אור ברסלב

תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש

הקדמה

פתחי שערים

יודע התעלומות וצופה הנסתרות אתה לבדך יודע עשתנות זממי רעיוני ומחשבות לבי כי לא מגודל רוחי הוצאתי לאור את ספריי, כי מה יתגאה אדם להבל ידמה על זכר רחמך הלא כל מי שנטוע בקרבו אמונת אומן בשמך ובחסדך לא יעלה על לבו מחשבות מנול להתפאר במתת חלקו בתורת ד' תמימה כי אנוש מה הוא כצל יעברו עתותיו וכל ימיו כעס ומכאובים ואם לזאת ישום לבו ללבוש עטרת גאות וכבוד והדר יעטרהו הלא לשוא יגיעו, ועמלו לריק ימים ושנים יחלופו ולעת זקנתו ימולל ויבש ומה בצע בימי חיו אם סופו לירד לשחת והארץ יכסהו מבלי השאיר לנפשו שריד ופליט אולם זאת ישום האדם אל לבו כי תעודת אנוש על הארץ לגאול נפשי מבור תחתיות, כאשר זאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה להמיר ולהחליף עולם הכלה והופסד בעולם קיים לנצחו וזאת התעודה בישראל הן עודנו בכחו לפקח עיניו במה ישוב פקדונו ונפשו לד' ואיך יזכה לאור באור החיים חיים הנצחי ותענוג האמיתי אשר עין לא ראתה אלקים זולתיך יעשה למחכה לו רק אם ידבק נפשו בתורת ד' וברוך ד' שר הנחילנו תורת אמת ומבינתו ואציל בכל דור ודור למי שמבקש דבר ד' מפיו יתן חכמה דעת ותבונה ואפילו בעניינים אשר כבר העמיקו בהם גדולי חקרי לב ג"כ ידלם איש תבונה להוציא עוד תעלומות מבאר מים חיים, באר חפרוה שרים שרי התורה אשר לבם הי' רחב כפתחו של אולם ואנחנו לקוצר השגתינו צריכים יגיעה רבה ושקידה גדולה להבין דעתם ושכלם הזך והטהור לקשר חבל בחבל ולדלות מים מבורות עמוקים להבין עומק בינתם וגודל חכמתם, והנה שמענו רבים אומרים למה לנו ספרים חדשים הלא די לנו בספרי ראשונים אשר כל רז לא נעלם מהם ומה יתן ומה יוסיף לנו בהשמיענו חדשות? אמנם אחי! הט אזנך ושמע, כי מי אשר יאמר כזאת נותן מגרעת לתוה"ק כאילו הי' איזה גבול לתורה לומר להים הגדול ים התלמוד עד פה תבא ולא תוסיף ולא כאלה חלק יעקב כי קוב"ה ואוריתא חד וכמו שאין קץ ותכלית להקב"ה וברוך שמו ויתעלה על כל כמו כן אין קץ ותכלית לתוה"ק כי ארוכה מארץ מדה ואפילו כל הפלפולים וכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש הכל נגלה למשה רבינו ע"ה:

וביארתי בזה (בקונטרס הדרשות אשר אתי בכתובים בס"ד) מאמר הגמ' במס' מנחות (דף כ"ט ע"ב) אמר ר"י א"ר בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שהי' יושב וקשר כתרים לאותיות (פירש"י תגין דס"ת) אמר לפניו רבש"ע מי מעכב על ידך אמר לו אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תלי תלין של הלכות אמר לפניו רבש"ע הראהו לי אמר לו' חזור לאחוריך הלך וישב לו בסוף שמנה שורות ולא הי' יודע מה הן אומרי' תשש כחו כיון שהגיע לדבר אחד אמרו לו תלמידיו רבי מניין לך אמר להן הלכה למשה מסיני נתיישבה דעתו עיי"ש, והמאמר הזה קשה להבין בפשיטות, וביארתי הכוונה כי באמת פלפול התורה הוא עניין גדול מאוד וקוב"ה חדי בפלפולא דאורי' אולם למרע"ה אשר השכינה היתה מדברת מתוך גרונו לא הי' שייך אצלו פלפול כי הפלפול הוא ע"י שזה מקשה וזה מתרץ זה בונה וזה סותר ומתוך כך מוצאים סברות חדשות עד שמגיעים לדרך האמת כדאי' במס' תמורה (דף ט"ז ע"א) אלף ושבע מאות קו"ח וגז"ש נשתכחו בימי אבלו של משה ועתניאל בן קנז החזירן בפלפולו, וא"כ אצל מרע"ה שלמד תורה מפי הקב"ה בעצמו לא שייך שום פלפול כי הכל עלה לפניו, ויש לומר עד"ז מה שאנו אומרים כי משה הוא בבחינת נצח ואהרן בחינת הוד כי תורת מרע"ה לא תוכל להשתנות לעולם כי כל יסודו התורה אשר נגלו למרע"ה וכל ההלכות כגון כל השיעורי' לטומאות וטהרות ואיסור והיתר אם יבא איזה אדם ע"י פלפול לשנות ח"ו איזה דבר אין שומעין לו ומשו"ה הוא בחינת שנצח' כלומר שקיים לנצח, אולם מה שנתחדש איזה דבר ע"י פלפול זה יוכל להשתנות כדאיתא ריש מס' חגיגה הללו אוסרין והללו מתירין כולם מרועה אחד ניתנו והקב"ה מסכים לאחד לאיסור ולאחד להיתר (ויש לנו בזה אריכות דברים בדרושינו לפ' פרה, ואכמ"ל) והנה בחינה כזה שאחד אוסר ואחד מתיר הוא בחינת הוד' כי בזה נראה הודה והדרה של תוה"ק אשר מראה פנים לכל צד והקב"ה מסכים לכל דעות החכמים כפי אשר המציאו בשכלם עפ"י שכל התורה, ולכך אהרן שהוא בחינת ותורה יבקשו מפיהו נקרא בחינת הוד' כי ע"י בחינה זאת נגלה הודה והדרה של תוה"ק ויש לפרש מ"ש בלוחות מזה ומזה הם כתובים כלומר כי התורה מסכמת גם לדעת החולקת כי כולם נתנו מרועה אחד, והנה בהתגים של האותיות שם נרמזים כל הפלפולים הן בנגלה הן בנסתר ולכך כשראה מרע"ה שהקב"ה הי' קושר כתרים לאותיות כלומר שבתורה נרמז גם כל הספיקות אשר יפלו בעומק התורה אמר לו מי מעכב על ידך כלומר וכי אי אפשר ליתן התורה לישראל שלא יפול בה שום ספק ופלפול, אמר לו הקב"ה עתיד אדם אחד לעמוד ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על כל קיץ וקיץ תלי ותלין של הלכות ועי"ז יתרבה הדעת ואילו הי' הקב"ה נתן התורה באופן שלא יפול שום ספק לא הי' שום פלפול וקוב"ה יש לו כביכול נחת רוח מזה ממה שמיגעים עצמם עד שיגיעו לדבר אמת ואמר לו מרע"ה הראהו לי' כלומר גם אני הייתי חפץ למדרגה זאת, אמר לו חזור לאחוריך, כלומר כי מדריגה כזאת הוא פחותה ממדריגתך כי מדריגתך גדולה כל כך עד שלא יפול אצלך שום ספק הלך וישב לו בסוף שמנה שורות כי ספירה השמינית מעשר ספירות הוא "הוד" והתבונן מרע"ה גם למדריגה זאת ולא ידע מה הן אומרים, כי אדם כזה שכבר ברורים לו כל ההלכות והדברים מחוורים אצלו כשמלה לא יוכל להבין שיפול איזה קושי' בדבר, (כמו אם אדם אשר הוא קצר תבונה יקשה איזה קושיא לאדם גדול אשר לו רחב לב ורוב תבונה כי אצלו הוא דבר פשוט) והנה הי' מתירא מרע"ה אולי ע"י שיעלו הרבה ספיקות בהבנת תוה"ק יבאו ח"ו לידי טעות ויתרופפו עמודי התורה ויהפכו דברי אלקים חיים ח"ו ולכך תשש כחו אמנם כיון ששמע שתלמידיו אמרו לו רבי מניין לך אמר להם הלכה למשה מסיני, וראה כי גם אחרי כל הפלפולים מ"מ יסודי הלכו' התורת ואם ירצו כל חכמי ישראל לומר שפחות מארבעים סאה ג"כ סגי לטבילה וכיוצא משאר הלכות הקבועות אם יתנו מגרעת לא ישמעו להם נתיישבה דעתו והבן, (וחיי ראשי שזה רבות בשנים אשר היו כתוב אצלי זה העניין, ועתה מצאתי בס' תקון שלמה למחו' הגאון מו"ה זלמן שפיניצער זצ"ל שכ' ג"כ כדברים האלו, ומ"מ משנה לא זזה ממקומה):

ומדי דברי מענין מדריגת משה רבינו ע"ה אמרתי להביא. פה, מה שאמרתי בדרושי לזי"ן אדר לפרש המד"ר (הובא בילקוט אליעזר ערך משה ואהרן אות ק"ג) רבת בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה, נדבר במשה על שנתעלה יותר מן הכל, כיצד אדה"ר אמר למשה אני גדול ממך שנבראתי בצלמו של הקב"ה, א"ל משה אני נתעלתי יותר ממך, את כבוד שניתן לך נוטל ממך שנאמר ואדם ביקר בל ילין, אבל אני זיו הפנים שנתן לי הקב"ה עמי הוא שנאמר לא כהתה עיני, עכ"ל, ונראה דהכוונה הוא כך, כי הנה כבר כתבנו בכמה מקומות שהגם שהקב"ה השפיע על משה רבינו ע"ה מדריגה גדולה שאין בכח שום נברא להשיג, מ"מ לא נפחת עי"ז ח"ו מעלת מרע"ה לומר שלא בכחו גרם לו כל הכבוד הזה כי רק ע"י פעולתו ועוצם קדושתו אשר פעל הכל לעשות נחת רוח לפני הקב"ה עי"ז זכה שהקב"ה השפיע עליו מדריגה הגבוה יותר אשר שום נברא לא יוכל להשיגה. (כאשר פרשתי ע"ש בילקוט ראובני עה"פ ויקרא אליו, שמא תאמר כנגד שנאמר באברהם אבינו ויקרא אליו מלאך ד' מן השמים ת"ל ויקרא וידבר וכו' לא הי' שם גדול ממשה, כלומר כי בחינת הקריאה הוא מה שהקב"ה השפיע עליו בחינה יתרה יותר מכפי מדרגת עבודתו, אמנם הכתוב העיד וידבר ד' "אליו" כלומר שרק ע"י עבודתו הנשגבה זכה לזה, ולכך מסיים לא הי' שם גדול ממשה, ודו"ק), והנה מ"ש שאדה"ר נתוכח עם מרע"ה מי גדול ממי אין הכוונה כפשוטו שח"ו שמרע"ה שהי' הענו גדול מכל הברואים יתוכח שהוא גדול, רק הכוונה שאם נרצה לומר שאדה"ר גדול שהרי לא נולד ע"י בשר ודם, ע"ז אנו משיבים לו כי מדריגת של מדה"ר מה שנברא בצלמו של הקב"ה לא ע"י כחו זכה לזה והוא רק כמו שאר מלאכים שיצירתם הי' ע"י עצם רוחני, ובכל זאת לא עמד בו טעמו, ומרע"ה מה שנתן לו הקב"ה עמי הוא כי ע"י עבודתו זכה להשיג אור גדול כל כך, ודו"ק, ועוד שם (במדרש) נח אמר למשה אני גדול ממך שנצלת מדור המבול, אמ"ל משה אני נתעלתי יותר ממך, את הצלת את עצמך ולא הי' לך כח להציל את דורך אבל אני הצלתי את עצמי ואת דורי כשנתחייבו כליי' בעגל עכ"ל, הכוונה היא כך לפימ"ש שמדריגת מרע"ה הי' יותר מאדה"ר משום שאע"ג שהי' ילוד אשה ומ"מ זכה להשלים עצמו כל כך, א"כ טען נח שאני הייתי בדור שהיו כולם חוטאים ומ"מ ניצל מהם כלומר שלא חטא עמהם וא"כ מדריגתו יותר ממרע"ה, ע"ז השיב לו מרע"ה כי מדר גתו הוא מ"מ יותר לפי שנח לא הי' בכחו מ"מ לזכות אחרים, ומרע"ה הי' בכחו שאעפ"י שעשו העגל מ"מ למד זכות עליהם והחזירן בתשובה, ואמר אני הצלתי את עצמי ואת דורי, כי באמת לא הי' צריך מרע"ה להציל עצמו שהרי הקב"ה אמר לו ואעשך לגוי גדול בכל זאת עשה מרע"ה עצמו כאילו גם הוא הי' חטא, כמ"ש ואתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת וממילא הי' הקב"ה כביכול מוכרח לכפר לכל ישראל, וזהו וודאי מדריגה גדולה יותר מנח, ודו"ק עוד (שם) אמ"ל משה ליצחק אני נתעליתי יותר ממך שאתה ראית פני השכינה וכתו עיניך שנאמר ויהי כי זקן יצחק ותכהינה עיניו מראות מהו מראות, מראית בשכינה, אבל אני הייתי מדבר עם השכינה ולא כהו עיני, מניין, שנאמר ולא ידע כי קרן אור פניו, הכוונה היא כך כי באמת מסירת נפש לד' הוא דבר גדול והנה זהו בוודאי הי' דבר גדול מה שיצחק עשה למסור נפשו לד' ולהכין עצמו לטבח, והנה אם הי' יצחק ידע מזה שלא יהי' נשחט שהמלאך יאמר לאברהם אל תעש לו מאומה לא הי' לו שום נסיון מה שהניח לעקוד עצמו, וגם אלו הי' משיג כוונת הקב"ה בזה מה שרצה להעלות אותו ע"ג המזבח ג"כ לא הי' נסיון, והנה א"כ כשהתחיל יצחק לחקור בשכלו על עניין העקידה לא הי' משיג כלל שום טעם בזה, ואעפי"כ לא הרהר כלום, וזהו הכוונה מ"ש לו משה אתה ראית פני השכינה כלומר כשרצית לעמוד על טעם הדבר מה שעלה ברצונו ית"ש ליקח אותך לעולה כהו עיניך כלומר שלא השכיל תכלית הדבר כי אלמלי הי' משיג שאין רצונו של הקב"ה לשחטו באמת רק לנסות אותו לא הי' בזה שום נסיון, והנה מ"ט לא מצינו איזה נסיון מן הקב"ה למשה, הוא כיון שמרע"ה לא הי' לו שום עניין התקשרות בזה העולם, והוא הי' עצם התורה לא נחשב אצלו שום דבר לנסיון כי נסיון לא נחשב רק למי שיש לו איזה שייכות בענייני עוה"ז ג"כ, אמנם מי שהוא מופשט לגמרי מכל ענייני החומר לא יתכן שום נסיון אצלו, וא"כ אע"ג שהי' נסיון גדול ודבר גדול מיצחק מה שמסר נפשו לד' מ"מ מדריגת מרע"ה הוא יותר שלא יצדק אצלו כלל שום נסיון, [ידוק היטב כי הוא עמוק בס"ד,] וזה שהשיב לו משה אני גדול ממך שמה שלא נסה אותי הקב"ה כמו אותך הוא משני טעמים הנ"ל, האחד שהייתי מדבר עם השכינה פנים בפנים כלומר שלא הי' לו שום יחס והתקשרות עם ענייני עוה"ז וא"כ לא יצדק אצלו נסיון, טעם השני כיון שמרע"ה הי' עצם התורה, והקב"ה ואורייתא חד, וא"כ אפילו אם הי' הקב"ה מנסה אותי, הי' מגיע לסוף דעתו כביכול. והי' ידע שהוא רק נסיון וממילא לא הי' נחשב לנסיון כלל, וז"ש ולא כהו עיני מניין שנאמר ולא ידע כי קרן אור פניו כי התנוצצת החור לא ניכר רק במקום חשך ומרע"ה הי' כולו אור ולא הי' ניכר אליו קירון אור פנים, ומשו"ה לא הי' שייך אצל מרע"ה שום נסיון כיון שהשגתו הי' גדול ביותר, וא"כ מדריגת מרע"ה הי' יותר מכל המדריגות, ודו"ק היטב:

והנה מכל מ"ש למעלה נשמע עכ"פ שרצון הקב"ה הי' שהאדם ישלים עצמו בכחו ומסר כל שלימות הבריאה לבחירתו כי לפי הנהגות האדם בענייני העולם בהשלמת רצין קונו לעומתו תלויים כל העולמות, והגם שאינו מובן בשכל האנושי למה עשה זאת הקב"ה למסור כל ההנהגה לבחירת האדם ולכל אשר יחפוץ יטנו והוא עלול לחטא וא"כ יהי' ח"ו חסרון בחק הבריאה, אמנם הקב"ה בחכמתו ידע כי עכ"פ לא ימישו חקי התורה ועמו ישראל יהי' דבקים תמיד בהקב"ה וכאשר ידל ישראל ח"ו משמירת התורה ועמודיה ירופפו שולח להם הקב"ה רשפי התעוררת בקרבם כמ"ש המפורשים במ"ש המשנה בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה דהבת קול הוא מה שלפעמים בא בלב אדם איזה מחשבה דקה להתבונן על תכליתו, עכ"פ מזה שמקיימים בכל יום מצות ד' ועסק התורה מזה יש להקב"ה נחת רוח, וזה הי' הרצון הפשוט של הבורא ית"ש לקבל תענוג ע"י עבודת ישראל, ויש לפרש המ"ר (פ' קדושים) ר' אבון אמר משל למדינה שעשו ג' עטרות למלך מה עשה המלך נתן בראשו אחת ושתים בראשו של בניו כך בכל יום ויום העליונים מכתירים להקב"ה ג' קדושות מה הקב"ה עושה נותן אחת בראשו ושתים בראשון של ישראל הה"ד דבר אל בנ"י קדושים תהי' והתקדשתם והייתם קדושים, להבין המשל והנמשל בג' עטרות אלו, נ"ל כי הנה קדוש נקרא רק מי שאין בו שום שמץ עול, והנה מי עוד נעלה בקדושה כד' אלקינו ית"ש ויתעלה, אמנם לאשר בשעת בריאת עולם כאשר ראו מלאכים כי האדם עלול לחטא. קטרגו הכל כי לא השיגו דעת הקב"ה אשר צופה מרחוק וראה כי אין טובה כלל לאדם בבריאתו כי עלול לחטא ומעותד לכל העונשים אשר יעברו עליו, ומאוד תמהו על מעשי הקב"ה, והנה גם בעינינו יפלא למה עשה ד' האדם, אולם בשנחקר על העתיד כי עוד יבא זמן אשר סכה שיהי' מחיצתינו לפנים ממחיצתן של מה"ש, כמש"ה כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל, אז יענו הכל ויאמרו כי לטובתו נברא האדם ויודו כי לאשר הקב"ה טוב ומטיב עלה ברצונו הפשוט לברא העולם והאדם והנה הקב"ה הי"ה הו"ה וי"הי' ועל מה שהי' בוודאי מגיע לו השבח והכתר כי מי יעריך לו תהלה, אמנם על ההו"ה נראה לפי שפלות מצבינו כמו חסרון ח"ו בחק בריאתו רק עי"ז מה שיהי' ואז יכירו הכל וידעו ד' ומקטנם עד גדולם וידעו כי כל מה שנזכה הוא רק ע"י בריאת העולם כי עי"ז נזכה לכל השלימות והאושר הנצחי, (ויש לפרש בזה כוונת תרגום יונתן על ג"פ קדוש שמפרש, ואמרין קדיש בשמי מרועא עלאה בית שכינתיה, קדיש על ארעא עובד גבורתי', קדיש לעלם ולעלמי עלמיא, הכוונה כי להקב"ה מגיע שלש קדושות נגד הי"ה הו"ה ויהי"ה, רק נגד מה שהוה לא יתגלה רק לעתיד בעזה"י וז"ש קדיש בשמי מרומא עלאה בית שכינתי' זה כנגד הי' כי קודם בריאת עולם הי' הוא ושכינתי' בלבד, ואח"כ קדיש על ארעא עובד גבורתי' כלומר לקדש שמו יתברך נגד הוה, שהוא מה שברא העולם עדיין לא נוכל לקדש שמו בגלוי כי עוה"ז כל ענייניו כעס ומכאוב ונראה כחסרון ח"ו בחק בריאתו רק קדיש לעלם ולעלמי עלמיא כשיהי' עולם התיקון אז יכירו וידעו כי לו נאה השבח והגדולה גם על מה שברא העולם ויהי' ג' קדושות בשלימות מד הי"ה הו"ה ויהי"ה) וזה כונת, המ"ר שבני מדינת עשו ג' עטרות למלך דהיינו נגד הי' הוה ויהי' אמנם להקדיש שמו בזה העולם תלוי הכל במעשי ישראל אם יזכו להחיים הנצחיי שהוא יהי' ולכך נתן ב' עטרות בראשן של בניו כי לקדש שמו על מה שהוה ויהי' הוא תלוי בבני ישראל באיזה אופן יתנהגו בשמירת התורה והמצוות, ודוק היטב בהאי פירושא, (ואם שגיתי ח"ו ה' יכפר בעדי שהוא יודע עי כוונתי לכבוד שמו הגדול יתברך ויתעלה):

ונחזור למה שהתחלנו כי לא להלוך בגדולות וללבוש עטרת גאות חברתי את ספריי והוצאתים לעין השמש כי ידעתי בנפשי כי אין לי במה להתגאות ולא נסיתי באלה, וידעתי כי יש הרבה אנשים אשר דופי יתנו במחברים כי רמות רוחא הוא דנקיטא להו. ויש אשר יחפשו ולומדים חיפוש מחופש ומציאה ממציאה עד אשר ימצאו איזה דבר בספר חדש אשר אולי משגה הוא כי אין אדם נמלט משגיאות ובאלה יחפצו ליטול שכרם ממבקרי מומין בקדש ועומד על המשמר להוציא את היין ולקלוט השמרים, לא לאנשים כאילו חברתי את ספרי, רק ידעתי כי לא אלמן ישראל עוד ימצאו בני אוהבי תורה מקבלים האמת ממי שאמרו, וב"ה זכיתי בספרי הקודמי' כי לומדי תורה קבלו דברי באהבה, כן אקוה לד' כי גם בספרי זה יראו ישרים ישרי לב וישמחו, ודברי תורה יהי' חביבים אצלם, וד' יודע כי למען אהבת התורה לא צפנתי אמרות טהורים בלבי ובשפתי ספרתי ומעת עמדי על דעתי לא משתי ב"ה מאהלו של תורה, כד הוינא טליא כבן שש כבן שבע הי' אבי מו"ה אברהם דייטש זצ"ל אשר הי' מפורסם בשער בת רבים גם אצל רבנים צדיקים גדולים, לאדם יקר, [ועובדא ידענא כי פ"א בהיותו משובתי שבת אצל הרב הקדוש בוצינא דנהורא כקש"ת מו"ה צבי מליסקא זי"ע (בעהמ"ס אך פרי תבואה, וס' הישר והטוב) והי' דרכו להיות נחבא אל הכלים וישב בשפל הקרואים, וכאשר ראה אותו הצדיק ז"ל אמר לעומדים שם קראו לישב בראש אדם יקר כזה אשר מיגע עצמו כל כך בגידול בנים לתורה]. מחזיק אותי ואחי הגדול ממני הרבני המופלג בתורה ויראת ד' טהורה החרוץ וכו' מו"ה משה צבי נ"י אצל ת"ח גדולים ומהונו ויגיע כפי עזר נתן למלמדים, וכל עמלו הי' שיוכל לגדל בניו על ברכי התורה (לא כהיום הזה אשר עדרים עדרים הולכים אצל מלמד אחד וכל אב עושה עצמו כאכסנאי להשתתף באיזה פרוטות שכר לימוד למלמד כי צורכי אנשי ביתו מרובים ולא ידע כי הוצאת בניו לת"ת כל המוסיף מוסיפין לו) כאשר הייתי כבן ח' שנה נסתיע מילתא שאבי ז"ל נזדמן אצל הרב הגאון הקרוש המפורסים כקש"ת מו"ה אשר אנשיל יונגרייז זצ"ל האדק"ק טשענגער יעצו לשלוח אותי ואת אחי הגדול נ"י לישיבת הרב הגאון וכו' מו"ה מרדכי הלוי איש האראוויטץ זצ"ל האבדק"ק האלמין [אשר הי' אח"כ בק"ק סילאדי שאמלויא יצ"ו] ועל ברכו לקח אותי ולמד עמ' בהתמדה רבה, ובעת הזאת נסע דרך שם הרב הגאון הקדוש עמ"ד העולם כקש"ת מו"ה שמואל שמעלקא זצ"ל האדק"ק סעליש יצ"ו וראה אותי ילד קנון בין הבחורים, ושאל אותי מה לילד קטן כזה בישיבה ? ואמרתי ימחול נא רבינו לנסות אותי, ולקח גמרא אחת ואמר לי התדע פה פשטן של דברים, והשבתי אנסה אולי, (וזה הי' בסוגיא דספק דרוסה) והלכתי על חצי שעה לקרות בפני עצמי, ואח"כ זכיתי שלקח אותי על ברכיו הטהורים ונסה אותי במה שקראתי, ות"ל כי מצאתי חן בעיניו:

וכאשר נתגדלתי קצת והייתי כבן עשר הלוך הלכתי לשאוב מים אצל אדמו"ר הרב הגאון האמתי המפורסים בעולם כקש"ת מו"ה אהרן גרינבערג זצ"ל אבדק"ק מיהאלאוויטץ (בעהמח"ס דעת סופר על מס' כתובות וגיטין) והגם שלא זכיתי תיק לעמוד על עומק חכמתו וסוד בינתו קלטתי מעט מריח שמניו הטהורים ונופת צוף אמרותיו אח"כ הוליך אבי ז"ל אותי ואת אחי נ"י לעיר ה' מאד ושם למדתי אצל הרב הגאון הקדוש כקש"ת מו"ה נתן פיגול רייניץ זצ"ל שנה אחת וגם הוא הראה לי חבה יתרה בעז"ה, (בעת ההוא נתקבל כבוד מחו' הרב הגאון העצים אשר הי' מפורסם בחריפתו ובקיאתו כקש"ת מו"ה אברהם יהודא הכהן זצ"ל לאבדק"ק בערעגסאז וזכור אזכור כי קודם נסיעתו משם דרש בסוגי' דשלחה וחזרה מס' חולין קמ"א) שוב למדתי אצל הרב הגאון החסיד המפורסים וכו' כקש"ת מו"ה יואל צבי ראטה זצ"ל האבדק"ק ב' אויפאלא (אשר הי' אח"כ אבדק"ק חיסט, ובעהמח"ס שו"ת בית היוצר) ושם זכיתי להכיר הני תרי צנתרא דדהבא צדיקים גדולים מפורסמים האחד גדול שבכהונה אשר הי' נקרא בפי כל ר' בנימין קמאדער (ובעת ההוא נקטף מן העולם בש"ק ערב שבועות תרכ"ג) והשני בדומה לו הי חסיד עניו הרב הגאון אשר הי' נקרא בפי כל ר' שמואל קמאדער (אשר בסוף ימיו הי' אבדק"ק ה' דאראג) זצ"ל ומשם נסעתי ללמוד בישיבה הגדולה אצל אדמו"ר הגאון הקדוש מו"ה מנחם אש האבדק"ק אונגוואר זי"ע ובעת ההוא הי' שם הרבה בחורים מופלגים, ואדמו"ר הרב זצ"ל הי' מחבב אותי למאוד ב"ה, וכאשר הייתי בן י"ד שנים רציתי ליסע למרחקים לאיזה ישיבה גדולה ונטלתי רשות מאמו"ר הג' ז"ל ליסע לישיבת הגאון גאון עולם ראש הגולה מו"ה יהודא אסאד זצ"ל האבדק"ק סערדאהעל, אשר שמעו הטוב הלך בכל העולם, ובאתי שמה ללמוד בחודש אייר שנת תרכ"ז והגאון מהרי"א ז"ל קבל אותי בסבר פנים יפות, והגם שהייתי עוד צעיר לימים הי' מחבב אותי מאוד, ובלילה הזה אשר נכבת השמש ונחשך מאורן של ישראל ונפלה עטרת ראשם (כ"ג סיון) זכיתי עוד לדבר עמו כי שאלתי אותו פירוש באיזה ענין ונתתי תודה לד' ע"ז ואחר איזה חדשים אמרתי אלכה ואשובי אל אשי הראשון ונסעתי בחזרי לאונגוואר ולמדתי עוד זמן זמנים טובא משמע אצל אדמו"ר הגאון ר' מנחם זי"ע ועכ"י עד יום הסתלקותו מן העולם ונגנז בשמי מרומים (ו' כסליו שנת תר"ל לפ"ק) ואח"כ הגיע תור כלולתי עם זוגתי האשה החשובה מ' יודית שתי' עמ"ש בת חותני היקר המפורסים ר' בצלאל גראס ז"ל מק"ק טאקאי יצ"ו אשר הייתי בביתו כמה שנים והחזיק אותי, יזכר לו לטובה, (ולטובה תזכר ההוא סבתא חמותי האשה המפורסמות בכשרון מעשיה מ' פעסל שתי' עוד לאורך ימים ושנים אשר טרחה עבורי כשהייתי מאוכלי שלחנם) ושם זכיתי תיכף ללמוד עם בחורים הגם שהי' שם בעת ההוא רב אב"ד הגאון המגיד נפלא וכו' מו"ה שמעון פאנפעדער זצ"ל, אבל הוא בעצמו נתן לי רשות להיות תופס ישיבה, וב"ה לא פסקה ישיבה משלחני הגם שלא הי' בדעתי אז להיות רב ומנהיג באיזה קהלה קטנה או גדולה (ד' יודע כי כמה פעמים התפללתי ע"ז שלא אצטריך לרבנ"ת כ' הוחלתי לד' שאוכל לישב על התירה ועבודה בלי קבלת שכר מאנשים) גם אחר שנסתלק הרב הג' הנ"ל ונתקבל הרב הגאון הצדיק המפורסים מו"ה דוד שיק זצ"ל (בעהמח"ס אמרי דוד עמ"ס חולין) למדתי תמיד עם בחורים הגונים כי גם הוא נתן לי רשות ע"ז ובעת אשר נסע הרה"ג ז"ל מביתו על איזה שבועות ציוה עלי ללמוד עם כל הישיבה הגם שהייתי עוד צעיר והה"ג ז"ל הי' זקן ויושב בישיבה ומפורסם בכל זאת קרב אותי בחבה יתרה נודעת לי באהבת אחים ורעים וכאב את בן ירצה:

והנה הזמן חלף והלך. וראיתי כי חותני ע"ה אין ביכולתי להחזיק אותי ועשתנותי נבהלו ולבי נמס בקרבי שלא אצטרך ח"ו לשאת עלי משאת בקשת הפרנסה טרדת ענייני עוה"ז ולפסוק ח"ו מלמודי ואם אמרתי או רעיוני עלו על לבי להתקבל באיזה קהלה לרב ומורה ג"כ ארכבותי דא לדא נקשן, והכרתי את מך ערכי ומי אנכי איש צעיר לימים ליקח עלי עול ההוראה ולא ידעתי לשום מועצות בנפשי ובחדרי לבי תאנח רוחי בקרבי מה לעשות, מה אומר לך קירא נעים אם תאמין או לא תאמין כי קצתי בחיי נפשי אם אהי' ח"ו מוכרח לעזוב לימוד התורה, והייתי משוטט ברעיוני נפשי כאניה בלב ים כי גם להיות רב באיזה קהלה לא חפצתי באהבת לבי, והייתי נבוך בעשתנותי, עד אשר עברו איזה חדשים, ומאת ד' היתה זאת גמרתי בנפשי שאם יזמין לי ד' איזה קהלה אשר יבחרו אותי לא אמנע מליקח המשרה על שכמי, ובעת ההוא הי' צריכים לרב אב"ד בק"ק האנשאוויטץ והגליל יע"א כי הרב הגאון הישיש מו"ה ברוך אברהם בינדיגער זצ"ל שבק לן חיים, (ומלפני' הי' שם רב אב"ד זקיני הרה"ג מו"ה צבי אדלער, ואחריו הרה"ג מו"ה משה פרענקל אשר נתקבל אח"כ לשעבעש, בימי הגאון מו"ה יוסף חריף בזבאראוו, ומוזכר בשו"ת אמרי אש או"ח סי' כ"ז], ואחריו הי' הרה"ג וכו' מו"ה ליבוש ויאלר [אשר נתקבל אח"כ בק"ק העלמעטץ] ואח"כ הי' בנו הרה"ג וכו' מו"ה יעקב הירש [אשר נתקבל אח"כ לק"ק בארשא] ואחריו הי' הרה"ג וכו' מו"ה ישעי' בייערן [אשר נתקבל אח"כ לסערעדנע, ואח"כ לשאראשפאטאק] זצ"ל, וכלם יזכרו לטובה) ונתנו עיניהם בי וקבלו אותי לרב ומנהיג, ובעת ההוא סמכו עלי ידיהם הרבנים הגאונים הקדושים מאורי אור ישראל, מרן מהר"ם שיק זצ"ל (האבדק"ק חוסט) ומרן הגה"צ דסיגעט זצ"ל (בעל ייטב לב ואבני צדק) ואדמו"ר הג' הנ"ל ממיהאלאוויטץ זצ"ל, ואחרון חביב בחבה יתרה הרה"ג מו"ה דוד שיק זצ"ל, המה ארבעה מטיבי לכת נתנו מהודם עלי ונתנו לי רשות להיות מורה הוראה בישראל, הגם כי בכל אלה לא שקטה רוחי בקרבי לשאת עלי משא רבנות בכל זאת לאשר ראיתי כי אין לי מנוס באופן אחר שלא אהי' מוכרח לעזוב התורה אמרתי אם מאת ה' היתה זאת לי מסתמא גם זו לטובה, ונסעתי לקבע אהלי בק"ק האנשאוויטץ בחדש אייר שנת תרל"ז לפ"ק – ובעוה"ר גם שם לא מצאתי מנוחה כי גלי הזמן עברו על ראשי בצער גידול בנים ר"ל כי נלקחו ממני פרי בטני מחמדי נפשי רבת שבעה לה נפשי יגון ואנחה אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי עוד בהיותי בעיר טאקאי נלקח ממני ילד קטן בן שנה אשר הי' נקרא מנחם (על שם אאמו"ר הגאון מו"ה מנחם א"ש זי"ע) ובת אחת קטנה הילדה שרה פיגא, ואח"כ בעיר האנשאוויטץ נלקחו ממני ארבעה ילדים שלשה בנות הילדה ברכה חיה, והילדה סערל טישינא, והילדה חנה מלכה, והילד אברהם (על שם אבי זצ"ל) כלם מחמדים ילדים טובים אשר אין בהם מום נחמדים למראה ד' נתן וד' לקח, כל אלה עברו על ראשי שבעתי מרורים וברוך ד' אשר לא עזב חסדי ממני כי בכל זאת גרסה נפשי לתאבה ומשפטי ד' קבלתי באהבה גם פרנסתי היתה בצמצום כי קהלתי עיר קטנה ולא יכלו להחזיק אותי לפי צרכי, (ולכן קורא נעים אם תמצא בספרי איזה שגיאה לא תשחק לקשה יום כי שמעתתא בעי צילותא ורוב ימי חיי היו כעס ומכאובות,) ולא נתתי את לבי לבקש לי מנוח ולעשות התפעלות להתקבל בעיר גדולה כי ראיתי כי אז החלו לפרוץ מבקשים להושיב בראש גפי מרומי קרת אנשים בעלי לשון, לשון מדברת גדולות לדרוש בלשון לאומים אשר חן ימצא במחליק לשון ועיני השרים והעמים ומכוונים בזה לקדש שם שמים ולא ידעו כי בנפשם הוא כי עי"ז רבים מבחורי חמד פנו עורף לאמור התורה הזאת היא ארץ הנגב בלי משען לחם אם לא תתחבר עם שאר ידיעות ולשונות שבדו להם לא חכמים המה, וכבר המליץ ע"ז ידינ"פ הרב הגאון הצדיק וכו' מו"ה נפתלי סיפר זצ"ל (האבדק"ק פעטשיניידארף) שופטים ושוטרים תתן לך, ופי' רש"י ולא לאומות העולם, דהכוונה שלא יבקשו למנות רבנים ושוטרים שימצאו חן רק בעיני אומות העולם, ובאמת לשוא עמלו הבונים את נפשם בשפתי חלקות לשון קשתם כי תוה"ק יעלת חן ומעלת חן על לומדיה כי מי שזיכה לאהבת התורה יוכל ג"כ לדבר לפני מלכים ושרים בכל לשון שהוא שומע ונתקיים בו וראו עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך ויראו ממך והנסיון הורה לנו כי גם רבותינו הקדושים זי"ע אשר לא תשפיקו בילדי נכרים חכמות זרות בכל זאת התיצבו לפני מלכים ושרים כי ד' היה עמהם ונתן אותם לחן בעיני מלכים ושרים אשר לבותם ביד ד' ועינינו רואות אשר מעת התחילו להוריד קרן התורה ות"ח יסובבים מעיר לעיר ואיש לשון יכון בארץ צרות רבות מתחדשות וכמה מיני חולאים ר"ל מתרבים ובעינינו ראינו כי כמעט נתקיימו כל מאמרי חכז"ל בסוף מס' סוטה, ומי יתן שנזכה ג"כ להתקיים מה שהובא בגליון הש"ס בסיף המס' (שם) בשם ר' פנחס בן יאיר עיי"ש, ומה אאריך בדברים כאלו כי באמת אין לנו להשען רק על אבינו שבשמים והוא הי' עמנו כאשר הי' עם אבותינו:

ויצאתי קצת מענין לענין, ואמרתי אספרה עוד מחסדי ד' אשר עשה עמי כי בשנת תר"נ נפלתי למשכב והייתי בסכנה גדולה ר"ל אשר הרופאים התייאשו ממני, והייתי מצער עצמי מאוד, (לא על חיי עוה"ז, רק כי אז הי' ספרי חלק הראשון בבית הדפוס ואמרתי אולי לא אזכה לברך על המוגמר ח"ו) וחסדי ד' לא עזבוני והרופא חולים שלח לי רפואתו, ובעיר וויען עשו לי אפאראטיאן (יום ד' כ"ד בחודש אייר) ובזמן לא כביר שבתי ב"ה לאיתני וברכתי ברכת הודעה ודרשתי במקהלות לרומם ולשבח לד' בקהל עם (ודרשה זו נדפס בספרי חלק שלישי בהקדמה יעיי"ש) מה אומר ומה אדבר אין בפי די באר שבח והלול לד' כי על כל אשר עבר עלי לא נבוכו עשתנותי והגיוני לבי ושרעפי נפשי כי בכל זאת נתן לי ד' כח ללמוד ביגיעה רבה ובעומק העיון וגם סיעתא דשמיא הי' לי שנתקבלו דברי בעיני הגדולים אשר קטנם עבה ממתני כאשר כתבו לי הרבה רבנים מגאוני דורינו שליט"א, כבוד הרב הגאון החריף ומפורסם מו"ה יהודא עודרן ז"ל מסיגעט (בעהעמ"ס זכרון שמואל עמ"ס גיטין, ופרי העץ עה"ת) כתב לי איזה חדשים טרם הסתלקותי מן העולם בזה"ל:

עברתי בספרו מקצה אל הקצה ואם אמנם שמצאתי בהם דברים אשר יש לפלפל עליהם כך הוא דרכו של תורה זה בונה וזה סותר, אמנם הספר בכללו כולו מחמדים וכולו ממתקים – ולמעלה בקידש כאשר זכיתי לקבל פני הגאון הקדוש אור עולם כקש"ת מרן ר' יהושיע רקח זי"ע מבעלז, (שב"ק פ' וארא שנת תרנ"ג לפ"ק) אמר לי בנו הרב הגה"ק וכו' מו"ה ישכר דוב שליט"א אשר כעת הוא ממלא מקום אביו הצדיק זי"ע, ורבים הולכים לאורו, כי הי' אצל אביו הרב זצוק"ל בש"ק אחר חצות, מצא אותו לומד בספרי בעיון, ונתתי שמחה בלבי כי נודע לכל באי שער הקדש כי רוח הקדש הופיע בבית מדרשו, ולא להתפאר כתבתי כל זאת כי יודע אני מך ערכי ותקטן נפשי בעיני עוד יותר מזה מכיר אני שפל מצבי רק לספר חסדי ד' לא נמנעתי מלחקוק הדברים לזכרון עולם למען ידעו דור אחרון הבנים בני, במה היו אבותיהם מיגעים עצמם (כאשר כתב איש צדיק אדמו"ר הגאון ר' מנחם אש זצ"ל בהקדמתו לספר אמרי בינה ממר אבוה רבה הגאון מאור הגולה מו"ה מאיר אש זצ"ל,) וכי קבלתי הכל מה שעבר עלי באהבה, – וגם אשר באתי עד הלום, אין הלום אלא מלכות, בקהלתי המפוארה קהל יראים פה באניהאד יע"א, נודע לכל באי שער עירנו כי לא להרבות הון ביתי או למצוא רוחה קבעתי אהלי פה, כי אנשי קהלתי מעטי הכמות ורבי האיכות יוסף ד' עליהם בגופם ומאודם, כולם אהובים יראים ושלמים ובתוכם גם ת"ח מופלגים גדולי תורה חריפים ובקיאים עושים משמרת למשמרת לא סרו ממנהגי אבותם ורבותם אשר היו פה גאוני עולם מוסדי דור ודור יסודי ארץ ומצוקי תבל, אין גומרין עלי' את ההלל, זי"ע כקש"ת מו"ה יצחק זעקל שפיטץ (בעהמח"ס ברכת יצחק), מו"ה ישראל באנץ (הובא בנוב"י מהדו"ק חיו"ד סימן ט', וחאהע"ז סימן צ"ג, ובמהדו"ת חאהע"ז סימן קי"ד, וחו"מ סימן ל"ב), מו"ה אברהם ליב (הובא בנוב"י מהדו"ת חאהע"ז סי' קי"ח, וסימן קכ"ז) מו"ה וואלף באסקאוויטץ בעהמח"ס סדר משנה על הרמב"ם, ומאמר אסתר דרשות) מו"ה צבי העללער, הנקרא בפי כל ר' הרשלע חריף (בעהמח"ס טייב גיטין) ומו"ה יצחק משה פערלס (אשר מנוחתו כבוד בעיר אונג' בראד), ושמותיהם המפורס' בעולם הוא תהלתם:

ונודע לכל כי לפני שלשים שנים, כאשר ראו כי החלו בני אדם לפרוץ גדר לשנות מנהגי ישראל לבחור להם חדשות אשר לא שערום אבותיהם התחילו בעקירת הבימה עד שהעמידו צלם בהיכל ד' מקום הקדש אשר הי' נשמע דבר ד' בקול חוצב להבות אש דברים נוראים יוצאים מפי שרפים קדושים אשר רויהון דעו לבר אלהין וסביבם נשערה מאוד הרבנים הצדיקים הנ"ל בחרו להם בורות נשברים לעזוב מקור מים חיים וישכחו עושיהם ויטשו היכל ד' והוא שעמדה להם אשר נשאר פה מקור הקדושה כי הרבה תורה למדו פה הרבנים הגאונים הנ"ל ויעמידו תלמודים הרבה אשר הי' אח"כ למאורי ישראל לזאת נתן ד' בלב איזה יחידי סגולה שרידי עם (אשר גם היום אתנו ד' יחיים לאורך ימים) והתאספו בלב אחד כאיש אחד לעשות אגודה אגודה ישרה על ארץ חפץ ד' יסדה לא חסו על ממונם ויגיעם ובכל אעצי כחם ראו ליסד קהלה עדה מפוארה קריה נאמנה צדק ילין בה, ויהי להם ד' למושיע ויקם להם רעה נאמן משה בחירו הוא הרב הגאון הגדול וכו' מו"ה משה פאללאק זצ"ללה"ה, הוא הגבר אשר הקים על עולה של תורה ליסד פה בדק הבית אשר הי' נפרץ מהחומות, עד אשר כמעט הגיע אל היסוד לולא ד' שהי' בעזרם, וזכה פה מאז בואו הנה להרביץ תורה ברבים עם בחורי חמד יראים מופלגים, וכנפש הבן כנפש האב ובנו שראו את הקדש הוא הרה"ג הצדיק המפורסם מו"ה יצחק זעקל סג"ל זצ"ל (אשר הי' תלמיד מובהק ממרן החת"ס זי"ע) וטובים השנים המה חזרו עטרה ליושנה להיות קהלתינו יצ"ו לעטרת תפארת הזאת העיר שיאמרו עוד היום כי עמד בהם טעמם טעם זקנים מגדלים בניהם ע"ד התורה ויר"ש, ודברי תורתו ומוסרו עשו רושם גדול בלבות השומעים כאשר גם היום עינינו רואים מספריו היקרים (וידבר משה, תקון עשה) אשר הוציא לאור בנו הרב הגדול החו"ב וכו' מו"ה אברהם סג"ל פאללאק נ"י דומ"ץ דקהלתינו יצ"ו, וכל אלה שמעה אזני מרחוק, לזאת אמרתי בלבי בעת אשר אנשי קהלתי נתנו עיניהם בי לאשר הוא מקים מוכשר להרבצת תורה ולא פסקה ישיבה משלחנם, ליקח המשרה על שכמי, עפ"י עצת רבנים גדולים וצדיקים שליט"א, וכאשר ישאל איש בדבר ד', נתיעצתי גם עם מרן הגאון הקדוש מו"ה יחזקאל שרגא הלברשטאם זצוק"ל מק"ק שינאויא זצ"ל, ועצתם ינחנו במעגלי צדק לישב פה אמות של הלכה, וד' הי' גם בעזרתינו להעמיד תלמודים רובם מופלגי תורה יראי השם מקיימים התורה מעוני, כי רק מעט האנשים אשר ביכולתם להספיק די מחסורם ואין הקומץ משביע הארי, ומסתפקים עצמם בפת חרבה, וגם בזה אנו רואים חסדי ד' ית"ש ויתעלה כי לא תמנו, ובע"ב גם מרחוק נותנים מחמדי כספם באוכל להשיב נפש התלמודים להשביע נפש רעבים ישלם ד' שכרם ככל תגמולותם על בני הישיבה ד' יחיים ויחזיקם ועיני צופות לחסדי ד' גם על לעתיד כי לא יבוש המעיין ולא יקצץ האילן ולא ימוש מעשות פרי פרי תבונה, (ואליכם אישים אקרא רודפי צדקה וחסד גם מהיום ולהלאה אל תניחו ידכם מהחזקת התירה, ותחת אשר בהרבה מקומות נתיסדו חברות אגודות אגודות לפזר הון להעוסקים בחכמות חיצוניות ובילדי נכרים ישפיקו, מלאו ידכם להרמת קרן התורה ויר"ש ולא תהא כהנת כפונדקית תורה שלמה שלנו כשיחה בטלה שלהם אשר יסדו בית און בעיר הגדולה אשר משם נפוצו על פני הארץ מנהיגי שקר בשפשי רמי' וחלקת לשונם אוי לדור שכך עלתה בימיו, לולא חסדי ד' עלינו כי נשאר עוד מיתר פליטת ישראל אוהבי התורה מחזיקי היראה, ועתה עת לעשות, ומד' תשאו ברכה ויהי עמכם) והנני יושב פה ב"ה בשלום וטוב פת חרבה ושלוה בה באין מכלים דבר, כאשר רמזתי על זה בדרשה הראשונה בעת באתי הנה (ביום ד' ח"י אלול שנת תרנ"ז לפ"ק) מה דאיתא בגמ' ברכות ר' זירא הוי מצלי יה"ר שלא נחטא ולא נבוש ולא נכלם מאבותינו, הכוונה, כי לפעמים אם אדם יושב במקום שהיו לפניו גדולים וצדיקים, עוד ח"ו לכלימה יחשב לו בשירצו להעריך אותו נגד דורות הקודמים, ואם אחד ירצה להכלים אותו, יזכיר בשפתיו הצדיקים אשר הי' לפניו למען יבוש נגדם, אולם כבר אמר שהע"ה אל תאמר כי הימים הראשונים טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת זאת כי מי שהוא חכם ומבין מדעתו יודע כי מי שכוונתו לש"ש נותן לו הקב"ה עצה ודעת לנהל אנשי עדתו במעגלי צדק ומנהיג לפי הדור, וזה שהי' תפלת ר' זירא שלא נבוש ולא נכלם מאבותינו שלא תהי' ח"ו מעשי הגדולים של אבותינו לחרפה לנו בשנעריך עצמנו נגדם, וברוך ד' כי גם עוד היום אנשי עדתי יראי ד' בעלי תורה אין חזיון נפרץ כן יתן ד' וכן יוסיף לברך אותם בעושר וכבוד למען יוכלו להרים דגל התורה ויראה מתוך הרחבה:

והנה כל אחד מישראל צריך להודות על החסד אשר עשה הקב"ה עמנו בהופיע עלינו מזיו כבודו הוא תוה"ק אשר נאצלה שכינת הודו, ואפילו מי שלא זכה להבין טעמי תורה וחן יקרתה, עכ"פ אם שם כל מגמתו לעשות רצון הבורא ית"ש כפי הבנתו, ומחזיק ת"ח ומספיק מזונות לתלמודים, גם על ידו נתעלה ונתרומם כבוד השי"ת, אולם כבר כתבתי בהקדמתי לספרי חלק ראשון שמ"מ לא יהי' מגמת ת"ח בלימוד תוה"ק כדי שהאנשים יחזיקו אותו כי אז עושה מקודש חול ח"ו רק עיקר כוונתו יהי' לשם שמים וידע בנפשו כי לאשר הי' רצין הקב"ה להטיב לכל בריותיו לזאת לא הוריד השפע פרנסה לעוה"ז בלא עמל ויגיעה כלל כמו שהי' במדבר, רק צריכים להתעסק בענייני עוה"ז ג"כ וממילא מי שהקדיש עתותיו לתורת ד' ואינו עוסק כלל בענייני עוה"ז ממציא לו הקב"ה פרנסתו ע"י אנשים המחזיקים בו כמו שהי' בשבט לוי עם ישראל. (וכבר הארכנו בזה במקום אחר), ויש לפרש מאמר הילקוט פ' ברכה הנותן ס"ת לחבירו היינו מי שלומד תורה ומקבל פרנסתו מאחרים דיש לחבירו ג"כ חלק בלימוד תורתי, לא יהי' כוונתו בלימוד תורתו שיחזיקו אותו דלימוד כזה לא נחשב לשמה, וז"ש לא יתנו לו אלא בימין, כי התעסקות בתורה לשמה הוא נקראת ימין כמ"ש עה"פ אורך ימים בימינה דקאי על העוסק בתורה לשמה, וכן המקבל התורה היינו מי שעוסק בענייני עוה"ז דהוא מקבל התורה מהת"ח ע"י שמחזיק הת"ח לא יהי' אצלו החזקת הת"ח לטפל נחשב, כמו שיש קצת עשירים שכל מגמתם לרדוף אחר מותרות תענוגים להשביע נפשם בכל תענוגי עוה"ז וכל אשר שאלו עינם אינם מונעים מהם ומרבים בהוצאות על הבלי עוה"ז בונים למו חדרים ומשכיות מלאים כל טוב עד שיצא מחלב ענימו ואח"כ מפרישים מהונם איזה דבר קטן גם להחזקת התורה כי זה לא נחשב בעיני הקב"ה רק עיקר עמלו יהי' שיוכל להחזיק התורה וז"ש והמקבל לא יקבל אלא בימין שידע שזהו עיקר קיומו וחיותו בעוה"ז ע"י שמדבק עצמו בת"ח, וכבר כתבתי בחלקים הראשונים מספרי כי מצוה לפרסם עושי מצוות כמבואר ברמ"א יו"ד סימן רמ"ט שראוי לעשות כן שיכתוב שמו עליו שיהי' לזכרון ובפרט בזמן הזה שהתורה מונחת בקרן זויות בעוה"ר בוודאי מצוה יותר לפרסם לכבוד התורה, לזאת אמרתי אשא שמותם על שפתי קצת מהאנשים אשר הי' בתומכי נפשי להביא ספרי לבית הדפוס, ואזכיר בזכרון טוב כבוד ידידי הנגיד ונדיב ירא ד' באמת כה' אברהם קאהן נ"י אחד מחשובי קהלתינו אשר האציל מהונו נדבת לבו למען הזכיר לטוב את זוגתו האשה החשובה הצנועה ההוא סבתא אשת חיל עטרת בעלה מרת רבקה שתחי' בנחת (עם בעלה הנ"ל) בת החבר ר' משה אהרן ע"ה, ולאשר לא זכו להעמיד תולדות ובאו בימים ימי זקנה לאורך ימים ושנים ע"כ אמרתי לחקוק שמותם שיתענגו מפרי תבואתי למזכרת עולם יהי ד' עמהם – ואתן ברכת תודה לש"ב המפורסים לשבח ולתהלה המופלג בתו"י עמק החרוץ איש המעלות והמדות כמו"ה אלעזר אסטרייכער נ"י (מק"ק קיראלי העלמען יצ"ו) אשר הי' ג"כ מתומכי נפשי – ושמואל בקראי שמו הוא האיש אשר שמעו הטוב הולך בכל המדינות בו יאמר לשם ולתפארת איש צדיק תמים הנדיב כמו"ה שמואל שטרויס נ"י (מק"ק קארלסרוהע יע"א) ישלם ד' פעלו – והנה כי כן יבורך ג"כ גבר ירא ד' אדם יקר ממשפחתי אשר כמ"פ הרבה להנו"ב עמי כבוד היקר הנגיד ש"ב כה' יצחק פראנקל נ"י (מכפר אשגוט סמוך לעיר עפעריעס) ישא ברכה מאת ד' - ולא אמנע מלהזכיר גם ש"ב הנגיד הולך בדרך הישר מפורסם לשבח ר' יוסף לייכטאג נ"י (מק"ק אונגוואר יצ"ו) וכולם יעמדו על הברכה:

ואשא דעי למרחוק כי הקרה ד' לפני מקרה טהור גברא איש תם וישר מופלג רודף צדקה וחסד מחו' מו"ה משה קלאפטער נ"י מעיר נעוויארק יע"א (מדינת אמעריקא), אשר לפני שנים אחדים, מרחוק נשא קולו ואשמע את הקול מדבר עלי שאשלח איזה ספרים מחיבוריי לעירו כי גם שם נמצאו כהיום ב"ה לומדי תורה ויר"ש ונתתי תודה להקב"ה כי נראה עין בעין השגחת הקב"ה גם על פזורי ישראל אשר נדדו למרחוק לבקש פרנסם במקום אשר לפני שלשים שנים לא הי' בנמצא אפי' בשר כשר לאכול והיום נמצאו שם בתי מדרשים הקימו להם רבנים ת"ח גדולים ונאספו שמה בעלי בתים יראים ושלמים, ולמען הלהיב לבם לתורה ועבודת הקב"ה אמרתי לישא את שמותם על שפתי בשפתי שבח והלל ותודה לאיזה אנשים טהורי נדיבי ישרי לב, אשר מרחוק תומכים גם ישיבתי ברצי כסף ישלם ד' פעלם ותכו לשפעת ד' ולברכתו איש איש כמתנת ידו, ובראשם התיח גדולים אשר מדריכים אותם במעגלי צדק מנהלים עדתם על רבץ מבועי התורה והיראה נחלי מים מי התורה והדעת, – ואלה יעמדו על הברכה ראשון לציון הרה"ג וכו' מו"ה הלל כ"ץ המכונה דר' קליין נ"י (אבדק"ק אוהב צדק לאנשי אונגארן) – הרה"ג וכו' מו"ה משה וויינבערגער כ"י (אב"ד בביהמד"ר הגדול לאנשי אונגארן) – מחו' המופלג בתו"י המפואר ומהולל מו"ה משה קלאפטער נ"י עם בניו החשובים הב' יצחק קלאפטער נ"י והב' חיים שמעון קלאפטער נ"י – הרבני המופלג הנגיד נדיב לב מו"ה יודא סג"ל בארגעניכט נ"י - והרבני המופלג בתו"י מו"ה ליבוש אלטמאן נ"י (אשר הי' דר מלפנים בק"ק שעבעש יצ"ו) – כבוד הרבני המופלג החריף מו"ה ליבוש פריעדמאן נ"י, וכבוד גיסו הרבני המופלג החרוץ נדיב לב מו"ה צבי דוב אייזנער נ"י – הרבני המופלג אדם יקר מו"ה משה צבי הערשקאוויטש נ"י (אשר הי' דר מלפנים בעיר עפעריעס יצ"ו) ותלמידי המופלג בתוי"ש מו"ה מאיר דייטש נ"י - מחו' של מו"ה יעקב ליב דייטש נ"י [מקום מולדתו עיר הומנא] בנו של מחו' אשר הי' ת"ח גדול ויר"ש מו"ה שלמה דייטש ז"ל - כבוד הרבני המופלג וכו' מו"ה אלי' דוד העלד נ"י (מלפנים בק"ק האנשאוויטץ יע"א) וכבוד הרבני המופלג המפואר מו"ה משה צבי קלייזנער נ"י – ואני תפלה, אנא ד' ברכם בברכה משולשת חיי בני ומזוני רויחא, וקראתי שם ספרי תבואות השדה כי שמי אליעזר בן אברהם' ושם אמי הצנועה והחשובה מרת "גנענדל" ע"ה עולה במספר תבואות עם העשרה אותיות "תבואות השדה", וגם תבואות הי' במספר שדי עם המילוי דהיינו שי"ן דל"ת יו"ד עם הכולל, כי אל שדי הי' בעזרי, וגם תיבת "השדה" עם האותיות עולה כמנין שמי "אליעזר", (והגם שכתבתי זאת בספריי הראשונים לא נמנעתי לכפול הדברים כי הספרים הראשונים אינם בנמצא ביד כל אדם):

ואחתום עוד בתפלה לד' שיהי' בעזרי לראות נחת מכל יוצאי חלצי הבן יקיר לי הרב וכו' מו"ה משה נ"י, עם זוגתו האשה החשובה מרת שרה תחי' (בת הרב הגאון המפורסם מו"ה שמעון סופר כ"י האבדק"ק ערלוי יצ"ו) וחתני כבני הרב וכו' מו"ה יוסף הכהן נ"י (בן הרב הגאון הצדיק מו"ה נפתלי הכהן זצ"ל שהי' אבדק"ק מאד יצ"ו אשר הדפסתי ממנו בסוף ספרי זה קונט' אמרי שפר' זיל קרי בי') עם זוגתו בתי החשובה מרת בלומא עלקא שתי' עמ"ש עם כל יוצאי חלציהם אנא ד' החיים וקיימם לאורך ימים ושנים בטוב ונעימים לראות בניין ירושלים בנוי בראש הרים וברך את עמך ונחלתך קהלתי קהל עדת ישורון קהל היראים באניהאד יע"א השפיע להם מברכתיך וטובך, ואלה אזכרה ג"כ אנשי קהל האנשאוויטץ אשר הייתי בגבולם עשרים שנה וטרחו עבורי, שלם לכל אחד ואחד כמפעלו הטוב – ואברך את ה' על המוגמר אשר זכיתי בחסדו הגדול לגמור ספרי זה בחדש תמוז הוא החודש אשר אציגו פה לזכר עולם נשמת אמי מורתי ע"ה אשר הלכה למנוחתה בש"ק בבקר יצאה נשמתה תשעה ימים לירח תמוז [שנת תרנ"ו לפ"ק] ויהי' לה למזכרת עולם כי גמרתי ספרי בחדש הזה יהפוך אותו ד' מיגון לשמחה שמחת עולם – ואתחנן לד' שיזכנו עוד להוציא עוד יתר חבורי על סוגי' הש"ס והשו"ת אשר השבתי לשואלי בדבר הלכה, ויזכנו עוד להסתופף בחצרות ירושלים עיר הקדש - כיד המדבר ומתחנן בלב נדכה ונשבר אמרי ירצו לפניך וישתבח ויתפאר שמך הגדול ותרומם זכרך מלכנו תמיד:

באניהאד א' דר"ח "תמוז" לסדר חקת התורה שנת "לראות בו טוב" (תרס"ב) לפ"ק

אליעזר בן מוהר"ר אברהם דייטש ז"ל

תוכן העניינים

תבואות השדה חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה