אור ברסלב
תולדות החסידות 4. מה צריך אדם לעשות בממונו ועד היכן צריכה להיות אמונת חכמים

תולדות החסידות

4. מה צריך אדם לעשות בממונו ועד היכן צריכה להיות אמונת חכמים

3. אל השם יתברך

דרכו בקודש היה לצמצם מאוד בהוצאות הבית, שהיה אומר כי גם התורה חסה על

ממונם של ישראל, ופרנסתו היא מהציבור, לכן צריך לצמצם בהוצאות. כשהיו בניו ונכדיו

לובשים בגד יקר לא היו מראים לו.

פעם לבש נכדו ר' מנחם מנדיל חגורה יקרה שמקחה היה חמישה עשר רו"כ. כשהיה

נצרך ליכנס למחיצת קודשו היה דרכו לפשוט את החגורה. פעם אחת קרא לו הרב

בחיפזון, ושכח לפשוט את החגורה ונכנס. תכף ראה הרב את החגורה ואמר לו: "חגורה

טובה היא. כמה מקחה?"

אמר לו האמת: "חמישה עשר רו"כ."

הקפיד מאוד על זה ואמר לו: "וכי אתה עשיר גדול, שאתה לובש בגדים יקרים כאלו?"

והוסיף: "כמה הוא הנדן שלך?"

אמר: "שני אלפים רו"כ."

שאל: "מה אתה עושה בשני אלפים רו"כ?"

אמר לו: "אתן ליד עושר נאמן וארוויח מעט מזה."

אמר לו: "ואפשר שלא יחזיר לך לא הקרן ולא הרווח?"

אמר לו: "הוא עשיר גדול ואיש נאמן מאוד."

אמר לו: "ומה בכך שהוא כעת עשיר גדול? אפשר שאחר זמן יהיה עני גדול."

אמר לו: "אם כן מה אעשה במעות?"

אמר לו: "עצתי נאמנה שתתן המעות בתיבה זו, וכאן יהיו בוודאי בשלמות."

והתיבה היתה של מעות צדקה. היה בדעתו של ר' מנחם מנדיל שהרב אומר זה בדרך

שחוק.

אמר לו הרב: "רצוני באמת שתתן המעות לצדקה, ויהיה בשלמות הקרן והרווח. וכאשר

תיתן ליד עשיר אחד תופסד גם הקרן."

כשראה ר' מנחם מנדיל שכך היא דעתו של הרב באמת, השמיט את עצמו ממחיצת

קדשו, כי לא רצה לפזר כל מעותיו לצדקה. אחר כך נתן המעות ליד איש עשיר גדול

ואיש נאמן מאוד. לאחר כמה חודשים נשרף העשיר ונעשה עני גדול מחזיר על הפתחים.

ברבות הימים אמר הרב לר' מנחם מנדיל: "אמור לי, ההרווחת מה ממעותיך?"

סיפר לו האמת, איך שהעשיר נשרף.

אמר: "ומדוע לא שמעת לדברי, שתתן המעות לצדקה, והיה הקרן והרווח בשלמות?

מדוע אין לכם אמונה ברבותיכם, כמו אנשי ווליניא, שהם מאמינים גדולים?"

וסיפר לו על אופן אמונתם: "פעם נסעתי ממיזריטש, והיה קור גדול בעולם. נתקררו רגלי

מאוד עד שהעגלון הוכרח להביאני למלון אחד. היה שם בעל הבית איש זקן ואדם כשר

וישר, ושפשף את רגלי בשלג ויין שרוף עד שחזרתי לבריאותי. שאלתי את הזקן, כמה

שנים הוא דר במלון זה, ואמר לי: "יותר מחמישים שנה".

אמרתי לו: "היש לכבודו בכאן עשרה להתפלל?"

אמר לי: "לא. רק בימים נוראים אני נוסע לעיר הסמוכה לכאן ד' פרסאות".

אמרתי לו: "וכי הדין כך? איש זקן יתפלל כל ימיו שלא בציבור ולא ישמע קדושה וברכו?

ומדוע לא ילך לדור בעיר?"

אמר לי הזקן: "ומאין תהיה פרנסתי בעיר?"

אמרתי לו: "כמה בעלי בתים דרים בעיר הזאת?"

אמר הזקן: "לערך מאה".

אמרתי לו: "בעבור מאה יהודים יש להקב"ה פרנסה, ובעבורך אין להקב"ה סיבה

להזמין לך פרנסתך?"

ואחר זה אמרתי: "ידע שאני תלמיד רבינו הגדול ר' דוב ממיזריטש". כשאמרתי לו זה

הדיבור הלך מאצלי.

אחר חצי שעה ראיתי שעומדות עגלות מלאות חפצים.

שאלתי: "מה זה?"

אמר לי הזקן: "אני נוסע לדור בעיר, כאשר צווה אותי מעלתו". -

והוסיף הרב לנכדו: "ראה והבין חוזק אמונה כזו, שאני הייתי אז רך בשנים, וכאשר

שמע הדיבור שאני תלמיד רבינו, תכף השליך את נפשו מנגד לעקור את דירתו, שהיה

לו שם פרנסה בהרווחה גדולה חמישים שנה. ואתה - שמעת שתי פעמים ממני שיוכל

להיות שיופסד הקרן והרווח, ולא האמנת לדברי."

תוכן העניינים

תולדות החסידות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה