אור ברסלב
תולדות החסידות 7. על התגלגלות הסיבות מאדון הסיבות איך שבא ר' צבי זידיטשוב למזיבוז

תולדות החסידות

7. על התגלגלות הסיבות מאדון הסיבות איך שבא ר' צבי זידיטשוב למזיבוז

6. אין איש מחפש להקב''ה

וראה גודל קדושת הרבי ר' ברוך

ר' צבי היה מסתופף בצלו של החוזה מלובלין. פעם אחת בימי החורף והקרירות הגדולה בא

משולח בדבר מצווה, שהיה נוסע לקבץ מעות לנדבת עניים לפולין, ובא לבית ר' צבי, שהיה בעת

ההיא רך בשנים. המשולח הנזכר היה חסיד גדול וירא שמים ומופלג בתורה. כאשר לן שם וראה

את האברך ר' צבי הנזכר בהתנהגותו בחצות הלילה, כי הוא עובד ה' על פי דרכי העבודה שגילה

הבעש"ט, אז דבר החסיד עמו וסיפר לו מרבו הקדוש ממזיבוז. הרבה חסידות דברו אז. אמר ר'

צבי למשולח: "מה לך לכתת רגליך בימי החורף האלה? הלא בשני ירחים תוכל לאסוף בסך הכל

כשלושים רובל כסף? שבה איתי פה כל ימי החורף, ואנוכי אסע לסביבותי ובמעט ימים אביא לך

שלושים רובל, כי רבים מיודעי ומכירי בסביבות האלה". האיש הסכים לשבת עמו ולמדו יחדיו

והגיד לו כל מצפוני לבבו בדרכי העבודה. אהבו איש לרעהו עד למאוד, ודבר המשולח על לב

ר' צבי לבוא למזיבוז. סרב ר' צבי ואמר: "לא אוכל לעשות הדבר הזה, לעזוב את הרב הקדוש

מלובלין, רבי המובהק זי"ע. אקח רשות ממנו, אולי יסכים ויתנני ליסע למזיבוז פעם אחת".

לאחר ימים רבים עלה על דעת הרב הקדוש מלובלין ליסע למזיבוז לראות התנהגות איש

האלוקים נכד הבעש"ט ז"ל. אמר לתלמידו ר' צבי: "אהובי תלמידי, תסע למזיבוז לראות גדולת

הרב הקדוש נכד הבעש"ט ז"ל, ואז אדע אם אסע גם אני לשם".

נסע ר' צבי למזיבוז, הוא ומרעהו החסיד הגדול ר' יהודה גרשון מראזדיל. באו למזיבוז בשלום

בחד יומא דפגרא והלכו לסעודת מצווה לשולחן הרב הקדוש. כאשר בא שמה ר' צבי וראה אותו

הקדוש ממזיבוז והביט בפניו ובצלמו והכירהו בתור אדם המעלה, הראה לו פנים מסבירות, פנים

שוחקות. אחרי כן בא החסיד המשולח, שנזכר למעלה, ובידו בקבוק יין ואמר: "לכבוד האורח

מזידיטשוב אני מביא את היין הזה!" וישר בעיני הקדוש ממזיבוז דבר זה. ואל ר' צבי אמר: "עלה

הנה לשבת קרוב אצלי". היתה לו התקרבות גדולה.

ר' צבי התחקה על שורשי דרכי הרב הקדוש לדעת אותם, התבונן בכל דבר, וראה כי הכל למעלה

מן השכל ואי אפשר להבין כמה משיעור אהבה ויראה לבורא, יתברך שמו, יש להרב הקדוש.

והנה שמע סיפורי נפלאות מהרב הקדוש ממזיבוז בעת אמרו שיר השירים בערב שבת אחר

הטבילה, כי ממש כמלאך אלוקים צבאות הוא, והוא בוער כאש והתלהבותו היא עד למעלה. ידוע

לכל, שהיו אומרים עליו, על ר' ברוך, שהיה לו ניצוץ מנשמת שלמה המלך ע"ה. על כן בעת אמרו

שיר השירים, שאמר שלמה המלך, היה מתלהב ועולה כלפיד אש בקדושה וטהרה. והנה בשעה

שהיה אומר הרב הקדוש שיר השירים לא היו מניחים לשום אדם בחדרו, משני טעמים: אחד -

שלא יתבלבל ח"ו, ושני - מחמת רוב התלהבות שהיה הרב בוער לא היה אפשר לשום אדם

לעמוד שם, כי היה מוציאו ממחשבתו ורעיונותיו ומפשיטו מהגשמיות, וכל מי שאינו רגיל בדביקות

ובהתפשטות הגשמיות קרוב שיחלה וימות, כידוע.

כאשר שמע ר' צבי דבר זה אמר: "יהיה מה שיהיה, אנוכי אתחבא בחדרו, ויעבר עלי מה!" הלך

הוא עם החסיד ר' יהודה גרשון והתחבאו תחת בגדים רבים שהיו תלויים על הכותל, ועמדו שם.

כאשר התחיל הרב הקדוש לאמר שיר השירים בהתלהבות והשתוקקות אשר אין לשער, תכף

אמר ר' יהודה גרשון לר' צבי: "לא אוכל לעמוד כי רעיוני נבוכו מרוב האש וההתלהבות אשר

תבער בו". בקשהו ר' צבי לשתוק. אבל כאשר אמר הרב הקדוש "ודגלו עלי אהבה, סמכוני

באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני" - וממש נראה כי ליהטה אש תחתיו, ברח

ר' יהודה גרשון, כי לא יכול לשאת האש הגדולה והנוראה הזאת.

כשמוע הרב הקדוש קול קשקוש בפתח פנה אנה ואנה. ראה והנה איש בביתו, והוא ר' צבי.

הראה לו פנים שוחקות, ונשאר ר' צבי עומד בחדר. ראה את הקולות ואת הלפידים, והחדר כולו

בוער באש. חיזק את לבו והתאמץ לשמוע קול מלאך ה', עד כי בא את הכתוב "אני לדודי ועלי

תשוקתו". אז היה כבד מנשוא, כי כמעט שהוציאו מדעתו. אולם ר' צבי אמר: "יהי מה, הנני מוסר

נפשי לה' באהבה, לשמוע דברי אלוקים חיים כנתינתן מסיני. ואם ח"ו תיפרד נפשי מגופי, הנני

לעשות רצון הבורא עולם". אז נשפעה עליו רוח חדשה ממרומים וראה אש ה' משמים ליהטה

סביבותיו, אין לשער ואין לספר. עמד שם ונפשו מצאה נחת עד כי אמר "כי עזה כמות אהבה...

רשפיה רשפי אש שלהבתיה": אז, מפני ההתלהבות הגדולה, חשש כי נתבטל במציאות ח"ו, וה'

היה בעזרו עד כלות הרב הקדוש לאמר שיר השירים.

כאשר הלך ר' צבי ליפטר ממנו ליסע לביתו, אמר לו כי רבו הקדוש מלובלין צווה לו לשאול את פיו

אם יקרב אותו כשיבוא אליו, כי הרב הקדוש מלובלין ירא שמא יחליש דעתו, מפני שהרב הקדוש

ממזיבוז הוא נורא ושרף אש להבה, כידוע. השיב לו: "יבוא הצדיק מלובלין, החוזה מפולין, אלי

ואשתעשע עמו". וברכו בשלום ואמר לו שיבוא הוא גם כן למזיבוז עמו וישמח לקראתם.

נסע ר' צבי מזידיטשוב בחזרה אל רבו לק"ק לובלין, ואמר לו כי הרב ממזיבוז הוא אש להבה,

נורא מאוד. וסיפר לו כל אשר ראה ואשר שמע, כי לא היה מאמין אם היה שומע באוזניו.

לאחר ימים מספר נסע החוזה מלובלין ותלמידו למזיבוז. כאשר בא כבדוהו, ובערב שבת לקח

הרב ממזיבוז את הרב מלובלין עמו במרכבה ונסע לטבול בנהר. בשעת הנסיעה היה הרב

הקדוש ממזיבוז מייחד ייחודים נוראים ונפלאים, והיה בוחן את הרב מלובלין אם ירגיש הדבר.

כשבא למקום אחד בשדה שאל אותו: "מה ירגיש החוזה מפולין?"

השיב לו: "אוירא דארץ ישראל".

והשיב: "כן".

אח"כ שאל אותו: "מה ירגיש?"

והשיב: "בחינת ירושלים הקדושה - ואח"כ - מקום המקדש".

ובשעת טבילה בנהר שאל אותו: "מה ירגיש?"

והשיב: "בחינת נהרא דאפרסמונא".

שמח הרב ממזיבוז כי ראה שחוזה נאמן הוא וקולע אל השערה ולא יחטיא.

בליל שבת קודש ישב הרב ממזיבוז אל השולחן עם כל בני ביתו, בניו ובנותיו, כי כן היה דרכו

תמיד, והיה מדבר דברים שונים במילי דעלמא עם בני ביתו. החוזה מלובלין לא היה רגיל בכמו

אלה, והיה בלבו על הרב ממזיבוז שהוא מדבר דברים פשוטים בשבת. הרגיש הרב ממזיבוז

ופתח פיו ואמר: "נאמר בזמירות 'טהורים יירשוה ויקדשוה במאמר כל אשר עשה'. הפירוש הוא,

כי הטהורים באמת מני רחם הם מקדשים את השבת בכל הדיבורים והמאמרים שבעשייה, שהם

ממשיכים קדושה בכל ענייניהם, על דרך שאמרו רז"ל: ועליהו לא יבול - אלו שיחות של תלמידי

חכמים. - בסעודה שניה, בשבת בצהרים, עשו המשמשים מושב וכסא להרב מלובלין אצל בת

הרב הקדוש. על דבר זה חרה מאוד להרב מלובלין והיה מתרעם בלבו. הרגיש הרב ממזיבוז

ופתח שפתיו ואמר: "כתיב 'העבר עיני מראות שווא', שיעביר העיניים מלראות השווא, אבל לא

'העבר השווא מעיני מלראות'." על דברים אלו כעס הרב מלובלין והסב פניו לצד אחר. באותו

רגע קמה בתו של הרב מעל השולחן. הרגיש בזה הרב ממזיבוז וקרא: "מה זה בא לתוך ביתי

להשבית שולחני בשבת קודש!"

אז נפרדו הלבבות של שני הצדיקים האלה.

ממחרת, ביום הראשון, היה ברית מילה במזיבוז. כיבד בעל הברית את הרב ממזיבוז בסנדקאות

ואת הרב מלובלין שיהיה מוהל. כשבא הרב ממזיבוז כבר היה שם הרב מלובלין מלובש בבגדי

שבת, גם המצנפת של שבת היתה על ראשו. והרב ממזיבוז היה דרכו לבוא בבגדי חול לברית

מילה. היה בלבו של הרב ממזיבוז על הרב מלובלין, שהוא מתנהג ברבנות בעירו, כשהוא עמו

בבית אחד. נטל סכין של מוהל וכרת בעצמו בשר הערלה, ולא נתן לרב מלובלין לא חיתוך ולא

פריעה. נפלו פניו של הרב מלובלין. הלך לאכסניה שלו וצווה לאסור המרכבה ומיד הלך הוא

ותלמידו ליפטר מאת הרב. נסעו משם מהרה.

ימים רבים עברו והרושם של קדושת הרב ממזיבוז והתלהבותו היה קיים תדיר בלבו של ר' צבי

מזידיטשוב. ובפרט כשהיה זוכר הקולות והלפידים בעת אמרו שיר השירים היה מתעורר בו כליון

נפש לעזוב את רבו הקדוש מלובלין וליסע למזיבוז. האמירה של שיר השירים היתה בלב הצדיק

מזידיטשוב כלפיד אש, וכידוע לכל היה אומר תמיד, כי בשעה שיקרה לו ח"ו שהוא נופל בעבודתו,

יתברך שמו, בנפילת המוחין וכדומה, אז יזכור הרגעים היקרים שהיה שומע שיר השירים מפי

הקדוש ממזיבוז ואורו עיניו. לכן היה בלבו לעזוב את החוזה מלובלין וליסע למזיבוז.

מתחילה הסכים בדעתו ליסע תכף למזיבוז, ולא יסע עוד ללובלין. אחר כך אמר בלבו: לא טוב

לעשות כן לרב מובהק, לברוח מפניו. לכן אמר ליסע מקודם ללובלין ליפטר ממנו ולבקש מאתו

כי ייתן לו רשות ליסע למזיבוז.

כאשר בא הצדיק מזידיטשוב ללובלין, ברגע שדרכה כף רגלו על מפתן בית רבו, אמר הרב

מלובלין לתלמידו: "אהובי תלמידי, אתה חפץ לעזבני? חלילה לך לשקר באהבתך אלי. הרי

ידעת התנהגותי עמך".

אמר הצדיק מזידיטשוב: "ומה אעשה? בלבי בוער הרצון לילך ללמוד עבודת השם, ברוך הוא

וברוך שמו, מהרב הקדוש ממזיבוז. לא אוכל לסור מהשתוקקותי זו".

בקשהו הקדוש מלובלין כמה פעמים. אחר כך אמר לו, כי כל ההשגות והמדרגות שקיבל אצלו

יסלק ממנו אם יעזוב אותו ויסע למזיבוז. לא שמע גם לזאת. לבסוף אמר לו בזעם: אבטיחך כי

מדרגות חדשות לא תשיג במזיבוז כלל וכלל, וכל המדרגות וההשגות שהיו לך, שקבלתן אצלי,

אסלק מאתך, ותהיה כאדם פשוט.

מדבריו הקדושים נפל פחד על הרב מזידיטשוב וקבל על עצמו שלא ליסע עוד למזיבוז, והיה

מסתופף בצלו, צל הקודש, של החוזה מלובלין עד יום הסתלקותו.

על ערכו וחשיבותו של החוזה מלובלין בעיני ר' ברוך יש שתי אגדות קטנות: אחת מהן מסופרת

במזיבוז והשנית - בין חסדי פולוניא. כדאי לעמוד מתוך שתי דוגמאות אלו עד כמה משפיע

המקום והסביבה על תוכנם וטיבם של דברי אגדה.

במזיבוז מספרים:

בעת שהיה החוזה מלובלין אצל ר' ברוך במזיבוז היה שם גם כן אחד מקרוביו של ר' ברוך, אדם

חשוב ואיש חסיד, ר' יוסף שמו. והיה מחזר הרבה סביב החוזה.

הקפיד ר' ברוך: "מה רעש? למה אתה מכרכר כל כך מסביב לו?"

- "האיך? והלא הוא החוזה?"

- "דבר גדול?! שב אצלי לחצי שעה ואעשך גם אותך לחוזה!" היתה תשובת ר' ברוך.

בפולוניא מספרים:

בעת שהיה הרבי מלובלין במזיבוז אצל ר' ברוך, ביום שבת קודש היה ביניהם פירוד לבבות, עד

שבסעודה השלישית לא הלך אצל ר' ברוך. וכל העיר הלכו אל הרבי מלובלין. שלח ר' ברוך אל

הרבי מלובלין על ידי השמש שלו, שיש לו תורה גנוזה בלבבו יותר משלושים שנה, והיא מסוגלת

רק לנשמתו של הרבי מלובלין בעת רצון. לזאת יבוא אליו אל שולחנו.

השיבו הרבי מלובלין: "מעולם לא השגתי מה שטוב לנשמה, רק מה שהוא לרצון השם יתברך,

ורצוני להיות עתה בביתי".

תוכן העניינים

תולדות החסידות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה