שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה· רבי שבתי הכהן [הש"ך]
סימן שמא
סעיף א
מי שמת לו מת. אפילו אינו מוטל לפניו אלא מוטל עליו לקברו כל דין אונן עליו וכמו שיתבאר:
סעיף ב
קודם קבורה. הוא אונן ואסור בכל הדברים שהאונן אסור בהן אבל לאחר קבורה אפי' באותו יום שמת אין דין אונן עליו כ"ה בסמ"ג ושאר פוסקים וכ"פ הב"ח:
סעיף ג
אוכל בבית אחר. ואם אינו לפניו מותר לאכול בבית שהוא שם. פרישה וכ"כ הב"ח אוכל בבית אחר מיירי במוטל לפניו ואיכא משום לועג לרש אם אוכל בפניו וזה ודאי אסור אפי' בשבת ע"כ:
סעיף ד
אין בית לחבירו. כגון שהוא שרוי בין העובדי כוכבים. מרדכי וב"ח:
סעיף ה
ואפילו הוא בעיר אחרת. משמע אפי' יש לו מי שיתעסקו עמו בעירו שמת דין אונן עליו והיינו כדעת הרא"ש שחולק אר"ת ומביאו הטור אבל הב"ח פסק כר"ת דקרובים שבעיר אחרת אין דין אונן עליהם אא"כ אין למת קרובים המתאבלים עליו בעירו שמוטל עליהם לקברו אבל אם יש לו קרובים המוטל עליהם לטפל בעירו אין דין אונן על אותן הקרובים שבעיר אחרת ע"ש:
סעיף ו
אינו מיסב ואוכל. פירוש על השלחן או על המטה:
סעיף ז
אם ירצה. דכיון שהוא מתכוין למצוה אם ירצה יאכל ואם ירצה לא יאכל שאינה חובה על האדם שיאכל בשר וישתה יין בשבת שהרי אמרו עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות הלכך בכל דבר שהוא מצוה חייבים לעשותו בשבת אבל זה רשות הוא אם ירצה יאכל בשר וישתה יין ואם לא ירצה יניח עכ"ל תר"י ומשמע דברכות ותפלה חייב בשבת ובי"ט וכ"נ ממה שסדר הרב האי אם ירצה קודם ומברך:
סעיף ח
ואם צריך להחשיך כו'. עיין בא"ח סימן ע"א ותקמ"ח סעיף ד':
סעיף ט
וכ"ש ביו"ט שני של גליות שהוא בעצמו יכול לקברו. כמו שנתבאר באו"ח סימן תצ"ו ס"ב ובמהרי"ל כתב בשם מהר"ש על מת שמת בשמיני עצרת לעת ערב שמותר להאבל לקדש בליל שמחת תורה שאחריו משום דאין אנינות ביו"ט ע"כ ועיין בדרישה שביאר טעמו דכיון דביו"ט שני נוהגין איסור לתפור התכריכים ולחפור הקבר ושאר מלאכות וכמ"ש באו"ח סימן תקכ"ו א"כ אינו מוטל עליהם הרבה ולכן אין דין אנינות נוהג בלילה כי אם ביום ולפ"ז ה"ה בכל ליל יו"ט שני שאינו נוהג בו דין אנינות אבל דוחק לחלק כן אלא נ"ל דמהר"ש לא ס"ל כרא"ש אלא ס"ל כסמ"ג דף רמ"ח סוף ע"א וכיש פוסקים דש"ס דידן וחולק אירושל' ובכל ענין אין אבלות נוהג ביו"ט שני אפי' ביום והכי משמע לישנא דמהר"ש משום דאין אבילות ביו"ט ולפ"ז לדידן דקי"ל כהרא"ש א"כ ה"ה בלילה אסור לקדש):
סעיף י
י"א כו'. וכן כתב המחבר לעיל סימן רמ"ב סעיף כ"ז ולקמן סימן שע"ד ס"י בסתם:
סעיף יא
שמתפלל שחרית שתים. וכמ"ש בא"ח סימן ק"ח ס"ב:
סעיף יב
יבדיל אחר שיקבר המת. עד סוף יום שלישי בשבת כמ"ש בא"ח סימן רצ"ט סעיף ו':
סעיף יג
אפילו קודם כו'. אע"פ שלא חל עדיין האבלות:
סעיף יד
לא חל כו'. דלא קרינן מוטל לפניו כיון דלא ניתן לקבורה:
סעיף טו
כיון שלא נתייאשו מלקברו. ואפי' המושל רוצה ממון הרבה מ"מ כיון דבממון תלוי הדבר שאחר כך יתפייס בדמים מועטים מפני כך לא חלה האבילות עדיין אבל אם היתה הגזירה שלא ליתנו לקבורה מחמת שנאה ולא מחמת ממון אינה עשוי' ליבטל וחלה האבילות מיד כן מתבאר מדברי הרמב"ן ושאר פוסקים:
סעיף טז
וכל שכן שאסור בתה"מ. דאפי' בשבת אסור כמ"ש לעיל סעיף א':
סעיף יז
ובמלאכה. ע"ל סי' שמ"ג וסי' שס"א סעיף י"א:
סעיף יח
פטור מק"ש כו'. דעוסק במצוה הוא ופטור משאר המצות: