שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט· רבי שבתי הכהן [הש"ך]
סימן שפ
סעיף א
האומר לחבירו קרע כסותי כו' עיין בתשובת מבי"ט ח"ב סי' ש"ו ובתשו' רשד"ם סי' נ' ושמ"ה ותל"ה ועיין בש"ג פרק המפקיד דף ע"ט סוף ע"א:
סעיף ב
או אחר א' מהעריות כו'. ל' הטור בין חייבי כריתות בין חייבי מיתות ב"ד או אחר זכר לרבעו כו' ור"ל ואע"ג דבחיוב כריתות אין על הרודף חיוב מיתת ב"ד מ"מ פטור על שבירת כלים דקלב"מ שמתחייב בנפשו בידי שמים עכ"ל סמ"ע וכל זה תמוה דסוגיי' דעלמא לאפוקי מדר' נחוני' בן הקנה ולא אמרי' קלב"מ אלא בחייבי מיתות ב"ד כדאית' בכתובות ד' ל' ובשבועות דף ל"ג ובכמה דוכתי וכ"פ כל הפוסקים בהרבה מקומות ועוד דאפי' ר' נחוניא מודה הכא דמעידנא דרדף חייב בתשלומין כדאיתא בכתובות שם מעידנא דאגבי' קני' כדלעיל סי' ש"ן ולקמן סי' שפ"ה אלא הדבר פשוט דהכ' ה"ט דמתחייב הריג' שהרשות להנרדפים להרגו להציל עצמן בנפשו וכן מוכח להדיא בש"ס פ' הגוזל בתרא (בבא קמא דף קי"ז) ובסנהדרין דף ע"ד ע"א וכן פירש"י שם להדיא וזה שכ' שכיון שרדף התיר עצמו למיתה ולדבריו קשה ל"ל רודף וזה ברור וכ"כ הגאון אמ"ו בגליון סמ"ע שלו:
סעיף ג
ומצוה רבה עשה כו' עיין בתשו' רשד"ם סי' שד"מ ושפ"ט:
סעיף ד
וי"א דוקא שטוענין כו' עיין בסמ"ע ס"ק ט' עד כשאחד או שנים מבני הספינה שהטעינו בספינה באחרונה הן הן שהכבידו בטעינתן כו' היינו כששכרו לספן באחרונה אבל אם שכרוהו בשוה ביחד לא הפסיד זה האחרון כן נ"ל וכל הישובים שם בסמ"ע דחוקים ויפה כוון הנ"י שמהרמב"ם משמע דבכל ענין פטור ולכך השיגו ראב"ד וכ"כ רש"ל פ"י דב"ק סי' נ"ב ע"ש:
סעיף ה
אבל אם אינה טעונה כו'. אין לשון זה מדוקדק דלדין זה כ"ע מודים:
סעיף ו
להכניס חמורים כו' דהיינו שאין דרכן לקפוץ:
סעיף ז
חייב. וכ"פ מהרש"ל פ"י דב"ק סי' נ"ב וע"ש וכן עיקר ודלא כהעיר שושן שכתב וי"ח:
סעיף ח
דאז החמור כו' אין ל' זה מדוקדק אלא בעל החמור מקרי רודף: