11. התולדות לא זכה להיות מנהיג במקום הבעש''ט מחמת שהיה קפדן
ועברה ההנהגה אל המגיד הגדול
נוסח א'
גמור היה אצל תלמידי הבעש"ט שאחרי פטירתו תעבור ההנהגה לר' יעקב יוסף, והיו מהרהרים
על כך, מחמת שהיה קפדן.
קודם פטירתו של הבעש"ט שאלוהו התלמידים: "על מי תניחנו רבינו?"
- על דב בלי רגלים אלא בעל כפים! היתה תשובת הבעש"ט כידוע, היה המגיד ממיזריטש נכה
רגלים והולך בקבים .
כשנתמנה המגיד לא היה ר' יעקב יוסף נוסע אליו. לאחר זמן לא יכול להתאפק ושאל לחבריו,
תלמידי הבעש"ט: "מה ראיתם שם?"
- "הכל כמו אצל הרבי!" החזירו.
גמר בדעתו לנסוע אל המגיד.
הוא היה אצל המגיד רק פעם אחת, לא יותר.
כשבא ורצה ליכנס לחדר המגיד נתקל בפתח במשרת או "גבאי". מיד הקפיד וקרא:
- "מה? גאות? כך ראינו גם אצל רבינו?"
- "חלילה!" החזיר המגיד "לא מצד גאות. נכה רגלים אני וזקוק למשרת."
נתקררה דעתו.
באותו מעמד דרש לפניו המגיד על הפסוק "על משכבי בלילות" מובא בתולדות .
לבסוף אמר ר' יעקב יוסף: "צריך להרכין הראש. הרבי עבר לכאן עם תרמילו."
נוסח ב'
אחר שישב המגיד במקומו של הבעש"ט לא היו התולדות והמוכיח מפולנאה ר' ליב נוסעים אליו.
לאחר זמן גמר התולדות לנסוע אל המגיד יחד עם המגיד מישרים מטשודנוב, ר' משה ציסיס רבו
של ר' שמואל מקמינקה . כשבאו למיזריטש היו מהלכים ושואלים לדירתו של המגיד. הראשון
שפגשם היה ר' שניאור זלמן בעל "התניא" . הוא היה מכיר את התולדות. הראה להם על ביתו
של המגיד, ובעצמו נזדרז ובא אל המגיד לבשרו על האורחים. כששמע המגיד מביאתו של
התולדות נתבהל וצווה לפנות לו אכסניה מיוחדת וגם שלח אליו מתלמידיו להיות אצלו בסעודות
של שבת. בסעודות ליל שבת ושחרית הגיד התולדות תורה. התורה שלו היתה מתאימה לתורתו
של המגיד. אולם בשעת "שלוש סעודות" נרדם. נשתמטו להם התלמידים מאצלו והלכו לשמוע
תורתו של המגיד. רק חברו של התולדות, ר' משה ציסיס, נשאר אצלו. הקיץ וראה שאין איש.
אמר לחברו: - נלך לשמוע תורתו של המגיד. - כשבא התולדות הפסיק המגיד מלומר תורתו,
וכשיצא התולדות התחיל שוב לומר תורה.
ב. על הספר תולדות יעקב יוסף
ארבעה ספרים נדפסו מחיבורי ר' יעקב יוסף. שלושת הספרים: תולדות יעקב יוסף, בן פורת יוסף
וצפנת פענח נדפסו בחייו, ספר אחד בשנה קוריץ תק"מ, תקמ"ט ותקמ"ב , והספר הרביעי,
כתונת פסים, נדפס אחר פטירתו.
הספר תולדות יעקב יוסף הוא החשוב מכולם, מפני שכל עיקרו הוא עסוק בהסבר שיטת
הבעש"ט, והוא מפורסם מכולם בעולם החסידות. ספר זה נדפס ראשונה בקוריץ בשנת תק"מ,
שנית במזיבוז בשנת תקע"ז, ואחר כך זכה להרבה מהדורות. הדפוס הראשון היה נקרא בשם
"התולדות עם הנקודות". על שם שבאו בדפוס זה שתי נקודות על התיבות המוטעמות, שהיה
דינן להיות סדורות בפיזור האותיות כלו' בקורסיב . היו מקיימים שבנקודות אלו יש סודות ורזין
עילאין ושאין אפילו נקודה אחת שבאה לבטלה.
על התפשטותו של הספר "תולדות יעקב יוסף" בעולם ועל רושם שעשה, נוצרו כמה דברי אגדה.
מספרים שכשיצא הספר "תולדות יעקב יוסף" לאור היה המחבר מטפל בעצמו במכירתו והיה
נוסע בתפוצות ישראל לתכלית הפצת הספר. המחיר שקצב היה גדול מאוד: אדום זהב בעד כל
ספר. בא לברדיטשוב. היה יושב באכסניה וממתין לקונים, ואין שואל ואין דורש. הקפיד. נתעורר
קטרוג גדול למעלה על העיר וכמעט שנגזר עליה חורבן.
הרגיש ר' זאב מז'יטומיר בעל "אור המאיר" ובא בקפיצת הדרך אצל ר' יעקב יוסף לברדיטשוב:
- "מה כל הכעס וההקפדה?"
- "האיך?!" טען בעל התולדות "באתי למכור ספרי, שתורת הרבי כלולה בתוכו, ולבסוף אין קונה!"
השיב ר' זאב: "מה רעש? וכי גדול מעלתו מהקב"ה שהיה מחזר עם תורתו על כל העמים ולא רצו
לקבלה?"
מיד נחה דעתו ונסתלק הקטרוג.
כשהיו מתעוררות רדיפות על ספרי החסידות היה נוטל הספר תולדות יעקב יוסף מקום בראש.
כן מספרים, שבכמה מערי בוהימיא העלו את הספר על המוקד תחת השפעת של מתנגדים כמו
ר' יחזקאל לנדא. בברודי שרפו את הספר לפני ביתו של ר' מיכל מזלוטשוב. זיכרון אותן המקומות
שבהם הועלה הספר על המוקד נרשם אצל החסידים.
כן מספר בנו של המגיד מקוזניץ:
עיני ראו בהיות הה"ק אאמו"ר המגיד הק' מקוזניץ זצלה"ה בק"ק ברודי, ומדי עברו אצל הבתים
למחוז חפצו עמד אצל בית אחד כמתמיה, ושאלוהו: - מה נשתנה בית זה משאר בתים, אשר
כבודו מתמיה עליו? - וענה, כי לא יוכל לסבול טומאת הבית הזה. אחר החקירה והדרישה נתוודע
כי במקום הזה שרפו זה זמן ספרי תולדות יעקב יוסף, רח"ל, לזאת עלה צחנתו מטומאתו עוד
לפניו.
וודאי שרפו ספר זה גם בווילנה, כשדנו בשרפה לפני פתח בית הכנסת את הספר צוואת הריב"ש,
אלא שאין בעל המקור מזכיר ספר זה מפני שאין הוא מטפל בו לרגל ענינו.
אצל הרב הקדוש ר' מיכל מזלוטשוב היה פעם אחת בנו הקטן, יוסף חולה גדול עד מאוד. באותו
זמן הגיעה אל הרב ידיעה שבאיזו מדינה רוצים לשרוף הספרים הקדושים של הרב ר' יעקב יוסף
מפולנאה. נסע ר' מיכל מביתו וצווה לבני ביתו שבאם ח"ו ימות בנו אזי ימתינו בקבורתו לביאתו
לביתו. אחר נסיעתו נתעלף החולה והיה שרוי בשינה שקורין בלשון אשכנז הינרפליט שינה
ליטרנית . סבורים היו שמת הילד. לאחר שלושה ימים נפלה עליו זיעה וחזרה נשמתו לגופו.
כשהבריא מעט סיפר להם כל המאורע:
תכף כשיצאה נשמתו, לקחה מלאך אחד והוליכה להיכל אחד, ולא היה רשות להמלאך ליכנס
לאותו היכל, רק הוא בעצמו נכנס להיכל. עמד אצל הפתח וראה שבית דין הגדול יושבים. מיד
ראה שני שלוחים נושאים ספר שבו רשומים כל העוונות, וכמשא כבד יכבד עליהם. תכף בא
מלאך אחר עם ספר הזכיות. ולא היו שווים אלו נגד אלו, עד שהביאו ספר שלישי, הוא ספר
הייסורין שקבל, ונפלו הרבה מן העוונות. עם כל זאת עבור העוונות הנשארים היו רוצים לדונו
למיתה, והיו רוצים לכתוב פתקה. בתוך כך בא אביו, ר' מיכל, ברעש גדול ובזעקה גדולה על
עניין שרוצים לשרוף הספרים של הרב ר' יעקב יוסף, וטען:
- הלא גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שלא לכבודו של עצמו כתב ח"ו, כי אם לכבוד השי"ת
ותורתו!
- וכשראה את בנו עומד אצל הפתח, אמר לו: - בני, מה אתה עושה בכאן?
- השיב לו: - אני עומד כאן זמן רב, ואיני יודע על מה ולמה. בקשתי שתמליץ טוב עבורי!
- אמר לו אביו: - באם לא אשכח, אדבר טוב עבורך.
- והתחיל צועק שוב על דבר הספרים, כבראשונה.
השיב הבית דין: - אין זה הדבר שייך לבית דין שלנו, כי אם גבוה מעל גבוה וכו'. -
הלך לו הרב ולא נזכר על בנו.
בתוך כך עלה לאותו היכל הרב הקדוש ר' יעקב יוסף, המחבר, וצעק גם כן בבכיה ובקובלנה רבה
על זה שרוצים לשרוף ספריו. ראה הרב אותו גם כן כשהוא עומד אצל הפתח, ושאל אותו:
- מה אתה עושה בכאן?
- השיב לו כמו שהשיב לאביו, ובקש שימליץ עבורו.
השיב גם בעל התולדות: - אם לא אשכח אדבר עליך טוב.
- השיבו בבית דין להרב כמו שהשיבו לר' מיכל.
בין כך הלך לו בעל התולדות גם כן, והוא עומד בפחי נפש, כי אין עוזר ואין תומך.
מיד נשמע קול רעש גדול, ממש רעשו כל העולמות, והיו מכריזין:
- פנו מקום, הבעש"ט בא להיכל!
- נכנס הבעש"ט וראה אותו כשהוא עומד אצל הפתח.
שאל אותו: - יוסף, מה עסקך בכאן?
- השיב לו כתשובתו לאביו ולבעל התולדות, ואמר: "וגם בקשתי את אדוני אבי ואת הרב דק"ק
פולנאה שימליצו טוב בעדי, ושכחו עלי. בכן מבקש אני מעלת כבוד קדושתו שימליצו טוב עבורי."
ביקש הבעש"ט מהבית דין שיפטרו את הנער לשלום. צוו לו שילך לביתו. רצה להתעכב שם
ולראות מה יעשה הבעש"ט, ומיד באו שני אנשים ולקחו אותו והלכו עמו וצוו עליו לעשות איזו
דברים. ואם כי היה ממאן לעשות רצונם, מוכרח היה לקיים, כי הם אלצוהו לכך. ואחר שעשה
כדבריהם מיד התחיל להזיע.
יש שהיו פונים גם אל השררה בהשתדלות להחרים את הספר תולדות יעקב יוסף על ידי
הצנזורה.
האגדה מספרת:
פעם, בימות החמה, יצא ר' אורי מטיטיוב בן בנו של הבעש"ט וישב לו על האכסדרה שלפני
ביתו בפאבולוטש.
ראה והנה יהודים מברדיטשוב עוברים.
- "שלום עליכם, יהודים! מה חדשות נשמע בברדיטשוב? שמעתם על פולין? בטלה המלוכה!"
- ?! - תמהו האנשים - "לא שמענו שום חדשות."
- "נו, אם אתם אינכם יודעים, אספרה לכם מה ששמעתי אני היום: בעל התולדות נכנס לבית דין
של מעלה והיה קובל וצועק חמס על מי ששורפין ומשמידין ספרו ועל מלכות פולין שהוציאה גזרת
שרפה על הספר."
- "דורש אני" - כך טען - "שתבדקו יפה את ספרי מדף לדף ותגידו לי אם נמצא בו דבר שלא
כהוגן."
לא עמדו בפמליא של מעלה נגד קפדנותו של הזקן, והספר נמסר לבדיקה.
בדקו, בדקו, ולא מצאו בו שום דופי.
- "בדקו שנית!" קרא בקפדנותו והוריד גבותיו הגדולות - "אולי תמצאו!"
גם הפעם לא מצאו כלום.
- "אבל, בדקו גם "הנקודות" שבספרי, אולי תמצאו איזו נקודה שנכתבה לשם פניה!"
בדקו שוב, ואפילו "נקודה" פסולה לא מצאו.
התחיל הזקן תובע פסק אמת לאמתו.
לא יכלו לפטרו. ישבו, דנו ופסקו:
- "מי שערער על התולדות יהא סופו לכפירה באלוקי ישראל, ואותה מלכות שהוציאה עליו גזרה
של שריפה, תהא בטלה."
וכך הווה: המערערים, בעלי המסירה, יצאו מדת ישראל, ר"ל, ומלכות פולין בטלה.
הספר תולדות יעקב יוסף נדפס בלי שום הסכמה של רבנים. מעבר לשער נדפסה רק מודעה
קטנה:
"ומחמת טרדת הדפוס לא יכולנו להשיג הסכמות מגאוני ארץ כי בטוחים אנחנו שיסכימו
כולם כאחד על חיבור הנחמד הלזה".
ספר זה היה אצל ר' יעקב יוסף עיקרי ויותר חשוב מכל שאר ספריו, והיה מטפל בחיבורו יותר
מבכולם. מתוך מקום אחד נראה שבשנת תקי"ג כבר היה עוסק בכתיבתו ולבית הדפוס הביאוהו
רק בשנת תק"ט, אם כן נמשכה הכתיבה והעריכה כשלושים שנה. קרוב לוודאי שהתחיל להתעסק
בחיבור זה תכף לאחר שנתקרב אל הבעש"ט, שעלה אז בדעתו לכתוב בספר שיהא מבסס לכל
השקפותיו ודעותיו של הרב בשיטה מסוימת.
דרכו של בעל ה"תולדות" היא כך: הוא מתחיל בדרוש על איזה כתוב מפרשת השבוע, אחר כך
הוא מאריך בדיבורו ומפתח את דעותיו ומחשבותיו, והוא מביא לראיות כמה וכמה מקומות מתוך
הספרות העברית מכל הדורות, שהוא בקי בה מאד. ולבסוף הוא גומר מחרוזת הציטטין ובא לידי
ניסוח מחשבתו שהיתה קבועה במוחו בתחילת הדרוש, והוא מסיים באחד מפתגמיו של הבעש"ט,
שהוא רגיל לסמן אותם בתחילתם באותיות מרובעות וגדולות בלשון "שמעתי ממורי".
דברי מורו הוא משתדל למסור בדיוק גדול, ובמקומות שלא רשם לעצמו הדברים בדיוק, ולא היה
בנמצא לפניו אלא תוכנם בלבד, הוא מעיר על זה, בלשון מעין: "שמעתי ממורי דברים נוראים
ורשמתי ראשי פרקים בנייר בפני עצמו".
עד כמה היו אהובים עליו דברי רבו נראה ממה שמסופר עליו, ש"פעם אחת לעת זקנתו - - והיה
זקן מאוד וחלוש חולה ברגליו והיה שוכב במיטה, בא לפניו הרב בעל רב ייבא ושאל לו על עומק
דבר אחד מה שהביא הרב בס' תולדות יעקב יוסף בשם הבעש"ט ז"ל רבו הקדוש. אז ישב במטה
והתחיל לפרש עומק דברי הבעש"ט ז"ל, והיו פניו כלפיד אש בוערת וליהטה אש סביבותיו והוגבה
הוא עם מיטתו למעלה מהארץ כמה טפחים, והיה אומר הדברים כנתינתן מסיני באימה בפחד
בקולות וברקים.
על דברי ה"שמעתי ממורי" היו מדברים בעולם החסידות בדחילו. כן מספרים, שר' פנחס מקוריץ
היה אומר: - בכל אחד מן ה"שמעתי ממורי" אפשר להחיות מתים. -
שוב מסופר, שחותנו של ר' יעקב שמשון בנו של ר' פנחס מקוריץ, ר' דוב ב"ר בונים, אמר לחתנו
קודם נסיעתו לארץ ישראל: "ידעתי שאביך מסר לך ה"שמעתי ממורי". בבקשה ממך מסור לי גם
כן קודם נסיעתי לארץ ישראל לכל הפחות "שמעתי ממורי" אחד. הרי אין לך להיות חושש שמא
אהיה משתמש בו, לפי שאני נוסע מכאן."
נטלהו ר' יעקב שמשון לקרן זווית וגילה לו. חבקהו חותנו ונשקהו וקרא: "ווי, ווי, למה לי לעזוב
אותך ולנסוע לא"י!"
אמר לו ר' יעקב שמשון: "מה שהוחלט הוחלט, וכבודו צריך לנסוע."
אבל מצד אחד היתה מושרשת עמוק בקרב ר' יעקב יוסף השיטה של האר"י והיה מרגיש תביעה
חזקה להביא לידי הסכם דברים שבשיטת האר"י עם מה שלמד מן הבעש"ט. לפיכך הוא מביא