2. האיך נתקרבו אל הבעש''ט ר' זאב קוציס ור' דוד פורקיס
כשבא הבעש"ט לק' מזיבוז לא היה חשוב בעיני החסידים, היינו ר' זאב קוציס ור' דוד פורקיס,
מחמת השם שקראו אותו בעש"ט, כי שם זה אינו נאה לצדיק. היה להם תלמיד הגון, וחלה. והוא
היה איש טוב וצדיק. הלכו רבותיו לבקרו. רצה שיקראו אליו את הבעש"ט, ולא רצו הם. אחר כך
נחלש ביותר והסכימו לקרוא את הבעש"ט. אמרו לחולה: "כל מה שידבר עמך תודיע לנו".
כשבא אליו הבעש"ט צווה שיצאו כולם מן הבית. היה שם נער אחד שהחביא עצמו.
אמר הבעש"ט לחולה שימות: - אבל דבר זה לא תקנת, - ואמר לו אותו דבר.
התוודה החולה ואמר - צפיתי לתקן הדבר, ומה אעשה עכשיו?
- אמר לו הבעש"ט: - אל תדאג, אני אראה שלא יהיה לך עיכוב בדבר זה, ואני מכניסך לגן עדן.
ואל תגלה דבר זה לשום אדם, מה שאני מדבר עמך. והלך לו.
כשבאו רבותיו ושאלוהו מה דבר עמו הבעש"ט ולא רצה לגלות, ענה אותו הנער וספר להם. שאלו
לחולה אם אמת הדבר, אמר:
- אמת, כן דבר עמי.
היה תמיהה גדולה בעיניהם, האיך יש לו ידיעה למעלה את מי יכניסו לגן עדן.
הכריחו את החולה שיתן להם תקיעת כף שיגלה להם האיך יתנהגו עמו אחר מותו.
לאחר מותו בא אליהם וגילה להם, שהכניסוהו לגן עדן, ולא ראה שם הבעש"ט, ולא ידע על ידי מי
הכניסוהו. אך לא היה לו מקום בגן עדן, כי כאשר ישב במקום בא אחר ודחה אותו ממקומו וישב
על מקומו זה, וכן במקום אחר, עד שהעתיקו אותו מכל המקומות.
"ואני נע ונד, ולא ידעתי על מה ולמה זה. הרהרתי בדעתי שהבעש"ט הבטיח לי להכניסני בגן
עדן, ואין לי מקום מנוחה, והיה לי מזה צער גדול. פעם אחת אירע שבני היכלי הלכו להיכל אחר,
והלכתי גם אני עימהם. כשבאו להיכל הנזכר קפצתי וישבתי אל השולחן, והעתיקו אותי ממקומי,
עד שעמדתי לפני השולחן. ראיתי שהבעש"ט יושב ביניהם ואומר דברי תורה, ושאל אותה קושיה,
וצווה לבני הישיבה שיתרצו לו, ולא יכלו לתרץ, ותירץ הוא בעצמו, והלכו להם כל אחד למקומו.
שאלתי לבעש"ט: 'מפני מה אין לי מקום בגן עדן?'
אמר לי: 'מפני שנתת תקיעת כף ולא קיימת'. מיד באתי אליכם בחלום."
וסיפר להם הקושיה והתירוץ שאמר הבעש"ט בגן עדן.
ומיד, באותה שבת, באו אל הבעש"ט לסעודה שלישית, ואמר תורה זו.
וכששאל הקושיה אמרו הם התירוץ.
אמר להם: אני יודע שהמת אמר לכם.
מהיום ההוא והלאה נתקרבו אליו.