", ובפגישתם הראשונה נתקשרו הלבבות. ה"חוזה" קיבל אותו בלבביות, וכבר למחרת היום הושב הצעיר יעקלי ליד שלחן ה"חוזה" בין התלמידים המובהקים המקורבים ביותר וביניהם זקנים ואנשי מעשה. לימים היה אומר ר' יעקלי כי במגע ידו של החוזה סרה הימנו הקדחת והוא חזר לאיתנו. ה"חוזה" אף אצל לו אותה שעה את ברכתו "חרד תחרד מפני ה' אלקיך", וכל ימיו כשהגיע שעת התפלה הייתה חרדה תוקפת אותו מאימת הקב"ה כברכת-אזהרת רבו.
ה"חוזה" אף ראה חובה לסייע בידו לבנות את ביתו ושידך לו את בתו של הרב טריטשעוואל, ממשפחה מיוחסת מגזע הש"ך ובעל "פני יהושע". "עלם חמד זה - הצביע ה"חוזה" על יעקלי הצעיר, באזני חותנו המיועד - הוא בעל נשמה גבוהה ביותר, והוא מוסיף ועולה במדרגות, וכאשר ישתלם יפליא את העולם כולו".
לשמע הדברים הסכים הרב מריטשעוואל להצעה. החתן המיועד, ר' יעקלי, שהוזמן לחדר הרבי, נתן כמובן את הסכמתו, ומיד הובאו לשלחן "מזונות" ויי"ש, ובשתיית "לחיים" נכתבו "תנאים" על אירוסיו למזל טוב.
לעתים היה נוסע להיכלו של המגיד מקוזניץ, ואף כאן זכה להתקרבות יתרה, אם כי היה אז צעיר לימים. המגיד, שהוזמן על ידי הגבירה המפורסמת תמריל להשתתף בחתונת בנה בווארקי, השתתף גם בחתונת ר' יעקלי, שנערכה אף היא באותם הימים בעיירה זו. כפי המסופר הייתה השמחה שם גדולה ביותר "שמחה כזו לא נראתה מעולם", ויש אומרים שנסיעתו לחתונת בנה של הגבירה תמריל לא באה אלא כדי שיוכל להשתתף בחתונת יעקלי בווארקי.
לאחר נישואיו העתיק ר' יעקלי את ביתו למקום מגורי חותנו, ריטשעוואל, אך נשמתו בפשיסחא, בלובלין או בקוזניץ, שכן הרבה האברך הצעיר לחסות במחיצת רבותיו, ובכל הזדמנות שהיא היה יוצא מביתו ונוסע אליהם להתבשם מתורתם וליהנות מזיוום. בערב חג פסח אחד יצא לקוזניץ לשהות בליל ה"סדר" במחיצת ה"מגיד", ובאותו החג זכה לקבל את פניו של רבי לוי יצחק מברדיטשוב, בעל "קדושת לוי", שנמלט אז מביתו בזליכוב, בגלל הרדיפות ומצא מקלט בבית המגיד. רבי לוי יצחק נתקבל שם ברוב כבוד, אך המגיד, שידע את מדת התלהבותו של אותו צדיק, חושש היה להושיבו ליד שלחן הסדר שנערך על ידו. ברוב התלהבותו - הסביר - עלול רבי לוי יצחק להפוך את השולחן עם הקערה וכוסות היין הסדורות עליו. נכונים אנו לארח את בעל "קדושת לוי" - הוסיף - בתנאי שיערוך את שלחן ה"סדר" לעצמו, ואמנם התקין לו לרבי לוי יצחק "סדר" מיוחד בחדר הסמוך.
ר' יעקלי, שהסתופף בחג ההוא בחצרו של המגיד, כאמור, ניצל את ההזדמנות לקבל תורה מפי בעל "קדושת לוי". התייצב בין שני החדרים, ואוזניו היו קשובות לדבריהם של שני הצדיקים, בערכם את הסדר. וכאן נוכח לדעת בצדקת דבריו של המגיד, שכן בשעה שרבי לוי יצחק הגיע לפיוט "על אחת כמה וכמה" התלהב, וברוב התלהבותו הפיל את שלחן הסדר עם המצות וכל אשר עליו.