אור ברסלב
תולדות החסידות 7. האיך נתקרב ר' אלימלך מליזינסק אל המגיד

תולדות החסידות

7. האיך נתקרב ר' אלימלך מליזינסק אל המגיד

6. האיך נעשה החוזה מלובלין תלמידו של המגיד

הצדיק ר' משולם זוסיל כשהיה עדיין רך בשנים נעשה חבר לחסידים שהיו משמשים את המגיד

ממיזריטש. ר' משולם זוסיל היה מתבודד במחבואות וביער ושם היה מנעים זמירות ותושבחות

לשם יתברך בהתלהבות ובאהבה עזה, ותמיד היה נראה כאדם משוקע ברעיונותיו ותוהה. ואחיו

הרב ר' אלימלך עדיין לא היה מסתפח אז לחברת החסידים ואנשי מעשה, והיה מתעסק בתלמוד

תורה, כדרך הלומדים. כשראה ר' אלימלך את אחיו בהתנהגותו, שהוא הולך שומם ומהורהר

תדיר ברעיונותיו, שאל אותו למה הוא מתנהג כל כך בזרות. החזיר לו ר' משולם זוסיל: "אחי,

אספר לך מעשיה נפלאה, ומתוכה תבין ותדע הכל."

במדינה אחת היה מלך גדול וחכם נפלא. כל בני המדינה אהבוהו אהבה עזה. היה שם

במדינה בעל מלאכה אחד עשיר מופלג, שנתעשר ממלאכתו. לימים עלה במחשבתו: - איזו

תועלת יש לי בהון הרב הזה? הן תענוגות בני אדם לא אהבתי מנעורי, ואין לי בעולמי אלא

הלחם אשר אוכל והמלבוש אשר אלבש. אם כן מה יש לי מכספי הרב? נמלך בלבו למכור

כל הונו ורכושו ולנסוע לעיר המלוכה. שם יפזר את כל הונו, ובלבד שיעלה בידו להיות מן

הקרובים למלכות והמתענגים מאור פני המלך. אמר ועשה: מכר כל חפציו היקרים ונסע

לעיר המלוכה. היה הולך וחוזר בין שרי העיר וסגניהם לחקור ולדרוש אם יש איזו התמנות

במלכות. הודיעוהו כי יש התמנות אחת: להיות מסיק תנורי בית המלך. אך גם משרה זו לא

תינתן אלא לאיש אשר המלך חפץ ביקרו. אמר בעל המלאכה בלבו: - מה לי התמנות זו או

התמנות אחרת? אחת היא לי. הן אנוכי פיזרתי הוני ורכושי מאהבתי למלכי ובכדי שמלך

ביופיו תחזינה עיני. עכשיו עלי לפזר שארית ממוני בכדי לשחד השרים וסגניהם שיקבלוני

להתמנות זו, ובזה תמצא נפשי עונג, כי אהיה רואה פני המלך. - הדבר עלה בידו, והשרים

שמוהו מסיק התנורים בבית החורף של המלך.

כשהיה מסיק התנור היה מטה אוזנו אל חורי החדר אשר המלך היה שם, לשמוע מה בפי

המלך: אם חום הבית הוא טוב, אם הוא רב או מעט או ממוצע וממוזג. והיה מתהפך

בתחבולותיו לעשות נחת רוח למלכו. הביא הדבר לידי כך, שהיה חום הבית ממוזג לפי

המידה כאשר אהב המלך, לא פחות ולא יותר. כל היום היה עובד עבודתו, להכין את

העצים במידה ובמשקל, בכדי שיהיה החום שווה יום יום.

לימים רבים התפלא המלך על מזג חום הבית, המענגהו יום יום, ושאל את שריו על זה.

ספרו לו הדבר, כי במדינת המלך היה איש אשר אהבתו למלך בערה בו כאש ומכר כל

אשר לו ובזבז הונו ורכושו בעבודתו למלך, למען יוכל לשרתהו, וכאשר בא לעיר המלוכה

לא נמצאה בשבילו שום התמנות אלא להיות מסיק תנורי בית החורף של המלך. וגם אינו

יודע לא כתב ולא לשון, ואינו מבין שום חכמה, ולכן שמו אל שכמו רק אותה המשרה. אך

הוא מרוב אהבתו אל המלך יעמיק בכל יום תחבולותיו להביא המלאכה לידי שלימות למען

יתענג המלך מעבודתו.

צווה המלך עליהם להביא לפניו את האיש ההוא, כדי שיראה פני אוהב נאמן כמותו, יהיה

מי שיהיה, אף על פי שאיננו חכם ובר שכל גדול.

בא לפני המלך. שמח עליו המלך מאוד, ושאלהו: "מה יקר וגדולה אעשה לך, אהובי?"

ענהו האיש באהבה רבה ובענות רוח: "יקר וגדולה לא חפצתי. הון רב ורכוש גדול היה לי,

והכל פיזרתי מאהבתי למלכי. כל תשוקתי היא לשרת את המלך. רק בזאת יאות לי המלך,

כי אוכל לראות פני מלכי בכל שעה שתבער בקרבי רוחי, רוח האהבה."

כשמוע המלך את דבריו שמח מאוד על רוב אהבתו אליו, אבל צר היה לו מאוד למלא

משאלתו, כי לא לכבוד הוא למלך להראות בכל רגע לעיני עבדיו. ובפרט לעבדיו הנמוכים

והשפלים, שיהיו באים לפניו בכל רגע שירצו, אין זה מנימוסי המלך. אמר לו המלך:

"אהובי, בדבר זה אי אפשר למלך רצונך. אך בזה התנאי אסכים, שתעשה לך בעליית

הבית חור קטן, ודרך שמה תהא רואה את פני, כי תמיד לך שם זכוכית מקרבת, ובכל

שעה שיעלה על מחשבתך לראות את מלכך תשקיף במקום זה ותראה אותי, ואותך לא

יראה איש."

שמח האיש על טובת המלך אליו והודה לו בקידה והשתחויה. ובכל פעם שהיה לבו מלא

מאהבת המלך היה ממהר אל המקום ששם היתה קבועה הזכוכית המקרבת ומביט משם

פני מלכו ומתענג ושב למקומו.

בימים ההם עשה המלך משתה גדול לכל שריו, ובנו יחידו היה בראש הקרואים. בתוך

המשתה, כטוב לבו של בן המלך ביין, הוציא מפיו דברים בלי השכל ודעת במעמד המלך

והשרים. המלך כעס מאוד על בנו, כי ידבר בלי בינה לפניו ולפני השרים, וגרשהו מביתו

וצווה עליו שיהא מגורש מבית אביו לזמן שנים עשר חודש, ולבל יחזה פני אביו המלך כל

אותן הימים.

היה לו לבן מלך געגועים גדולים לראות פני אביו, ולא יכול. היה רואה לפעמים האיך מסיק

התנורים מכניס ראשו בעליית בית אביו ומביט ממקומו על דבר מה. שאלהו על הדבר

הזה. ספר לו מסיק התנורים את כל אשר קרהו קודם שבא אל המלך ואחר בואו לשרת

את המלך ואת כל טובתו אתו, כי בכל שעה שירצה יראה את המלך ממקום זה. בקש בן

המלך שיתנהו האיש להביט גם הוא, שיראה את פני אביו האהוב לו מאוד. האיש נתן לו

את בקשתו, ובן המלך ראה משם את פני המלך והתענג.

אמר האיש לבן המלך: "אי לך, בן המלך, שנגרשת מעל שולחן אביך. אני איש סכל, ואין לי

לא חכמה ולא בינה, ואיני יודע לא כתב ולא לשון, ובזיון הוא למלך כי איש כמותי יהא בא

לפניו בכל רגע ורגע, - ניתן לי עונג ושעשוע זה, כי צווני בחסדו לעשות חור זה שדרך בו

אוכל לראות על ידי זכוכית מקרבת את פני המלך, - ואתה, בן המלך, הנך חכם ובר דעת,

ואתה מן הקרואים היושבים ראשונה לפני המלך, היה קשה עליך לשום לבך שתהא מדבר

בפני המלך בהשכל ודעת, ושלא תדבר דברים בטלים והבלים. אוי לאותה בושה וכלימה!

שמעני, אדוני: מהיום ואילך השגיחה על אופני דיבורך, שלא יוציא פיך דבר שלא כרצון

אביך ושלא תדבר דבר והוא זר למחשבותיך, אלא מחשבותיך ושפתיך יהיו תואמים, ואז

תהא יושב תדיר לפני המלך ופנים אל פנים תחזינה עיניך את אביך המלך ביופיו."

כשסיים ר' משולם זוסיל את המשל, אמר לאחיו בגודל ענוותנותו: "אחי אחי! אתה יודע כי אין

בי לא תורה ולא חכמה, לכן צריכני לעבוד עבודת עבד בעמל רב ויגיעת נפש עד שאוכל לראותו.

אבל אתה, שתלמיד חכם מופלג אתה, אינך צריך אלא להשגיח יפה על דיבורך ולימודך ותפילתך,

שיהיו מחשבותיך ולבך עם כל הדיבורים שאתה מדבר בתורה ותפילה, ואז תהיה מהיושבים

ראשונה במלכות ומרואי פניו, יתברך שמו לעד ולנצח נצחים."

אז נסע ר' אלימלך עם ר' משולם זוסיל אל המגיד ממיזריטש והיה לו תלמיד מובהק.

תוכן העניינים

תולדות החסידות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה