91. האיך ששידך המגיד לבנו האלמן ר' אברהם מלאך עם בתו של בעל משנת
חכמים, והאיך שהיה מחשיב לכלתו זו ובא לאחר פטירתו מעולם האמת ומדבר
אתה בחלום במשך כל ימי חייה
שמעתי מהרב מ' מנחם, ששמע מפי כלת הרב המגיד מישרים הגדול, אשת הרב מ' אברהם .
כשנתאלמן בנו הקדוש ר' אברהם זצ"ל, קרא המגיד ממיזריטש לשני חשובי העיר ואמר להם:
"בקשתי שתיסעו לק"ק קרימניץ ותשדכו לבני שיחיה בת הרב ר' פייוול, בעל ספר משנת חכמים,
ותביאו אותה לכאן."
מיד עשו כאשר צווה עליהם, והכינו לעצמם עגלה טובה עם סוסים, וגם בגדי כבוד, שיהיה להרב
לתפארת, ושמו לדרך פעמיהם. באו לק"ק קרימניץ ועמדו בבית אכסניה. כשנחו מדרכם, תכף
אחר התפילה, הלכו לבית הרב מוה"ר פייוול. והרב היה דרכו שלא לעסוק בשום עסק פרנסה,
כי אם לעסוק בתורה כל הימים, לרבות הלילות. רק אשתו היא היתה עקרת הבית לעסוק
בפרנסה. כשבאו לביתו והנה אשתו באה מבית הכנסת.
שאלה להם לשלום, ואמרה: "אחי, מאין באתם?"
אמרו: "מק"ק מיזריטש."
אמרה: "מה מעשיכם כאן? איזה משא-ומתן, או דבר אחר?"
ספרו לה המעשה, איך שרבינו הגדול שלח אותנו לדבר בבתכם שתינשא לבנו שנתאלמן מקרוב.
- היה לצחוק בעיניה, כי לא ידעה את הרב ולא שמעה את שמעו, ומה גם כי הבתולה היתה בת
י"ב שנה, ולא עלה עדיין על דעתם לחפש ולחקור אחר שידוכים לשדך את בתם. אחר ריבוי הצעת
הדברים נכנסו דבריהם באוזניה, ואמרה: "הלא בעזרת השם בעלי הוא בביתי, מה איכפת לי?
כטוב בעיניו יעשה."
שלחו אחר הרב מוה"ר פייוול לבית המדרש ובא לביתו הציעו לפניו דבריהם, עד שישר העניין
לפניו, ומיד צוו שיבוא הסופר לכתוב התנאים במזל טוב. כשהתחילו לכתוב התנאים, אמרו
המשולחים: "כטוב בעיניכם כתבו על המלך" - רק בזמן הנישואין אמרו שאי אפשר בשום אופן
להרחיב הזמן. והם טענו: "הלא אמרו רז"ל נותנין לבתולה י"ב חודש?" ובפרט שעדיין לא עלתה
על מחשבתם להשיאה בקרוב, ואין לה בגדים ומיטה מוצעת מן המוכן. השיבו המשולחים: "על
זאת אין אנו מקפידים, אבל אי אפשר בשום אופן להרחיב זמן החתונה, כי אם היא תיסע עמנו
תכף ומיד." אחרי אשר מה' יצא הדבר הסכימו גם לזאת. והיתה הסכמה שהרב ר' פייוול, בכדי
שלא יבטל מתלמודו, יישאר בביתו, והכלה עם אמה תיסע אל החתונה.
והנה בכל הדרך היתה פליאה בעיניה של המחותנית על עצמם, מה זאת היה להם שנתפתו לכך.
באו לק"ק רובנו. באו כל אנשי העיר מקטון ועד גדול, אנשים ונשים וטף, לקבל פניהן וליתן שלום
להכלה של הרב הגדול. נתקררה דעתה של המחותנית מעט. אחר כך, בבואן לק"ק מיזריטש,
יצאו לקראתן מחוץ לעיר אנשים וטף, עד שהוכרחו לילך לאט מפני רוב עם שיצאו לקראתן. ובבואן
העירה יצאו כל הנשים לקראתן ליתן להן שלום, עד שבאו נגד בית הרב, ויצא הוא ובנו לקבל
פניהן ונתנו להן שלום. אחר כך נסעו לאכסניה שלהן.
היתה החתונה ושבעת ימי המשתה בשמחה גדולה, ואמרו דברי תורה כיד המלך. אחר החתונה
נסעה המחותנית לביתה בחדווה רבה, כי מעולם לא ראתה ולא שמעה כזאת.
והרב קירב את כלתו מאוד.
פעם חלמה והנה נכנסה לטרקלין גדול, ושם יושבים סנהדרין, זקנים ונשואי פנים, ובקשו ליקח את
בעלה ממנה. צעקה לפניהם וטענה כמה טענות לפני הבית דין.
הקיצה והנה חלום. אבל לא ספרה לשום אדם. והגם כי היתה בבית הרב לא ספרה לו.
בלילה השני חלמה גם כן אותו החלום, ולא ספרה דבר. בלילה השלישי חלמה שוב אותו החלום,
והיא טענה לפניהם, עד שלבסוף אמרו לה: - ראי, מפני שטענותיך נכוחות מאוד, לכן נותנים אותו
לך במתנה לשתים עשרה שנה.
למחרתו, כשבאה אל הרב בבוקר, נתן לה הרב גודל תשואות חן וברך אותה עבור טענותיה
הנכוחות, שהאריכו זמן בנו י"ב שנה. וכן עלתה לו.
לאחר כמה שנים עלה הרב לשמים ושבק חיים לכל חי. ועם כל זאת בכל צרתם או באיזה דבר
המצטרך היה נגלה הרב אליה בחלום והיה מצווה לה מה לעשות.
פעם אחת בליל ו' בא בחלום אליה, ואמר: "תאמרי לבעלך או שיחליף דירתו בדירתך, או, על כל
פנים, יעמיד הספרים שלו בחדר שלך." בבוקר אמרה לבעלה. לא השגיח בזה, ואמר: "למה לא
אמר לי ואמר לך?" ובעוונותינו הרבים נשרף חדרו עם הספרים בלילה.
אחר זה נסע הרב מוה"ר אברהם במדינה. בבואו לק"ק חוואסטוב קיבלו אותו בכבוד גדול ומינוהו
לרב ונתנו לו פסיקת דמים. שלח שליח אחר אשתו שתבוא גם כן לשם לימים נוראים. כשבא
השליח, בא הרב המגיד בחלום אליה ואמר לה: "אל תיסעי בעגלות אלו לק"ק חוואסטוב." בבוקר
מאנה לנסוע. היה רעש גדול בין הצדיקים ר' משולם ור' יהודה ליב כהן, כי רצונם היה שתיסע
לשם למלא רצונו של הצדיק. אבל היא לא השגיחה בהם.
לא ארכו הימים עד שבעוונותינו הרבים נגנז ארון אלוקים שם, בק"ק חוואסטוב, ושלחו שליח לק"ק
אנופולי, ונתביישו הצדיקים ממנה מאוד, שהאישה היטיבה לראות יותר מהם. אבל הם הסתירו
הדבר ממנה, רק גילו הדבר לבנה הרב מוה"ר שלום, שהיה קטן, בכדי שיאמר קדיש, באופן שלא
יגלה לאמו. אבל היא מרוב חכמתה היה תמוה בעיניה זריזות בנה לקום בבוקר השכם ולילך לבית
הכנסת, מה שלא היה רגיל בזה. לפיכך, כאשר הלכה מבית הכנסת, סמכה את עצמה לכותל בית
המדרש לשמוע אם אומר בנה קדיש יתום. אבל לא עמדה על בירור הדבר, עד שאחר התפילה
פיתתה אותו בדברים, ואמרה: "מה אתה מסתיר את דבריך? הלא שמעתי מאחורי הכותל איך
שאמרת קדיש יתום." הוכרח לגלות לה האמת, והתאבלה על בעלה.
אחר עבור שבעת ימי אבלות נסעה לק"ק חוואסטוב לקבל עיזבון בעלה. בבואה לשם קיבלו
אותה בכבוד גדול, ולכבודה עשו באתה שבת סעודה באכסניה שלה, ואכלו כל אנשי שלומינו
שם לכבודה, בכדי לנחמה מעט, אבל היא לא קבלה תנחומין.
בסעודה השלישית נאספו לשם כמעט כל אנשי העיר ושרו זמירות, כנהוג. והיא, במר נפשה,
ישבה עצובה על מיטה כבודה עם אשת הבעל בית. נתנמנמה וראה בחלום, והנה טרקלין גדול
נאה ומהודר, ופתחה פתח אחד ובא בעלה הרב ר' אברהם לבית, מאיר כשמש בצהרים, שמח
מאוד. אחריו נכנסו כמה זקנים נשואי פנים. אמר להם: "רבותי, שבו!" ישבו סביב השולחן. אמר
להם: "הנה זוגתי, תחיה, יש לה תרעומת עלי ועל כמה דברים שנהגתי בפרישות יתירה, והדין
עמה. ואני מבקש ממנה מחילה לפניכם." אמרה: "מחול לך בלב שלם." אמר עוד לפניהם: "הנה
התורה התירה שתינשא לבעל אחר, ובפרט שהיא בחורה, בת כ"ד שנים, ולא אוכל לעכב בידה.
אבל אם תסכים שלא להינשא לאחר, אז כל מחסוריה עלי, ובניה בוודאי קודם שתבוא לביתה
יהיה לכל אחד מעמד טוב."
הקיצה, ומיד פניה הנזעמים לא היו לה עוד, כי נתנחמה מדבריו.
כשבאה לביתה מיד נזדמנו לה שידוכים לבניה ולבנותיה, וה' שלח ברכה במעשה ידיה והיתה
מתפרנסת בכבוד מן החנות שהיה לה, באופן שלא חסר לה כלום מכל הצטרכותה. ובשעת
הצורך היה נראה אליה תמיד הרב המגיד להגיד לה מה תעשה.
לאחר זמן רב מתה אשתו של הרב הגדול ר' מנחם מטשירנובל, והוטב בעיניו לקחת אותה
לאישה, ונתייעץ עם בנה הרב ר' שלום, שהיה חתן בתו, וישר בעיניו גם כן, כי הוא היה עדיין
רך בשנים. שלח את הרב ר' שלום לדבר באמו.
בדרך חלם הרב ר' שלום, והנה טרקלין גדול נאה ומהודר, ואביו הרב זצוק"ל עומד על פתח
הטרקלין ושתי ידיו על הגג וזועק בקול גדול ואומר: "מי הוא זה ואיזהו אשר מלאו לבו ליכנס
בטרקלין שלי!"
הקיץ והבין עד היכן הדברים מגיעים. חזר לביתו בשלום.