7. הבעש''ט מסלק נדן מתוך חוב
שמעתי מאיש אחד ששמע מפי הסופר ר' צבי ז"ל .
הבעש"ט נשתדך עם המפורסם ר' זאב קוציס ביתום וביתומה שגדלו בביתם. היתומה נתגדלה
בבית הבעש"ט והיתום נתגדל בבית ר' זאב. פסק הבעש"ט שתי מאות זהובים לנדן. כשהגיעה
החתונה, קודם הכיסוי, אמר ר' זאב להבעש"ט, שלא ילך עם החתן לכיסוי, עד שיסלק משתי
מאות זהובים שפסק. היה בעיני הבעש"ט כמצחק, ואמר: "אינך מאמין לי הסך הלז?" השיב לו:
"בהימנותא דידי, שלא אשנה מדיבורי, כי אני צריך להחזיק החתן אצלי ללמוד עמו,
ואם אין קמח אין תורה".
בתוך כך בא לבית הבעש"ט ר' ליב מקרימיניץ. הושיבו הבעש"ט בכבוד וצווה ליתן לו צלוחית יין
לשתות, ובירך עליו וענה הבעש"ט "אמן". אחר כך פתח ר' ליב וסיפר להבעש"ט מתכלית ביאתו,
שהקומיסר של העיר שלח אחריו, והראה לו אגרת מאדון אחד רחוק מק"ק מזיבוז ח' פרסאות,
שכתב אליו שהבעש"ט חייב לו אלף זהובים מפדיון שבויים, כפי השטר חוב שתחת ידו, ושיסלק
לו תכף ומיד דווקא, ואמר הקומיסר, שאם לא יסלק לו תכף יוריד אותו בשלשלאות של ברזל אל
האדון הנ"ל, ולא יפול דבר ארצה. ושלחו להודיע לו שיסלק תכף ומיד.
כששמע הבעש"ט דברים אלו מפיו של ר' ליב קרא תכף לעבדו וצווה קול גדול לאסור מרכבתו.
ואמר לר' ליב: "תכף ומיד תיסע את אותו אדון ותסלק לו הסך הנ"ל, ותזרז עצמך לבוא אל
הכיסוי". ולא הניחו לילך לביתו. היה הדבר נפלא בעיניו של ר' ליב, אך לא השיבו מדבריו ונסע
תכף אל אותו אדון. באם הדרך, בקריצ'מה אחת, היה לו יודעו ומכירו, והתראה פנים עמו וסיפר
לו עסק נסיעתו. אך היה נחפז מאוד לדרכו. והיה פלא לבעל הקריצ'מה.
נסע ובא אל האדון בצהרים בשעת קביעות הסעודה שלהם.
המתין עד גמר הסעודה ובא לבית האדון.
שאל האדון תכף אם הביא לו מעות מהבעש"ט, והשיב לו "הן".
הושיבו בכבוד ונתן לו מי דבש לשתות. היה לר' ליב תמה בלבו באיזה אופן יהיה הסילוק, ואמר
בלבו: אולי כוונת הבעש"ט שייטב בעיני האדון סוס טוב מסוסיו ויקבל בסך הנ"ל.
בתוך כך עלה בדעתו ואמר להאדון: "אני צריך לדבר עמך דבר סתר". והלך עמו לחדר אחר.
אמר להאדון בזה הלשון:
"ידעתי שאתה איש צדיק ונאמן מאוד, ולא תחפוץ אפילו שווה פרוטה ממון של
אחרים. וכעת אני רוצה לסלק לך הסך שאתה תובע. אולי על פי החשבון אין מגיע
מהשבויים סך כזה ותיכשל ח"ו בגזל".
השיב לו האדון:
"תשואות חן גדול, אהבה גדולה אהבתיך על זה שאתה מציל אותי מגזל ומעונש
עולם הבא".
ותכף חיפש השוברות של המוכסנים שנפדו, וחשב חשבונות, ונטל השטר חוב של הבעש"ט וזרק
אותו על האש.
ואמר לר' ליב: "אדרבה, מגיע להבעש"ט שני זהובים". ונתן לו אחד עשר אדומים.
אמר לו ר' ליב: "מגיע עוד שני זהובים".
והוסיף האדון לדבר עמו באהבה וחיבה על שאינו נושא לו פנים ויקרה נפשו בעיניו שהצילו מן
הגזל. נתן לו שני הזהובים, ונסע ר' ליב לדרכו. בבואו לקרי'צ'מה הנ"ל קפץ מן העגלה לספר
הנפלאות.
והבעש"ט גוער בביתו ואומר: "השוטה הלז משתהה בדרך ומספר המעשה".
אחר זה בא ר' ליב אל הבעש"ט ורצה לספר המאורע. החזיר הבעש"ט: "ידעתי. מהר תן לי
המעות, כי איחר היום לעשות כיסוי". ורגז שעמד בדרך בחזרתו.
ואחר כך אמר: "כעת זמן החתונה" - והיה שמח.