שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה· רבי שבתי הכהן [הש"ך]
סימן שלא
סעיף א
אינם נוהגין כו'. שכל מצוה שהיא חובת קרקע אינה נוהגת אלא בארץ:
סעיף ב
סוריא כו'. לשון הרמב"ם סוריא יש דברים שהיא בהן כארץ ישראל ויש דברים שהיא כח"ל וכן מתבאר והולך:
סעיף ג
אין חיוב בתרומות ומעשרות מן התורה. ובכל מקום שהזכירו הרמב"ם והמחבר חיוב מן התורה היינו בזמן שהיו ישראל כולם ביחד על אדמתן ולא בזמן הזה:
סעיף ד
ויש חולקין. טעמייהו דלא שייך האי טעמא דביאת כולכם אלא גבי חלה לעיל סימן שכ"ב סעיף ב' דכתיב בבואכם בביאת כולכם אבל לענין תרומות ומעשרות לא בעינן שיהו כל ישראל עליה:
סעיף ה
מפריש כו'. דקנין העובד כוכבים אינו מפקיע קדושת הקרקע בארץ ישראל אלא היא בקדושתה ומה שלקחה הישראל לא הוי ככבוש יחיד:
סעיף ו
מה שאין כן בסוריא. דיש קנין לעובד כוכבים בסוריא להפקיע מן המעשרות ומן השביעית:
סעיף ז
פטורים מכולם. דכיון שנעשה המירוח ומדגן ביד העובד כוכבים שהוא הזמן שחלה עליו חיובם נפטרו שנאמר דגנך ולא דגון עובד כוכבים:
סעיף ח
ומפריש תרומה. היינו תרומה גדולה:
סעיף ט
ותרומת מעשר. מוכר לכהן ולוקח דמיה כדאיתא ברמב"ם:
סעיף י
מפני שהוא אומר ללוי. במעשר ולכהן בתרומת מעשר אני באתי מכח איש שאין אתם יכולים ליטול ממנו כלום ומפני מה אמרו לא יתן תרומת מעשר לכהן כתרומה גדולה לפי שנאמר בתרומת מעשר כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר טבל שאתה לוקח מישראל אתה מפריש ממנו תרומת מעשר ונותן לכהן אבל טבל שאתה לוקח מן העובד כוכבים אין אתה נותן לכהן תרומת מעשר שהפריש ממנה אלא מוכר לכהן ולוקח דמיו. רמב"ם. והא דמוכרה לכהן היינו משום דבתרומת מעשר יש בה קדושה ואסורה לזרים ומוכרה לכהן:
סעיף יא
לעונת המעשרות כו'. ע"ל סעיף ע"ט ופ' עונת המעשרות:
סעיף יב
חייב בכל. כדינו דהיינו שנותן תרומות ומעשרות לבעלים:
סעיף יג
ונותן ללוי ב' שלישי המעשר הראשון. וב' שלישים מתרומת המעשר נותן לכהן ומותר השליש של מעשר ראשון הוא שלו ותרומת המעשר מאותו השליש מוכר לכהן וכתבתי הטעם בסעיף הקודם:
סעיף יד
פטורים. אפילו מדרבנן ואע"ג דקי"ל אין קנין לעובד כוכבים להפקיע מידי מעשרות הני מילי כשחזר ולקחה מישראל כמו שנתבאר בסעיף ג' אבל כל זמן שהם ביד עובד כוכבים בשעת מירוח וקנאם קודם שהגיע לעונת המעשרות פטורים לגמרי:
סעיף טו
אף על פי שגמרן העובד כוכבים. ומרחן דמן התורה פטור משום דגנך ולא דיגון עובד כוכבים חייב בכל מדרבנן דכיון שהגיעו ביד ישראל לעונת המעשר ונתחייב מדבריהם אין חוזרין ונפטרים וכ' הרמב"ם וכן עובד כוכבים השומר פירות הישראל הואיל ודיגונן ביד עובד כוכבים אינן חייבים בתרומות ומעשרות אלא מדרבנן ועי' בכסף משנה שם באריכות:
סעיף טז
הקונה פירות מעובד כוכבים בסוריא כו'. דבסוריא קיל טפי כיון דאפילו הקונה שדה שם אינו חייב בתרומות ומעשרות אלא מדבריהם:
סעיף יז
ואם עדיין לא הגיעו כו'. כלומר ואם קנה קרקע מן העובד כוכבים בסוריא ופירות מחוברים אם הגיעו לעונת המעשר ביד עובד כוכבים פטורים ואם עדיין לא הגיעו לעונת המעשרות חייב לעשר מדרבנן הואיל וקנה אותם עם הקרקע:
סעיף יח
לפי שאין לו בגוף הקרקע כלום. ויש לעובד כוכבים קנין בסוריא להפקיע מן המעשרות וכמו שנתבאר:
סעיף יט
שותפו' העובד כוכבים חייבת. ואף על גב דעודנו ביד עובד כוכבים ובעודנו ביד עובד כוכבים אמרינן דיש קנין לעובד כוכבים בא"י להפקיע מיד מעשרות דכתיב דגנך ולא דגן עובד כובבים וה"ה דגנך המיוחד ולא שיש לעובד כוכבים שותפות בה לא פטרינן משום זה של שותפות דנימא דבכל קלח וקלח יש לו חלק לעובד כוכבים בו ויפטור דהדגן כמאן דפליג דמי שהרי חולקין אותו במדה וקרינו ביה דגנך בחלקו של ישראל אלא משום דקי"ל דבשל תורה אזלינן לחומרא ולא אמרינן ברירה ואפילו חלקו ולא אמרינן הוברר הדבר שזהו חלקו של עובד כוכבים וזהו חלקו של ישראל:
סעיף כ
פטורים. שנאמר אשר אני מביא אתכם שמה שמה אתם חייבים אבל בח"ל פטורים אפילו מפירות של א"י דאי מפירות של ח"ל פשיטא דהא חובת קרקע היא:
סעיף כא
חייבים. מדבריהם:
סעיף כב
חייבים אם נקבעו כו'. שנאמר שמה אתם חייבים מ"מ בין בפירות הארץ בין בפירות ח"ל. וכתוב בכ"מ דבפירות ח"ל כשנכנסו לארץ קודם שנקבעו למעשר חייבים בתרומות ומעשרות מן התורה אבל אם נקבעו למעשרות בח"ל ואח"כ נכנסו לארץ מאחר שבשעת קביעותם למעשרות היו בח"ל פרח מהן חיוב תרומות ומעשרות ופטורים מן התורה ואינן חייבים אלא מדבריהם וכ"כ העט"ז:
סעיף כג
כל אוכל אדם כו' חייב בתרומה. דהיינו שמחויב ונפרשים ממנו ראשית לכהן שנאמר ראשית דגנך תירושך ויצהרך תתן לו הרי בנין אב מה דגן ותירוש ויצהר מאכל בני אדם וגידוליו מן הארץ ויש לו בעלים שנאמר דגנך ותירושך אף כל כיוצא בהן דהיינו שהוא מאכל בני אדם וגידוליו מן הארץ ויש לו בעלים חייב בתרומה וכן במעשרות דשוין הם:
סעיף כד
מהירק כו'. לפי שגם בא"י אין מעשר ירק אלא מדבריהם לפי שנאמר במעשר תבואת זרעך תבואה וכיוצא בה אבל ירקות אינן בכלל תבואה וה"ה שאין חייבין בתרומה שהרי נאמר בה דגנך ותירושך ויצהרך כל הדומה לאלו הלכך בח"ל הירק פטור אפילו מדרבנן והתבואה והקטנית שזרעם לירק בטלה דעתו אצל כל אדם והירק שלהן פטור והזרע חייב בתרומה ומעשרות:
סעיף כה
פטורים. שעדיין אינו נקרא תבואה:
סעיף כו
ההפקר פטור כו'. כיון דאין לו בעלים:
סעיף כז
חייב כו'. דאף עלפי שהשדה הפקר הדגן אינו הפקר דהא יש לו בעלים:
סעיף כח
אם יש לו כו' מוציא מהם לפי חשבון כו'. לא יפריש מן העירוב מיניה וביה שמא יפריש מן הפטור על החיוב:
סעיף כט
ואם לאו כו' על הכל. כאלו כולן חייבין ומעשר ראשון ושני או מעשר עני מפריש לפי חשבון פירות החייבים שבתערובות ופי' לפי חשבון לא שיפריש אלא לפי חשבון דהא אי אפשר להפריש תרומת מעשר על הכל עד שיפריש תחלה מעשר ראשון על הכל ועוד שכל מעשרותיו טבלים ואם לא היה מעשרן על הכל א"כ אין פירותיו מתוקנים שכל מה שמעשר יש בהן חולין לפי חשבון ונמצא מפריש מן הפטור על החיוב אלא מפריש תחלה כל המעשרות על הכל כאלו כולן חייבין ולפי חשבון היינו שאין צריך ליתן ללוי ולעני אלא לפי חשבון והשאר חוזר ומערב עם פירותיו אבל תרומה ותרומת מעשר כשמפריש על הכל נמצאו שם חולין מדומעין דאסורין ונותן הכל לכהן או מוכר לו היתר לפי חשבון:
סעיף ל
תרומה גדולה בזמן הזה כו'. לפי שתרומה גדולה מן התורה אין לה שיעור דראשית כתיב אפי' חטה אחת פוטרת את כל הכרי וחכמים נתנו בו שיעור עין יפה אחד ממ' ועין רעה א' מס' ובינונית א' מנ' ודוקא בתרומה שהיתה נאכלת לכהנים אבל לא בתרומה טמאה והלכך בזמן הזה שהיא טמאה ואינה עומדת אלא לשריפה נמי שיעורה בכל שהוא דאוקמוה אדאורייתא:
סעיף לא
ויכול להניחה. להשהותה ולשרפה אימת שירצה ולא חיישינן שיבא לידי מכשול בה שהכהנים נזהרין בזה כיון שידוע לכל שאין עכשיו שום תרומה נאכלת:
סעיף לב
נותן שמן של תרומה בנר. שנהנה הוא עם הכהן:
סעיף לג
א"צ לכבותו. הואיל ובהיתר הודלק:
סעיף לד
בתרומה שהוכשרה. לקבל טומאה שבאו עליה מים שאז עכשיו היא ודאי טמאה ומותר לשרפה:
סעיף לה
קודם מירוח כו'. אבל אחר מירוח שכבר נתחייב בתרומה אסור להכשירה לקבל טומאה שאסור לגרום טומאה לתרומה טהורה:
סעיף לו
ונותנו ללוי כו'. כמו שנאמר ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל וגו':
סעיף לז
וי"א כו'. שקנסו הלוים בימי עזרא על שלא עלו:
סעיף לח
מהשבוע. כלומר מהשמטה:
סעיף לט
ועליו נאמר מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך וגו' ובא הלוי וגו'. ויטול מעשר ראשון ואח"כ והגר והיתום והאלמנה דסתמן עניים ויטלו את המעשר שני של שנה זו שהוא לעניים ולא תאכלנו אותו בירושלים כדרך שנזקקת לאכול מעשר שני בשאר השנים אלא הם יאכלו ושבעו:
סעיף מ
שנת השמטה. שהיא שנת השביעית:
סעיף מא
ובעמון ומואב מעשר ראשון ומעשר עני. לפי שהם סמוכים לא"י תקנו במקום מעשר שני מעשר עני כדי שיבאו שם עניי א"י ויסמכו עליהם ויתפרנסו ממנו:
סעיף מב
ובארץ שנער. שהיא רחוקה מא"י ואין עניי א"י יכולים לבוא שם מפרישין מעשר שני כמו ברוב השנים:
סעיף מג
שנת ה' אלפים שי"ג. וכן ימנה לעולם ז' שנים אחר ז' דקי"ל שנת חמשים עולה לכאן ולכאן:
סעיף מד
לא אמר כלום. שאין נקרא ראשית אלא בשיש לו שיריים:
סעיף מה
לא אמר כלום. שלא פירש הראשית:
סעיף מו
מקום. שסיים שם תרומתו של ראשון כן מסיים מקום תרומה של אחרים:
סעיף מז
אין מפרישין אותה באומד. דדוקא תרומה גדולה סגי בכל שהוא אבל תרומות מעשר צריכה שיעור:
סעיף מח
ות"ח כו'. אלא מן המוקף שהיא מצוה מן המובחר:
סעיף מט
אלא מן המוקף. דכיון שאין צריכין שיעור מן התורה אין מפרישין אותה במדה אלא באומד לכוון השיעור שנתנו בו חכמים) ואין יכולים לאמד אלא במוקף יחד:
סעיף נ
תרומתו תרומה דהא מן התורה אפילו בחטה אחת סגי:
סעיף נא
לא אמר כלום. שהרי אינו יכול לקיים מתנות כהונה:
סעיף נב
תורם מאחד כו'. דחשיב כמוקף וכן חביות שלא סתם את פיהם חשבי כמוקפים אבל משיסתם את פיהם אינן כמוקפין ואפי' הן בבית א' תורם מכל אחד ואחד:
סעיף נג
המקדים כו'. לפי שצריך להפריש בכורים תחלה לכל ואח"כ תרומה גדולה שקראה התורה ראשית ואח"כ מעשר ראשון שיש בו תרומת מעשר וסתם תרומה נקראת ראשית בפסוק ואח"כ מעשר שני או מעשר עני ואם הקדים אחד לחבירו עובר בלא תעשה דמלאתך ודמעך לא תאחר ומה שעשה עשוי:
סעיף נד
א' ממאה ומעט יותר. שהא' ממאה הוא מעשר מן המעשר והמעט יותר הוא תרומה גדולה ששיעורה בזמן הזה בכל שהוא:
סעיף נה
והרי הוא עכשיו חולין. עד שיפריש התרומה:
סעיף נו
והמעשר. שראוי להיות למאה חולין אלו הרי הוא בכרי הגדול בצד זה שהפרשתי:
סעיף נז
עושה אדם כו'. שנאמר כן תרימו גם אתם לרבות שלוחכם:
סעיף נח
תרומתו תרומה. דכיון שיש שם יפות והוא אומר לו כלך אצל יפות משמעות לשונו הוא גלוי דעתא דניחא ליה במה שזה עושה ואינו מקפיד וה"ז כשלוחו:
סעיף נט
אין תרומתו תרומה. דכיון שאין שם יפות והוא אומר לו כלך אצל יפות משמעות לשונו הוא לשון הקפדה כאילו מוחה בו ולא ניחא ליה ואינו שלוחו:
סעיף ס
ואם לקט כו'. גילה דעתו בזה דניחא ליה:
סעיף סא
לא יתרומו. מפני שצריך לברך כדלקמן סעיף ע"ח ואלו אין יכולין לברך כהוגן דהמדבר ואינו שומע צריך לשמוע הברכה והשומע ואינו מדבר הרי אינו יכול לברך וערום אסור לברך והשכור והסומא אינן יכולין לכוין להפריש את היפה:
סעיף סב
אפילו לכתחלה. תרומה שאינה צריכה שיעור אבל לא מעשר לוי שצריכה שיעור ומדידה ואלו אינם יכולים לכוין המדידה:
סעיף סג
תרומתו תרומה. אפי' בתרומה. של תורה הואיל ונדריהן והקדישן קיימין מן התורה כדלעיל סי' רל"ג:
סעיף סד
אבל אם אינו יודע. אם כרי זה תרום או לא כו':
סעיף סה
פירות השותפים כו'. ז"ל העט"ז פירות השותפים חייבים בתרומות ומעשרות דגבי תרומה כתיב תרומותיכם וגבי מעשר כתיב מעשרותיכם לשון רבים של שנים משמע ואין צריכים ליטול רשות זה מזה אלא כל התורם מהם תרומתו תרומה דמסתמא כל אחד שליחות חבירו עושה בשותפות ואם תרם א' מהן בלא דעת חבירו ובא חבירו ותרם תרומה שנייה מפני שלא ידע שחבירו תרם אם ידוע בענינם שדרכם לסמוך זה ע"ז ואחד מחזיק מה שחבירו עושה ואם ידע זה שחבירו תרם לא היה הוא תורם והיה סומך על חבירו אפי' היה יודע שחבירו לא תרם כשיעור עין שלו או רעה או יפה או בינונית לא היה משנהו אין תרומת השני תרומה שהרי חברו שדרכו לסמוך עליו תרם והוי כשלוחו ואפי' לא תרם הראשון אותו השיעור שהיה הוא תורם כגון שתרם הראשון כשיעור עין רעה והוא עין יפה אפ"ה תרומת הראשון תרומה ותרומת השני אינה תרומה ואם לאו שאינו ידוע אם דרכן לסמוך זה על זה אם לא אלמא הם שותפין סתמא אע"ג דאמרינן שותפין סתמא אין צריכין ליטול רשות זה מזה וכל התורם מהם תרומתו תרומה ה"מ כשאין השני מגלה דעתו אם הוא עין רעה או יפה או בינונית אז אמרינן אם תרם הראשון כשיעור שתרם חבירו אין תרומת השני תרומה שהרי הראשון עשה שליחותו וכוון דעתו אבל אם לא תרם הראשון כשיעור שתרם חבירו אלא פחות ממנו הא חזינן שלא היה שלוחו של השני שהרי לא כוון דעתו ותרומת שניהם תרומה כל אחד בעד חלקו כן נ"ל לפרש דעת הרמב"ם בפ"ד דתרומו' לפי מה שהבין שם הכל בכ"מ ומעתה תמיהני על מה שסיים דבריו בש"ע כאן ונראה שבזמן הזה במעשר כו' בשלמא בתרומה טהורה איכא למימר עין רעה ועין יפה ושייך לומר אם תרם הראשון כשיעור שתרם חבירו כו' אבל במעשר מאי כשיעור שתרם חבירו כו' הלא לעולם צריך להפריש המעשר במדה שלא יגרע ולא יוסיף מדינו לכך כ"ל דבזמן הזה בין במעשר בין בתרומה תרומת השני אינה תרומה דבמעשר כיון שהפריש הא' מעשר כראוי הרי הפירות מתוקנים ואין בתרומת השני כלום ובתרומה נמי בזמן הזה כיון דשיעורה בכל שהוא וזה שהפריש הראשון הרי הפירות מתוקנים ואין בתרומת השני כלום. נ"ל:
סעיף סו
וביטל המשלח שליחותו קודם שידע. וזה לא ידע ותרם:
סעיף סז
תרומתו תרומה. דמסתמא שליח שוייה:
סעיף סח
תורמין כו'. ודוקא להאכיל אבל לא להניח שלא נעשו אפוטרופסים לעשות שליחות היתומים אלא לפרנסה הכי אמרינן בגיטין דף נ"ב וכ"כ העט"ז:
סעיף סט
תרומתן תרומה. דקנאן ביאוש והוי הם הבעלים:
סעיף ע
אין תרומתן תרומה. דכיון דרודפין אחריהם הא חזינן דלא מייאשו:
סעיף עא
על מה שהם אוכלין. שהרי אוכלין ברשות בעה"ב אבל לא על השאר שאין אדם תורם דבר שאינו שלו:
סעיף עב
תרומתו תרומה. ואין זה שינוי שליחות דכנוס שאמר בעה"ב ע"כ לאו דוקא שיכנוס ואח"כ יתרום שהרי אין דרך להכניס אא"כ נתרם:
סעיף עג
גזרו חכמים כו'. משום בעלי כיסים שיתלו ממונם בעובד כוכבים כדי לפטרם:
סעיף עד
טעונה גניזה. שמא בלבול שמים בד"א בא"י אבל עובד כוכבים שהפריש תרומה בח"ל לא גזרו עליהן ומודיעין אותו שא"צ לתרום ואינה תרומה כלל. הרמב"ם וכ"כ העט"ז:
סעיף עה
לא אמר כלום. שהרי מקדיש הוא כמו נדר ובנדר בעינן פיו ולבו שוין כדלעיל סי' ר"י:
סעיף עו
ה"ז תרומה כו'. דדוקא בסעיף מ"ה שכוון לומר תרומה ואמר מעשר שבטל בדבור פיו מה שהיה במחשבתו אין תרומתו תרומה משא"כ הכא:
סעיף עז
ה"ז תרומה. ואם לאו אינה תרומה:
סעיף עח
ותחזור חולין כמו שהיתה. והפירות טבלים עד שיפריש פעם שניה אותם שהפריש תחלה או פירות אחרות:
סעיף עט
דבריו קיימים. שהדבר תלוי בדעת התורם: