אור ברסלב

תבואות השדה חלק ב· רבי אליעזר חיים דייטש

הקדמה

הקדמה בית יעקב יתברך המאציל מתבונתי והחונן לאדם דעת אודה לד' יוצרי על זכר רחמיו אל ישעי ועזרי מגיני ומשגבי אשר הביאני עד הלום להוציא לאור ספרי תבואות השדה על כמה עניינים בש"ס ועתה הנני נותן לפניכם מחסדי ד' ספרי תבואות השדה חלק שני, במה אקדם ואכף לד' מל רוב חסדו, גם על בריה קלה כמוני פקח עיניו להיות בעזרי הגם שיודע אני מך ערכי ומי אנכי לעמוד במקום גדולים לחבר חבורים. ולמען לא אהיה למשל בפי כל, אמרתי אשא משלי ואומר, פעם אחת נסע סוחר גדול באבנים יקרות נופך ספיר ויהלום משובצים זהב במלואותם ויהי כי בא אל המדינה ועיר קטנה ואנשים בה מעט לא מצא קונה לשלם מחיר יקר בעד סחורות כאלו ויעצו לו לאמור הנה סחורתך יקרה מאוד ולא ימצא איש אשר יוכל לבזבז הון רב בעד סחורה יקרה כזו לזאת קח נא כל אבן בפני עצמו למען אשר לא יעלה מחירו כל כך ביוקר גדול, ועל כל אחד בפני עצמו ימצאו יותר קונים כי לא יעלה מחירו להון רב וכן עשה והצליח, כמו כן הנה נודע אשר רבותינו בעלי התוספות והראשונים דבריהם ספונים כלי זהב שונים והרבה יגיעות צריך עד אשר יזכו להבין דבריהם העמוקים ואמרתי אלכה נא בשדה התבונות ללקט אמרים, ואבינה בעם דבריהם הקדושים לזאת ימצא בספרי סברא אחת אשר רבותינו הראשונים במלות קצרות לפי עומק חכמתם הציעו במעט מילין, ואני לפי מך ערכי הארכתי ועשיתם כשלחן הערוך שיהיה קל להבין דבריהם הקדושים והמאירים כאבני ספירים, ולא חברתי חבורים לגדולי ישראל אשר קטנם עבה ממתני רק לאנשי גילי אקוה כי ימצאו עונג יראו ישרים ישמחו להבין סברת הפוסקים בהרבה עניינים נכון למוצאי דעת, פעם בא בקצרה ופעם בא בארוכה להבין דברי רבותינו הקדושים אשר בהשקפה ראשונה המה כספר חתום וטרחתי קצת האמנתי כי אדבר אני עניתי מאוד, וד' היה בעזרי בכמה עניינים לברר וללבן הדברים דברי ראשונים ואחרונים, וד' יודע כי לא להתפאר ח"י קבעתי הדברים בדפוס להוציאם על פני תבל כי אפילו אם הייתי זוכה לאסוף בחפני הרבה חכמה, מה לו לאדם להתפאר, ואני רגיל לפרש מ"ש חז"ל במס' אבות אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת הכוונה הי' כך כי האדם ידע בנפשו כי לא הגיע עדיין לאיזה מעלה במה שלומד תורה כי זה חקו ומשטרו על פני תבל כמו בלא יוכל להתפאר במה שנברא שלם האברים והכל מתת ד' הי' כי מי שנברא חסר אברים הי' בעל מום, וא"כ ממילא לא תתיחס להקרא בשם מעלה מי שזכה לעסוק בתורה, כמ"ש מ"ש במס' אבות המלכות נקנה בשלשי' מעלות והכהונה בעשרים וארבע והתורה נקנית במ"ח דברים, ולמה אצל מלכות וכהונה אמר מעלות ובתורה אמר רק דברים אמנם הכוונה הי' כך כי מלכות בוודאי יקרא בשם מעלה כי מי שבחר ד' בו להיות מלך וראש על כל ישראל בוודאי הי' מעלה גדולה, ומי שלא נבחר להיות מלך מ"מ אין זה חסרון א"כ המלכות וודאי הי' מעלה, וכן הכהונה הי' מעלה גדולה כי מי שאינו מזרעו של אהרן להיות נבחר לשרת בקדש לא נוכל להטיל בו דופי א"כ ממילא מי שזכה למלכות ולכהונה יקרא בשם "מעלה" משא"כ, תוה"ק מי שאינו רוצה לילך בדרך התורה היא חסרון ופגם לו כי משחית כל תארי גופו ותכונתו א"כ ממילא מי שזכה לכתרה של תורה לא בכלל מעלה יחשב רק שהשלים קצת חקו, ולכך אצל התורה אמר "דברים", ועד"ז אמרתי לפרש מ"ש ג"כ במס' אבות חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה חיבה יתרה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו הכוונה הי' כך כי הנה לכל אדם יש ב' מיני כלים בביתו וחפצים אשר הי' משתמש בהם מין האחד אשר אי אפשר כלל בלעדו כגון מטה ושלחן וכלי בישול כפי הצורך לכל אחד, ולאלו לא יתכן להקרא בשם כלי חמדה כי הם מוכרחים לכל אחד ואחד מין השני מי שיש לו כלים מכלים שונים כלי כסף וזהב הרבה עד מאוד, לאלו יתכן לתאר בשם כלי חמדה כי רק מחמת אשר נכסף להם אסף אותם לסגולתו מאחר שאפשר להיות גם בלעדם, והנה לכל אחד מב' מינים אלו יש חסרון ומעלה בערכם כי לכלים ההכרחים יש מעלה כי לא אפשר בלעדם אמנם חסרון יש ג"כ כי בעצם לא יתוארו בשם כלי חמדה רק מחמת שמוכרח להם מחזיק אותם בביתי, ולכלי כסף וזהב יש ג"כ מעלה כי הם נחמדים מאוד אבל מ"מ להם חסרון ג"כ כי אפשר להתקיים בלעדם ואין מוכרח להם ז"ש המשנה חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה היינו התורה שהי' נחמדה בעצם ושלא תאמר מאחר שמתאר אותו בשם חמדה א"כ אינו מוכרחים כ"כ ואפשר להיות גם בלעדו לזאת אמר חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם כלומר שיש להם גם המעלה שהם מוכרחים לאדם כי בתוה"ק תלוי כל קיום העולם ואין מציאות כלל בלעדה וז"ש אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך לומר שעי"כ עלית בגרם המעלות כי לכך נוצרת כלומר שלא תתכן כלל קיום מין האנושי מבלעדי התורה ודו"ק:

או יאמר כי לכך נוצרת כי באמת אין התורה ניקנית רק ע"י עזר השי"ת כמ"ש מה יעשה אדם ויחכים, יבקש ממי שהחכמה שלו ועיקר פעולת האדם בזה רק הרצון שישתוקק לקנות החכמה. אבל דעת החכמה הי' רק ברצון הבורא ית"ש והנה מה שנברא האדם הי' פעולת ד' ית"ש ואין לאדם חלק בו רק מה שעשה ברצון אביו ואמו לקיום המין אבל גמר המעשה הי' רק בכח השי"ת כמו מן לא יתכן קניית החכמה רק מד' ית"ש רק שיהיה להאדם השתוקקות שיקנה החכמה וז"ש אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת כלומר שכמו שעיקר יצירת האדם הי' רק בכח השי"ת כמו כן קניית החכמה בלב הי' רק בעזר השי"ת וא"כ אין לאדם להתפאר בזה כלל והתורה אינה הולכת רק למקום נמוך ומי שמגיס דעתו הקב"ה משפילו. על אחת כמה וכמה מה יאמר איש נבזה וחדל אישים כמוני אשר ריק אני מדעת. ורק מידי ד' זאת היתה לי כי כוונתי ב"ה בהרבה מקומות להבין דברי חכמנו ז"ל בסברותם. ואמה"נ בלבי צפנתי אמרתיך למען לא אחטא לך הכוונ' הי' כי לפעמים ע"י שהאדם משמיע דבריו בחוץ יוכל לבא לידי חטא דהיינו התנשאות קצת רק אם יודע כי כל החכמה הי' רק לו במתנה מאת הבורא ית"ש ונותן שבח והודאה על חלקו א"כ אינו מתנשא בלבו אזי יוכל להשפיע גם לזולתו מאת אשר חננו ד' וז"ש ברוך אתה ד' למדני חקיך כלומר אם הוא מברך לד' על אשר למדו חכמה וא"כ אין לו התנשאות בלבו אז בשפתי ספרתי כל משפטי פיך ודוק:

והנה יעדתי בספרי תבואות השדה חלק ראשון לעשות הקדמה בדברי אגדה קצת עפ"י מה שראיתי במדרש תדב"א לעת"ל לאחר שאוכלין ושותין ומברכין מביא הקב"ה את התורה ומניחו בחיקו ועוסק בתורה בטומאה ובטהרה באיסור ובהיתר בהלכות ואומר דוד אגדה לפני הקב"ה כיון שסיים הגדה עומד זרובבל בן שאלתיאל ואומר יתגדל ויתקדש וקולו הולך מסוף העולם ועד סופו הכוונה הי' כך כי אם אמנם עיקר התורה הי' לידע האסור והמותר. אבל לפי שללימוד התורה צריך להקדים היראה ועל ידי דברי אגדה יכולין החכמים להמשיך לבית האנשים לדבר ד' וז"ש כי לאחר שהיו עוסקים בהיתר ובאיסור וכו' היה אומר אגדה ואח"כ עמד זרובבל ואומר יתגדל ויתקדש כי עי"ז אנו מקדשי' לשמו הגדול ית"ש וקולו הולך מסוף העולם כי בזה נוכל לפרסם שמו הגדול לטעת האמונה בלבות אנשים כי עיקר קיום הדת הי' האמונה כי עי"ז יוכל כל האדם להשלים עצמו, אפילו מי שעוסק במשא ומתן בקניני עוה"ז מ"מ אם עכ"פ הולך בדרך הישר שיהיה משאו ומתנו באמונה ובלי חילול שבת ומהונו לענים יתן ומגדל בניו ע"ד התורה ונזהר מלעבור ח"ו על איז' איסור הן מד"ת והן מד"ס אזי כל אדם יוכל לקנות שלימות לנפשו כמ"ש שהע"ה סוף דבר הכל נשמע את האלקי' ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם כלומר כי בוודאי להקדיש עתותיו לתורה זה אי אפשר לכל אדם אבל להיות ירא ד' זה יוכל כל האדם ז"ש את האלקי' ירא וכו' כי זה כל האדם כלומר זה מוטל על כל האדם ואין איש מי שיכול לפטור מזה. ויש לפרש מ"ש ר' יוסי בן קסמא לאיש הזה אשר פגע בו ואמר לו רצונך שתדור עמנו במקומנו ואני אתן לך אלף אלפים דנרי זהב ואמר לו אפילו אם אתה נותן לי כל כסף וזהב שבעולם איני דר אלא במקום תורה ולכאור' קשה על ר"י בן קסמא כי למה זה מנע טוב מבעליו שלא לקבוע דירתו במקום שאינם בני תורה להורותם דרך ד' וכי קצרה ידו להעמיד שם ישיבה עם תלמידים העוסקים בתורה. רק הכוונ' הי' כך כי איש הזה היה סובר שאם יתן ויפזר הון רב לר"י בן קסמא אזי יהי' הותר להם הרצועה ח"ו ויהיו מותרי' לעבור על כל עבירות שבתורה להיות שטוף בזמה ובתאוות רעות ח"ו וזה שאמר לו רצונך שתדור עמנו במקומנו כלומר שאתה תעבוד את ד' תחתינו. אמנם מתשובתו של התנא אנו למדין כי אמ"ל איני דר אלא במקום תורה בלבד כלומר שכך השיב לו בוודאי אם רצונכם להחזיק אותי לתורה משום שאתם אינכם פנוים מעסקכם ללמוד בתורה ותהיו כמו יששכר וזבולון זה אני מקבל עלי ז"ש איני דר אלא במקום תורה דהיינו מה שאתם לא תקדישו עתותיכם לתורה אבל שיהי' הותר לכם הרצועה לפרוק ח"ו עול מלכות שמים לגמרי זה מן הנמנע וכ"ז אנו למדין מתשובתו של אותו התנא ודו"ק:

ואיתא במדרש תנחומ' במה הי' כתיבה קודם שנותנה אם על כסף וזהב והלא קודם שנברא העולם לא נברא זהב וכסף אלא היה כתיבה על זרועו של הקב"ה וע"כ יבין וישכיל כל אדם בדעתו ושכלו להגות בתורה יומם ולילה שנאמר והגית בו יומם ולילה. ולפי דרכנו יתפרש כך שלא יחשוב האדם כי במה שיתן מהונו וכספו להחזקת התורה בזה יוכל לפרוק מעליו עול מלכות שמים לזה קאמר במה הי' כתובה כלומר באיז' אופן נתנו לנו התורה והמצות אם על כסף וזהב שבכספו והונו ירצה לפדות עצמו שיהי' פטור מן המצו' לא כן כיון שהתורה נבראת קודם שנברא העולם ואז לא היה עדיין כסף וזהב אלא היה כתובה על זרועו של הקב"ה כי ע"י מעשי המצוו' יוכל אדם לדבק בד' ית"ש ע"כ יבין כל אדם בדעו ושכלו להגות בתורה יומם ולילה. הנה יום הי' לת"ח עצמן אשר יודעי' מעצמן כל פרטי המצוו' ככל חקותם וככל משפטם ולילה הי' להאנשים אשר אין יודעים דיני המצו' מעצמן רק כפי אשר יורו להם החכמים נשיאי העדה. ואמר שהי' כתיבה על זרועו של הקב"ה כי הנה מי שאינו מאמין שכל פרנסתו תלויה ברצון הקב"ה א"כ לא ירצה להספיק לת"ח ולא יוכלו הת"ח לעסוק בתור' ד' רק מי שהי' מאמין שהכל הי' בכחו של הקב"ה וכל שפעת עוה"ז בא ע"י עסק התורה והמצו' איש כזה בוודאי לא יגרע עינו מלהחזיק צדיקים ות"ח בזה תלוי קיום העולם באמונה שהכל מהקב"ה כדאית' במדרש מה הגפן הזה סומכי' עלה על גבי קנים כך ישראל אין חיים אלא בזכות התורה שהוא כתובה בקנה יש לפרש כי יש מי שזוכה לכתר התורה ע"י יגיעתו ומשתדל בעסק התורה ויש מי שזוכה לכתר התורה ע"י שמהנה מנכסיו לת"ח וז"ש שהתורה כתובה בקנה כלומר מי שקונה דברי תורה במעותו ורק בתנאי שיקיים המצוות אבל גם הת"ח צריך להיות באמונה שלא יחניף לאחרים כדי שיחזיקו אותו ויאמר לרע טוב ובדרושינו כתבנו מ"ש בפרק שירה אווז הבר המשוטטת במדבר אומרת קול קורא במדבר פנו דרך ד' ישרו בערבה מסלה לאלקינו ועל מציאות מזונותיה במדבר אומרת ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו אוז היו הת"ח כמ"ש הרואה אוז בחלום יצפה לחכמה אמנם מי שאינו עוסק בתורה לשמה הולכת תורתו למקום מדבר ותהו ח"ו וע"ז אמר אוז הבר אומרת קול קורא במדבר פנו דרך ד' כלומר למה לא תפנו הדרך אשר אתם בו שאתם עוסקי' בתורה שיהי' מעשיכם לש"ש ואם אפילו עכ"פ אין אתם עדיין במדריגה גדולה כזו שתוכלו לזכות מחשבותיכם שיהי' הכל לש"ש עכ"פ לא תחסרו הכוונ' לגמרי שלא יהי' נעדר מכם ח"ו כל עניני אלקותו ית"ש וז"ש עכ"פ ישרו בערבה מסלה לאלקינו כי מסלה הי' קטן מדרך ואמר בערבה מה שאתם עוסקי' בתורה בשביל הנאת העוה"ז שהי' ערב לפי שעה עכ"פ יהי' מסלה כלומר מקצת כוונתו עכ"פ לשם שמים. ועל מציאות מזונותיה במדבר כלומר אם תרצו להצדיק נפשכם כי עי"ז אתם מוצאים מזונותיכם ע"ז אמר ארור הגבר אשר יבטח באדם כי גם הת"ח צריך להיות בטחונו חזק בשם ד' כמש"ה והבוטח בד' ישגב ע"כ צריך לראות שיהי' כוונתו עכ"פ קצת לשם שמים:

והנה קראתי בשם הקדמה זו בית יעקב לאשר כבר כתבתי בספרי חלק ראשון בשם המדרש כי מצוה לפרסם עושי מצוות (ועי' רמ"א יו"ד סימן רמ"ט סעיף י"ג) והנה הזמין לו ד' איך נדיב ושוע רב פעלים מקבציאל לעשות חיל הנגיד המפואר כ"ה יעקב זילבר נ"י היושב בגליל שלי במקום הנקרא הידעגקוט אשר לא זכה להעמיד תולדות (ד' יפקוד אותו בבני חיי ומזוני) והפריש מהונו ומיגיע כפו לכסף מוצא שאוכל להדפיס חיבור זה שיהיה לו לזכר עולם ואיתא במ"ר ויקרא מה לך פה מי לך פה אמר לו גלויי בר גלויי איזה כותל בנית כאן איזה עמוד העמדת כאן אפילו איזה מסמר קבעת כאן מכאן אמר ר"א צריך אדם שיהיה לו מסמר או יתד קבוע בבית הקברות כדי שיזכה ויקבר באותו מקום והכוונה מבוארת כי האדם צריך לראות שיהי' זכור לטוב לעולם ע"י פרי מעשיו. והנה כעת שהורד בעוה"ר קרן התורה בוודאי מצוה גדולה לזכות את הרבים להוציא לאור ספרים חדשים המלמדים לתלמידים דרכי הש"ס ראשונים ואחרונים לזאת קראתי בשם בית יעקב למען יהיה למזכרת עולם להנגיד הנ"ל ונתתי לקבוע בדפוס איזה דברי אגדה מהדרשות אשר, דרשתי ברבים לרוות צמאון בעלי בתים אשר אינם יכולים לעסוק בפלפולא דאורייתא ישבעו נפשם מפרי השדה. אולי יהיה לי להועיל לזכות נפשי ע"י איזה דברי מוסר אשר ימצאו בהקדמתי והנני בברכת תודה לכל אשר נדבה רוחו אותו לסייעני להדפסת ספרי ולהמחזיקים אותי לישב באהלי תורה יה"ר שירצה פועל ידם כל אשר כוונתם לטובה הטיבה ד' לטובים שיתברכו ממעון הברכות בחיים ארוכות ושיכלו להדריך אנשי ביתם בדרך התורה והיראה. ואחתום בתפלה אחת שאלתי מאת ד' שאזכה אני וזרעי וזרע זרעי עד סוף כל הדורות לישב באהלי של תורה מתוך הרחבת הדעת ולעשות רצון ד' כל ימי חיינו ולא ימצא בנו ולא בזרענו שום פגם ושום דופי חלילה אין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברחובותינו שלא יהיה לנו בן או תלמוד שמקדיח תבשילו ברבים עי' מס' ברכות י"ז ע"ב) ויהי ד' עמנו עד ביאת גואל צדקנו במהרה בימינו אמן:

אנא ד' זכור נא לטובה את האשה אשר נתת עמדי האשה הצנועה מרת יודית אשת חיל מי ימצא בת חותני הנגיד המפואר מוה' בצלאל גראס נ"י מטאקאי אשר כל מגמתה להדריך אנשי ביתי בדרך הישר ולחוס עלי שלא לבלבלי אותו בשאר ענינים שאוכל להקדיש עתותי לתורה שלם לה כמפעלה שתאריך ימיה בטוב ובנעימים ולראות בנים וב"ב דשנים ורעננים בחצרות ד' שתולים עד יעמוד הכהן לאורים ותומים לראות ירושלים בנויה בדמים בב"א כיה"ר:

תוכן העניינים

תבואות השדה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה