71. שיחתן של מסיקי התנור
כידוע, היה המגיד הגדול מקרב אליו בבחינת תלמידים רק אנשים מצוינים, ורגיל היה בפיו, שאין
אלו אלא נרות של שעווה יפים וצריכין רק הדלקה בכדי שיהיו מעלין להבה טהורה. היו הרבה מן
הבאים אליו חוזרים כלעומת שבאו, מחמת שצפה המגיד וראה שאין דרכו דרכם. ועוד היו כמה
אברכים שלא הגיעו למעלה של תלמידים, אלא שהיו שרויים בקרבתו של המגיד הגדול כדי לשרת
לפניו ולפני תלמידיו, והיו קורין לאותן הצעירים בשם מסיקי התנור, לפי שהיתה עבודה זו גם כן מן
הדברים שהיו עוסקין בהם.
פעם בלילה אירע שאחד מן התלמידים, ר' שניאור זלמן, היה שומע קודם השינה האיך שבחדר
הסמוך היו יושבין אצל התנור ועוסקין בעבודתם שלושה מן מסיקי התנור ואגב היו מסיחין בעניין
עקידת יצחק.
פתח האחד ואמר: "מה זה שמשבחין כל כך לאברהם אבינו? מי לא היה עושה כמעשהו אילו בא
לו הצווי מהשי"ת? כמה היו בעולם שמסרו נפשם על קידוש השם מבלי שיבוא להם שום צווי על
זה! מה אתם סבורים בזה?"
אמר השני: "לדעתי, אין זה דבר גדול כלל אצל בני ישראל שיתנו כל מה שיש להם עבור קדושת
שמו ית', שהרי יש בהם ממדות אבותיהם הקדושים. אבל אברהם הרי היה בנו של עכו"ם."
החזיר הראשון: "ואיזו ערך היה לזה בשעה שנגלה עליו השי"ת בכבודו ובעצמו ודבר עמו?"
המשיך השני דבורו ואמר: "אבל, הרי השכים בבוקר והלך תכף ומיד לדרכו, מבלי שישהה
עם יצחק בביתו אפילו שעה קלה."
פרכו הראשון שוב: "ואילו בא אלי הציווי מפיו יתברך עכשיו, לא הייתי ממתין כלל עד הבוקר,
אלא שהייתי מזדרז מיד, באמצע הלילה, למלא אחר דברו."
ענה ואמר השלישי שבחבורה: "הכתוב אומר "כי עתה ידעתי", ועוד "ולא חשכת את בנך את
יחידך ממני". מן הלשון "ממני" משמע, שאפילו בשעה שהיה המלאך אוחז בידו של אברהם
לא היה אברהם מרגיש כל כך השמחה שיישאר יצחק בנו בחיים כמו שהיה מרגיש, עוד יותר
מקודם לכן, גודל השמחה שנתמלא על ידו רצונו של מקום. והיינו מה שהכתוב אומר "כי עתה
ידעתי", - עתה, כשהיה המלאך אוחז כבר בידו של אברהם!"
נשתתקו הראשון שבחבורה וגם השני, ולא החזירו כלום.
יותר לא היה ר' שניאור זלמן שומע דבר. לאוזניו היה מגיע רק קול קנקנוק העצים ופצפוצן.