אור ברסלב

שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה· רבי שבתי הכהן [הש"ך]

סימן קסא

סימן קס

סעיף א

כל דבר כו'. יש מחלוקת בין הפוסקים אי שייך רבית בהלואת קרקע וכתב הב"ח דיש להחמיר וכן נראה דעת המחבר והרב:

סעיף ב

ואפילו בפחות כו'. עיין פרישה:

סעיף ג

אבל אין מוציאין אותו בדיינים. נראה דאפילו הדיינים רוצים להזדקק לישב בדין אין מוציאין אותו ודלא כהעט"ז שכתב הטעם משום שאין בית דין נזקקין לפחות מש"פ כדאיתא בח"מ סי' ו' ע"כ ועוד דהא כתב המחבר שם דגומרין אפילו בפחות מש"פ ע"ש:

סעיף ד

אבק רבית כו'. נראה דוקא א"ר לכ"ע אבל היכא דיש מחלוקת בין הפוסקים אי הוי א"ר או ר"ק אין מוציאין מהלוה אי תפס וע"ל סוף סי' קע"ז:

סעיף ה

לא אמרו כו'. כתב ב"י בשם בה"ת דכל א"ר דבשטרא מנכינן ליה ולא מגבינן ליה דשטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי כו' ע"כ וכן הוא לקמן ר"ס קע"ז סעיף קטן ב' ובתשובת רבי אליהו בן חיים סימן קי"ג:

סעיף ו

או בדיין ישראל שטעה כו'. וה"ה אם פסקו לו לשלם מחמת שלא היה לו ראיה ואחר כך בירר בראיה שרבית הוא וכל כיוצא בזה:

סעיף ז

ומכין אותו כו'. כדין שאר מצות עשה דכתיב וחי אחיך עמך:

סעיף ח

אבל אין ב"ד כו'. נראה דאם כבר החזיר הרבית על פי ב"ד או מעצמו ואח"כ חזר ותפס משל לוה בעד הרבית יורדין לנכסיו דהא ה"ל גזל וכן אם מתחלה לקח ר"ק בע"כ של לוה נ"ל:

סעיף ט

על חצרו כו'. ע"ל סימן קס"ו:

סעיף י

אלא אם כן כו'. שאז חייבים להחזיר משום כבוד אביהם ועי' בתשובת מהר"ר יוסף כהן מקראקא סימן ס"א:

סעיף יא

דבר מסויים. כתב הפרישה דל"ד אלא כל דבר שהוא בעין כמו שגזלו כו':

סעיף יב

מעצמו. אבל עומד במרדו מוציאין ממנו בע"כ:

סעיף יג

אין מקבלין כו'. כתב הריב"ש דמכל מקום הם חייבים להחזיר לצאת ידי שמים והביאוהו האחרונים ועי' בח"מ ר"ס שס"ו:

סעיף יד

אע"פ שנעשה כו'. ע"ל סוף סי' קע"ה ובח"מ סוף סי' ר"ח:

סעיף טו

צריך להחזיר לו. הכלי דוקא ולא תמורת כספו דלא לימרו גלימא דמכסי ביה גלימא דרביתא הוא:

סעיף טז

מוציאין ממנו כו'. כתב ב"י שהרשב"א בתשובה נסתפק אילו אומר לו אתן לך י"ב דינרים רבית ע"מ שחצרי שאינה נשכרת אלא בי' תשכור אותו בי"ב דכי מפקינן מיניה לא מפקינן אלא י' דהא בעיקר התנאי לא היה יכול זה לקבל כ"א דמי שכירות הבית שאינה נשכרת אלא בי' ע"כ ומביאו ד"מ:

סעיף יז

הקרן בפני עצמו. והרבית בפני עצמו. וגבי אפילו ממשעבדי והעדים לא נפסלו אפילו ברבית דאורייתא דלא תשימון עליו נשך לא משמע לאינשי אלא בלוה ומלוה כן כתבו התוספות והרא"ש ורוב הפוסקים וכן נראה דעת המחבר בח"מ סי' ל"ד ור"ס נ"ב:

סעיף יח

וכל מי כו'. ארישא קאי אבל כשלא נכתב בשטר רק הקרן פשיטא דלא יקרענו:

סעיף יט

דחיישינן שמא יגבה בו הרבית. בב"י מסיק דאפי' מפורש בו רבית דאורייתא חיישינן לב"ד טועין וכ"כ בד"מ:

סעיף כ

אפי' הקרן. דגזרינן שמא יגבה הרבית בתורת קרן ומיהו היכא דהלוה מודה י"א דגובה וכמ"ש הרב בח"מ סי' נ"ב ע"ש. וכתוב בתשובת משאת בנימין סי' ל"ד דמ"מ א"צ הלוה ליתן שום דבר מהריוח שהרויח במעות של המלוה אפילו הרויח הרבה אלא שראוי לקנסו ליתן מהריוח לעניי העיר:

תוכן העניינים

שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה