שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה· רבי שבתי הכהן [הש"ך]
סימן קעה
סעיף א
אין פוסקים כו'. שזה מוזיל גביה בשביל הקדמת המעות ומקבל עליו שאם יתיקר יתן לו בזול כמו שהן עכשיו אבל משיצא השער פוסקין אע"פ שאין לזה יש לזה ואין כאן רבית שיכול הלוקח לומר אם היה מעותי בידי הייתי יכול לקנות בשוק כשער של עכשיו והוי כאלו המוכר קנה אותם ללוקח וזכה בהם ללוקח ואע"פ שנתייקרו ברשות לוקח נתייקרו וכן כשיש למוכר מאותו המין מותר אע"פ שלא יצא השער כדלקמן סעיף ד' דכיון שיש לו יכול למכור סחורתו בזול והרי נקנה מיד ללוקח ואפילו מכר אח"כ המוכר מה שהיה חייב ליתן להלוקח כפי מה שהוא שוה בשעת פסיקה וק"ל:
סעיף ב
ומשיצא השער כו'. ואם יצא השער בכרך א' אע"פ שכל העיירות הסמוכים לה אין להם שער פוסקים על שער של אותה כרך ש"ס ופוסקים וכתב ב"י מיהו נ"ל דוקא כשהן מסתפקות ממנה אבל אם אינן מסתפקות ממנה אע"פ שהן סמוכות לה לא אזלינן בתרה אלא בתר שער מקום שמסתפקי' ממנה ונ"ל דאם מסתפקין עיירות הסמוכות להן מעיר זו ואין בעיר זו שער קבוע הולכים אחר העיר היותר גדולה שמסתפקי' ממנה ע"כ ומביאו ד"מ:
סעיף ג
ויש להקל באיסור דרבנן. כלומר דכיון דדרך מקח וממכר הוא אינו אלא מדרבנן וכן הלואת סאה בסאה לעיל סימן קס"ב אינו אלא מדרבנן והיינו דכתב הרב שם ס"ג וע"ל סימן קע"ה איזו מיקרי שער קבוע:
סעיף ד
לחדש ולישן. שכל זמן שיש חילוק בשער בין חדש לישן אינו נקרא שער קבוע הלכך אינו יוכל לפסוק עמו שיתן לו אפי' מהחדשות ד' בסלע ועב"י:
סעיף ה
פוסק. ללקוטות שיתן להם משל לקוטות כשער הלקוטות:
סעיף ו
ולא יפסוק לב"ה. שיתן לו אפי' משל לקוטות ד' בסלע דמסתמא ב"ה פירי שפירי יהיב אבל מותר לפסוק עם ב"ה שיתן לו ג' בסלע ועד"ר:
סעיף ז
אע"פ שעדיין כו'. וכתב הטור בשם ר"י דכיון שחסר תיקון קצת לא חשבינן ליה כמו בידו בענין שיכול לפסוק שוה ה' בד' אבל חשבינן ליה כמו השער הזול שבשערים אבל דבר שהוא בידו ואינו חסר שום תיקון יכול לפסוק אפי' שוה ה' בד' ע"כ וע"ל סימן קע"ג ס"ז:
סעיף ח
או שתים. אפילו אין בידו לגמרו אלא בידי שמים ומחוסר ג' אסור אפילו בידו לגמרו. טור:
סעיף ט
שראוין להתחסר כו'. כמו שנתבאר בח"מ סימן רצ"ב:
סעיף י
תן לי בהם יין אסור. אפי' יצא השער אלא א"כ יש לו יין כדלעיל ר"ס קס"ג:
סעיף יא
כשער הזול כו'. ולא מחזי כרבית דהא אי הוי מעותיו בידו הוי יכול ליקח תבואה בזול מה שאין כן בהלוה לו סאה בסאה והוזלה שאינו יכול להתנות שיתן לו אח"כ כשער הזול. פרישה וע"ל סימן קע"ג סי"ג:
סעיף יב
מקבל מי שפרע. היינו שלא חייב עצמו בקנין אחר רק בדברים וכמו שנתבאר בח"מ סימן ר"ד ור"ט ס"ו ע"ש:
סעיף יג
ואם היה שליח כו'. עיין בח"מ סימן קפ"ב ס"ו:
סעיף יד
המקח קיים. ויתן כשער של היתר והרבית אם נתן לו אין מוציאין אותו מיד המוכר. טור ועיין בח"מ סימן ר"ח ובסמ"ע שם: