אור ברסלב
שפת אמת דברים › לסוכות

שפת אמת· רבי יהודה אריה ליב אלתר

דברים · לסוכות

האזינו

חלק א

תרל"ב

מימים אחרונים של סוכות בקיצור

ח' ימי החג נותנים חיים לכל ימי השנה. כי התפשטות החיות מר"ה הוא בחג וזה ניסוך המים. וז' ימי סוכות הם חיי עולם הזה ולכך יש אחיזה גם לאומות וזהו ע' פרים. אבל שמיני עצרת הוא חיי עולם הבא. והוא החיים המיוחד לישראל שהתורה עיקר חיינו. וזה עצרת כי התורה היא חיות הפנימיות רק שנתלבש במעשה בראשית. וחיי עוה"ז רק חיצוניות ולכך צריך הגנה וסוכה, שהיא העדות שהקב"ה מעיד עלינו כי עיקר חיינו התורה וחיי עוה"ב. וז"ש בזוה"ק שהיא צילא דמהמנותא כמש"ל. אבל שמ"ע שהוא ממש חיי עוה"ב כנ"ל לא צריך הגנה וצל הסוכה רק הוא בחי' סוכה ממש. ואפשר זהו שארז"ל יתובי יתבינן אף שאין יושבין בסוכה נק' כך כנ"ל:

ובגמ' ומד' עשה לי סעודה קטנה כו'. הנה השי"ת נותן חיות לכל הנבראים אף שאין בכח הנבראים לקבל הארת הקדושה. רק ברחמיו מצמצם קדושתו להשפיע חיות לכל. אבל בנ"י מיוחדים לקבל הארה מעצמם ע"י שכנס"י דביקים בו ית'. וזהו נקרא סעודה קטנה שממשיכין החיות בקטנות כמ"ש פרשה קטנה שגופי תורה תלוים בה הוא בכל דרכיך דעהו. והיא תורה שבע"פ המשכות חיי התורה במעשה בראשית והטבע ג"כ. וזהו עצרת שהוא עפ"י מדה וגבול לקבל מאמרו ית' שאין גבול וסוף כלל. [איני זוכר הלשון כראוי. אבל פי' הדברים עפ"י מ"ש שמש ומגן ה' אלקים. ובחי' שמש למעלה מהטבע ורק בדרך רחמיו. לכך גם לאומות נמשך כי ממנו הכל. ובנ"י מיוחדים לבחי' אלקים עפ"י דין ומשפט והוא בחי' מגן. והוא בחי' ימי המעשה ויום שבת קודש שמיוחד לישראל והבן מאוד]. וכתיב עצרת תהי' לכם. הוא לעצור הלכם להיות ג"כ רק להשי"ת:

שמחת תורה הוא לשמוח במה שמקבלין דברי הקב"ה. כי עיקר פי' תורה הוא הלימוד מה שלא ידע עד עתה. ואף כי פשוט הידיעה נותן שמחה. אבל בנ"י שמחין בביטול ידיעתם רק לדבר ה' אף שאין מובן להם. וכ' תורה צוה לנו להיות דבקין ובטלין לחיות התורה. מורשה אחז"ל אל תקרי מורשה אלא מאורסה. וגם ארז"ל אינו ירושה לך. ודאי מי שהוא בכלל ישראל בודאי נאמר מורשה. אבל אין האדם יכול לבוא אל בחי' זו רק כשמתקין עצמו להיות בטל לכנס"י כמ"ש קהלת יעקב. וכפי היגיעה זוכה ג"כ בדרך ירושה ומתנה [כמ"ש במ"א פי' יגעתי ומצאתי בשם אא"ז מו"ר ז"ל]:

ה' מסיני בא וזרח משעיר כו' אמרו חז"ל שהחזיר התורה לאומות כו'. ובזוה"ק פי' שמזה עצמו האיר לנו ממה שלא רצו הם לקבל. וי"ל עוד דאיתא שמשה רע"ה השיב למלאכים שלא שייך התורה להם. א"כ איך רצו לקבלה. אך כי התורה יש לה כמה פירושים ודרכים גבוה מעל גבוה ולמלאכים הי' הסוד [וכ"כ הרמב"ן ז"ל בהקדמת התורה]. א"כ ודאי כשהחזיר להאומות לקבלה הי' ג"כ הפי' בגשמיות יותר מלבנ"י. כי לבנ"י ניתן התורה בדרך שלמעלה מהטבע. וע"י שלא רצו לקבלה ניתן גם דרך הנ"ל לישראל. וז"ש רז"ל למה פתח בבראשית כי מיוחד לישראל מהחודש הזה לכם שהיא מצוה ראשונה לישראל. רק כח מעשיו הגיד. פירוש חיות התורה שיש תוך מעשה בראשית והטבע הגיד ג"כ להם לתת נחלת גוים כנ"ל [וזה פי' וזאת הברכה שבירך משה רע"ה והמשיך חיות מהתורה לבנ"י גם במעשה בראשית והטבע כנ"ל וקצרתי]:

חלק ב

תרל"ד

ואיני זוכר כסדר

ענין סוכה כמו חופה שגומרת הקנין אשה לבעלה. בסוכות הושבתי. כי ביציאת מצרים נתקדשו בנ"י להשי"ת כמ"ש אני ה' מקדשכם המוציא אתכם כו'. ועל זה יש קטרוג שיהיו בנ"י מבוררין להיות קנין להשי"ת יותר מכל הברואים. וע"ז כתיב ולמקנהו עשה סוכות. וכ' הפורס סוכת שלום פריסה לשון פרס וחלק כמ"ש חלק ה' עמו שבחר לו השי"ת חלק מהנבראים. [כמ"ש בתנא דב"א עשיר ושמח בחלקו ע"ש ובפי' ישועת יעקב] והשי"ת לו השלימות ולמה בחר לו חצי דבר. אך כתיב אשכון את דכא כו' וכ' בזוה"ק כי זה השלימות מה שאדם נשבר לבו ע"ש פרשת אמור. ואדרבא זה שבחו ית' כי בכל מקום שהוא שורה הוא שלימות והוא עושה מחצי דבר דבר שלם. וזה הפורס סוכת שלום. כי באמת הנקודה פנימיות שבכל מקום הוא השלימות. וכן בנ"י מתוך כל הנבראים. והנה בסוכות ע' פרים נגד האומות. וניסוך המים כדאיתא בגמ' כי בנ"י צריכין לבקש שיתפשט מלכותו ית' על כל הבריאה. כענין שאמרו אל תהיו כעבדים ע"מ לקבל פרס. וע' מ"ש עוד לקמן:

ולקחתם לכם כו' פרי עץ הדר כו'. כי בסוכות השי"ת מקרב בנ"י כמ"ש פורס סוכת שלום ומגין עלינו מצד שנק' בנים למקום. ובנ"י מצד עצמם חפצים להתדבק בו ושיעשו מעשים טובים לפניו שלא יהי' מצד החסד בלבד. וזהו ולקחתם לכם מצדכם. וכתיב תודיענו אורח חיים. ואיתא לולב גי' חיים ובנ"י חפצים לקבל חיים אמיתים בפנימיות שלהם. וזהו נקרא שובע שמחות כפי עומק הקבלה בלב עד שנקרא שביעה. וזהו ע"י מיני הלולב שבני ישראל מרמזים במעשה להשי"ת לקבל אור הסוכה שניתן להם במתנה כנ"ל. וכשהמלך מזמן אורחים נותן להם משאלות לבם כדאיתא מאן דמזמן למיכלא ולמשתי' זמין. ולכן אומר לנו ולקחתם לכם שנבחר לנו החיים. ובסוכות ניתן הדעת לכל איש ישראל כדכתיב למען ידעו כו'. וכן נראה כי הדעת של כל השנה בא בחג הסוכות. שהוא רגל האחרון מהג' רגלים שכל השנה עומדת עליהם. ומצות סוכה היא מעצמה. ומיני הלולב היא הקבלה שבני ישראל מקבלין ומביאין הדעת לעומק לבבם כנ"ל: כי בכל שנה יורד חיים כדכתיב עיני ה' אלקיך כו' מראשית שנה. ופי' חז"ל שבתחילת השנה יש ברכה לכל השנה. ולזאת נתן לנו השי"ת זה החג בתחילת השנה. אחר ר"ה ויוהכ"פ שנטהרו כל בנ"י כדכתיב לטהר אתכם. וצריך כל אדם להאמין שנעשה טהור בימים אלו. וודאי שישאר הטהרה על כל השנה תליא בהכנת האדם לקבל הטהרה. אבל בימים אלו נעשה טהור כל איש ישראל. וע"ז עצמו יש קטרוג וצריך הגנה בסוכות כנ"ל. ואחר שנטהרו יש חג הסוכות שמתאספין כל בנ"י. כדאיתא בגמ' כל ישראל ראוין לישב בסוכה אחת. ונק' חג האסיף. וגם מינים שבלולב הם כללות בנ"י. כמ"ש ז"ל ערבה מי שאין בו טעם וריח כו'. העצה ע"ז העירוב שמאסף עצמו בכלל ישראל. וזהו חשוב יותר לגרום ברכה דכתיב ערבי נחל. ונחל הוא ע"ש המשכת השפע. ונכתוב זה אצל ערבה דוקא כנ"ל. וימי החג מסייעין לזה שיוכלו בנ"י להתאסף ולבטל כל אחד עצמו לכלל ישראל. ועי"ז יכולין לקבל ברכת השנה כראוי כדאי' כלי מחזיק ברכה הוא שלום. והוא בחי' יוסף הצדיק וכתיב ועמך כולם צדיקים:

שמחת בית השואבה שמשם שואבין רוח הקודש כי השמחה הוא כלי לשאוב מים חיים והוא רוח הקודש דכתיב ויפח באפיו נשמת כו'. וכפי שאדם מתדבק בעיקר החיות שיש לו מהשי"ת מתפשט החיים בכל איבריו. ואיתא לא ראינו שינה כדאיתא במד' על משה רע"ה שכל מ' יום שהיה בשמים לא הי' יכול לישון שידע שאין שיעור מה שיכול לקבל בכל שעה ושעה. וכן כתיב שבעת ימים בשנה על ימי הסוכות מה שלא נאמר כן בכל הרגלים. שעיקר הארת השנה תלוי' בז' ימים אלו. והכלי לקבל הוא השמחה:

ג' רגלים בכל לבבך נפשך מאודך. בפסח נגאלו מיצה"ר. ושבועות הרגשה בנפש נפשי יצאה בדברו. ובסוכות מאודך צא מדירת קבע כמ"ש ז"ל שלא לסמוך על ממונו ובנינו רק לבטוח בהשי"ת. וכן חיבת ענני הכבוד הוא חיבה יתירה כענין העשירות שחוץ לגוף. וכעין זה שמעתי ממו"ז ז"ל אשר ג' רגלים נגד קנאה ותאוה וכבוד. והוא ג"כ כנ"ל. קנאה בגוף כמ"ש רקב עצמות קנאה. ותאוה לנפש. וכבוד חוץ לגוף כנ"ל:

טוב מלא כף נחת דרשו במדרש על שבת. ולמה נקרא כף ובחול חפניים. כי בודאי אדם לעמל יולד ושכר העובד בימות החול מרובה. אך האדם צריך להיות שמח בשבת יותר מצד שיש להקב"ה נחת רוח בשבת. וז"ש רעות רוח דמתקרי לעי ונגיס פי' שלוקח שכר על יגיעתו. והכל תלוי בבריאת שמים וארץ. שבריאת כל יום הי' ע"ז מאמר ופעולה מיוחדת. לכן קיום העולם בימות החול ג"כ ע"י יגיעת הצדיקים. כדאיתא שמקיימין העולם שנברא בעשרה מאמרות. ובשבת הי' השביתה כמ"ש וינח כו'. וזהו הנייחא השמחה שהי' להקב"ה בשבת הי' השלמת הבריאה כמ"ש רש"י כלתה ונגמרה המלאכה. לכן קיום העולם בשבת ע"י שמחת הצדיקים בשבת. וזהו כף נחת. שיש לכל נפש נייחא בשבת שמתדבק בשורש עליון יותר מבחול. ואיתא זכרון למעשה בראשית. יש לפרש שיש זכרון לכל הבריאה להיות נזכר מה שהי' קודם הבריאה. שהי' כל דבר במקום רוחני. וכענין שמשביעין את האדם תהי צדיק כו' קודם היציאה בעולם. כן הי' קודם הבריאה דביקות עצום לכל הבריאה. ובשבת יש זכירה לכל דבר לכן בנקל לדחות הטבע בשבת. ומכש"כ שיש זכירה לאיש ישראל שנשמתו ממקום גבוה יותר. וי"ל עוד בעסוק הנ"ל כי כף נחת בשבת בא ג"כ ממלא חפנים עמל בחול. כי בימות החול מכינים לשבת. וכפי היגיעה בימי המעשה למצוא אור הגנוז ומוסתר בעשי'. זוכין לקבל הארת שבת כדאיתא מי שטרח בערב שבת כו'. ותערובת קדושת שבת יש גם בחול רק שמעורב ונק' ערב שבת כנ"ל:

מצות ערבה בהו"ר שבחרו חכמינו ז"ל בערבה יותר מבכל המינים. אף כי הוא נגד אותם שאין בהם טעם וריח. כי באמת מזה ניכר יותר דביקות בנ"י להשי"ת. כי מאין בא חביבות בני אדם הללו. רק שבנ"י נקראו בנים למקום. ויש בכל איש ישראל דביקות בה' אלקים כמ"ש ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם כו'. כתיב ישקני מנשיקות כו' טובים דודיך מיין. פי' נשיקה כמו השקה במים שעל ידי שמתדבק לשורשו נעשה טהור. כן התורה שנקראת מים ניתן לבנ"י כמ"ש חיי עולם נטע בתוכינו. בחי' תורה שבע"פ שהוא פלא גדול שחכמים יכולין להוסיף על התורה. ודבריהם עושים רושם בשמים כמ"ש לאל גומר עלי. וע"ז נאמר טובים דודיך מיין כי נסכים בכל השנה מיין. והוא מצות ומעש"ט שבנ"י מסגלין להקב"ה שיש לו נחת רוח מבני ישראל ולא מאומות. ובסוכות מים. הענין שגם בלי המעשים רק מצד עצם הבריאה יש ג"כ דביקות עצום לבנ"י יותר מכל האומות. וזה נתברר בסוכות. ולכן צריך הגנה כמ"ש לעיל. ובני ישראל שמחין יותר בנקודה הזו שנטבע בהם מצד הבריאה ממה שזוכין ע"י מעשיהם. כי מה יכול לפעול מעשה בו"ד. וז"ש טובים דודיך שבא מהקב"ה מצד חלק ה' עמו. ממה שזוכין ע"י מעשינו כנ"ל:

וכתיב אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל כו'. דכתיב אור זרוע לצדיק. ועמך כולם צדיקים. ויש נקודה פנימית כנ"ל בכל איש ישראל מצד הטבע כנ"ל. רק שמתגלה אחר הסרת החיצוניות וז"ש משלחי רגל כו'. ולכן אחר ר"ה ויוהכ"פ מתגלה בחי' סוכות כנ"ל. ובהושענא רבה בנ"י שמחין בבחי' ערבה דוקא אף בלי טעם וריח כנ"ל:

שמ"ע אחר סוכות עצרת תהי' לכם כו'. כי בסוכות יורד שפע חיים משמים לכל השנה לכל הנבראים. ולכן שבעים פרים וניסוך המים. אבל הכל תלוי בבחי' המקבלים. ואין כלי מחזיק ברכה אלא שלום. וזה ניתן לבני ישראל. וזהו עצרת תהי' לכם דוקא. אם כי מצד השפעת הקב"ה כל הנבראים מקבלים אבל אין כלי הראוי לקבל רק בנ"י. ופי' עצרת הוא בחי' יראה דיש רצוא ושוב. ועיקר העצה להיות נכנס ההארה בפנימיות האדם כראוי. הוא ע"י ישוב הדעת שרואה האדם שאינו כדאי לפשפש בהשגת גבוהות כאלו ונופל עליו יראה ופחד. עי"ז מקבל הארה בלבו. וזה עצה בכל השנה שיהי' נשאר בלב כמ"ש בספרים אמתים. וזה הענין ניתן לישראל כי האומות לגרמייהו שמוכנים לקבל כל טובות עוה"ז. אבל בנ"י מיד שמרגישין איזה דבר ממעטין עצמם כנ"ל ועי"ז מקבלין. וזהו עצרת תהי' לכם. וכמדומה ששמעתי ממו"ז ז"ל הפי' לעצור הלכם ונגיעה עצמית כנ"ל. [וז"ש סעודה קטנה שבא ע"י קטנות. ובזוהר מסטרא (דא"ת) [דמלכות] עביד סעודה זוטרתא. והוא כנ"ל שבנ"י מונין ללבנה והוא מצד עבודת התחתונים כמ"ש עושי דברו כד' הינוקא והמש"י]. וע"י הכנה זו בחי' יראה הנ"ל מתעורר שפע מחדש. וז"ש במד' עליך להוסיף לנו מועדות שעצרת נכלל בחג הסוכות. והוא שבנ"י זוכין להשיג יום טוב ע"י הקבלה כראוי כנ"ל. וג' רגלים נגד ג' תפלות בכל יום שזהו תיקון הזמן. ומוסף הוא תוספות בחי' שמיני עצרת הנ"ל. ואא"ז ז"ל הגיד בשם רבינו מפרשיסחא ז"ל פי' הבוחר בשירי זמרה. הוא כשהאדם נתמלא בשירות ובתשבחות באותן שירים שא"י לסבול בפיו בזה בוחר השי"ת כנ"ל. והוא שמחת שמ"ע והיית אך שמח עד שמוסיפין שמחה יותר כנ"ל. וזה שמחת תורה בשמ"ע כי בשבועות תורה שבכתב. ועתה שמחת תורה שבע"פ שבני ישראל גורמין. שהרי ע"י היגיעה מחדשים חכמי ישראל דברי תורה שנאמרו למשה רבינו ע"ה מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש. וזה ע"י היראה לקבל דברי תורה שבכתב על ידי זה מוסיף כמ"ש כל שיראתו קודמת כו':

שמחת תורה הוא הכנה על כל השנה להיות קבוע בתורה כמ"ש חז"ל על שלא ברכו בתורה תחלה. ולכן בתחלת השנה יש שמחת תורה שיתבונן האדם גדלות התורה שהם דברי אלקים חיים. וע"י התשוקה והשמחה להתדבק בתורה נשאר אח"כ דביקות מעסק התורה. כמ"ש במדרש וזאת הברכה שיש ברכת התורה לפני' ולאחרי'. וכן אף אנשים סוחרים שבכל השנה אין עוסקים תמיד בתורה. מ"מ ע"י השמחה בתחלת השנה שקובע בלבו וקשה לו לפרוש מדברי תורה. מועיל לו שלא ישכח לגמרי אף שעוסק בדברים אחרים. וכתיב שמח זבולון בצאתך. וקשה כי למה ישמח בחלק זה. רק שהוא עצה שע"י השמחה קודם שיצא לסחורה ע"י זה יהי' נשמר בצאתו. ולכן יש שמחת תורה בתחלת השנה כנ"ל:

מימינו אש דת כו' אף חובב עמים כו' תכו לרגליך ישא כו'. פי' אש דת שהנהגת התורה היא למעלה משכל האנושי. כמ"ש כה דברי כאש כו' ומ"מ ניתן לבנ"י [וזה שהראה למשה הסנה איננו אוכל שבנ"י דבקים באש התורה כמ"ש בזוה"ק וארא]. אף חובב עמים מלשון עוממות. אף שיש אנשים בישראל שאינו בוער בהם כל כך אש התלהבות התורה. מ"מ על ידי הביטול לכלל ישראל והקדושים שבישראל בידך כו'. והם השפלים תוכו לרגליך וע"י ההכנעה וביטולם מוסיפים עוד כח. ישא לשון משואין משואות שמעוררים דברי התורה שיעלו הדיבורים לשורש האש. וז"ש ישא מדברותיך דהול"ל ישאו כמ"ש תוכו כו':

חלק ג

תרל"ה

לקוטי דברים.

סוכות זכר לענני כבוד. ומהיכן זכו בני ישראל לענני כבוד. בזוה"ק זכרתי לך חסד כו' לכתך אחרי במדבר כו'. וכלל הענין ע"י שהכניסו עצמם תחת מלכותו ית' כי אחר יציאת מצרים יראו לנפשותם שלא יפלו שנית תחת ממשלת הסט"א. ולכן אף כי הבחירה ניתן לאדם עכ"ז יש גם לזה בחירה. שבוחר בכל נפשו שלא להיות בבחירתו. רק בוחר בהנהגתו ית' שינחנו באורח מישור. וכדברים אלו ג"כ אחר ימי הדין ר"ה ויוהכ"פ שבנ"י נקיים מהחטא. צריכין ג"כ לבחור בהנהגתו ית'. והוא ג"כ בחי' תשובה. ומקודם הי' תשובה מיראה. ועתה היא מאהבה ע"י שרואין חסד ה' שמחל לנו וטהרנו מן החטא. עכ"ז שבין אליו ומבינים שאין לנו מקום מעצמינו רק לחסות בצלו ית':

סוכה היא עדות לבנ"י שנטהרו מחטאם. כדאיתא בגמ' לעתיד לבוא אומות רוצין לשוב והש"י נותן להם מצות סוכה כו'. והפי' כי כל בע"ת הוא בחסד עליון שהקב"ה פושט יד לקבלו ולפנים משורת הדין. וע"ז טוענין הרשעים. והתשובה כי הקב"ה דיין אמת. ומי שיש בו נקודה פנימיות לטוב רק שאינו יכול להוציא מכח אל הפועל השי"ת עוזר לו. וכיון שיכול להיות תחת צלו ית' הוא סימן שיש בו נקודה של אמת כמ"ש [בזוה"ק] מאן דהוא מגזעא ושרשא דישראל ישבו בסוכות כו'. והרשעים א"י להיות בסוכה כדכתיב לא יגורך רע. וזה טעם מצות סוכה אחר המשפט בר"ה ויוכ"פ שהוא עדות על המשפט אמת:

סכות נק' חג האסיף שכל אחד מאסף כל רכושו לביתו. ולכן צריכין לזכור כי אנחנו וכל אשר לנו להשי"ת. וכמו שכאן היא זמן אסיפה כמו כן הוא לעילא שהקב"ה מאסף אותנו לביתו והוא הסוכה:

צריך כל אחד להיות מוכן לראות פני ה' במועדים. וקשה להבין איך הי' כל פחות שבישראל מקיים מצוה זו. ובודאי ברכת המועד הוא על זה כמ"ש כברכת ה' אלקיך אשר נתן לך. והוא הברכה של כל מועד כמו שמבקשין והשיאנו ברכת מועדיך כו'. וי"ל הפי' עומדין צפופין פי' בנס. ומשתחוים רוחים כאלו הי' בזכותם. כדכתיב תשלם לאיש כמעשהו שהקב"ה עוזר אל האדם באופן שיוכל לעשות טוב מעצמו אם כי באמת הוא בעזר אלקי:

שמ"ע הוא ברכת החג. כי מצות סוכה לצאת מדירתו לחסות בצלו ית'. ואנחנו כמו אורחים בביתו של הקב"ה. וכ' ביום השמיני שלח את העם. ושלוח לשון לוי' שבעה"ב צריך ללות האורחים. והוא מה שמצות סוכה וימי החג נותנין ברכה לישראל לבתיהם. וכן איתא בגמ' תשלומין דראשון הוא. ופי' עצרת תהי' לכם הוא כי בנ"י מקבלין כל השפעות שניתן בימים אלו כי בכל שנה ניתן חיות חדש בר"ה ויוכ"פ סוכות לכל הנבראים. והמקבלים הם בב' בחי' א' שמח במה שמקבל לו לגרמי' וזה האומות וזה רק לשעה לכן מתמעט טובתם. אבל בנ"י שמחין במה שהקב"ה משפיע להם אשר ע"י כן יש להם דביקות בו ית'. שכן המשכיל שמח בקבלת מתנה מן המלך מצד המלך יותר מחשיבות של המתנה עצמה. וקבלה זו יש לה קיום לעולם. ועי"ז זוכין בנ"י לקבל כל ההשפעות שכן הי' רצונו ית' בכל השפעתו שיהי' הקבלה כראוי. וז"ש חז"ל סעודה קטנה שאהנה מכם דייקא שבנ"י מקבלין כדי להתדבק בו לעשות רצונו לא להנאתן. וז"ש עצרת תהי' לכם שנשאר מקוים השפע לכם ולאומות הי' רק לשעה:

ומה שעושין שמחת תורה עתה. לפי פשוטו כי עתה אין לנו שמחת החג וניסוך המים ואין לנו שיור רק התורה. ובאמת בתורה יש לנו כל זאת כמ"ש זאת תורת המנחה חטאת דרשו חז"ל כל העוסק בתורה כו'. ולכן בכח התורה יכולין לעורר כל שמחת החג. וזהו ג"כ סימן שלבנ"י נשאר השמחה לעולם ולאומות הי' רק לשעה. וכן אמרו חז"ל כי האומות אבדו בחורבן ביהמ"ק יותר:

רמז לש"ת ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך כו' נפשך כו' מאדך והיו הדברים האלה כו'. לבבך הוא בר"ה ועשי"ת שבנ"י שבים וחפצים לשעבד גם מחשבות הרעות להשי"ת. וזהו בשני יצריך. נפשך הוא ביוכ"פ ועניתם את נפשותיכם. מאדך הוא בסוכות זמן האסיף באספך כו' ואעפ"כ מניחין כל מאודיהם לישב בדירת ארעי ולחסות בצלו ית'. ואח"כ והיו הדברים האלה כו' על לבבך שאח"ז יכול אדם לקבל דברי תורה בלבו. והוא שמיני עצרת לעצור ולקבל הארת התורה בעומק הלב:

תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב. מו"ז ז"ל פי' כי מה שאמרו בנ"י דבר אתה עמנו כו' פן נמות. אף כי בנ"י מסרו נפשם על הקב"ה. רק שהבינו כי מה שהוא על פי נס לא יהי' קיים לעולם. וז"ש צוה לנו משה לכך מורשה היא כו'. ועוד נוכל לומר כי התורה יש לה כמה מדריגות כנודע. ולכך כאשר הסכימו שיהי' משה רע"ה המקבל קיבל כל התורה. וממילא יש לעולם בכללות כנס"י כל התורה. והיו יראים אם יקבלו הם יהי' בתערובות טו"ר וז"ש פן נמות. אבל מרע"ה קיבל מעץ החיים כראוי. ובגמ' אל תקרי מורשה אלא מאורסה. כי ירושה הוא בטבע בן לאב ואיש ואשתו היא ע"י פעולתם. ואיתא התקן עצמך כו' שאינו ירושה לך. פרשנו אף דכ' מורשה רק שצריך האדם לתקן עצמו שיוכל לכנוס בכלל ישראל ואז מורשה כו'. והבן כל זה:

חלק ד

תרל"ו

בראשונה דברנו טעם סוכות אחר ר"ה ויוהכ"פ. כי הבעלי תשובה אין להם מקום והקב"ה נותן לו מקום והוא הסוכה. כי בנ"י המה עתה בעלי תשובה ויושבין בצלו של מקום. וכפי מה שיודע האדם שאין לו מקום מצ"ע נותן לו הקב"ה מקום. ומקום זה גבוה ממה שזוכה במעשיו. ועל זה אמרו במקום שבע"ת עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד. כי הבע"ת יושבין במקום הניתן להם משמים כנ"ל. והנה בר"ה ויוכ"פ נגאלין בנ"י מיצה"ר בחסד עליון. ואחר זה צריכין הגנה יותר. כי התקון שאינו בא מצד זכות עצמו רודפין אחריו הקטרוגים. לכן הקב"ה מגין עלינו אח"כ בסוכה. וע"ז נאמר ברוך פודה ומציל. פודה בר"ה ויוכ"פ ומציל בסוכות שלא יבואו הקטרוגים להבא. ואיתא על ג' דברים העולם קיים אמת דין ושלום כו'. והם ראש השנה ויוכ"פ וסוכות. כי ר"ה המשפט מצד שהקב"ה נותן בו חיים לכל הנבראים. וה' אלקים אמת וממילא מתעורר המשפט של כל אחד איך לקבל השייך לו באמת. לכן אומרים בר"ה ודברך אמת כי מצד זה בא המשפט בר"ה. אבל עיקר הדין ביוכ"פ. ושלום הוא בסוכות כדכתיב פורס סוכת שלום. ועל ג' ימים טובים אלו מתקיים כל השנה:

ענין סוכה ולולב דכתיב ולקחתם לכם. דכ' וידעת היום והשבות אל לבבך. כי בסוכות נמשך הדעת לבנ"י דכתיב למען ידעו. והד' מינים הם להמשיך הדעת בפנימיות האדם. ובאור הענין סוכה ולולב כמו ציצית ותפילין שהוא אור המקיף והמשכת הדעת בד' בתים דתפילין כמו הד' מינים. כי נודע שיש בכל דבר פנימיות וחיצוניות. וכן בעבודת האדם. בזמן שהי' ביהמ"ק קיים היה נתקן גם כל החיצוניות שכל ענין הקרבנות הוא במעשה גשמי. ועתה נשאר רק ענין הפנימיות. ובאמת הוא מעלה יתירה אך שאין יכולין להשיג הפנימיות בלי תיקון החיצוניות. ולכן בזמן שהי' ביהמ"ק קיים הי' הכל בנקל. ולקחתם לכם הוא לרמוז שגדלה מעלה הפנימיות שזה ביד האדם. וזה ענין הע' פרים בחג נגד ע' שרים. כי המשכת השפע ע"י המלאכים והשרים הכל ענין החיצוניות. ולאשר כי בנ"י בוחרין להם הפנימיות מניחין הכל להע' שרים. והוא כמו המלך שמכניס אורח לביתו ויש בזה ב' דברים שמספיק לו צרכו ושהוא בהיכל המלך. והחכם מדבק עצמו בזה שהוא בהיכל המלך. וז"ש ולקחתם כו' כענין אתה תומיך גורלי שמרמזין לבנ"י לבחור להם הפנימיות. ונחזור להתחלת דברינו כי הד' מינים הם להמשיך הדעת לכל הפרטים. וחז"ל אמרו ד' מינים נגד האנשים שבישראל שיש להם טעם וריח וטעם או ריח ובלי טעם ובלי ריח כו' ושיהי' כולם אגודה אחת כו'. כי באמת מה הפרש לפני המקום ב"ה בין הגדול או הפחות שבישראל לפיגודל רוממותו ית' מצד שבחר בישראל. ולכן זה העיקר לבטל עצמו תוך כלל ישראל ואז מעלה טעם וריח לפני הקב"ה. ובאמת גם בכל איש פרטי יש אלו הד' מינים במדות ואברים מיוחדים. שבדבר זה הוא מתוקן יותר כו'. ולכן כפי מה שמבטל ומכניס מעשיו הטובים לכלל ישראל כמאמר חז"ל שימסרם לצבור יפה יפה. ע"י זה נעשה מזה קרבן ציבור. זוכה עי"ז להעלות גם המקומות שנמצאו בו שצריכין תיקון כאמור. וכענין שאמרו חז"ל יותר ממה שבעה"ב עושה עם העני העני עושה עמו. כמו כן אין עני אלא מן התורה כו'. ועל ידי זה שעושה צדקה בהדעת שבו מקבל גם הוא. וכל העבודה צריך להיות כדי שיהי' להקב"ה נחת רוח מכלל ישראל. וז"ש ולקחתם לכם כו' ושמחתם לפני ה' אלקיכם. להעלות השמחה לפני הקב"ה על ידי הלקיחה שתקחו עצמיכם להיות כלולין כאחת:

בשם אא"ז מו"ר ז"ל כי הג' רגלים הם לבטל הג' מדות רעות קנאה תאוה כבוד. ומסתמא סוכות נגד הכבוד כי הוא נגד ענני הכבוד. ובחג הזה הקב"ה מכבד בנ"י יותר מכל האומות. והוא הוראה שבני ישראל הם מוכנים לקבל הכבוד. דאיתא המרבה כבוד שמים וממעט כבוד עצמו כבוד שמים מתרבה וכבודו מתרבה. וקשה מה לי בזה שכבודו מתרבה. רק שזוכה עי"ז שיוכל לקבל הכבוד שאף שיתרבה כבודו יהי' מזה ריבוי כבוד שמים ג"כ. ולכן אחר ר"ה ויוכ"פ שבנ"י שבו בתשובה הם מוכנים לקבל הכבוד כנ"ל:

בפסוק טובה חכמה עם נחלה כו' בצל החכמה בצל הכסף. במד' כד"א יפה ת"ת עם דרך ארץ כו'. כי יש ב' הגנות מצד חסד עליון. והוא בצל החכמה כמ"ש ה' צלך והיא הסוכה שנק' צל החכמה כידוע. ובצל הכסף הוא ע"י התשוקה שבאדם מלשון נכסף נכספת. שגם עי"ז יש הגנה על האדם. אף שאינו מתוקן כראוי רק [ע"י] שרצונו מגעגע באמת לאביו שבשמים. והוא ג"כ צל הבא ע"י נדיבת רצון טוב שבאדם. והוא ענין הלולב ולקחתם לכם כו'. והוא נק' נחלה שהוא המשכת הדעת לכל המקומות שבאדם. רמז לדבר ערבי נחל. ונכתב נחל בערבה שהיא מדה השפילה בלי טעם וריח כי המשכת הדעת למקום מדריגה התחתונה זה מעולה מהכל. לכן בחרו אנשי כנה"ג בהו"ר במצות ערבה כי ע"ז אנו סומכין עתה בגלות. והוא תיקון הרגלים כי הדורות הולכין כסדר. ומצד זה יש חשיבות למדריגה תחתונה עי"ז שכל הבנין עומד עליו. והוא ענין תמכין דאורייתא והוא עקבותא דמשיחא:

שמחת בית השואבה שמשם שואבין רוח הקודש. פי' משם מהשמחה של הימים אלו. ואף גם עתה שאין לנו לקיים זאת השמחה כראוי אעפ"כ הוא הבטחה והיית אך שמח. אך חלק פי' אף בדורות השפלים שלא תהי' השמחה בשלימות. וכן איתא במד' על פסוק אך בחמשה עשר לחודש כו' מאי אך כו' ע"ש בילקוט. ואפשר ז"ש חז"ל לרבות לילי יו"ט האחרון היינו הימים טובים בגלות הדומה ללילה באחרית הימים כנ"ל:

ענין שמיני עצרת ושמחת תורה אחר החג. דאיתא ברע"מ פ' נשא שיש ב' מיני בע"ת מי ששב כדי לתקן החטא בלבד. אבל תשובה שלימה הוא לבתר דשב משתדל באורייתא בכל כחו כו' ע"ש. פי' שאין התשובה בעבור כפרת נפשו רק כדי שיהי' טהור לעבודת הבורא. לכן שב להסיר המחיצה שנעשה בנפשו ע"י העונות. ולכן זה סימן שמיד אחר ימי התשובה מקבלין עול תורה כראוי. ולכן ביום השמיני עצרת כו' לכם דייקא. כי שערי תשובה לכל פתוח. אבל בנ"י שמחין ביותר בקבלת עבודה מחדש ממה שמחל הקב"ה להם עונש החטאים. ובימי החג שהכל בחסד עליון וחסדי השי"ת מגיע לכל הנבראים לכן יש אחיזה לע' שרים ג"כ. אבל בנ"י עיקר מדריגתם לזכות רק במעשיהם עפ"י המשפט וזה בשמ"ע. ולכן איתא שהפתקין מתעכבין עד שמ"ע. כי שמ"ע הוא נגד התשובה דהיינו שינוי מעשה לטובה אחר התשובה כנ"ל: ענין אחר דכתיב מורשה קהלת יעקב שהתורה בירושה לכלל ישראל. כי על היחיד איתא שאינה ירושה לך כמ"ש במ"א. וסוכות נקרא חג האסיף שבו מתיחדין בנ"י להיות אחד וכן ענין הלולב כדאיתא במדרש. ובאמת אחר ר"ה ויוהכ"פ שנטהרו כל הלבבות יכולין כל אחד להכניס עצמו בכלל ישראל. ולכן יש אח"כ שמחת תורה. וגם פי' עצרת תהי' לכם כדפרש"י כנופיא כו'. ומקוים עתה והתקן עצמך ללמוד תורה שע"י שנתתקנו ונטהרו הלבבות אזי מורשה קהלת יעקב:

ענין שמיני עצרת שהוא רגל בפני עצמו ומ"מ יש רק ג' רגלים. והענין הוא שהג' רגלים הם מתנות משמים. וכשמקבלים הג' רגלים כראוי זוכין לשמ"ע. וז"ש במד' פינחס עליך להוסיף לנו מועדות כו'. וז"ש והיית אך שמח שהוא לרבות שמ"ע כי זה בא ממילא כשמקיימין הרגלים כראוי. והוא כמו תוספות ברכה שמתפשט מהג' רגלים תוספות רגל בפני עצמו. ואיתא במשנה שלשה כתרים הם כתר תורה כהונה ומלכות וכתר שם טוב עולה על גביהן. והג' כתרים הם ג' מועדות ושמ"ע עולה על גביהם. והם הג' אבות ודוד המע"ה רגל ד' שבכסא:

איתא במד' [תנחומא] כי שמ"ע הי' צריך להיות נ' יום אחר החג כמו עצרת אחר הפסח רק שאינו מטריח אותם בימות החורף כו' ע"ש [פ' פנחס] הענין היא כמו ביצ"מ שאחר שנגאלו מנו מ"ט ימי טוהר כמ"ש בזוה"ק פ' אמור כההיא איתתא בימי נדתה כו'. כמו כן בימים אלו ר"ה ויוהכ"פ שנגאלו בנ"י מיצה"ר צריכין ג"כ ימי טהרה לזכות לתורה. רק שהטהרה נעשה עתה בז' ימי החג עד ז' שבועות של ימי הספירה. שהוא בעזר מצות הסוכה ולולב בחסד ה' החופף עלינו. גם נראה כי הטעם כמ"ש בזוה"ק דבע"ת אתיין בחילא סגי וברגעא חדא מתקנין הרבה ע"ש. לכן עתה שהוא בבחי' בעלי תשובות נעשה התיקון במהרה וזוכין מיד לשמחת תורה בשמ"ע. והכלל כי בימים הטובים שמקודם נתקנו נפשותינו ונעשו בנ"י כלים לקבל שפע ברכה וקדושה. ולכן בעצרת הוא גוף הקבלה. עצרת תהי' לכם פי' שעתה יש לכם לקבל. שבאתם אל השלימות שהוא כלי המחזיק ברכה. והברכה הוא בשמ"ע ושמחת תורה לכן קורין וזאת הברכה ועמ"ש לקמן:

ואיתא במד' על פסוק ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה משל למלך המחלק מנות וכשבא בנו נותן לו מחלק שבפיו כו' ע"ש. וכל זה מתקיים בימים אלו כי חכמה הוא חיות הכל כמ"ש כולם בחכמה עשית. וה' יתן חכמה הוא בר"ה ויוכ"פ שהקב"ה נותן חיים לכל ברי'. מפיו דעת הוא בסוכות. ותבונה הוא בשמ"ע שהוא התישבת הדעת בהמקבל שזה ההפרש בין דעת לתבונה. וי"ל עוד מפיו רומז על יוכ"פ שבנ"י מתענין ופיהם בקדושה רק בתפלה כל היום. וזה ההפרש בחג ושמ"ע שמיוחד לבנ"י ממה שבתוך פיו כנ"ל. והיא התורה. לכן בנ"י שמחין בשמחת התורה יותר מכל השפעות חיים ומזוני כנ"ל:

במדרש וזאת הברכה העובר לפני התיבה שטעה כיצד יעשהו יעבור אחר תחתיו כו' משה רע"ה פתח בזאת שסיים בו יעקב כו' ע"ש. ביאור הענין כי זה ענין השלימות שבישראל שהם כלי המחזיק ברכה כמ"ש אין כלי מחזיק ברכה אלא שלום כו'. שאף שיש חטאים בישראל הם במקרה. אבל בכלל ישראל לעולם יש אחד שיכול להחזיר ולתקן. וזה ענין משנה תורה וזאת הברכה שמרע"ה חזר והתקין כל מה שעבר עליהם מהתחלת יצ"מ עד זמן פטירתו. וז"ש המד' כי לא פסק התקון ובא אחר ומתחיל במקום שסיים הראשון כנ"ל:

חלק ה

תרל"ז

בפסוק למען ידעו כו' כי בסוכות הושבתי כו'. ופסוק זכרתי לך חסד נעוריך כו'. כלל הענין כי בניסן הוציאנו ה' ממצרים והי' בחסד ה' בלבד כמ"ש את ערום וערי' כו'. אכן הקב"ה רצה שיהי' זה החסד ע"י זכות מעש"ט של בני ישראל כדי שיתקיים לעד. וכ"כ ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו. פי' שהקב"ה מסבב בחסדו שהאדם בעצמו יזכה לזה החסד במעשיו כי הכל מסיבת כל הסיבות. וזהו הי' אח"כ במה שנסעו בנ"י למדבר וזכו לענני הכבוד פי' זה שזכו במעשה עצמם זה מסיר הקטרוג מן בנ"י. ומאן דאכיל דלאו דילי' בהית כו' אבל הזוכה במעשיו הוא מתכבד ועמ"ש לקמן מזה. והנה זה הענין מתגלה גם בכל שנה. בפסח יציאת מצרים בחסד ה'. ואח"כ בר"ה נידון האדם אם תיקן מעשיו ע"י החסד. כי כל חסדי ה' הם כדי שיתקן האדם מעשיו ע"י החסד וכשזוכה בדין נמצא נשלם החסד גם עפ"י מדת הדין. וזהו החסד של חג הסוכות שהוא החסד הבא עפ"י דין. וכל זה נעשה לאבותינו. וז"ש זכרתי לך חסד נעוריך. פי' שעשה הקב"ה להיות נזכר החסד לדורות ע"י שהי' עפ"י מעשיהם הטובים של ישראל. וזכירה הוא בדין פי' שחסד רק לשעה זולת מי שזוכה להחסד עפ"י דין מתקיים לעולם [וזהו חסדי דוד הנאמנים]. וז"ש כי בסוכות הושבתי שאף שסוכות ג"כ זכר ליציאת מצרים אך הוא זכר להחסד שנעשה עפ"י זכות בנ"י כו'. ובזה מיושב קושיות הטור:

בפסוק תודיעני אורח חיים כו' ע"ש במד' על ולקחתם לכם פרי עץ כו'. כי הנה סוכה הוא רומז לעולם הבא וגן עדן. לכן אומרים כך נזכה לישב בסוכת של לויתן. אעפ"כ יש בגן הרבה דרכים ובעל הגן יודע אורח חיים שבגן. והוא מצות לולב כמ"ש חז"ל לו לב. פי' שמי שהוא בר דעת אין לו לשמוח בכל מיני אילנות ובשמים שבגן המלך. רק לתת לב אל המלך שזכה להתארח בגן המלך. וז"ש הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך דייקא. כדאיתא במד' שיה"ש אין לי חפץ טוב ממך. וע"י מצות לולב מקבל האדם הארת הסוכה בלבו. כי הקב"ה נתן מצות סוכה לבנ"י לאשר הסט"א רודף אחר בנ"י במה שזכו בדין בר"ה ויוהכ"פ. לכן הקב"ה מציל אותנו ע"י צילא דמהמנותא. אבל בנ"י שמחין בצל הזה יותר מהצלה שניצלו עי"ז. וזה ענין ולקחתם לכם כו' אף שכוונת המקום ב"ה להצילנו. רק בנ"י מעצמם יש להם ליקח הארת הסוכה ולשמוח לפני הקב"ה:

מצות הסוכת נותנת ברכה והארת קדושה לדירת האדם. וזה למען ידעו דורותיכם כיון שהמצוה בדירה נשאר ממנה ברכה לדירת האדם [מזוזה מלבר וסוכה מלגאו ]:

והיית אך שמח. לאשר כי השמחה יכול להתפשט לבוא לידי פריקות עול ח"ו לכן נאמר בו אך לשון מיעוט. ואחז"ל אך את הזהב שצריכין להעביר החלודה כמו כן אך שמח להיות השמחה רק לשם שמים בלי פסולת. ואמת אך למעט האומות כמ"ש בשמחתו לא יתערב זר ועמ"ש לקמן:

מה יקר חסדך אלקים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון. דאיתא נסכו לפני מים בחג שיתברכו לכם גשמי שנה. דהנה מי שצריך לחסד פשיטא שצריך לחסות בחסד עליון. אמנם בנ"י אחר שזכו בדין בר"ה ויוה"כ. ואעפ"כ מיחלים לחסדי ה' מצד יקרת חסד אלקים. כי יודעין הם שאין שיעור לחסדי ה'. ואין דמיון מה שהקב"ה משפיע בחסדו ממה שיכולין לזכות במעשה עצמו. אמנם ודאי מי שזוכה במעשיו יכול אח"כ להפיק רצון מה' לזכות לחסדו. כי מי שמבקש חסד בעבור שחטא וצריך לחסד ע"ז נאמר חסד לאומים חטאת. והנה בסוכות מתגלה חסדי ה' על כל הברואים ובנ"י שמחו מאוד בשמחת בית השואבה. ולכאורה מה שמחה זו לבנ"י הלא הוא רק נגד ע' אומות כידוע. אך הוא כנ"ל שהם שמחין בחסד ה' מצד זה שאינם צריכין לחסד. ולכך יכולין לקבל החסד כראוי. והוא ענין חסיד לפנים משורת הדין. פי' אחר שזוכה בדין נכנס אח"כ לבחי' חסד. ועל זה נאמר מה יקר חסדך אלקים כנ"ל. ולכן שמחין בנ"י כי מאן דאכיל דלאו דילי' רק בחסד בהית לאסתכולי' בי'. אבל מי שאינו צריך לחסד רק כדרך הצדיקים. שאף שיש לתלות במעשיהם מבקשין רק מתנת חנם. אלו אין בושין רק מקבלין החסד בשמחה רבה כנ"ל. למשל יש מזמין אורח מצד שאין לו לאכול. ויש מזמין אורח לכבדו אף שאינו צריך לו והוא רק לכבדו. וזהו ג"כ הטעם שסוכות אחר ר"ה ויוה"כ. ע"י שבנ"י זכו בדין ואעפ"כ שמחין ומצפין לחסד ה' מצד יקרת חסד אלקים בעיניהם. והוא תשובה מאהבה. וזהו ג"כ מסיר הקטרוג מבנ"י על ידי שמראים שגם הם צריכין לחסד. לכן האומות מדמין בעיניהם אשר כולם שוין. ובאמת אין זה החסד דומה לזה. ועי"ז הם בנ"י זוכין לקבל כל ההשפעות שניתן משמים בראשונה. וזה שאמרו נסכו מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה. פי' שיהי' הברכה בגשמים לכם. הרב המגיד מקאזניץ ז"ל אמר כי בנ"י צריכין לראות שיזכו הכל בדין. כי בחסד מתקרבין גם כל האומות ע"ש בספריו הקדושים. והיינו שיזכו שלא יצטרכו אל החסד אבל בוודאי כל המעשים טובים הם כדי לזכות לחסד עליון. וז"ש זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד. שאף שזורעין מעש"ט אעפ"י כן הקבלה צריך להיות בחסד ה'. כדרך הצדיקים שמבקשים מתנת חנם כנ"ל. [וז"ש למעלה אך שמח למעט האומות פי' שאינם יכולין לקבל החסד כך בשמחה כמו בנ"י ע"י שהם צריכים להחסד כנ"ל]. ובאמת לעולם יכול האדם להצטרך לחסד ה' כי אין כל המדריגות שוות. ומי שרוצה לעלות יותר צריך יותר לחסד. וזה עצמו ענין זכרתי לך חסד נעוריך. שאעפ"י שכתבו חז"ל שהיו ערומים בלא מצות. היינו לפי היות רצון הבורא ב"ה וב"ש לקרבם אליו ולהיות חלקו ונחלתו. אבל נגד האומות הלא היו גדורים בערוה וקדושים מכל האומות. והם נתרצו להמשך אחר השי"ת אף באופן שיצטרכו לחסד כנ"ל. וזהו חסד נעוריך שהם עוררו החסד ורצו בו והבן היטב:

ובמדרש ע"פ סכותה בענן לך מעבור תפלה. שערי תפלה פעמים נעולין שערי תשובה לעולם פתוחים. כי תפלה הוא עפ"י עבודת האדם ועמידתו. אבל תשובה הוא לזכות לנועם עליון למעלה מעבודת האדם והוא בחי' סוכה:

בפסוק הבל הבלים אמר קהלת הכל הבל. שמעתי מפה קדוש אמו"ז ז"ל כי אחר ר"ה ויוהכ"פ שבני ישראל נטהרו מעונותיהם. נעשה הבל פיהם בלי חטא כמו תינוקת שהבל פיהם מקיימין העולם לכן קורין קהלת עכ"ד. והנה באמת בר"ה מתחדש חיות כל איש ישראל והוא שנאמר ויפח באפיו נשמת חיים כו'. והוא הדיבור כמ"ש לרוח ממללא. ובאמת על ידי שיודעין שהבל הבלים כל הבלי עוה"ז. ע"י זה זוכין להבל התורה שהוא רומז על יום השבת הבל שבקדושה. כמ"ש במדרש שהכל הבל הוא נגד שבת קודש והוא הבל אמת. ואחר ר"ה ויוהכ"פ ששבין בני ישראל ומשליכין הבלי עולם זוכין לדבר ה' בפיהם. ולכן צריכין הגנה ביותר. וז"ש ואשים דברי בפיך הוא בר"ה ויוהכ"פ. ובצל ידי כסיתיך הוא בסוכות. שלא יתפשט כח האדם לבר מן הקדושה:

וחג האסיף תקופת השנה. ובמ"א באספך את מעשיך מן השדה. רש"י פי' מלשון הקפה. פי' ששבעת ימים אלו מקיפין כל השנה. כי עיקר הזמן הוא שבעה ימים אח"כ עוד ז' ימים כו'. וז"ש שבעת ימים בשנה כו'. והם כח של כל השנה כמ"ש ירח האיתנים דתקיפו במצוה. והנה ג' בחי' אלו עולם שנה נפש תלויין זה בזה. וכמו שבחי' עולם הוא זמן אסיפה לאסוף הפירות מכל השנה. כמו כן בנפש האדם מכל מעשיו בימי השנה נגמרו הפירות בחג הזה וז"ש באספך את מעשיך מן השדה פי' שכל מעשה האדם צריכין להתבטל לה'. וכשנזרעין במקומן אז עושין פירות אח"כ וזה נגמר בסוכות. והבן זה [כי מגמר העבודה יורדין השיריים לאדם כי העיקר בעוה"ב כמ"ש הקרן קיימת כו' ]:

להו"ר מצות ערבה אמרו חז"ל ערבה נגד אותן שאין להם טעם וריח. א"כ מה להם רק תפלה שקולן ערב לפני הקב"ה. וזה בחי' דוד המע"ה נעים זמירות ישראל. וכ"כ ערבה דומה לשפתים. והוא ההפרש בין צפצפה שאין פי' חלק. לכן תקנו הרבה תפלות בהו"ר. והיא הכנה לשמחת תורה. כמו שהי' ביצ"מ ע"י ענני הכבוד שהלכו במדבר נתקרבו להשי"ת עד שאמרו נעשה ונשמע. ע"י שנזדככו בנסעם בענן ה'. כמו כן ע"י הסוכה צלא דמהמנותא נתקרבו בנ"י לה'. ולשון ערבה כמו תערובת שנתדבקו לה' ולמדו דרך הקודש עד שיודעין להוציא קול ערב לפני השי"ת. ועי"ז זוכין לתורה. ושמחת תורה הוא בחי' תורה שבע"פ שהיא בכח המקבלים וא"א לפרש יותר:

ענין שמיני עצרת במד' יספת לגוי ה' כו' עליך להוסיף לנו מועדות כו'. [מה] שנק' שמ"ע תוספות כי הז' ימים הם כללות עוה"ז לכן יש שייכות לע' אומות. אבל שמיני הוא למעלה מהטבע. וע"י ששמרו בנ"י [את] המצוה בז' ימים כראוי זוכין אח"כ לתוספות מעוה"ב. כמ"ש ויהי נועם ה' עלינו שישרה שכינה במעשה ידינו כו' וע"ש בזוה"ק. וכתיב ביום השמיני שלח את העם. כי אין שם השגה רק לבני ישראל. על ידי שהם חפצים לבטל עצמם למה שלמעלה מהשגתם. יש להם שייכות גם לעולם הבא וכדאיתא בזוה"ק בפסוק ואתה ה' אל תרחק שאף שהקב"ה גבוה מעל גבוה. אעפ"י כן בנ"י מתדבקין בו ואין מניחין כביכול להפרד מהם. ולמשל המלך שמזמין לסעודה אח"כ מסתלק לביתו. ובניו והחשובים מלוים המלך ובאים גם לחדר המלך. כן בימי החג הוא התגלות הקדושה בעולמות התחתונים ובשמ"ע הוא למעלה מהטבע כנ"ל. והנה האומות שרוצין רק לחטוף להם מה שיכולין והולכין להם. אבל רצון בנ"י הוא רק להתדבק בכח הנותן לכן מוסיפין להם. וכל תוספות של הקב"ה מרובה על העיקר כמ"ש במד' חיי שרה:

והיית אך שמח לרבות לילי יו"ט האחרון כו' הוא כנ"ל שע"י ששומרין ימי החג כראוי. הוא הבטחה שיהי' להם שייכות לשמוח גם בשמיני שהוא למעלה מהטבע כנ"ל. [ועמ"ש למעלה אך למעט האומות גם א"ך גי' אהי' ושם שלח תשלח כו' רק הבנים תקח]. והנה בכל מועד יש מצוה מיוחדת. מצה בפסח. סוכה וד' מינים בסוכות. לבד שבועות ושמ"ע אין מצוה. זולת בביהמ"ק שהי' קרבנות המוספין. והענין שב' מועדות האלו הם מעולם העליון. ואין להם התדבקות במצות מעשיות. לכן העצה ע"י התורה. בשבועות מתן תורתינו ובשמ"ע שמחת תורה שבע"פ. שע"י התורה יכולין להתדבק גם במה שלמעלה מהטבע. ז"ש תמימה משיבת נפש שאין לנו בעוה"ז בגלות במה להתדבק ביו"ט הללו. רק ע"י התורה הזאת:

דרך הלצה לרבות לילי יו"ט האחרון הוא כמו באחרית הימים. בגלות שהימים דומין ללילות. אעפ"כ מבטיח הכתוב שנוכל לעורר השמחה. והיית כמו נהיית ונחלת. גם אך כמ"ש חז"ל אך נח שהי' גונח וצועק. פי' שע"י השפלות בגלות ומתאוננין על איבוד השמחה. ע"י זה יכולין להרגיש קצת שמחה. כי במקום קרבנות המוספין אומרים היום ומפני חטאינו. שמצפין לחזור להשי"ת ומעוררין בזה השמחה. לכן אך לשון מיעוט שאין השמחה בשלימות כנ"ל:

בפסוק אף חובב עמים כו' והם תכו לרגליך ישא מדברותיך כו'. אא"ז מו"ר ז"ל אמר פי' התרגום מדברין תחות עננך נטלין על מימרך כו' לכן אחר סוכות שמחת תורה עכ"ד פח"ח. וי"ל עוד כי חובב עמים הוא ג"כ בימי החג שמקריבין נגד ע' אומות וניסוך המים כידוע. כל קדושיו בידיך ישראל. והם תכו לרגליך פי' אף שבנ"י בידך. אעפ"כ מקריבין נגד ע' אומות. ע"י שכך רצון המקום ב"ה. ומשפילין עצמם ושמחין ברצון המקום יותר מעליות מדריגותיהם. ועי"ז ישא מדברותיך תורה צוה כו'. וביאור הענין הוא דיש דצח"ם וכל אחד גבוה יותר. וצומח יש בו ג"כ מדומם. וב"ח יש בו מדומם וצומח. ומדבר יש בו מדצ"ח ג"כ כידוע. והנה בנ"י למעלה ממדבר ג"כ ונקראים מדברותיך. כי פירוש מדבר שיכול להנהיג עצמו. אבל בע"ח אינו יכול בעצמו להנהיג עצמו. אבל בנ"י נמשכין אחר הנהגת הבורא ית' ונקראים מדברותיך. והנה כל מין א"י לתקן עצמו עד שמתקן מדריגה תחתונה שבו מקודם. כענין שאמרו חז"ל ונתתי עשב כו' לבהמתך מקודם והדר ואכלת כו'. לכן אנו רואין שאין האדם יכול לתקן עצמו כראוי עד שמתקן מקודם נפש הבהמיות שבו. וצריך האדם לקבל זה כראוי. אף שרוצה לעלות יותר. אעפ"כ ע"י שיש רצון המקום לתקן אלה המקומות המטונפים צריך לקבל רצונו ית' בשמחה. ועי"ז זוכין אח"כ להעלות א"ע ג"כ. ולכן הוצרכו בנ"י מקודם להקריב בעבור האומות. וגם בר"ה ויוהכ"פ שמבקשין תן פחדך כו'. לתקן כל הברואים ועי"ז זוכין אח"כ לשמ"ע וש"ת כנ"ל:

ענין שמחת תורה לאשר המה ימי שמחה צריכין לקבל עתה עול תורה. כי כל מצות שקיבלו בשמחה עדיין עושין בשמחה. וכן שמעתי בשם הרב הק' ז"ל מקאצק הטעם שכיון שיש לבנ"י שמחה בימים אלו מניחין השמחה בתורה. ואמת כי עצרת הוא כנופיא כדפרש"י ז"ל שבנ"י מתאחדין ביום זה. ולכן זוכין לתורה כדכתיב מורשה קהלת יעקב. ובתחילת השנה צריכין לקבל עול תורה. ועי"ז יטול הקב"ה מאתנו עול מלכות ועול דרך ארץ. הגם שאין המכוון בקבלת עול תורה כדי ליטול מאתנו עול מלכות. אעפ"י כן למען לא יפול לב אדם עליו איך מקבל עליו בהיותו יודע טירדת עול מלכות ועול דרך ארץ. על כן מבטיח לנו המשנה כי בהיותינו מקבלין עול תורה יטול מעלינו עול מלכות ועול דרך ארץ. שלא יהי' לנו עיכוב. וכיה"ר:

בצלו חמדתי וישבתי הוא בימי הסוכות. ופריו מתוק לחכי הוא בשמיני עצרת. כי הנה כל עניני עולם הזה הכל מתורה כמאמר בראשית הביט בתורה וברא העולם כו'. והטעם שהתורה נקראת ראשית כי שורש וראשית כל הנבראים הם בתורה. והיא ראשית ויסוד הכל. וזה ניתן לבנ"י וז"ש כח מעשיו הגיד כו'. וע"י שבנ"י מבטלין עצמן להקב"ה וחפצין להתדבק בו ולדבק כל מעשה בשורשו העליון. עי"ז מתגלה להם טעמי התורה. ויודעין התדבקות כל הענינים בהקב"ה ע"י התורה. וזה ענין בצלו חמדתי כו' ופריו מתוק כו':

חלק ו

תרל"ח

בקיצור

למען ידעו כו' כי בסוכות הושבתי כו' בהוציאי אותם מארץ מצרים. דכתיב אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי כו' להיות לכם לאלקים כו'. וזה עצמו שחל שמו ית' על בנ"י להיות נקרא אלקי ישראל הוא ההגנה והסוכה. והרמז לדבר כי אוהל הוא שם אלוה. והוא המלבוש שיש לכל איש ישראל. ובר"ה שמתחדש החיות מחי החיים. וכל נקודה עליונה צריכה מלבוש להתלבש בו. וזהו הלבוש ניתן בחג הסוכות. וע"ז נאמר פורס סוכת שלום וכו'. כי השלימות צריך להיות בעזר אלוקי. כי השלום שלו. ה' עוז לעמו יתן הוא נקודת הפנימיות. אח"כ יברך את עמו בשלום הוא המלבוש והגנה הנ"ל:

בגמ' לך ה' החסד כו' מעיקרא תשלם לאיש כמעשהו ולבסוף לך ה' החסד כו'. דאיתא עלה במחשבה לברוא במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים שיתף עמו מדה"ר. וכ"ז מתקיים בחג הזה אחר ימי הדין. הקב"ה מפייס את בנ"י בחג הסוכות. לאשר בני ישראל הם מוכנים לקבל המשפט. וכל איש ישראל מסכים למשפטי ה' אמת. ולכן זוכין אח"כ למדת החסד והרחמים. ואמת שיש משפט גם במדת החסד. דהיינו לשפוט האדם אם יכול לקבל החסד כראוי שלא לבוא לידי גסות כו'. ומשפט זה מיוחד רק לבנ"י. לכן איתא כי המשפט נגמר בשמיני עצרת והוא משפט הנ"ל בבחי' החסד כמ"ש:

זמן שמחתינו. דכתיב לישרי לב שמחה. לכן אחר ר"ה ויוה"כ שנעשין בנ"י ישרי לב. דכתיב האלקים עשה את האדם ישר. ורק ע"י לכלוך העונות חשבונות רבים. ולכן אחר ימי הטהרה מתעורר השמחה:

בשם אא"ז מו"ר ז"ל כי הג' רגלים הם לבטל ג' מדות רעות קנאה תאוה כבוד. ונראה שהם מיוחדים לג' אלה בכל לבבך נפשך מאודך. כי התאוה בלב. והקנאה בנפש. והכבוד בנכסים. ועל אלה הג' אל יתהלל חכם כו' וגבור כו' ועשיר כו' כי אם בזאת. פי' בזאת שיודע שהכל מהבורא ית"ש. ובזאת שאינו מהלל עצמו כו' בזה יתהלל המתהלל כו':

קיצור דברים משמ"ע וברית מילה של בני מנחם יחי שהי' ביום הו"ר

שמיני עצרת הוא סוף כל המועדות. ונותן ברכה על כל השנה. וביום זה מתגלה פנימיות דבקות בנ"י באבינו שבשמים. וע"ז החג נאמר בכסה ליום חגינו. כי תכלית ימי המשפט לבוא אח"כ לחג הקדוש הזה. אך בזמן הדין הי' זה בהסתר. וזה ענין אמרם ז"ל מראשית השנה ועד אחרית. רשה בתחלתה סופה שיש לה אחרית. וחג הזה הוא אחרית טובה. דהנה עיני ה' אלקיך בה הוא השגחת אלה הכ"א יום מר"ה עד שמיני עצרת. והשגחתו ית' נותנת חיים על כל השנה [רמז אך שמח הוא אלה הכ"א יום שמרומז לשם אהי"ה]. וימי הסוכות בפרט הז' ימים הם קיום כל השנה. כמ"ש בחג הסוכות שבעת ימים בשנה ע"ש פרשת אמור. לכן נק' חג האסיף כמ"ש תקופת השנה שהוא כח ותוקף כל השנה. וכתיב תן חלק לשבעה ימי החג וגם לשמונה שמיני עצרת או ימי מילה ע"ש. ביאור הענין דכתיב והי' שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה כו'. כי למה לא צוה השי"ת למול מיד. אך שע"י שעברו עליו ז' ימים בעודו ערל ואח"כ נכנס תחת כנפי השכינה ע"י המילה. ע"י זה יכול אח"כ לגבור ולהכניע כל הסט"א. דאל"ה לא הי' שייכות הסט"א לאדם כלל. וכמו כן ימי הסוכות בעוד המים הזידונים שולטים. ונאמר תן חלק שהוא ע' פרים נגד ע' אומות. ע"י שאלה הימים הם עוד בטבע ויש להם שייכות עוד. לכן צריכין הגנה. וע"ז ניתן מצות סוכה. ומתקיים קרא שבעת ימים תחת אמו ממש וכמו כן בש"ק פורס סוכת שלום. ע"י שש"ק מאסף כל הז' ימים לכן בכניסת שבת קודש צריכים שמירה. אמנם אח"כ נמשך הארה יתירה בשב"ק כמ"ש במ"א. ועתה בשמ"ע הוא ההמשכה שלמעלה מהטבע. והיא הסרת הערלה ומתגלה פנימיות התדבקות בנ"י כנ"ל. אח"כ מצאתי בתקונים פי' שבעת ימים תחת אמו על ז' ימי החג ע"ש ובפרשת אמור ד' צ"ב ע"א:

הג' רגלים הם נגד ג' עולמות. שנאמר רוח גדולה כו' אחרי הרוח רעש כו' אש אח"כ קול דממה דקה. לכן בכל רגל יש מצוה מיוחדת. כי בכל מקום שיש שליטה גם לחיצוניות צריך מצוה ופעולה מעשיות. בפסח מצה. ועצרת שתי הלחם. ובסוכות סוכה ולולב. אבל שמיני עצרת הוא התגלות עולם העליון. אחר הסרת ג' ערלות שנא' עליהם שלש שנים יהי' לכם ערלים כו'. והוא כמו לעתיד שנאמר ולא יכנף עוד מוריך. כי ענין הראי' דכ' שלש פעמים כו' יראה. והלא מלא כל הארץ כבודו. אך כמ"ש עונותיכם היו מבדילין. לכן ג' ימים טובים מסוגלים שלא יפסיקו אלה המחיצות של ברזל. שהם ג' הערלות במצות מילה ופריעה ואטופי דדמא. אבל בשמ"ע בהתגלות אות ברית קודש נתבטל לגמרי כל הקליפות. והיו עיניך רואות את מוריך וא"צ לשום תחבולה כמ"ש:

בפסוק והם תכו לרגליך ישא מדברותיך תורה צוה כו'. אא"ז מו"ר ז"ל אמר רמז לשמחת תורה אחר סוכות עפ"י התרגום ואינון דמדברין תחות עננך נטלין על מימרך כו' אח"כ תורה צוה כו'. ולהוסיף ביאור ע"ז כי הנה כן הי' בקבלת התורה. אחר יציאת מצרים היה הכנה לקבלת התורה מ"ש זכרתי לך כו' לכתך אחרי במדבר כו'. וכן הוא אחר ר"ה ויוהכ"פ שנגאלין מיצה"ר צריך להיות הכנעה וביטול אל הבורא ית' אשר גאלנו. והוא היציאה אל הסוכה להיות מוכן להתמשך לכל מקום שירצה הבורא ית' כמ"ש אחריך נרוצה. ע"י כן הבאני חדריו הוא הסוכה. נגילה ונשמחה שמחת תורה. כי התורה היא למעלה מהכל ואי אפשר לזכות עפ"י המעשים כי נעלמה מעיני כל חי. ורק ע"י הביטול לגמרי תכו לרגליך עי"ז ישא מדברותיך. דאיתא בזוה"ק כפי מה שאדם מבטל עצמו תחת עול מלכות שמים להיות כאסקופה הנדרסת בעבור השכינה. כמו כן השכינה מגבהת אותו כו'. וכן הוא כח המצות אשר על ידיהם זוכה אדם לתורה שהיא באמת למעלה מהמצות גשמיים. עכ"ז הכל בא ע"י המצות ומעשים טובים בהכנעה לשם שמים. וז"ש תכו אח"כ ישא מדברותיך. לכן ע"י הליכתם במדבר שהוא ביטול להנהגת הבורא. וכמו כן בסוכות זוכין אח"כ לתורה. ואיתא שש אנכי על אמרתך כו' על מצות מילה שראה דוד המע"ה עצמו ערום כיון שהביט במילה שמח כו'. פרש"י אמרתך אמירה יחידה כו' ועדיין אינו מובן כראוי למה סמכו בזה מצות מילה. אבל י"ל פ" על אמרתך שבודאי ע"י המילה מבשרי אחזה אלוה. ובא התגלות הקדושה לאדם ע"י הסרת הערלה. ונמצא שהמצוה הביא את האדם למה שלמעלה מעלה הרבה. וזהו על אמרתך. שהמצוה בגשמיות להסיר הערלה הביא את האדם להתדבקות בעולם העליון שלמעלה מהטבע. ומזה בא עיקר השמחה כשאדם מדבק עצמו בשורשו שלמעלה מהטבע. והוא ע"י המילה כנ"ל. וכמו כן בשמיני עצרת יש התדבקות בשורש שלמעלה מהטבע. לכן הוא שמחת תורה כמ"ש כי הם חיינו ואורך ימינו. פי' אורך ימינו הוא התפשטות הימים למעלה עד השורש. ושם עולם שכולו ארוך שחיות בנ"י דבוק בעולם העליון. ושם יש לכל איש ישראל חלק בתורה. וזהו מורשה שהיא כמו נחלה שאין לה הפסק. וגם אמת הדבר שע"י השמחה של מצוה מתדבקין בשורש התורה ג"כ. ולכן בחג הזה זמן שמחתינו זוכין לתורה. וכן אמרו חז"ל מצות שקיבלו עליהם בשמחה עדיין עושין בשמחה. לכן בתחלת השנה צריך כל אחד לקבל עול תורה בימי שמחה אלו על כל ימות השנה: יתר הדברים נשכחו ממני מאיחור הזמן:

חלק ז

תרל"ט

בזוה"ק נקרא סוכה צילא דמהימנותא. כמ"ש זכרתי לך חסד נעוריך כו' לכתך אחרי במדבר כו'. וכמו כן בכל שנה אחר ר"ה ויוהכ"פ שאדם נפדה מחטאים ועונות נקרא גאולה. [ובימים הללו נעשה כל איש ישראל כקטן שנולד. והוא קטן הצריך לאמו. וכביכול הבורא ית' מנהיג אותנו באלה הימים כאם לבנים]. וצריך האדם להשליך עצמו על הבורא ית' להיות מבקש לצאת מן הבחירה ורשות עצמו רק למשוך אחר הנהגת הבורא כמו שהי' במדבר ה' הולך לפניהם כו'. ועל ידי התשוקה שחמדו לזה כמ"ש בצלו חמדתי וישבתי. משכני אחריך נרוצה. וכל זה מתקיים גם בימי הסוכות. שע"י שכבר נכשל האדם בעונות צריך להיות ירא לנפשו שלא יתקלקל שוב. וצריך לברוח תחת כנפיו ית"ש. וגם בעודנו בסוכה צריך לשוב בתשובה. וע"ז נאמר ישובו יושבי בצלו. וכמ"ש בס' קדושת לוי שבסוכות הוא תשובה מאהבה ע"ש. וגם אמת הדבר שגם זה נסיון לאדם. כי הבורא ית' מקרב אותנו כדי שנשוב לפניו בתשובה. כמו שמצינו באהרן רודף שלום אוהב את הבריות כו' ע"ש שקירב גם בעלי עבירה כדי שיתבייש בעצמו כו'. ומהיכן למדו אהרן בלי ספק ממדותיו של הקב"ה למדו. אשר פותח שערי תשובה בלבות בנ"י. הן ע"י הריחוק והן ע"י הקירוב לכן בר"ה ימי הדין שצריך אדם לשוב על ידי היראה. ובסוכות צריך לשוב על ידי הקירוב. ועל זה נאמר שלום כו' לרחוק ולקרוב. הן השב מיראה על ידי הריחוק או ע"י הקירוב:

טעם סוכות אחר ר"ה ויוהכ"פ. שאין יכולין לזכות לדירה זו רק בכח התשובה. וע"ז נא' במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד. ולבעלי עבודה הוא פרעון שכר על אשר עבר לפניהם בימים הנוראים. והוא כענין הענקה. רמז לדבר דכתיב [בסוכות] מגרנך ומיקבך ובהענקה כתיב ג"כ מגרנך ומיקב וכ' וזכרת כי עבד היית כו' פרש"י והענקתי ושניתי לך כו'. וכמו שהי' אחר יצ"מ הענקה רכוש גדול. כמו כן ע"י תקון העונות שנגאלין מיצה"ר יש ריוח ג"כ. וז"ש בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר. ואלה העונות שנתהפכו לזכיות ע"י התשוקה הם ההגנה שמגין אח"כ על הבעלי תשובה:

הד' מינים הם לאגוד ולחבר נפשות בנ"י. כמ"ש במד' יש בהם שיש להם טעם וריח כו'. ועל ידי האגודה זוכין לכנוס לסוכה דכתיב אהבת כלולותיך לכתך אחרי כו'. שאין יכולין לבוא להמשכה זו להיות נמשך אחר הבורא ית'. רק ע"י שמכניסין עצמן בכלל ישראל. ודרשו חכמים כל האזרח כו' כל ישראל ראוין לישב בסוכה אחת. וכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת. לכן בשבת אין צריכין לולב. כי בשבת מתאחד ג"כ נפשות בנ"י כמ"ש דמתאחדין ברזא דאחד:

שמחת בית השואבה שמשם שואבין רוח הקודש. דכ' ויפח כו' ויהי האדם לנפש חי' ותרגומו לרוח ממללא. לכן אחר ר"ה ויוהכ"פ שניתן החיים לאדם ונתחדש רוח חיים בקרבו זוכה לרוה"ק. וכמ"ש בגמ' תינוק מתחיל לדבר אביו מלמדו תורה. לכן בימים אלו נפתחים שערי דיעה בלבות בנ"י. ולכן שמחת תורה אחר סוכות. ובנבואה יש כמה מדריגות. ושורש הכל הוא הדיבור שיכול אדם להוציא דברי תורה כראוי. כמ"ש ז"ל שם נביא מלשון ניב שפתים. לכן גם מי שאינו בא למדריגת נביא. אעפ"כ בהתעוררות רוח חיים ויכול להוציא דברי תורה מפיו נקרא רוה"ק וזהו עיקר השמחה כשבא האדם אל שלימות רוח שבקרבו כמ"ש שמחה לאיש במענה פיו:

בשם אמו"ז ז"ל ולקחתם לכם. ליקח עצמותינו אל הבורא ית'. והיינו כדאיתא במדרשים אתרוג דומה ללב לולב לשדרה הדס לעינים ערבה לשפתים. וצריך האדם לכוין להטות כל איברים הללו אליו ית' והמצוה שמרמז לזה מסייע ג"כ לאדם כי כל מצוה היא הבטחה ג"כ שמתקיים לבסוף ע"י שמרמזים שחפצים בזה:

חכמינו ז"ל קבעו לומר הושענות בימים הללו. ודברי חכמים כדרבונות לרמז בכל עת היפה בעתו. כי ימ ם הללו נקראו ימי ישועה. וכתיב אודך כי עניתני הוא בימים נוראים יוהכ"פ ועניתם את נפשותיכם. עי"ז ותהי לי לישועה בחג הסוכות. וכתיב הראנו ה' חסדך הוא הסוכה. וישעך תתן לנו הלולב ומיניו. כדכתיב ולקחתם שהיא מתנה מהבורא ית' שיכולין לדבק באלה המצות שמהם בא הישועה. בחסדך בטחתי הוא הסוכה. יגל לבי בישועתך הוא במינים הללו דכתיב ולקחתם כו' ושמחתם כו'. ויום הושענא רבה יום הערבה שמרמז לפה. וכתיב הרחב פיך שבעת גאולה וישועה צריכין להרבות בתחנונים להיות נושע תשועת עולמים. וזה החן שיש להבורא ית' גם בדומין לערבה לא טעם ולא ריח רק ע"י הכנעה להתפלל לפניו ית'. וכחן של ישראל בפה כמ"ש מתגאה בירושתו הקול קול יעקב שקולן ערב לפניו ית'. אמנם העיקר החן על אותן שיש להם טעם וריח. ואעפ"י כן ע"י האגודה ביחד שמכניס עצמו לכלל ישראל ומדבק עצמו בערבה. על ידי שיודע שיותר יכול להיות נושע בתפלה מבכח מעשיו. לכן הניחו חכמים כל המינים ואחזו רק בערבה. וע"ז נאמר אדם ובהמה כו' שערומין בדעת ועושים עצמן כבהמה לפני הבורא ית':

ביום השמיני עצרת תהי' לכם. כי בימי הסוכות יש אחיזה להאומות שהם בחי' ז' המדות שבעים נפש דכתיב יצב גבולות עמים כו'. אבל במקום שיש התגלות הארה מעולם הבא כמו בשבת דהוא מעין עולם הבא. שם אין מגע נכרי כלל כדכתיב אות היא ביני וביניכם. וכמו כן שמ"ע הוא לכם דייקא. והנה חכמים קבעו בשמיני עצרת שמחת תורה. ונראה שהוא רמז ללוחות אחרונות דאיתא הראשונות שהיו בקולות שלטה בהן עין אין לך יפה מן הצניעות. וביוהכ"פ נתרצה הבורא ית' לבני ישראל והוריד מרע"ה לוחות אחרונות. וב' אלו הענינים נעשים בכל שנה. בשבועות מתן תורה הוא רמז למדריגה ראשונה צדיקים גמורים. ואחר ימי תשובה זוכין בנ"י ללוחות אחרונות והם בהסתר. לכן אין זה מפורש בתורה. וגם הוא בא ע"י ההסתר בימים הנוראים שהם ימי הדין. לכן נאמר ע"ז בכסה ליום חגינו. לכן יש מקודם ימי הסוכות פרי החג הכל כדי שלא ישלוט עין הרע. וכל אחד מע' שרים שמח בחלקו שחוטפים לעצמן משפע היורדת לכל השנה. אבל בנ"י עיקר שמחה שלהם בתורה שהיא כולל כל החיים. ומרמז להם הכתוב שהם יקחו משורש העליון ולא יתדבקו בגשמיות השפע. רק ביום השמיני עצרת כו'. והיא התורה שורש כל הבריאה כמ"ש בראשית בשביל התורה שנקראת ראשית. ע"י ששורש וראשית הכל בתורה. וכמו דאיתא שהחזיר הקב"ה לבני עשו כו' שיקבלו התורה כו'. כעין זה מתקיים עתה בחג שיש קצת התקרבות לע' אומות. וכשרואה כביכול הבורא ית' שאין בהם ממש מחזיר הכל לבנ"י. והוא שמחת תורה ממש. שהתורה שמחה במה שנתברר כי בנ"י נאמנים ונבחרים להשי"ת. וכמ"ש אוי לבריות מעלבונה של תורה. ופרשנו שם שיש לבני ישראל כל כך דביקות לתורה. עד שע"י ביטול שלהם מתורה יש עלבון ח"ו לתורה. מכש"כ להיפוך לטובה תנו עוז לאלקים כביכול. ע"ז שבנ"י נטהרו בימים אלו אחר יוהכ"פ שמחה התורה מה שיעסקו בטהרה בתורה מכאן ואילך:

במדרש והוספתי על כל תהלתך כו'. כי שמיני עצרת הוא תוספות על ימי החג ותוספתו של הקב"ה מרובה מהעיקר. והענין הוא כי בזאת ניכר מעלת בני ישראל שהם מוסיפין מחול אל הקודש. וע"ז זוכין ג"כ לתוספות עליון למעלה. כי עומק רום תלוי בעומק תחת כמ"ש במ"א מזה. לכן אף דבימי סוכות יש אחיזה לע' אומות. אעפ"י כן ע"י התוספות שיש בלבות בנ"י השתוקקות לדבק בשורש כמ"ש לעיל. ניתוסף להם שמ"ע ובתוספות אין מגע נכרי כלל. ודו"ק בכל זה:

והיית אך שמח לרבות לילי יום טוב האחרון. כי על ידי הכ"א ימים מר"ה עד שמיני עצרת נתברר עתה השמחה. כמ"ש בתנא דב"א שמחתי מתוך יראתי כו'. שהשמחה הבאה ע"י יראה היא זכה וברורה. ואך הוא לשון בירור כמו אך את הזהב להעביר החלודה כו'. והיית מלשון נהייתי ונחלתי שזאת השמחה באה ע"י הדינים שעברו בא"ך ימים הקודמים. והכל הי' כדי שיתברר יום שמ"ע לטוב בצינעא כמ"ש בכסה ליום חגינו וד"ל:

ה' מסיני בא כו'. שיש בתורה פרד"ס נגד ד' עולמות. וג' מהם יש בהם שליטת הסט"א להלחם לבטל מאדם הקדושה. כמ"ש סיני שירדה שנאה לאומות. משעיר בני עשו. פארן בני ישמעאל. מרבבות קודש היא עולם עליון נגד הסוד ששם אין מגע נכרי. וי"ל ג"כ שהג' הם נגד ג' רגלים שהם נגד ג' אבות. והד' היא בחי' שמ"ע שהיא למעלה מעלמא דאתכסיא. וכמ"ש במ"א מזה ג"כ. אש דת שהיתה כתובה לפניו אש שחורה על גבי אש לבנה. ואמר אא"ז מו"ר ז"ל שלכן צריך אדם לטהר לבו מקודם להיות התלהבות הלב רק לתורה. ואז נחקקו אותיות התורה בלבו כו'. ולכן אחר ימי טהרה הללו יש שמחת תורה. מורשה קהלת יעקב לכן בשמיני עצרת יש שמחת תורה. דהנה ג' רגלים הם נגד הג' אבות. והם לתקן הג' עבירות ע"ז ג"ע וש"ד. ושמיני עצרת נגד דוד המע"ה לתקן חטא לשון הרע השקול נגד כולם. לכן בסוכות צריך להיות אהבת ישראל. וכן המינים שבלולב לחבר כל הפרטים. ולכן זוכין לתורה כנ"ל:

חלק ח

תר"מ

עירבובי דברים שלא כסדר

סוכה היא רמז לעולם הבא. ולכן צריך להיות מקודם יוהכ"פ ועניתם את נפשותיכם. כי עוה"ב וארץ ישראל ע"י יסורים. כדאיתא במדרש וכמ"ש ויענך וירעיבך כו' למען הודיעך כו'. וזהו רמז תענית יוהכ"פ רק בתפלה שהוא מוצא פי ה' כמ"ש האר"י ז"ל. ובסוכות נשלם מכוון התענית. וכל הג' כלולין בחג הסוכות. באר שהוא ניסוך המים. וסוכות ענני הכבוד. ומן שהוא בזכות משה לחם מן השמים הוא בחי' הלולב ומיניו. ורמז דכתיב ממטיר לכם ולקחתם לכם. והוא הדעת שמשיגין בזה החג כל נפשות בני ישראל כמ"ש למען ידעו דורותיכם [וכתיב דרתיכם חסר לרבות גם דורות השפלים]. וזהו למען הודיעך כו'. לכן מרבין בתפלות והושענות בסוכות שנפתח בחי' מוצא פי ה'. בפרט ביום הערבה שהוא הושענא רבה. והוא גמר התענית כידוע שהו"ר הוא חיתום גמר דין של יוהכ"פ. וכתיב זכרתי לך חסד נעוריך כו'. כי בודאי אחר הגלות היו צריכין בנ"י לבוא להשגות גדולות. וגם המה בודאי הבינו זאת וכמ"ש ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. אעפ"י כן הלכו אחר הבורא ית'. וגם צידה לא עשו להם ונתנסו ברעבון וצמאון. ואח"כ השיגו הכל עד שקבלו התורה. כמו כן אחר ר"ה ויוהכ"פ שהוא דמיון ליציאת מצרים בהשגת הנפש להבורא ית'. ע"י העינוי זוכין אח"כ לכל אלה המתנות בשמ"ע. וגם בסוכות עצמו בשמחת בית השואבה שמשם שואבין רוה"ק. דכתיב לב טהור ברא לי אלקים ורוח נכון חדש בקרבי. וכשנטהרו לבות בנ"י ביוהכ"פ דכתיב לטהר אתכם. ממילא מתעורר רוח קדושה בלבות בנ"י. והוא מוצא פי ה' שיש בכל איש ישראל דכתיב ויפח באפיו. וכמ"ש חז"ל יראה אדם כאלו קדוש שרוי בתוך מעיו:

בענין לולב ומיניו. דאיתא במדרש נגד חילוקי בני ישראל שיש בהם טעם וריח כו'. היינו שיכול כל אחד למצוא את שלו בזה החג דכתיב ולקחתם לכם כו'. אבל צריך להיות כל אחד בטל להכלל כדי להשלים רצון הבורא ית' בבנ"י. כמ"ש ושמחתם לפני ה' אלקיכם שיהי' זה כל המכוון. ולכן הוא זמן שמחה כי כל השמחה כשאדם בא לשורשו ומקומו. וחג הזה מחלק דעת לכל אחד מנפשות בנ"י כפי מדריגתו. והיא התורה שיש בה פרדס. והוא בודאי נגד ד' מדריגות אלו טעם וריח כו'. ולכן אחר סוכות שמחת תורה כמ"ש נגילה ונשמחה בך. פי' שכל הע' אומות לוקחים כל אחד שר שלו חלקו והולך לו. ובני ישראל אומרים אין לנו חפץ טוב ממך. הביאני המלך חדריו הוא בסוכות שניתן להם רשות ליקח כל אחד מה שרוצה. והם נמשכין אחריו ית' בלבד כמ"ש בך בכ"ב אתוון דאורייתא:

בפסוק המכסה שמים בעבים המכין לארץ מטר כו'. פרשנו על חג הסוכות. כי יש בחי' חסד ורחמים. ובני ישראל עיקר מידתם רחמים. כי החסד הי' קודם קבלת התורה כמ"ש חסד יבנה והיא קיום כל הנבראים ואומות. ובנ"י בחי' שיתוף מדת הרחמים למדה"ד. והיא בחי' שמים והיא בחי' הלולב. אבל השי"ת מכסה שמים בעבים שהוא חסד שם ע"ב. והיא מצות הסוכה כדי להכין מטר כמ"ש נסכו לפני מים בחג כו'. פי' שבנ"י צריכין להראות שצריכין לחסד עליון כדי שיהי' קיום לכל הברואים. והוא בחי' שבעים פרים על ע' אומות שמתקיימים רק בחסד עליון. וזה שמסיים הפסוק רוצה ה' כו' את המיחלים לחסדו. הם בנ"י ששמחים במצות סוכה לחסות בחסדו ית'. כי מי שצריך לחסד אין רבותא שמצפה לזה. רק על בנ"י נאמר את המיחלים לחסדו. ר"ת אה"ל והוא הסוכה כנ"ל. [ולכן אין גשמים בחג סי' ברכה שהקב"ה צריך להראות כי בנ"י זוכין במשפט. הגם כי בודאי אנו מצפים ומיחלים לחסדו כנ"ל]:

בפסוק לך אכול בשמחה כו'. הוא על חג הסוכות זמן שמחתינו. כי כבר רצה מה זה הלשון כבר. הענין הוא כמ"ש השיבנו ה' כו' חדש ימינו כקדם. כי שורש בנ"י למעלה מהטבע כמ"ש שעלו במחשבה קודם שנברא כל העולם. אך ע"י החטא כתיב עונותיכם היו מבדילים. וע"י תשובה חוזרים אל השורש. ונמצא ממילא למפרע נתקן הכל. וזה כבר רצה שע"י התשובה נתחזרו למקומם הראשון. ואיתא גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד. רמז למצות סוכה אחר יוהכ"פ שכל בנ"י שבין לפניו ית' זוכין לסוכה שהוא ע"ש ענני כבוד. ובס' כפות תמרים פי' על הגמ' הנ"ל שכל בנ"י חקוקין בכסא כמ"ש צורתו של יעקב חקוקה בכסה"כ שהוא שורש כל נשמת בנ"י. וע"י התשובה מתדבק כל אחד בשורשו ע"ש. ולכן יש אח"כ שמחה כי עיקר השמחה בהשורש ושם כל בני ישראל אחד. וע"ז כ' ראוין כל ישראל לישב בסוכה אחת כדכתיב כל האזרח. והוא זריחת שורש כללות בנ"י צורתו של יעקב כנ"ל:

ערבה נגד אלו שאין להם טעם וריח. א"כ מה חשיבותם. אך הפה שהוא עיקר כחן של ישראל הקול קול יעקב. והיא בחי' דוד המע"ה. כי ג' מינים הם ג' אבות ודוד המע"ה אמר ואני תפלה. אם כי בודאי קול הצדיקים שיש להם טעם וריח עולה למדריגות רבות ביותר. אעפ"כ יש להם תערובות מעשים טובים. ומי שאין לו טעם וריח הוא רק תפלה בלבד. וז"ש תפלה לעני כי יעטוף היינו שמתעטף כולו בתפלה כמ"ש ואני תפלה. וזה ערב לפניו ית' ונקראת ערבה. ולכן נק' הושענא רבה כי ביום זה נושעים בו גם השפלים שאין להם טעם וריח כנ"ל. והוא ישועה גם לדורות השפלים שלנו שאין לנו רק תפלה. וביום זה נפתח שערי תפלה בפיהם של ישראל. והוא גמר יוהכ"פ כמ"ש לעיל בענין מוצא פי ה'. והמשכיל יבין:

במדרש ע"פ ביום השמיני עצרת תהי' לכם. יספת לגוי ה' נכבדת כו'. כי שמיני עצרת הוא הוספה כי הג' רגלים הם עמודי השנה אשר הם נקבעים ומוכרחים להיות בישראל. כמ"ש שלש רגלים כו'. ועליהם העולם עומד. והם בחי' ג' אבות. ושמיני עצרת הוא תוספת בחי' דהמע"ה דלית לי' מגרמי' כלום. רק שהוא התאספות כל הג' רגלים כענין כל הנחלים הולכים אל הים. והוא בחי' שבת קודש שמתגלה בו אור שבעת הימים בחי' שמיני. כי כל הארה שלמעלה מהטבע נקרא תוספות ובחי' זו מיוחד רק לבנ"י. וסוכות הוא קיום הבריאה. ושמ"ע הוספה ממה שלמעלה. ואיתא כי הוא רגל בפ"ע ברכה לעצמו ויש בו כמה פירושים. והפשוט הוא כי כל רגל משאיר ברכה על כל השנה כמ"ש ברכת מועדיך. ושמ"ע יש בו ברכה בפ"ע המיוחד רק לבנ"י כנ"ל:

בנוסח ברוך אלקינו שבראנו לכבודו. ויש לדקדק הלא הכל לכבודו ברא כמ"ש כל מה שברא הקב"ה כו' לכבודו. והענין הוא כמ"ש חז"ל כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה. כי כבודו ית' ע"י איש ישראל הוא. והישראלי מרבה כבוד שמים ע"י כל הברואים. וז"ש ונתן לנו תורת אמת. וכי יש תורה של שקר. אבל הענין הוא שהתורה היא חיות כל הברואים ואין לך דבר שאין בו נקודה חיות מהתורה הקדושה. ורמז לדבר אמרו חכמים כל שקר שאין בו אמת אינו מתקיים כו'. נמצא יש התלבשות רבים. אבל לבנ"י ניתן תורת אמת וכמ"ש בזוהר דדבקין בגופא דאילנא. והאומות ושאר ברואים בענפים ועלין וקליפין ע"ש. לכן אחר חג הסוכות שבו ניתן חיים ושלימות לכל הברואים. צריכין בנ"י לשמוח בתורה ולהראות כי הכל לכבודו ברא. ואין כבוד אלא תורה:

וזאת הברכה כו' הוא עצמו התורה כמ"ש במד' דתורה נקראת זאת כמ"ש וזאת התורה כו' שם משה. והענין הוא כי התורה יש בה כמה דרכים כדלעיל. ומרע"ה הוא עצם התורה והנחיל כחו לבנ"י כמ"ש תורה צוה לנו משה מורשה כו'. ותורתו של מדריגת מרע"ה נקראת זאת התורה. כמו זה הדבר שהוא דבר ברור אספקלריא המאירה שנתנבא בה מרע"ה. וכתיב מסיני בא כו'. משעיר כו' פרשנו ד' בחי' אלו נגד ד' פירושים פרד"ס שבתורה. ומקודם פשט התורה שמוכרח להיות לבנ"י שע"ז נברא העולם אכן האומות רודפים לבנ"י כמ"ש תחת אהבתי כו'. ומכח זה התנגדות זוכין בנ"י עוד למדריגות גבוהים עוד שבאין לבחי' סוד והוא מדריגת אש דת כו'. והבן כי קצרתי:

ענין שמחת תורה בשמ"ע. דבשבועות הוא קבלת התורה. וגמר הפרי ופעולה שנעשה באדם ע"י קבלת התורה נגמר עתה. כי כן סדר רגלים של השנה. פסח ראשית קצירכם. וסוכות חג האסיף גמר כל העבודה. ועל זה נאמר טוב אחרית דבר מראשיתו. לכן איתא בזוה"ק פ' תצוה כי כפי תיקון ימי הספירה כך אין לירא בימי הדין בתשרי ע"ש:

חלק ט

תרמ"א

בקצרה

סוכות זמן שמחתינו. דאיתא כל מצות שקבלן עליהם ישראל בשמחה עדיין עושיו בשמחה. וכתיב בצלו חמדתי וישבתי מה שנמשכו אחר הבורא ית' במדבר כמ"ש זכרתי לך חסד נעוריך כו'. ומרוב תשוקתם אליו ית' לא הרגישו משום חוסר מזון כמ"ש וגם צידה לא עשו להם. ז"ש בצלו חמדתי דהול"ל לצלו חמדתי. רק הפירוש בהיותם תחת צלו ית' היו בשמחה וחדוה להתעכב בצלו. ואיתא שהאומות ברחו שדומה לתפוח שאין לו צל ע"ש ברש"י בפסוק כתפוח כו'. וא"כ קשה מה בצלו. אלא ודאי יש לו צל רק שאינו נרגש בעוה"ז והוא למעלה מן הטבע. לכן נקרא צלא דמהימנותא. ובנ"י ע"י האמונה. זכו אח"כ להרגיש ולראות שיש לו צל באמת:

סוכות המה ימי ישועה לכן קבעו בהם הושענות. דאיתא מלך ממית ומחיה ומצמיח ישועה. וכל זה מתקיים בימים אלו ר"ה ויוהכ"פ וסוכות. וע"י שנתבררו בני ישראל בימי הדין והוסר מהם הפסולת. שזה הג' ספרים. רשעים גמורים לאלתר למיתה שהוא הפסולת שאין בו טוב. ולזה הסט"א ה' ממית כדאיתא בזוה"ק על פסוק ה' ממית כו'. שא"י לעלות למקום המוכן לו בג"ע עד שהוסר כח הסט"א. כן צריכין להתטהר מקודם בימי הדין שנוכל לכנוס אח"כ בצלו ית':

בסוכות תשבו כו' למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי כו'. הענין הוא דכתיב ואשא אתכם על כנפי נשרים כו' פרש"י שנאמר על שנאספו בשעה אחד מרעמסס לסוכות. פי' שאינו עפ"י הטבע. איך שנהפכו בשעה אחד מהיותם עבדים לפרעה. להיות נמשך אחר ענני כבודו ית'. וזה חסד גדול בסוכות הושבתי בהוציאי כו'. וכמו כן נעשה מזה בכל שנה אחר ר"ה ויוהכ"פ שנגאלין מיצה"ר בכח האדם בשעה אחת להתהפך ולכנוס תחת צלו ית'. וזה בסוכות תשבו הוא נתינת רשות לבנ"י לישב בסוכות. וע"ז איתא הפותח שער לדופקי בתשובה. והשי"ת נותן בימים אלו שמחה לבנ"י כמ"ש ושמחתם. וע"י מצות ד' מינים שהם מביאים שמחה כי בעה"ב צריך לקבל האורח בסבר פנים יפות. וכתיב אשרי יושבי ביתך. והוא בסוכה שנק' ביתו של מקום שחל שם שמים על הסוכה. עוד יהללוך סלה ע"י הלולב שיכולין להלל ולשיר לפניו בשמחה. ובאמת אחר ימים הנוראים קשה למצוא השמחה. אם לא בעזר עליון ששולח שמחה בימים אלו ללבות בנ"י. וע"ז נאמר רצון יראיו יעשה. שימי סוכות הם ימי שמחה ורצון. דכתיב פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון. שהרצון הוא שלימות הנפש. וכפי התשוקה ושמחה ורצון האדם כך הוא מוכן לקבל. ובר"ה ניתן חיות חדש לכל אדם לכן ניתן אח"כ בחג הזה הרצון כנ"ל. דאיתא לדעתן נבראו כו' אם כן בימים אלו שמתחדש הבריאה מתחדש גם הרצון. וז"ש רצון יריאיו יעשה. ע"י שקשה בעצמו להיות ברצון אחר ימים הנוראים שנופל פחד ויראה על האדם. לכן השי"ת עושה הרצון כנ"ל. וע"י זה ואת שועתם ישמע ויושיעם כו' שהמה ימי ישועה:

כתיב ויהי בשלח פרעה כו' ולא נחם כו' ויסב אלקים כו'. פי' שהגביהם למעלה מהטבע שלא יחזרו שוב למצרים כו' ע"ש. כן בימים אלו אחר שנפדים מיצה"ר צריכין עזר שלא לחזור ליפול. לכן השי"ת מגבי' אותנו בצלו ית' למעלה משליטת הסט"א. ויקח משה עצמות יוסף עמו כו'. הוא רמז על הלולב דכתיב ולקחתם לכם שהוא הדעת הבא לבנ"י בימים אלו. כי השבע השביע כו' והעליתם את עצמותי. רמז על הלולב ונענועיו. ובמ"א אבאר עוד מזה בעזה"י:

כתיב יפתח ה' לך כו' אוצרו הטוב כו'. וקאי על זה החג שבו ניסוך המים. כדאיתא בגמ' כדי שיתברכו לכם גשמי שנה. וז"ש והלוית גוים רבים היא התקרבות האומות ג"כ. כמ"ש ע' פרים על ע' אומות. ואתה לא תלוה פי' שאין הקורבות שלהם יכול להזיק עתה כמו בכל עת שצריכים שמירה שלא להתקרב לרשעים. ובחג הזה הסוכה מגין על בנ"י ויכולין לקרב גם האומות כנ"ל. ז"ש לתת מטר ארצך כו' ולברך את כל מע"י כי חג זה נותן ברכה בכל מעשה בראשית. כי הנה כמו שבר"ה מתחדש הבריאה. וכתיב בשלימות הבריאה וירא אלקים כו' כל אשר עשה והנה טוב כו' ויברך כו' ויקדש כו'. כן בכלל אחר התחדשות הבריאה יש ברכה זו. והיא בחי' פריסת סוכת שלום כמ"ש בכל ש"ק פורס סוכת שלום. כי הכלל גמר השלימות צריך להיות בעזר אלקי. כמ"ש במ"א מזה כמה פעמים. ויש עזר וסיוע לצדיק וכן לבעל תשובה. ועל זה נאמר שלום לרחוק ולקרוב. וזה השלימות נותן השי"ת בזה החג. ועי"ז יש ברכה דאין כלי מחזיק ברכה אלא השלום. והיא הסוכה דאיתא כל ישראל ראוין לישב בסוכה אחת. ונק' חג האסיף. וגם מינים שבלולב שמקרבין בנ"י להיות אחד. ונקרא כנסי' שהיא לשם שמים וסופה להתקיים בשמיני עצרת תהי' לכם. פי' כי גם להאומות יש התאספות בימים אלו שמתבטלין לבנ"י כדי לקבל ברכה. והיינו השורש שלהם. אבל אין כינוס שלהם לשם שמים רק לקבל כל אחד חלקו והולך לו. אבל בנ"י בסוכה נקראים כנסי' לש"ש. לכן עצרת תהי' לכם פי' שהכנסי' סופה להתקיים כנ"ל והבן היטב. וכתיב וחג האסיף בצאת השנה באספך כו'. ועמדו חז"ל ע"ז מה בצאת השנה ע"ש בר"ה (י"ג) אסיף קציר וקרי לי' בצאת השנה כו'. והענין הוא כי ע"י תשובה מאהבה בימים אלו מתקנים כל השנה העברה. וגמר תיקון כל מעשה שנה שעברה נעשה עתה ע"י שמתהפכין שגגות לזכיות. וז"ש באספך כו' מעשיך מן השדה. הוא התפזרות כחות ורצונות כל השנה במקומות לא טובים כמו שדה שהיא הפקר. ובזכות החג הזה יכולין לאסוף הכל ולכן נקראת תקופת השנה. והוא החיבור והתקשרות סוף השנה בתחלת שנה הבאה. וע"ז נאמר ה' ישמר צאתך ובואך. וזה שרמזו שכל המעשים שהתחילו בשנה שעברה נגמרים ונתקנים עתה כנ"ל. ולכן אחר זה שמחת תורה. דכתיב ברכו ה' כו' גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו. שאחר ימי ר"ה ויוהכ"פ וסוכות שהוא תיקון הנהגתו ית' את העולם. שזה נקרא עושי דברו שבנ"י ע"י קיום המצות בזה החודש דתקיפי במצות ממליכין עליהם ועל כל העולם את מלכותו ית'. כמ"ש אמרו לפני מלכיות כו'. וכל המשך הימים אלו הכל תיקון כל ההנהגה. לכן זוכין אח"כ לשמוע בקול דברו. והרי הוא מנהג חכמים ז"ל. אף שאין רמז בכתוב. רק שרבותינו הקדושים הרגישו בלבותם הארת התורה אחר ימים אלו. לקיים מ"ש לשמוע בקול דברו. וגם אנו ע"י אמונה יכולין כל אחד ג"כ להרגיש מעט מזה. והנה בנ"י צריכין מקודם לתקן כל הטבע בבחי' עשי' אח"כ זוכין לתורה. וכענין שכתבו דרך ארץ קדמה לתורה. וימי החג הם תיקון ז' ימי הבנין. לכן כתיב ז' ימים בשנה שהם תיקון הזמן. וגם כתיב ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים. ולא כ' בז' הימים כמבואר בזוה"ק דיוק זה במקומות רבים. ואח"כ זוכין לשמיני עצרת שהוא למעלה מהטבע והזמן. והיית אך שמח שהיא השמחה בעצמה בלי התלבשות הטבע והיא שמחת תורה:

בסוכות זמן שמחתינו. והם ימי בחירה ורצון שע"י השמחה מקבלים בלב שלם. כענין שאמרו חז"ל כל [מצוה] שקבלו עליהם בשמחה עדיין עושין [בשמחה]. ולכן נקבע קהלת בימים הללו לההביל ולגנות כל מעשי עוה"ז להבין להניח הרצון רק בתורה ומצות וכפי הבחירה והתשוקה בימים הללו כך מקבלין על כל ימי השנה. לכן עושין שמחת תורה לקבל עול תורה בשמחה להיות נשאר הקבלה על כל ימי השנה. כי באמת עיקר חיות הכל ע"י התורה כמ"ש בראשית בשביל התורה שנק' ראשית. ובמד' ואהי' אצלו אמון אומן שהביט בתורה וברא העולם. וכתיב ואהי' שכן מתחדש בכל שנה ושנה הנהגה חדשה בכח התורה. וע"ז כתיב עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה. ע"י התורה שנק' ראשית וע"י בנ"י שנק' ראשית. שהשגחת הבורא ית' בכח התורה שנמצא בבנ"י. וכפי ערך כח התורה שנמצא בבנ"י כך מתחדשת השנה. וכן שמעתי מפי אא"ז מו"ר ז"ל פ' הפסוק בינו שנות דור ודור שיש בכל שנה ושנה הבנה חדשה בתורה:

ואיתא שמחת בית השואבה שמשם שואבין רוה"ק. משם היינו מתוך זו השמחה כמ"ש ברמב"ם. מדכתיב תחת אשר לא עבדת בשמחה כו'. מוכח שיש שמחה המביאות לעבודת השי"ת ע"ש. ונרמז בפסוק ורוח אלקים מרחפת על פני המים היינו ניסוך המים דסוכות כנ"ל:

להושענה רבה. חז"ל בחרו בערבה שרמז לאלו שאין בהם תורה ומצות כו'. והענין עפ"י מ"ש אדם ובהמה תושיע ה'. ודרשו חז"ל שערומין בדעת כאדם ומשימין עצמם כבהמה. וע"י זה באין לישועה. לכן בחרו ביום הושענא רבה בערבה. רק להבין החשיבות שמשימין עצמם כבהמה. עפ"י המשנה הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים פי' כי כמה מדריגות יש ובודאי יש מקומות ומדריגות שגם הערום בדעת נחשב כבהמה. ובנ"י רוצים להתקרב אליו ית'. ולהיות נושע ממנו אף שבאים למקומות הללו שנחשבים כבהמה. ועי"ז ממש שמשימין עצמם כבהמה מתעלין למקום הזה. והבן היטב כי קצרתי ממיעוט פנאי:

בפסוק כל קדושיו בידך כו' תכו לרגליך ישא מדברותיך תורה צוה כו' קהלת יעקב כו' בישורון מלך כו'. רגליך הוא דרגא תחתונה. אף כי הם בידך שהוא מעלה גדולה. אך זה האות ועדות שבנ"י מעידין על השי"ת. דקשה כיון שבנ"י קרובים אליו ית' והוא אלקינו הרי הם כנוגעים בעדות וכתיב אתם עדי כו'. אך באמת אין זה כמו כל עדות בפה. רק שבנ"י הם באמת עדות בעולם כשעובדים לפניו ית' כראוי. ואחר רוב מעלתם הם נכנעים אליו יותר מכל הברואים. ע"י שמכירים ויודעים כי הוא בורא כל לכן האמת עד לעצמו. וכן הוא שכל אדם לפי קורבתו אליו ית' יודע ומכיר ומכניע עצמו ביותר וזה העדות. ובעדותם זאת מוסיפים כח כביכול כמ"ש תנו עוז לאלקים. ז"ש ישא מדברותיך ע"י הכנעה זו לרגליך מגביהים כביכול הנהגת מלכותו ית' בעולם. וכמ"ש הבונה בשמים מעלותיו אימתי כשאגודתו על ארץ יסדה. אגודתו הוא בבנ"י ורמז למינים של הלולב. ואז בונה בשמים רמז לסוכה שחל עלינו שם שמים. וכמ"ש ויהי בישורון מלך בהתאסף כו' שע"י התאספות בנ"י כולם כאחד מעוררין מלכותו ית' בעולם. וכמ"ש בצאת ישראל ממצרים כו' הים ראה וינס כו' הירדן כו' ההרים כו'. שעל ידי התנשאות בני ישראל בעולם שיצאו לחירות מממשלת בו"ד ונעשו עבדי ה'. ביררו מלכותו ית' ונשתעבדו כל הברואים על ידיהם אליו ית'. ולזאת צריכין לצפות לגאולה לשם שמים כמ"ש לא לנו כו' כי לשמך כו'. וכענין שכ' במדרש בפסוק הכל עשה יפה בעתו כי מרע"ה לו נאה לומר הצור תמים ושלמה המע"ה לו נאה לומר הבל הבלים כו'. כמו כן בנ"י שמתרוממים מכל לשון והם מכניעים עצמם בלב אמת אליו ית'. זהו עדות אמת לכל באי עולם:

תוכן העניינים

שפת אמת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה