אור ברסלב
תולדות החסידות 7. המחלוקת בין הרב ובין ר' ברוך ממזיבוז

תולדות החסידות

7. המחלוקת בין הרב ובין ר' ברוך ממזיבוז

6. הבעש''ט והמגיד מבקרים להרב בתפיסה

כאשר הניח ה' להרב מכל המציקים מבית ומחוץ, ובקש הצדיק לישב בשלוה וללמד דעת

את העם, קפץ עליו רוגזו של הרב הקדוש ר' ברוך. הסכסוך שבין הרב ובין ר' ברוך

נתפרץ עבור מעות ארץ ישראל. הרב היה מקבץ מעות א"י הרבה ועשה סדרים חדשים

וטובים, ור' ברוך רצה להנהיג סדר אחר. על ידי מלשינים נעשית מחלוקת גדולה ביניהם,

והשנאה קלקלה השורה. כי מתחילה, כשהדפיס הרב את ספר התניא, בשנת תקנ"ז,

קבלו ר' ברוך באהבה וחבה ואמר שהוא ספר השכל ונתן בעדו אדום זהב. וכשבא הרב

מפיטרבורג בשנת תקנ"ט ערך רק שני מכתבים לבשר על חסדי ה' ונפלאותיו שעשה עמו:

אחד אל מחותנו בעל "קדושת לוי", והמכתב השני - אל ר' ברוך. ואחר כך בסיבת לשון

הרע עלתה חלודה ביניהם ודברו דברי נרגנות זה עם זה. מתחילה פתח הרב בשלום

ונסע בר"ח אדר תק"ע לטולטשין, למקום משכן ר' ברוך, ונתרצו זה לזה ודברו באהבה

ורעות. אולם כאשר יצא לטייל מחוץ לעיר נהייתה מריבה ביניהם, שלא ידע שום איש על

מה ומדוע. המריבה היתה מתחזקת מיום ליום, וכל יודעי ח"ן יודעים ומכירים שהיו בזה

סודות עליונים נוראים. הרב הקדוש ר' ליפא, האב"ד דק"ק חמילניק, שהיה הישיש

מתלמידי הבעש"ט, אמר על זה, כי מריבה זו היתה כמו שמצינו בגמרא על העובדה

שהושיבו את ר' אליעזר בן עזריה לנשיא במקום רבן גמליאל ונתווספו ארבע מאות

ספסלים בבית המדרש, וחלשה דעתו של רבן גמליאל שמא ח"ו מנע תורה מישראל,

והראו לו בחלום כדים לבנים מלאים אפר כלו' תלמידים שאינם ראויים היו . ושואל

בגמרא: ולא היא? - ומתרץ שלהניח דעתו הראו לו כך. וכן היה פה, כי מחמת שהרב

הבהיק וליבן את דרכי העבודה, שכל מבין שבחם והיללם, ועל כן היה מגלה דברי קודשו,

חלשה דעתו של ר' ברוך עד שהראו לו מן השמים להפיס צערו כדים לבנים מלאים אפר,

ולא היא.

המחלוקת בין הרב ובין ר' ברוך נמשכה עד שקבע ר' ברוך דירתו בק"ק מזיבוז. הרב נסע

אז להשתטח על קבר הבעש"ט. כשהגיעה השמועה שהרב הוא לא רחוק מהעיר, שלח ר'

ברוך שיסתמו את פתח בית העלמין, כי אינו רוצה שילך הרב על קבר זקנו הבעש"ט.

אחר כך חזר בו ושלח עוד הפעם שיפתחו את הפתח, כי אמר: "אין אני ירא מפניו, כי כבר

עשיתי שלא יפעל הליטוואק מה שירצה!"

ובינתיים ירד ר' ברוך מעלייתו, מקום שאשר היה משכן קודשו תמיד, והתייצב בבית

הגדול אצל השולחן, וכך עמד על רגליו ולא זז ממקומו עד אחר שהלך הרב מביתו כשנסע

חזרה לדרכו.

והרב לא ידע מהסתימה והפתיחה. תכף כשבא לעיר הלך לטבול בנהר ושם היה בור

עמוק מכוסה במים, ונתיירא העם, שנהרו מכל פינות לראות את הרב ואת אשר יעשה

פה, שלא ייפול ח"ו אל הבור. והרב נכנס ויצא בשלום. אחר כך הלך אל בית העלמין,

וכל ההמון הרב הלכו אחריו. כאשר נכנס לפתח בית העלמין רצה השמש לילך אתו

להראות לו מקום הציון, אבל הרב אמר לו: "איני צריך לך, כי מעצמי אכיר את ציון

הבעש"ט הקדוש." כל העם עלו על הגדר של בית העלמין לראות מה יעשה שם. אבל

הוא נשען מעט על מטהו, ואחר כך הטה בידו לצד העם, ונפל עליהם פחד גדול וירדו

כולם, לא נשאר מהם עד אחר. אז הלך הרב לבדו אל הציון ועשה מה שעשה... אחר

כך בצאתו שם ידו הימנית על עיניו. הלך לבית ר' ברוך ועמד מעבר השני מצד השולחן,

ולא ניגשו זה אל זה.

תכף כשנכנס לביתו צעק אל ר' ברוך: "מה ירצה ממני?" וטען כך בהתלהבות עצומה

בערך רבע שעה. כאשר סיים את דבריו פתח ר' ברוך לטעון. וכך היה ג' פעמים, ולא

נכנס אחד לתוך דברי חבירו.

בינתיים שאלהו ר' ברוך: "מדוע אין אתם, חסידי חב"ד, אומרים "ושמרו" בתפילת שבת?"

חסידי חב"ד אינם אומרים "ושמרו", כדי שלא יהא הפסק בין גאולה לתפילה .

- "והיכן כתוב שצריך לומר 'ושמרו'?" החזיר הרב.

היה שם באותו מעמד ר' יוסף מיאמפולי בנו של ר' מיכל מזלוטשוב ומחותנו של ר'

ברוך . נתערב הוא בדבר ואמר להרב:

- "בעליונים נעשה יריד גדול כל כך בשעה שישראל אומרים 'ושמרו', ולבסוף בא מעלתו

ושואל היכן כתוב שצריך לומר 'ושמרו'?"

\- "ומה בכך?" ענהו הרב "אם משתתפים בכל הירידים וביריד אחד אינם משתתפין?"

לבסוף הקפיד ר' ברוך: "אני נכד הבעש"ט וצריך לנהוג בי דרך ארץ!"

\ענה לו הרב: "כבודו נכד הבעש"ט בגשמיות ואנוכי נכדו ברוחניות, כי המגיד הגדול היה

תלמיד מובהק להבעש"ט ואנוכי תלמידו של המגיד".

- "זה שלושת רבעי שעה שהוא מדבר ולא הזכיר בדבריו שם שמים אפילו פעם אחת!"

\ענהו הרב: "ומה בכך? יש לנו מגילה שאנו מחויבים לקרוא אותה בכל שנה, ואם אינם

שומעים תיבה אחת ממנה אינם יוצאים ידי חובתם, ולא הוזכר בה שם שמים, ומכל מקום

היא מלאה שמות ברמז".

צעק ר' ברוך: "ינהג בי דרך ארץ, שאני עומד לבוש תפילין של זקני הבעש"ט!"

אמר הרב: "צריך לבדוק אם התפילין כשרין!"

פתחו התפילין ובדקו ומצאו שחסרה יו"ד.

לאחר שנפטר הרב אמר ר' ברוך:

- "הוא עקר יו"ד מתפילין שלי ואני אעקור יהו"ד מזרעו!"

- "אני חושב למסור דין לשמים!" קרא ר' ברוך.

- "ואני חשבתי לעשות זאת מכבר!" היתה תשובת הרב.

כך הלך הרב מביתו, ישב בעגלה ונסע לדרכו.

וטובה לא יצאה מזה לשני הצדדים:

אצל ר' ברוך מתה בתו באותה שנה, ולהרב הגידו עוד בהיותו בדרכו שהיתה שריפה

בביתו ונשרפו הרבה כתבים מהשולחן ערוך שלו. הם המה חלקי ההלכות החסרים עד

עתה, כי, כידוע, כתב הרב חיבורו על כל ד' חלקי השולחן ערוך. נצטער הרבה ובכה מאוד

ואמר, שאין לאל ידו להשלימם מחולשת כוחו ומאפיסת הפנאי.

כמה קשה המחלוקת!

תוכן העניינים

תולדות החסידות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה