שפת אמת· רבי יהודה אריה ליב אלתר
בראשית · לחנוכה
חלק א
תרל"א
ב"ה
(ליל א) אא"ז מו"ר זצלה"ה אמר מה שמברכין שעשה נסים על ראיית נר חנוכה. כי הארת הנסים הם בהנרות. ובאמת כ' הנרות הללו קודש הם. ונראה כי מאחר שהיה הדלקת המנורה בימים אלו עפ"י נס אף שלא הי' שמן לבנ"י להדליק. א"כ גם עתה אף שאין לנו מנורה ושמן טהור. ג"כ שייך ההדלקה עפ"י הנס. מאחר שנס זה נשאר לדורות. רק הכלי להדלקה הזו הוא מצות הדלקת נר חנוכה דכתיב נר מצוה ותורה אור. הפי' נר הוא כלי לקבל שמן ופתילה ואור. כן המצות נגד רמ"ח איברים ויראה ואהבה גי' נר כ"כ בתיקונים. והוא שהמצות הם במעשה. ואור התורה נתלה בהם. שהרי המצות כתובים בתורה ועי"ז יתוקן המעשה ג"כ. והוא תיקון גוף איברי האדם. והתורה להביא דעת וחכמה לאדם. וגם לשון נר חנוכה שתיקנו חז"ל בברכת המצוה ג"כ כנ"ל דלא כ' להדליק נר בחנוכה. רק שיש נר חנוכה. ועל ידי קיום המצוה מדליקין זה הנר הידוע. ובאמת הלא המשכן נגנז וכן המנורה וא"כ בימים האלו שהי' ההדלקה אז עפ"י נס גם עתה היא דולקת. וכעין זה אמר אא"ז מו"ר זצלה"ה על נר מערבי כיון שדולק בנס. דולק גם עתה במקום שנגנז כנ"ל. ורק לעורר ולהדליק זה ע"י מצות נר חנוכה שתקנו חז"ל. שע"י המצוה נזכר הארת הנס. [וכן הלשון בטור להזכיר הנס ולא לזכור ע"ש סי' תרע"ט] וכל אלו הענינים משכן ומנורה הם נמצאים ברמז בכל איש מישראל שזה מה שיש לכל אחד מישראל חלק בתורה [והארת המנורה שגנוזים כמו כן באדם ובימים הללו יכולין לעורר ההארות הנ"ל שהם בחי' המדות]:
בספר קדושת לוי פי' בזמן הזה ממש עתה שיש בכל שנה הארה מהנסים שהי' אז ע"ש. אך מ"מ להרגיש הארת הנס צריך האדם להיות נפרש מהטבע. וכפי מה שאינו משוקע בטבע וגשמיות יכולין להרגיש. כי נס הוא למעלה מהטבע. ומ"מ ע"י המצוה נ"ח להיות נדבק במה שלמעלה מהטבע. שזה עיקר בחי' המצות לדבק ולחבר האדם במה שלמעלה מן הטבע. אף שעושה עניני עוה"ז מ"מ יוכל להיות נדבק ע"י אור המצות שהם בבחי' עשי' גשמיות כנ"ל. ואא"ז מו"ר זצלה"ה אמר קבעום ימים טובים בהלל והודאה. שתקנו שע"י הלל והודאה יעורר האדם הארת הימים שיהיו נפתחים ומאירים לו. וכן פירש זכר עשה לנפלאותיו להיות נזכר הארת הנסים והנפלאות בכל שנה בימים ההם עכ"ד ז"ל:
(ליל ב) כתיב נר ה' נשמת אדם חופש כו' חדרי בטן. ובגמ' חיפוש מנרות. נר מנר. אחפש ירושלים בנרות כו' ע"ש. כי ענין המשכן וביהמ"ק נמצא בכל איש ישראל ג"כ כענין ושכנתי בתוכם. וכפי מה שמברר האדם אצלו כי כל החיות מהנשמה שאומרים כל יום נשמה שנתת בי טהורה כו'. והיינו שיש נקודה א' טהורה בכל איש ישראל רק שהיא נסתרת וגנוזה באמת. ובזמן שהיה ביהמ"ק קיים הי' זה נגלה כי כל החיות מהשי"ת. וזה ענין השראת השכינה עדות הוא שהשי"ת שורה בישראל. ועתה שהמשכן נגנז. מ"מ יכול להיות נמצא ע"י חיפוש בנרות כנ"ל. ופי' נרות המצות כמ"ש לעיל והיינו כשמחפשין בכל לב ונפש לעשות המצוה בכל החיות. שנר הוא נפש רוח וג"כ רמ"ח איברים העושין המצוה בדחילו ורחימו שגי' נר כנ"ל. אז הוא הכנה וכח למצוא ע"י בחי' המשכן שהוא לבוא לנקודה הגנוזה כנ"ל. ומכש"כ בימים הללו שנעשה נסים שיהי' להדליק הנרות עפ"י נס אף שגם בחי' הנרות הי' חסר לבנ"י אז. ממילא ההארה גם עתה למצוא סיוע ע"י מצות נר חנוכה למצוא ע"י הנרות בחי' הנגנז. ועיקר גניזה הוא בחושך שצריכין נרות לחפש ולמצוא כנ"ל. ובספר קדושת לוי פי' חנוכה בחי' כה כי משה נתנבא בזה הדבר והיא הארה המבוררת. ונביאים בכה אף שנסתר הוא אספקלריא דלא נהרא. ובחנוכה יש הארה גם לבחי' כה להיות מנוחה גם במקום החושך וההסתר כנ"ל. ועכ"פ מאחר דכתיב אחפש כו' בנרות. מבואר כי יש למצוא גם עתה בחי' ביהמ"ק וירושלים ע"י החיפוש. וכ"כ דורש אין לה מכלל דבעי דרישה. והוא ע"י כח המצות שאדם עושה בכל החיות נתעורר החיות הפנימיות שהיא נקודה הטהורה ועליה נאמר חופש כל חדרי בטן שיוכל למצוא בכח הפנימיות הארה הגנוזה בכל חדרי בטן כנ"ל. [וזה ענין כאלו קדוש שרוי בתוך מעיו. וכשאדם מתקן עצמו כן. נאמר ועשו לי כו' ושכנתי בתוכם ממש כנ"ל]:
(ליל ג) נר חנוכה משמאל מזוזה מימין. דכתיב אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד. פירוש שמאל מה שאיננו עיקר רק טפל להימין שהוא עיקר. ולכך עוה"ז נקרא שמאל ועוה"ב ימין. כי עיקר בריאת עוה"ז והבליו הוא רק כדי לדחותם ולהכניעם להיות טפלים להימין שהוא חיות הקדושה. [שיש גם בעוה"ז מעין עוה"ב רק שנסתר ובשבת נתגלה] ולאשר כי העיקר הרצון בעוה"ז הוא לדחותם נקרא שמאל כנ"ל. ומזוזה בימין כי כל מצוה צריך להיות בימין שהוא עיקר החשיבות. ולכך חד מ"ד סובר שגם נ"ח בימין. אבל הלכתא נר חנוכה משמאל כי עיקר ענין נר חנוכה הוא להיות גם האור בחושך ולדחות ההסתר ועי"ז מכניעים השמאל. וכ' ימינך ה' נאדרי כו' ופרש"י כשעושה נקמה ברשעים גם השמאל נעשה ימין. והוא כנ"ל שכשמבערין החיצונים ומכניעים השמאל א"כ נעשה משמאל ימין. ואדרבה זה תוספות כבוד. ולכן נר חנוכה בשמאל כי ע"י נ"ח נעשה גם בשמאל ימין כנ"ל. ובמזוזה כתיב למען ירבו ימיכם שהוא אורך ימים בימינה כנ"ל. ובנר חנוכה עושר וכבוד משמאלה שהוא להכניע השמאל כנ"ל. וזה נקרא עושר כי מה שהשי"ת נותן אינו בחי' עושר וכ' איזה עשיר השמח בחלקו ופי' מהר"ל בד"ח כי מה שאדם מרויח ע"י פעולותיו נקרא עשירות כדכתיב יגיע כפיך כו' שהעשירות הוא תוספות כבוד מההכרח. ולכך חיים שהשי"ת נותן שוה לכל. אבל להיות בחי' עושר וכבוד זהו לבני ישראל ע"י שבמעשיהם הטובים מרויחים ומכניעים ההסתר ודביקין בו ית' זה בחי' דחיות השמאל. שזה ניתן לאדם לתקן [כדכתיב הארץ נתן לבני אדם. ארציות. וגם הארץ בחי' תורה שבע"פ כנודע] בעוה"ז לדחות החיצוניות כמ"ש במשנה שנברא העולם בעשרה מאמרות כדי ליתן שכר כו' ולכך בימים הללו שהי' בחי' ניצוח שהכניעו הקמים עליהם נקרא שמאל ג"כ ימין כנ"ל. והוא בחי' עושר וכבוד [ובמ"א הארכנו]:
ענין הלל והודאה. ולכאורה אחד הוא. ומאא"ז מו"ר זצלה"ה שמעתי קיצורי דברים כי הם נגד יהודה ויוסף. והוסיף לי ביאור כי הלל הוא באור נגלה ובהיר. ולא שמעתי יותר. ויראה לפרש כי לשון הודאה הוא על מה שהי' נראה לא טוב והאדם מודה שהוא טוב וחסד [שהרי גם על וידוי חטא נק' הודאה]. והנה כ' אודה ה' בכל לבב פי' בשני יצריך א"כ נראה כי הודיה הוא אחר התיקון שהאדם גבר על היצה"ר ולא נדבק בעוה"ז אף שהי' לו כמה נסיונות. ואז מודה גם על הנסיון שהיה צר לו אז מודה עתה. כענין אודך כי עניתני שרואה למפרע שזה הי' חסד עליון. אבל הלל הוא מי שמופרש מעוה"ז. ומשבח ע"י שרואה גבורת ה' ונפלאותיו [וזה ענין יהודה ויוסף כמובן] ומודים מכלל דפליגי. שמה שהי' נראה שאינו חסד ועתה נתברר. שייך לשון הודאה כנ"ל. וכן בנס דחנוכה שגברו על היונים יש הלל על גוף הנס וההצלה וגם נס הנרות שכ"ז חסד נגלה. והודאה הוא על כל הגלות יון שאחר שגברו והרויחו עי"ז נתגלה שכל הגלות הי' לטובה כדי לדחות בחי' מלכות יון לגמרי להיות תיקון הכולל לדחות ד' מלכיות לברר כי לה' המלוכה כנ"ל. וזהו הלל והודאה כנ"ל:
(ליל ד) אא"ז מו"ר זצלה"ה פי' טמאו השמנים שבהיכל רמז על המחשבות שבמוח. וי"ל ז"ש ופרצו חומות מגדלי וטמאו כו' כי עיקר שמירת המחשבה ע"י שמאמר השי"ת אצל האדם כחומה כדכתיב אני חומה כו'. וע"י שהאמונה קבועה בישראל עי"ז חוקות השי"ת כחומה להם. וביונים נאמר שביקשו להעבירם מעל חוקי רצונך והיינו שלא יהי' האמונה קבוע רק לעשות עפ"י רצון האדם וכ"כ המהר"ל באו"ח כי ענין יון הוא נגד החכמה [והפי' שעיקר החכמה הוא הביטול והחכמה מאין תמצא. והוא לבטל חכמתו ושכלו. זה עיקר החכמה באמת] אבל יון הי' חכם להרע דהיינו לילך רק אחר חכמתו וע"י שקלקלו האמונה נטמאו המחשבות. וכשגברו. העיקר האמונה. ואפשר זה שם חנוכה שבחי' כה היא אמונה. כלומר כה תעשו ולא בשום שינוי. רק להיות נמשך אחר השי"ת אף מה שאינו מובן בשכל [והמשכיל יבין שהוא בחי' תושבע"פ שהוא אמונה] וז"ש ז"ל בפסיקתא ובמדרש ילמדנו מותר השמן כו' א"ת איני מקיים מצות זקנים כו'. שעיקר ענין חנוכה אמונת חכמים להאמין שיש בכל דבר נקודה חיות מלמעלה מהטבע. וממילא יש בכח חכמים שדביקים בשורש לתלות מעשה תחתונים בלמעלה מהטבע. ולכן אסור להשתמש בנר חנוכה שהיא קודש כנ"ל. וי"ל ג"כ שם חנוכה כמו חנוך לנער עפ"י דרכו והיינו להאמין לחכמים כענין שאל אביך ויגדך לשמוע דבריהם אף במה שאין משיגים עפ"י השכל:
(ליל ה) אא"ז מו"ר זצלה"ה פי' הרגיל בנר להביא ההארה והתחדשות אל ההרגל וכן פי' שתכלה רגל. דכליא רגלא דתרמודאי. שהוא ג"כ להסיר ההרגל והטבע. וכ"פ נר לרגלי דבריך. טובל בשמן רגלו. ודפח"ח. ועפ"י זה נראה לפרש שם חנוכה ג"כ על ההתחדשות כי היו תחת יד מלכות יון בגלות וכל ד' מלכיות הם בהטבע וגשמיות. וכתיב אין כל חדש תחת השמש. אבל בנס שהוא למעלה מן הטבע ממילא בא התחדשות וזה חינוך והתחדשות כנ"ל. ובאמת כל גלות הוא רק כדי להיות תמיד ההתחדשות וכן פי' בזוה"ק וישב ילד מסכן שהיצ"ט ע"י שהוא תמיד בסכנה שהיצה"ר עושה תמיד תחבולות להפיל האדם. ע"י זה יש לו התחדשות תמיד ונקרא ילד נער כו' ע"ש. אבל כשאין מורא מביא הרגל. ולכך יצה"ר נקרא מלך זקן ע"ש. וכל הגלות תמיד רק כדי שיהי' אח"כ התחדשות כנ"ל. ולכך אחר שיצאו ממלכות יון נתחדש אצלם מלכות שמים מחדש ויצאו מן הרגילות והטבע כנ"ל. והנס מסייע בימי חנוכה להביא הארה ממה שלמעלה כנ"ל. וחז"ל כתבו טעם ההלל בחנוכה הללו עבדי ה' ולא עבדי יון ע"ש במגילה. והפי' לברר שאלו הד' מלכיות אין להם שורש ויסוד רק כדי להביא התחדשות ולהיות אח"כ הגאולה ביותר תוקף ועוז. וכ' רבת את ריבם כו'. ונראה שהיו בנ"י אז במדריגה שפלה עד שסבלו הטבע ולא יצאו לריב כלל עם היונים. בפרט לנקום לא הי' להם כח כלל. לכך נקראו חלשים. ואעפ"כ רב ה' ריבם ע"י שגלוי לפניו ית' שכ"ז ע"י שנתן אותנו בגלות ותחת יד מלכות יון. אבל בל"ז היו דביקים במלכותו ית' כמקודם. ולכך רבת את ריבם. ונמצא עי"ז נתברר שהם מיוחדים למלכות שמים ולא למלכות אחרת כלל. שאף שנתן אותם בגלות ת"י. מ"מ זה רק מטעמים הכמוסים ולהביא התחדשות ונ"ר כנ"ל. אבל כאשר שולטים בכל תוקף על בני ישראל. אז דוקא. בני ישראל יוצאין מרשותם לגמרי כנ"ל. ולכך הללו עבדי ה'. כי כל זמן שהיו תחת יד מלכות יון היו כמו עבדים שא"י לקבל מלכות שמים כראוי כמ"ש בזוה"ק בהר. ועתה נעשו בנ"ח וקיבלו מלכות שמים מחדש. ומלכות שמים מביא התחדשות שדביקין בשורש חיות השי"ת ולא בהטבע. לכך נק' חנוכה. [וזה שאמרו ז"ל שחנוכה הוא ישועה לבנ"י בגלות כנ"ל. שמברר שהגלות הוא רק כדי להביא התחדשות כנ"ל. ובזה נ"ל לפרש מה ששמעתי מאא"ז מו"ר זצלה"ה נכון לבו בטוח בה' סמוך ס"ת חנוכה. ונראה הפי' שבחנוכה מתחזקין בנ"י בגלות ובטוחים בהשי"ת שגם זה רק לטובה וסמוך לבם עד אשר יראו בצריהם שהיא הגאולה כנ"ל. וזהו ענין הודאה כמ"ש לעיל]:
זאת חנוכה. אין מובן הפי' מה זאת. שמעתי מאא"ז מו"ר זצלה"ה פי' המדרש אחרי בזאת יבוא אהרן בזאת אני בוטח כו'. כי מלכות שמים נק' זאת ע"ש כי היא הכל. ודפח"ח. כי הנקודה המחיה כל נק' זאת והיא החיות שיש בכל דבר. ובחנוכה ג"כ רק לברר זה כי הכל מהש"י. וכתיב ויעש כן אהרן ופרש"י שלא שינה. פי' כן. ג"כ כמו זאת. ורמז לדבר כנים אנחנו לא היינו מרגלים. פי' ההיפוך מהרגילות. והוא התחדשות ע"י שנדבק תמיד בנקודה הפנימיות וזהו כנים [מכונים] [מוכנים] לרצונו ית'. וע"ז מבקשים תמיד שמרה זאת ליצר מחשבות לבב עמך כו' [כענין שמרה נפשי]. ובאמת השי"ת שומר נקודה זו להיות נשאר בבני ישראל. וזה ג"כ החיזוק בגלות ע"י שיודעין שגם ההסתר רק מחיות השי"ת ושזה לטובה. וז"ס זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל. ע"י שיודעין שגם זאת מהשי"ת כנ"ל. וזה ענין חנוכה. ורמז שא' אא"ז מו"ר זצלה"ה בפסוק נכון לבו בטוח בה' סמוך ס"ת חנוכה כמ"ש לעיל. וכן במזמור שיר חנוכת. כי דליתני הגיד אא"ז מו"ר זצלה"ה בשם הרב מפרשיסחא זלה"ה כי פי' דליתני הגבהתני וגם לשון שפלות והוא העלי' כמו שהוא בשפלות ודפח"ח. וכן סוף המזמור הפכת מספדי כו' פתחת שקי כו' שכל ההסתר רק מהופך כמ"ש במד' בחוקותי שקללות אינם סדר מסודר רק מהופך ע"ש. ופתחת שקי כשנוטל הקליפה וההסתר ומתגלה הפנימיות. תאזרני שמחה כי גם ההסתר רק קליפה ומחיצה כנ"ל. וזה ענין חנוכה ימי הנסים כשהיו בנ"י בשפלות מאוד ועזר להם השי"ת וזה לחיזוק לידע כי לפי גודל ההסתר גודל הטובה כי הכל מהשי"ת לטוב. וכפי שיודעין זה ובטוחין בו ית'. כן נתברר ומתגלה הפנימיות לטוב כנ"ל:
חלק ב
תרל"ב
ב"ה
(ליל א) הנס דחנוכה הי' באור והוא למצוא ההארה הגנוזה גם בחושך ובגלות. ובזה י"ל מ"ש אא"ז מוז"ל על הגמ' דבפורים לא קבעו הלל דאכתי עבדי דאחשורוש כו'. וגם בנס זה לא הי' יציאה וביטול לכל מלכות יון. ולהנ"ל ע"י הנס הרגישו שהם עבדי ה' אף שהיו בגלות וזה עצמו הנס שהם עבדי ה' בהתגלות אף בתוך החושך כנ"ל. ונשאר גם לדורות הרגשה ממה שלמעלה מן הטבע אף בעוה"ז. וז"ש בני בינה ימי שמונה קבעו כו'. ויל"ד דהול"ל שמונה ימים. מהו ימי שמונה. ונראה שהם ימים בבחי' שמיני שלמעלה מהטבע ובכל יום יש בחי' שמונה כנ"ל:
דבר פלא בנס דחנוכה שהיה כדי שיוכלו לקיים מצות מנורה והלא לא לאורה צריך רק לעשות רצונו. וכיון שאין להם פטורים. וזה חיבה יתירה שהקב"ה חפץ להיות הארת נרות המנורה ע"י הדלקתינו. ונשאר ג"כ לדורות שיש סיוע. בימים הללו לבני ישראל לעשות רצונו ית' יותר מן הסדר וההנהגה בכל השנה. בדרך נס ופלא:
(ליל ג) עשאום יו"ט בהלל והודאה. פירוש ע"י שהכירו גודל הישועה מהשי"ת והללו והודו בכל לבבם עי"ז המשיכו הארת הנס לעולם. וכן צריך להיות בכל אדם כשמרגיש איזה ישועה ומתגלה הטוב בגודל חסד ה' וכפי השבח והודי' שנותן. כך נשאר אצלו לדורות. ועפי"ז יש לכוין דברי מו"ז ז"ל שאמר על מ"ש ברמ"א שכשאומרים זמירות הוא סעודת מצוה. וכ' מג"א שה"ה בכל מקום ספק בנשואי ע"ה ות"ח ע"ש. והוא אמר שאין ראי' מדהכא כיון שנתקן להלל והודאה לכן אז הוא סעודת מצוה כו'. והוא כמ"ש שע"י השבח והודאה מעוררין הארה הגנוזה באלה הימים ונעשה יו"ט וממילא הוא סעודת מצוה כנ"ל:
(ליל ד) אא"ז מו"ר ז"ל פי' שעשאום יו"ט בהלל והודאה שיהי' הארת הימים בזה שיוכל כל איש ישראל לראות כי הכל מהשי"ת שזה עיקר עבודת איש ישראל שנקרא יהודי ע"ז כמ"ש כי אתם המעט ממעטין עצמכם כו'. ופי' הלל והודאה כי הלל הוא שבח על מה שהקב"ה עוזר לאדם. והודאה הוא גם להיפוך שמודה על קלקולו. וצריך להיות שניהם כאחד אף שיש לאדם בעזר עליון על מה להלל. עכ"ז לא יתגאה וידע כי רק ממנו ית' הוא:
(ליל ה) נודע מאמר אא"ז מו"ר ז"ל על הרגיל בנר. ושתכלה רגל מן השוק. דכליא רגלא דתרמודאי. שהכל לבטל הרגילות והטבע ע"י הארת נרות חנוכה ע"ש. וי"ל פירוש שתכלה רגל מלשון כלתה נפשי וכו'. דהנה כתיב נר ה' נשמת אדם כו'. דכתיב ויפח באפיו כו'. שהאדם נבחר להמשיך על ידי מעשיו הארות מהשי"ת לכל הנבראים. והוא הכלי אשר ע"י יוכל לחבר כל הנבראים בו ית' ממש. וכשבהמ"ק הי' קיים הי' נגלה זה שמשם יצא חיים לכל העולם. ובמד' וגמ' לא לאורה צריך כו'. רק ע"י הדלקת המנורה המשיכו חיות ואור לכל העולמות. וכל הנבראים צריכים להיות בטל לבני ישראל ובני ישראל צריכין להיות בטל אליו ית'. היינו לידע כי הוא רק כלי כמו הנר לקבל בו חיות השי"ת כמ"ש בזוה"ק נר הוא רמ"ח עם דחילו ורחימו ואמת כי כפי מה שיודעין בנ"י זה והם רק כלי אליו ית' בכל לב ונפש כמ"ש כלתה נפשי כו'. ממילא גם כל העולם והטבע והאומות בע"כ הם ג"כ מבוטלים ורק ככלי לבנ"י כמ"ש יכין רשע וצדיק ילבש. וגם זה תליא בעבודת בנ"י לברר אצלם כן. ונמצא כל הבריאה כלי להשפעת השי"ת. ובחנוכה שהיה נס בנרות ביהמ"ק נתברר זה כראוי שזה עיקר בחי' הנרות כמ"ש בגמ' עדות הוא שהשכינה שורה בישראל כנ"ל שמתברר שהכל רק הכנה וכלי זה לזה כו' עד הפנימיות שהוא חיות השי"ת. וממילא כשנעשה הכלי כראוי נמשך התחדשות מחדש כי הקב"ה מחדש בכל יום תמיד כו' שבשורש עליון הכל התחדשות ורק כשהתחתונים מתוקנים מקבלין ההארה משורשו כנ"ל. ובודאי נשאר מעין זה בחנוכה בהדלקת הנרות להעלות הכל עד שורש עליון כמ"ש בהעלותך. והבן כ"ז [כי במ"א הארכנו]:
(ליל ו) ואין לנו רשות להשתמש בהם רק לראותם כו'. וכן איתא שמצוה לראות נר חנוכה. משמע שנ"ח מאירין לכל נפש ישראל שיוכל לראות א"ע הסתכלות שצריך לכל אדם כמ"ש הסתכל בשלשה דברים כו'. כי מאחר שהי' הנס בנרות הוא להאיר למי שחשכו עיניו מראות. ובגמ' אור הנר יפה לבדיקה חיפוש מנרות דכתיב חופש כל חדרי בטן כו' ע"ש פ"ק דפסחים. פי' חופש חדרי בטן שהנקודה חיות שיש מהשי"ת בכל נפש כדכ' ויפח כו' מחפשת בחורין וסדקין בנפש האדם אולי ימצא מקום ראוי להתפשט ולהאיר. ממש כאור הנר שמחפש שמן שבפתילה. ובמדרש [בפסיקתא] מפרש מלשון חירות כמו לחפשי ישלחנו. שהנקודה הנ"ל הנק' נר ה' מגרש ההסתר. אשר אף אם האדם נשתעבד ליצה"ר ואינו מרגיש האמת. יוכל להסתכל בעזרת נר ה' שהוא המצות שנק' נרות. וגם הביטול לעיקר החיות נשמת ה' כנ"ל. ובגמ' נר חנוכה משמאל מזוזה בימין כו'. כי מזוזה למען ירבו הוא התדבקות בשורש כנ"ל עולם שכולו ארוך. ונר חנוכה אף למי שאין לו התדבקות ושרוי בחושך. מ"מ הנר חנוכה מאיר לו כמ"ש משמאלה עושר וכבוד אף למי שאינו עוסק לשמה. כן נ"ח בשמאל לסייע לאדם זה שיתגלה לו האמת עכ"פ לידע שהוא למטה. ועי"ז בכחו לשוב למקומו. וגם אז נראה שהיו בני ישראל בשפלות. נקמת את נקמתם משמע שלא הבינו כי הם כך שיהי' בכעס כראוי כמו בקנאו את קנאתי כו':
(ליל ז) בס' קדושת לוי פי' בזמן הזה שגם עתה מתעורר הנס ע"ש. וי"ל כי הנס למעלה מן הזמן והטבע. כי הזמן תוך הטבע שנסתר חיות השי"ת הפנימיות וכשנתגלה חיות הפנימי נקרא זמן הזה. וז"ש בזמן הזה שהי' הנס תוך הזמן שהרי כמה נסים נעשו ולא נעשה יו"ט מהם רק כי חז"ל הרגישו בנס זה שהיה תוך הזמן שההארה נשאר בזמן והוא זמן בירור ונק' זמן הזה כנ"ל וז"ש בימים ההם שהוא הארות הנסים שלמעלה מההשגה ונק' ההם לשון נסתר ומ"מ נעשו בזמן הזה כנ"ל. גם מ"ש נר חנוכה משמאל הוא ג"כ כנ"ל שיש בכח נרות חנוכה להאיר גם לשמאל לעשותו גם כן ימין כמ"ש ז"ל ימינך ימינך כשעושין רצונו של מקום השמאל ג"כ ימין. וכ"כ בסה"ק כי ימי חנוכה נותנים הארה לימים הקשים שהם טבת כו' ע"ש. פי' טבת נראה ג"כ שצריכין לעשות אותם טוב ברש"י ז"ל טבת כ' חסר כשמטיבין אותם ע"ש פ' בראשית. משמע כי טבת חסר וא"ו הפירוש שנעשין טוב על ידי פעולה כנ"ל:
(ליל ח) זאת חנוכה. משמע שעיקר חנוכה יום הח' כי זה עיקר מה שהי' הנס ח' ימים. ואא"ז מו"ר ז"ל אמר עמ"ש טמאו כל השמנים כו' פך אחד כו' כי רק הנקודה טמונה שיש בכל איש ישראל אשר השי"ת מגין עלי' נשארת כו'. וכלל הדברים כי נקודה חיות הפנימיות הוא שלמעלה מהטבע בחי' שמיני. וזה הנשמה שיש לכל איש ישראל אך המכוון בהבריאה שנקודה זו תתפשט בכל מעשי האדם להפוך הכל להפנימיות כנ"ל. והנה נקודה זו נשארת. אבל היה הנס שנתפשטה לכל הז' מדות ולכך אין קושיא מה נס הי' ביום א'. כי גם זה צורך גבוה כי בלי ההתפשטות כשהיא לעצמה מה תועלת ויתרון יש בה משהי' קודם הבריאה. וכשעשה הקב"ה נסים. והאירה לכל הז'. נעשה ח' ימי חנוכה כנ"ל. ופירוש זאת חנוכה הוא שנקודה הנ"ל שהיא למעלה מהשגה והסתכלות. נתפשטה עד בחי' הקרובה אל האדם ביותר ונקראת זאת שנגלית ונראית לאדם וגם בה נתפשט נס חנוכה כנ"ל. והיא כל השלימות מעולם עליון שאין בה השגה עד עולם התחתון הנראית כנ"ל בהלאו"א:
חלק ג
תרל"ג
ב"ה
(ליל א) מצות נר חנוכה קצת נחמה בגלות שהיא זכר למנורת המקדש כי היא מצוה בדבר שהי' אז עבודה ולא יש מצוה כזו והיא ממילא רמז לעבודת המקדש וכ"כ הנרות הללו קודש הם. ורמב"ן ז"ל כתב פי' המדרש בהעלותך שלך לעולם קיימת קאי על נרות חנוכה והיינו שאהרן פעל להיות רמז למצות המנורה גם בגלות בנר חנוכה וזה לעולם אף תוך ההעלם וההסתר יהי' הארה מנרות המנורה כנ"ל:
(ליל ב) בספר קדושת לוי פי' בזמן הזה שהנס מתחדש בכל שנה ע"ש. והיינו שנס הקבוע בזמן נקבע הארת הקדושה תוך הזמן לדורות אף כי כל נס הוא למעלה מהזמן מ"מ שורש הזמן והטבע דבוק בלמעלה. וצריך האדם להאמין שאין שינוי וז"ש בימים ההם בזמן הזה שהכל זמן אחד הוא רק שעתה נסתר בהטבע ואז הי' מתעלה לשורשו כנ"ל. ובאמת נס שנשאר דבוק בזמן והטבע הוא פלא יותר ואפשר לכך נשאר פך אחד אף כי הי' יכול להיות דולק בנס בלי שמן רק שיהי' שייכות הנס תוך הטבע כנ"ל להיות נשאר לעולם. וע"י הנרות יכולין למצוא הארה הגנוזה בימים אלו שזה ענין המצות להאיר למצוא על ידן אור הגנוז בעוה"ז ומצות נר חנוכה שמיוחד לימים אלו הוא ע"י שיש אורות מיוחדים בימים אלו שצריכין חיפוש בנרות כנ"ל. וכן אמר מו"ז ז"ל ע"פ זכר עשה לנפלאותיו שבסיבת המצות נעשה זכר להתעורר הנפלאות שהיו בימים האלו כנ"ל:
עשוים באמת וישר. נראה לפרש שקאי על האדם העושה המצוה שא"א לעשותם רק באמת. ר"ל מי שהוא אמת וישר באמצעות מדות אלו נעשים ואתי שפיר לשון עשוים כנ"ל:
(ליל ג) טמאו כל השמנים. אף שנשאר פך אחד. אם הי' נגנז בקרקע א"ש דלא הי' בהיכל. אכן נראה שזה באמת הנס אף שטמאו כל השמנים נשאר פך זה ואותו פך שהי' בנס נתעלה ויצא מן הגשם ולא היה ממשות של שמן וכן כל נס שיוצא מן הגשמיות וא"ש שהי' הנס בליל א' ג"כ שנודע שהי' למפרע נס בפך זה. ואדמו"ז ז"ל אמר שפך זה רמז שלעולם נשאר נקודה בישראל אשר הקב"ה מגין עליה שלא יש שם מגע נכרי וע"ז נאמר מגן אברהם. בחותמו של כ"ג רמז על אברהם אתה כהן כו' אדם הגדול כו' והוא ג"כ כנ"ל רק שנקודה זו צריכה חיפוש על ידי שאדם מאמין שיש בכל דבר נקודה גנוזה וחופש בכל כחו נמצאת לו וכ"כ בדקו ולא מצאו רק פך אחד מכלל שצריכה חיפוש. וזה עצמו נרות חנוכה שמאירין שנוכל למצוא נקודה הגנוזה כי כמו כן בגלות זה נמצא נקודה גנוזה שלא נטמאת כנ"ל. וכן בנפש כל איש ישראל יש נקודה נשמת אלוה ממעל. והמצות הם נרות שנוכל למצוא נקודה הנ"ל. וכ' נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן. ובזמן זה שיש מצוה בנרות נפתחים כל דברים שנקראים נרות כי כן הם ענין המצות שכל דבר שיש לו אחיזה בהמצוה בשם או ברמז. יש לו עלי' ע"י המצוה וז"ש דרושים לכל חפציהם:
(ליל ו) אא"ז מו"ר ז"ל הגיד בשם רבותינו ז"ל. פי' הגמרא פתילות ושמנים שאין מדליקין בשבת מדליקין בחנוכה אשר אף הנפשות שאין להם עלי' בשבת יכולין לעלות בחנוכה ונפש נוטריקון נר פתילה שמן. ופתילות הפסולין שאור מסכסכת בהן. נדעך וקופץ כו'. והיינו שלא יוכל לקבל ההארה תוך עומק לבו כו'. והיינו שיש נקודה פנימיות בכל איש ישראל שאין שם מגע נכרי רק שצריך להיות שנקודה זו תתפשט בכל האדם. ועל ידי הלל והודאה יכולין להכניס נקודה זו בכל הנפש. והוא עי"ז ששמח האדם בנקודה זו ונותן הודאה להקב"ה על שזכה להיות בכלל ישראל. עי"ז החשק יכול להרחיב הנקודה. והנה הלל והודאה הם ב' מדריגות שהלל הוא שבח וצריכין להיות מקודם אצל האמת כמ"ש הללו עבדי ה' שלא להיות משועבד לשום דבר רק להשי"ת. אבל הודאה יכול להיות לכל איש ישראל. ואף המלוכלך בחטא. ע"י הודאה ווידוי דברים מתקרב כמ"ש מודים מכלל דפליגי. שאף מי שנפרש מהקדושה יוכל להתקרב ע"י הודאה. וגם הודאה על נס. ודאי הוא עי"ז שמבינים שאין ראוים לנס. כי מה שייך הודאה להקב"ה על נס הלא אין הפרש לפניו בין נס לטבע רק על ידי שמבינים שאין זוכין לנס שייך הודאה ועי"ז משיגין אח"כ עומק הנס להלל לפניו כנ"ל:
(ליל ז) מצות נר חנוכה בהפתח כמ"ש מזוזה מימין כו' שבכל מקום שיש פתיחת איזה דבר בלב האדם יש מיד יצ"ט ויצ"ר כמ"ש לפתח חטאת כו'. ונס דחנוכה שהי' תוך ההסתר והגלות מועיל לגרש יצה"ר כמ"ש רשעים ביד צדיקים כו'. ומדקדקין מה רבותא בשלמא רבים נגד מועטים א"ש כו'. אבל נראה כמ"ש הכובש יצרו שהי' ביד הקב"ה לגרש הרשעים. אבל מסרם ביד צדיקים כנ"ל. וזהו נ"ח בשמאל כנ"ל. וכן בזמן ר"ח טבת שימים אלו חלקו של עשו כמ"ש בזוה"ק. וחנוכה מקרב הימים להקדושה כי החודש נגרר אחר ר"ח. ובחנוכה יוכל כל אחד ליקח עצמו מחדש להקב"ה. וזהו חנוכה לשון חינוך שהרי אז טמאו הכל ואעפ"כ נטהרו בנס:
(ליל ח) מה שמקשין אמאי לא משגיחין בחנוכה ופורים לספיקא דיומא. נראה כי בכל יו"ט צריך להיות בגלות ב' ימים כמ"ש במק"א שאין לנו כח לקבל הארת היו"ט וצריכין יום ב' לקבל יום א'. ולזאת ימים הללו שנעשה הנס בגלות והם קרובין אלינו יותר מכל היו"ט דאורייתא לכן האור מאיר גם שנוכל אנחנו לקבל שנתברר ספק הגלות באלה הימים כנ"ל:
חלק ד
תרל"ד
ב"ה
(ליל א) הט"ז כתב שהיה הנס שנשאר פך להיות שורה עליו הברכה כו'. וקשה כי נס אינו עפ"י הטבע בתורת ברכה ורוב נסים הם בלי הכנה של הטבע כלל. רק יש לומר שזה היה חיבה יתירה להיות נזדמן להם שמן עפ"י הטבע מצד הברכה ששורה על המעט שיהי' נחשב שעשו בני ישראל זה מעצמם. ובאמת הנס דחנוכה חביב מאוד והיא חיבה יתירה כי כל הנסים להצלת ישראל. אבל נס לעשות המצוה אף כי אונס רחמנא פטרי'. הוא הוראת חיבתן של ישראל שהקב"ה חפץ במעשיהם ועשה להם נס שיוכלו לקיים המצוה. וז"ש הלבוש שנתקן להלל ולהודות לא למשתה. כיון שהנס הי' לכבוד שמו ית' אף שהיה הצלה ג"כ. מ"מ זה הנס של הנרות חשוב יותר שהוא חיבה יתירה כנ"ל:
אא"ז מו"ר ז"ל הראה הלשון בקצת נוסחאות [וכן הוא בבעל העטור ע"ש] מזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל ובעל הבית בטלית מצויצת באמצע כו'. ואינו מובן כי אין ציצית בלילה ואיני זוכר דבריו. אבל נראה כי ע"י מצות נר חנוכה נשאר הארה להפתח. כמו מזוזה. להיות רשימו בפתח הבית בכל השנה כנ"ל:
(ליל ב') מצוה להניחה ע"פ ביתו מבחוץ אא"ז מו"ר ז"ל פי' עפ"י הגמ' מי שאין בו יראת שמים אין לו מפתחות חצוניות כו'. נמצא מובן כי בחנוכה נפתח פתח של יראת שמים בכל איש ישראל ולכן קבעו מצות הנרות כי כשנפתח יראת ה' בלב האדם יכול לקבל אור התורה שהם הפנימיות. ופי' הלל והודאה נראה כי ע"י הנס דחנוכה נתקדש שם שמים כמ"ש ולך עשית שם גדול וקדוש שראו הכל נצחונו של השי"ת וגבורותיו ועי"ז נפל פחד השי"ת על הכל. ומכש"כ שבנ"י קיבלו יראת השי"ת כראוי ומצד נצחונו ית' הוא ההלל לשבח לפניו. ומצד קבלת היראה להודות לפניו להיות נכנע ולהבין שפלות עצמו הוא בחי' הודאה. ויש לומר שזה מחלוקת שמאי והלל אי העיקר הלל או הודאה וקי"ל כב"ה כי צריך להיות רצון האדם רק שיתקדש שמו ית'. אף שמקודם צריכין לגרש הרע ולתקן עצמו מ"מ אין הכוונה להיות מתוקן רק שנוכל עי"ז לקדש שמו ית' וע"י הרצון לזה ממילא נופל פחד השי"ת ויראתו על האדם וז"ש ימים הנכנסין והיוצאין והבן. ומעלין בקודש כו'. פי' כשיש ב' ענינים בחי' התגדלות קדושת השי"ת ונצחונו. ובחי' הכנעת האדם לעזוב הרע. יש להתדבק בצד הקדושה כנ"ל:
בשם המגיד [בס' נר ישראל] מה שמדליקין עתה בפנים שמחזיקים עצמינו שפלים מאוד בגלות וגם בפנים נמצא חיצוניות ומתקיים פתח ביתו מבחוץ כנ"ל. והכלל לבקש רחמים מהשי"ת שע"י הדלקת הנרות נוכל לגרש מחשבות הרעות לפרוש מחיצוניות כנ"ל. וצריך האדם להאמין לחכמים שסמכו הרבה על נס הזה וקבעוהו לימים טובים לדורות:
(ליל ג) חנוכה מביא התחדשות כי כל נס מביא התחדשות משורש הטבע. כי גם הטבע שורשה למעלה לכן ע"י הנס נוכל להרגיש גם בעוה"ז מזה ההתחדשות. כתיב קוה קויתי ה' כו' ויעלני מבור שאון מטיט היון כו' ויתן בפי שיר חדש כו'. נראה דקאי על חנוכה. ונראה כי כח היונים הי' מתגבר מאוד על ישראל שהיו בחושך ומוטבעים בהרגל הטבע כמ"ש להשכיחם. להביאם בבחי' שכחה והרגל הטבע היפוך ההתחדשות. וכל הד' מלכיות הם בדרך אחד כ) להטביע את ישראל בהבלי עולם. ולכן בכל יציאה ממלכות אחד נשאר בימים אלו פתיחות הגאולה ונקרא חנוכה ע"ש חנוך לנער כדאיתא גר כקטן שנולד. וכן בגלות כאלו עע"ז כדכ' כי גרשוני כו' מהסתפח בנחלת ה' כו'. לכן כשעשה השי"ת הנס התחילו מחדש לקבל עול מלכותו ית' בלב שלם ונשאר מזה ההתחדשות לדורות וכשמתעורר אדם עצמו בימי חנוכה יש לו סיוע מהתחדשות החנוכה כנ"ל:
ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם. לשון עושיהם אינו מובן. ויש לפרש לכל מעשי האדם כשמשתף עמה יראת ה' יש לה קיום כדאיתא בגמ' קב חומטין כו' ע"ש במס' שבת לכן כתיב יראת ה' היא אוצרו שהיא שומר כל המעשים וכל השגות של האדם שצריכין שמירה שלא יחטא על ידיהם וכדאיתא מי שיראתו קודמת לחכמתו כו' וכן פי' ראשית חכמה כו' שיהי' להאדם נחשב העיקר והראשית זו היראה וכשמשתף היראה עם החכמה יש להם קיום וז"ש לכל עושיהם [אח"כ מצאתי סיום הדברים הנ"ל ברד"ק ע"ש]:
(ליל ד) בגמ' כי ההלל ניתקן על גאולה מגליות כא) הללו עבדי ה' לא עבדי פרעה כו'. דכתיב עבדי הם ולא עבדים לעבדים. ואיך יוכלו האומות למלוך על ישראל רק ע"י שמסירים מלכות שמים מבני ישראל וכפי הסרת העול מ"ש מבנ"י כמו כן יש להם ממשלה. ובאמת שליטת הד' מלכיות ברצון השי"ת היא. ואם בני ישראל יודעין זאת וזוכרין שאין המלכות שלהם ח"ו. רק ממלך ממ"ה הקב"ה. אז יכולין עי"ז לצאת לגמרי מתחת ידם. ולזאת הגאולה ממלכות אחד הוא ראי' ובירור כי השעבוד הי' רק ברצון הקב"ה וכשהגיע העת גאל אותנו לכן מביא זאת אמונה בישראל שידעו שגם מלכות האחרת ששולטת עתה. ג"כ רק ברצון השי"ת. ועי"ז בא הגאולה. ואפשר זה ענין הלל והודאה הלל שמשבחין להשי"ת על הגאולה הראשונה ומודין על גלות של עתה שהוא בעונותינו שע"י גאולה ראשונה מבינים שהוא מהשי"ת בעבור שחטאנו כנ"ל. ולזאת צריכין להתחזק בקבלת מלכותו ית' וממילא יסור מאתנו שעבוד גליות כב) כדאיתא המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות כנ"ל:
בעל הנסים לא נזכר נס הנרות ומשמע שהודאה על נס המלחמה ומצות הנרות על נס הנרות [וכעין זה שמעתי ממו"ז ז"ל על שאין בהלל הגדול הודיה על נתינת התורה ואמר שהודי' שייך רק על הנאת הגוף כו'] אך מלשון הגמ' נס כל יומא איכא משמע שנתקן הברכה על נס הנרות. ואפשר שמהנרות מוכח שכל הנסים נמשכו ח' ימים:
(ליל ה) כתיב נר ה' נשמת אדם. שהאדם נברא להאיר בעוה"ז כמ"ש ככוכבים כו'. ולזאת בנ"י הדליקו המנורה וכ' במדרש כדי להעלותכם שמאירין למי שמאיר לכל העולם כו' פי' שבנ"י הם כלי לקבל הארה הבאה מהשי"ת ע"י התורה והם נר שהוא כלי לקבל האור. וז"ש עדות שהשכינה שורה כו'. וכן בימים אלו שנשאר מצוה בנרות הללו הוא רמז שבנ"י יאירו במעשיהם. והנה בימים אלו דלקו המנורה בנס במשהו שמן שהי' להם. ונקודה משהו יש בכל איש ישראל להשי"ת גם עתה. ואפשר זה ענין הלל ג"כ מלשון בהלו נרו עלי ראשי וכ"כ בפסיקתא בחנוכה הלל ע"ש שכ' אל ה' ויאר לנו כו'. ובנ"י מאירין ע"י השבח להשי"ת בכל לב כדכתיב התהללו בשם קדשו ג"כ הפי' כנ"ל:
מצות חנוכה נר איש וביתו. וקשה מה נשתנה מכל המצות ומה ענין המצוה להבית. ונר שבת שאני משום שלום בית. וגם שם המצוה רק להיות נר דולק אבל בכאן הדלקה עושה מצוה ואם הדליקה חש"ו פסול א"כ למה לא ידלק כל בר חיובא בפ"ע. וי"ל כי בהתאסף כל כחות האדם וב"ב השייכין אליו יוכל לקיים המצות בשלימות יותר. ומצות נר חנוכה מבחוץ והוא שיוכל האדם להביא במעשיו הארה במקום החושך ולזאת צריך האדם ליקח עמו כל התלוי בו. והשי"ת ברא האדם בעוה"ז כדי שיוכל להביא הארת התורה בכל מעשה גשמיי כשעושהו עפ"י התורה כראוי. ולזאת אין נכון לפרוש עצמו רק להיות הרצון לקרב הכל להשי"ת ומשבחין בני ישראל על זה שמקבלין הגלות ברצון כדי להמשיך הארה גם בחושך לקיים רצון השי"ת וכן בגלות מצרים שירדו יעקב ובניו כתיב איש וביתו באו שהכינו עצמם בקבלת מסירת נפש וכל אשר להם לרצונו ית' וכן נ"ח מבחוץ כנ"ל איש וביתו [ומהדרין נר לכל אחד הוא מדריגה גבוהה לתקן כל פרט ופרט מהתלוים בו. ואנחנו הלואי שנזכה לתקן בכלל] כנ"ל:
חלק ה
תרל"ה
ב"ה
(ליל א) חנוכה. כי מנוחת שבתות ויו"ט זכו בני ישראל בעת היותם במקומם הראוי. אבל חנוכה ופורים הם יו"ט שזכו בני ישראל בימי גלותם ואינו מנוחה ברורה וזה החילוק בין זה הדבר לכה. ונקרא חנוכה שהרגישו בחי' מנוחת שבת באספקלריא שאינה מאירה כנ"ל. ובאמת זה עדות נאמנה לבנ"י להודיע שגם בגלות לא ניתקו ח"ו ממקומם הראשון והוא מחזק ידינו בגלות. ונראה שזה טעם רבותינו ז"ל שתלאו מצות נר חנוכה בפרי החג עפ"י דברי המדרש בפרשת נשא יספת לגוי ה' כו' עליך להוסיף לנו מועדות כו'. כי ע"י פרי החג שהקריבו בנ"י בלב שלם עבור האומות ורצו לקרב גם הם לעבודתו ית' כי כבוד מלכותו ית' חביב בעיניהם יותר מקרבתם במעלתם היתירה על האומות לכן זכו בזה שיוכלו להוסיף מועדות גם בעת היותם תחת יד האומות והם חנוכה ופורים כנ"ל:
נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ. פי' מו"ז ז"ל על פי הגמ' מפתחות החיצוניות הם יראה והיינו שהארת נר חנוכה הוא להגיע ליראת שמים. לזאת צריך האדם להדליק ע"ד לקרב לבו ליראתו ית' כי כל המצות מסייעין לאדם לעבודת השי"ת כפי מבוקש של האדם. ופתח ביתו הוא נקודה פנימיות שבלב קודם התחלקות מחשבות לבו להתפשטות מעשיו המרובין כי רבות מחשבות בלב איש ונק' רה"ר. אבל נקודה הנ"ל היא אצל מפתח הלב. ונר חנוכה מועיל לשמור דלתות שערי הלב כנ"ל. ואם הי' דר בעלי' פי' מי שהוא צדיק ואין לו מחשבות אשר לא לה' המה. יניח בחלון הסמוכה לרה"ר כי חלונות ונקבים יש בכל מקום שימשך משם הארה גם לרה"ר. והבן:
(ליל ד) הרגיל בנר הו"ל בנים ת"ח דכתיב נר מצוה ותורה אור. אדוני מורי זקני ז"ל פירש להמשיך הארה תוך הרגילות פי' שלא לעשות המצוה על צד ההרגל רק בישוב הדעת כי החכמה והשכל אינו מתיישן ואינו בא לידי הרגל וזה זקן שקנה חכמה כי סתם חכם נקרא זקן כי הגוף משתנה בעת הזקנה וכן כל מעשי האדם. אבל החכמה אינו משתנה ולכך נק' ע"ש הזקנה כנ"ל. ואיתא במדרש בחוקותי חשבתי דרכי ואשיבה רגלי כו' ע"ש כלל דבריו כי ע"י שחישב דוד המע"ה תמיד בכל עת איך לעבוד את בוראו. עי"ז המשיך גם הרגילות אליו ית' וכמ"ש במ"א. וז"ש הרגיל בנר כפשוטו שתמיד מחשב במצות כי במחשבה יכול להיות תמיד עוסק במצוה ועי"ז כל מעשיו הם עפ"י החכמה והשכל וז"ש הו"ל בנים ת"ח [עפ"י מ"ש רז"ל עיקר תולדותיהם של צדיקים מצות ומעשים טובים]:
כתב המהר"ל כי יון רצו להעביר בני ישראל עפ"י החכמה להמשיכן לחכמה חיצוניות. ונראה כי יון הוא מלשון אונאה שרצו להטעות את בני ישראל. כי הרבה מקומות יש ביודעי דעת להחליף בין האמת והשקר והוא תלוי בנקודות דקות. אך כל איש ישראל יש בו נקודה דביקות להשי"ת וזה הדעת שניתן לבנ"י ומזה יכול להכיר האמת ולכך נעשה הנס דחנוכה בשמן כי שמן יש בו סגולה זו שנמשך אחר הפתילה עד טפה אחרונה והמים נשאר בסוף וכן נדמו בנ"י לשמן כמ"ש זית רענן כו' וכ' במדרש מה שמן אינו מתערב בשאר משקין כמו כן בני ישראל. וזה הי' הישועה בחנוכה כי יונים רצו להטעות בני ישראל בחכמה וע"ז נתברר הדעת שבשורש נפשות בני ישראל למשוך אחר האמת וזה יתרון הדעת על החכמה. והבן כל זה מאוד ועוד יתבאר לפנינו בס"ד:
(ליל ה) מה שהיה הנס דחנוכה במנורה כנראה שכל מחשבות היונים הי' לטמא השמן כו'. דהיונים רצו להעביר בני ישראל מהשי"ת ע"י החכמה כי הי' להם התורה שבכתב מפורשת בלשון יונית כדאיתא בגמ' יפת אלקים ליפת כו' דבריו של שם נאמרין בלשון של יפת והתירו שיכתבו בלשון יונית ע"ש. ובמדרש ע"פ אכתוב לו רובי תורתי שביקש מרע"ה שיהי' גם תורה שבע"פ מפורשת והשיבו הקב"ה כמו זר נחשבו שיעתיקו היונים להם ג"כ. רק התורה שבע"פ מה שחכמים משיגים בחכמתם רצון הבורא ית' הוא עדות שאין שייכות לשום אומה להתורה רק בני ישראל. וזהו עצמו מצות הנרות שאין בו טעם דוכי לאורה צריך. וכיון שאין בו טעם והוא חוקה לכן לא יתערב בו זר. רק בני ישראל ע"י אמונתם בהשי"ת וחוקותיו מאמינים כי בודאי יש להם שייכות להאיר לפניו ית' אף שאין משיגין איך ולמה. וכל המצות בביהמ"ק הקרבנות הכל הי' לצורך ולכפרה. אבל הנרות היו רק לעדות ששכינה שורה בישראל כמ"ש בגמ' בנר מערבי. והפי' כיון שהי' דולק בנס ואעפ"כ צוה השי"ת שיבוא זה מבני ישראל א"כ עדות הוא שיש לבנ"י דביקות אל השי"ת לבד מעשיהם הטובים. וזה ענין נר מערבי שהוא עדות אל התחברות ותערובות שיש לבני ישראל באור השכינה. והכלל כי כל מצוה שאינה נודעת להאדם היא עולה במקום גבוה על גבוה. ולכן מצות מנורה שבני ישראל ידעו נאמנה שאין זה מצד מעשיהם לכן לא שלטה בו מגע נכרי וזה עצמו מ"ש ז"ל חתום בחותמו של כ"ג שהוא חסד עליון שכפי מה שיודעין שאינו בכח מעשיהם אין שולט בו ידי זרים. ולכן המנורה החזיקה יד בני ישראל בגלות יון ובזה נעשה להם הנס כנ"ל:
(ליל ו) הר"ן כתב למ"ד אסור להרצות מעות דיש בנר חנוכה קדושה הוא משום דתיקנו זכר למנורה כו'. נראה דמה"ט דרוצין לעשות זכר למנורה לכך נתעורר עי"ז קדושת המנורה חל על הנרות ונמצא מצות נר חנוכה מעורר נרות המנורה. וז"ש רמב"ן ז"ל פי' מ"ש שלך לעולם קיימת שנרות המנורה מתעוררין בעת הדלקת נרות חנוכה כנ"ל. שזכה אהרן להיות נשאר הארת המנורה שיוכלו בני ישראל להשיג הארתן בזמנים המיוחדים כגון בחנוכה. וכן י"ל בכל יום יש מצות מיוחדין למצוא על ידן הארת המנורה וכ' סמוכים לעד לעולם שכל המצות אף התלוין בזמן הבית. מ"מ הם קיימים לעד משום דעשוים באמת וישר פי' שהמצות הארתם במקום גבוה הם קיימים כיון שהם באמת ועי"ז כפי מה שאדם מיישר עצמו ובא אל האמת נמצאים לו הארות אלו המצות כנ"ל:
הלל והודאה. נראה דהלל נתקן על נס הנרות כי בהודאה לא נזכר הנס וגם כי הודאה שייך על דבר שאין יכול להתקיים בל"ז ומודה להשי"ת שעזרהו כמו ד' שצריכין להודות ולכך ההודאה נתקן על ההצלה. והלל על נס הנרות שהי' רק לתוספות חיבה ולשמחה יתירה ועל זה שייך הלל. ועוד יתבאר לפנינו בס"ד:
(ליל ז) הלל והודאה. הוא שמחה והכנעה. וז"ש אמו"ז ז"ל שהוא נגד יוסף ויהודה. ושניהם צריכין לכל איש ישראל כי אין שמחה של מצוה מתקיים בלי הקדמת היראה והכנעה שעי"ז היא עומדת לעד. כאשר רבותינו הגידו כי שניהם ענין אחד הוא אף שנראה כסותרין רק אדרבה כפי מה שמכיר אדם מקומו שמח ביותר שזוכה לעשות רצון הקב"ה. וחז"ל אמרו הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה כו'. פי' כשיוצאין ממלכות בו"ד נעשין בן חורין יכולין לקבל מלכות שמים וצריך להיות עיקר השמחה ע"ז שנוכל לשעבד עצמו להשי"ת ועל כוונה זו צריך אדם לטהר עצמו מלהיות תחת יד היצה"ר כדי להיות מוכן לקבל עול מלכותו ית' כנ"ל. וע"י הודאה יוצאין מיצה"ר שהוא הכנעה לב נשבר דלא שליט יצה"ר רק בגסות כמ"ש בזוה"ק וישב. ונמצא הודאה הכנה אל ההלל. ואחשוב כי זאת כוונת חז"ל בימים הנכנסין והיוצאין כי כלפי הארות הטובות הבאות בחנוכה יוצאין כנגדו ע"י הכנעה ימים הרעים מסטרא דיצה"ר כמ"ש במדרש שאין ד"ת מתערבין. וכל טפה שנכנסת יוצאת כנגדו דבר של טפלות כו'. וזהו הלל והודאה כנ"ל והבן:
(ליל ח) נר חנוכה בשמאל כדי שתהא מזוזה בימין כו'. דכתיב אורך ימים בימינה כו' דרשו חז"ל העוסקין שלא לשמה אעפ"כ עושר וכבוד כו'. פירוש שבודאי דרך הישר הוא עפ"י התורה ואז אין צריך לנסים וכן ראוי שיתנהג כל איש ישראל וכן רצון השי"ת שברא האדם ישר כו'. אעפ"כ מי שעוסק בתורה כח התורה עוזר לו אף אם נכשל בדרך מעוקם. והשי"ת מצילו עפ"י נס. ובודאי בנס דחנוכה היו בני ישראל בשפל המצב עד שטמאו כל השמנים אעפ"כ עזר לנו השי"ת. ואנו צריכין להראות כי הימין עיקר ולבטל נ"ח משמאל להמזוזה שהיא מימין והוא העיקר. ואלו ב' הדברים הם הלל והודאה כי על זמן דחנוכה העיקר הודאה רק שסמכו חכמים להלל כי הימין קודם כנ"ל:
חלק ו
תרל"ו
ב"ה
(ליל א) הנס דחנוכה היה בהצלת הגוף. ונס דנרות בקדושה. ובחרו חכמים בזה יותר לכן תקנו להלל להודות לא משתה ושמחה. דהכלל כשיש עת רצון וימי נסים יכולין המקבלים לקבל ההארה בלב להיות קבוע הנס לדורות. לכן על ידי שבחרו בני ישראל אז בזה פעלו להיות הנס קבוע לעולם בהארת הקדושה בנפש ישראל כנ"ל. לכן ע"ז עצמו אנו משבחין שהשי"ת עזר להם בעבורנו וז"ש ועל כולם אנחנו מודים כו' כמ"ש במ"א:
שם חנוכה. כי כל נס מביא התעוררות מחדש לעבודת הבורא וכן היה נוהג תמיד שהשי"ת עשה נסים לאבותינו להוסיף להם כח וכשכבר פעלו רצונו ית' בזה הנס פי' שנתקרבו אליו כי כן הי' רצונו בזה. אז עשה להם שוב נסים אחרים וכן לעולם. ואנחנו בעוה"ר לא היה לנו נסים מנס דחנוכה לכן עדיין צריכין לקחת התחדשות מזה הנס ואם יעזור לנו השם ית' שנתעורר בטוב בזה הנס אז יחזור לעשות לנו נסים ויגאלנו במהרה. וזה ראיה שעדיין לא עשינו בזה ההארה כפי רצונו ית' לכן נקרא חנוכה שזה ההתחדשות יש עוד אתנו:
כתיב נתת ליראיך נס להתנוסס. כי כפי מה שעושה הקב"ה לנו נסים כמו כן צריכין אנחנו לעבוד לפניו יותר מכח הטבע. כי הארת הנס שנעשה לאדם הוא מוסיף כח בו למעלה מהטבע ומגביה מדריגתו. וזה להתנוסס. לכן בימים אלו יש לנו להתחזק בעבודתו ית'. וכן מה שמברכין והגיענו לזמן הזה ג"כ הפי' שיש לנו נגיעה ודביקות בהארת הימים הללו ובודאי יש לכל איש ישראל שייכות להארת הנסים אף שאינו מרגיש בנפשו צריך להאמין בזה וכפי גודל האמונה והשתוקקות יכולין אח"כ להרגיש בההארה ג"כ כנ"ל:
(ליל ב) אמו"ז ז"ל הגיד בשם רבותינו ז"ל פי' הגמרא פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהם בשבת מדליקין בהן בחנוכה. דהיינו נפשות מבני ישראל אשר לא טהורים הם כי נפש ר"ת נר פתילה שמן ואלו שאין להם עלי' בשבת היינו שאור מסכסך בהם ואין נמשכין כו'. מ"מ יש עלי' להם בחנוכה עכ"ד ז"ל. כי יו"ט האלה חנוכה ופורים הם בחי' תושבע"פ כי הג' מועדות שנתן לנו הקב"ה הם תורה שבכתב שמפורשין בתורה והקב"ה נתן לנו זמני קודש אשר נתקדשו בעת הבריאה שהכל בתורה נברא. והם עדות שהקב"ה בחר בישראל ויש לו התקרבות אליהם שהרי מסר לנו מעדות שלו וזהו שם מועד מלשון עדות כמ"ש במ"א. וחנוכה ופורים הם מועדות שזכו להם בנ"י במעשיהן נקרא תורה שבע"פ והם עדות שהם בוחרים בהקב"ה ומיוחדים אליו ושמעשיהן מעוררין אותו ית' שהרי חידשו במעשיהם זמנים מקודשים. וע"י שאלה המועדות זכו בנ"י להם במעשיהם לכן יוכל למצוא בהם כל נפש ישראל תקונו כי יש לכל בני ישראל דביקות ושייכות להם כנ"ל:
ואיתא בס' קדושת לוי על קושית ב"י שבלילה הראשונה לא הי' נס ותירץ שהנס דניצוח מלחמה זה הנס דליל א' ע"ש. ובאמת נראה שעיקר היו"ט על ניצוח מלכות יון הרשעה כמ"ש בעל הנסים. ויראה שע"י שעשה לנו הקב"ה הנס דנרות לכן קבעוהו לדורות. פי' עפ"י מ"ש מקודם כי הם מועדות של בני ישראל. ומועדי ה' צריכין בנ"י לקבל ברצון ושמחה. ומועדי בני ישראל מקוין שהקב"ה יקבלם ברצון ושמחה. והראה לאבותינו שמקבל מהם היו"ט לכן קבעוהו לדורות. וגם אמת מה שאמרנו שהם מועדי בני ישראל היינו שהם עוררו עיקר הנקודה. אבל הסדר ניתן להם משמים זה שיהי' נמשך היו"ט ח' ימים. וז"ש בני בינה ימי שמונה קבעו כו' שהבינו שבזה הנס מרמז להם הקב"ה שיהי' הארת זה המועד נמשך ח' ימים כנ"ל:
(ליל ה) לשנה אחרת קבעום ועשאום י"ט בהלל והודאה. דבמה שהקב"ה עושה לנו נסים יש לתת הודאה על גוף הנס היינו הצלה מאומה הרשעה. וגם להלל לפניו על כל המעשה כי הרבה רווח והצלה לפניו ית' שלא הי' מסבב להצטרך לעשיות הנס רק הוא חיבה יתירה שהשי"ת חפץ לעשות נסים לעמו בנ"י. ובעת שנעשה להם הנס שהי' עת צרה ונושעו מהצרה לא היה להם כ"כ ישוב הדעת והודו להשי"ת על ההצלה. ואח"כ לשנה אחרת הבינו כ"ז שיש להלל על כל המעשה שסיבב הקב"ה המלחמות כדי לעשות להם נס וקבעוהו בהלל והודאה כי הודאה בעת צרה. והלל בעת הרווח. לכן בנוסח על הנסים מספרין כ"ז כשעמדה כו' להשכיחם כו' פי' שמשבחין על כל הכח וממשלה שנתן להם הקב"ה בכדי שיגמור הדבר לטובתינו. וכן יש ללמוד זה כל פרט איש ישראל שבא בעת צרה ונושע ממנו צריך לתת הודאה על ההצלה. והלל ושבח על כל המעשה. והנה בני ישראל היו מוכרחין לתקן זאת המלחמה עם מלכות יון והביא הקב"ה המלחמה בעת שהי' בבנ"י צדיקים טהורים שיוכל לעשות בימיהם נסים וזהו שמברכין שעשה נסים לאבותינו כי אם הי' ח"ו בימינו לא היה לנו כח לגבור נגדם והקדים הקב"ה המלחמה הכל לטובתינו כנ"ל:
(ליל ו) מהר"ל ז"ל כתב איך רצו להשכיח התורה מבני ישראל. מצד שיש להם קצת אחיזה במה שהתורה נכתבת בלשון יונית יפת אלקים ליפת כו' ע"ש. הייינו שיש נקודה במלכות יון אשר צריכה להתקרב אל הקדושה. והלשון כמו לבוש שהתורה מתלבשת בלשון זה. ובנ"י כאשר גברו היונים המשיכו זה הלבוש להתורה. והיונים רצו לעשות הטפל עיקר שיתדבקו בני ישראל ח"ו בלבוש הזה ולהשכיחם הפנימיות והקב"ה הצילנו מהם. ואפשר על שם זה נקרא חנוכה מלשון כינוי כמו כל שם וחניכה דאית לי'. פי' שחידשו ע"י התגברות היונים כינוי והתלבשות שיהי' התורה מתפרשת בלשון יון כנ"ל:
ענין פרסומי ניסא. כי הנס למעלה מהטבע וע"י המעשה במצות נר חנוכה ושאר התעסקות הלל והודאה. ממשיכין הארת הנס בעוה"ז ומתפשט כח הנס כי מצות התלוין במעשה הנס הן המה כח התפשטות הנס. וזה שמברכין שעשה נסים בעת הדלקה אף כי היו צריכין לברך על הימים אף שאין לו להדליק. ובגמ' משמע שאין מברכין רק המדליק או הרואה נר חנוכה. ולפי דברינו מבואר כי אין תפיסה בגוף הנס רק ע"י המצות יש לאדם קצת התדבקות בנס ויכול לברך כנ"ל:
(ליל ז' ר"ח טבת) איתא כי היונים בקשו לבטל ג' מצות חודש שבת ומילה. וקשה מה ענין חודש שביקשו לבטל יותר מכל המצות. וגם גוף הביטול דוחק לפרש על קרבן מוסף. רק נראה הפי' על קידוש החודש שזה חרה להם אשר יהיה תלוי קדושת הזמנים בישראל כמ"ש ישראל דקדשינהו לזמנים. וז"ש בגמרא שאמרו כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל. וקשה ממ"נ קרי לי' אלקי ישראל ואיך אין לכם חלק. רק שאמונה זו רצו לבטל מבני ישראל שלא יאמינו בזה אשר הקדושה משפעת כפי מעשיהם. ואשר יש לכם חלק דייקא. שמעשיהם מעוררין בשמים זהו רצו לבטל. והקב"ה הוסיף לנו עוד על ידיהם חנוכה שהוא גם כן כדמיון החודש. ואדרבא חודש הוא זמן התחדשות רק סידור הקביעות תלוי בישראל ועתה נוסף לנו התחדשות אף בעת החושך שהוא בסוף החודש. ובאמת חודש וחנוכה הכל אחד רק ר"ח הוא ראש ההתחדשות וחנוכה סוף ההתחדשות:
בגמ' וכי לאורה צריך עדות הוא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל מה עדות זו נר מערבי כו'. קשה מה באי עולם אם האומות מאין יודעין נס נר מערבי מסתמא אין מאמינין כלל. הגם שיש לומר שכפי בירור העדות ואמונה בישראל שהשכינה שורה ביניהם ממילא נופל פחד גם לאומות ונקרא שפיר עדות לכל באי עולם. מ"מ לשון באי עולם קשה. ונראה הפי' שכל השפעות שבא משמים בא בראשונה לצדיקים כג) כי מצא מין את מינו ולאשר השכינה שורה בישראל ממילא כל הבא מעולם עליון לעולם הזה מכירין מקום הקדושה. וזהו העדות מהמנורה. ונקרא נר מערבי שע"י קדושת נרות אלו יש לצדיקים כד) התדבקות ותערובות בעולמות העליונים. והמלאכים וכל באי עולם רואין השראת הקדושה בצדיקים כה) כנ"ל. וזה נתעורר גם בנרות חנוכה שהוא רמז למנורה והנס ג"כ עדות כנ"ל. לכן כן נזכה שישפיע לנו הקב"ה שפע ברכה וקדושה מעולם העליון אמן:
חלק ז
תרל"ז
ב"ה
בליל א' שמקשין מהנס היה בו. אבל נראה כי על ידי שקיימו בלילה הראשונה מצות הדלקת המנורה בלב שלם בזה זכו לנס שכן נזכר בסדר על הנסים לזכות מה שהדליקו נרות בחצרות קדשך פי' שעיקר שמחתם בניצוח המלחמה היה כדי לקיים מצות המקום ב"ה וכאשר ראה הקב"ה חביבות המצות להם עשה להם נס:
כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתך כו'. באמת היו בני ישראל שנים רבות תחת ידם בצרות רבות וגזירות קשות כידוע. רק כשגבר ידם כל כך עד שעמדו להשכיחם תורתך ממש כי לא היה באמת בכח בני ישראל לסבול עוד לכן היה להם מפלה. וזה לאות כי לעולם לא יוכלו האומות לכלות מצב בני ישראל ולכן כשגבר ידם כל כך הי' להם מפלה. וכן כתיב כי לא תשכח מפי זרעו. וי"ל עוד כי ע"ז עצמם נותנין שבח להקדוש ב"ה כי כל נפלאותיך ומחשבותיך אלינו. וכשרואה הקב"ה שזכות בנ"י נחלש. השי"ת מושיע בסיבות שונות ונתן השי"ת כח לאומה הרשעה להתגבר כל כך עד שיעמדו להשכיחם כל התורה וממילא בזה יתעורר אף וחימה על אומה הרשעה להיות להם מפלה. ובודאי יש לבנ"י להאמין כי כל הכוחות של האומות ואשר מצליחים בגזירותיהם הכל בהשגחה עליונה לטובת בני ישראל כמ"ש מלכותך מלכות כל עולמים. וכל הד' מלכיות הם רק כדי לצמוח מזה הכרת מלכות שמים כענין שאם יזכה יבחין. ולכן בעת הגאולה מכל מלכות. נתגלה שכל כח המלכות הי' מהבורא ית'. וזה ענין הלל והודאה. פי' ששבחו על הישועה וזהו הלל. והודאה הוא שהודו אח"כ והבינו שכל מה שהתענו תחת ידם מקודם היה הכל לטובה כנ"ל. וכן יש לבטוח בהשי"ת ולהאמין גם בגלות הרע הזה כי יהפוך לנו הקב"ה במהרה הכל לטובה אמן:
חנוכה הוא נס האחרון שנעשה לנו ע"כ יש להתחזק בזה הנס יותר כי הנה כל הנסים הנעשין לבנ"י הגם כי הי' ביד הקב"ה לשמור את בני ישראל שלא ישלטו עליהם השונאים ושלא יצטרכו לנס. אך אדרבא הוא להראות כי אין לבנ"י קיום רק בהארות הבאים מעולם העליון למעלה מהטבע. והנסים הם מיוחדים להנהגת בני ישראל וזה עצמו טעם כל הד' מלכיות כדי שיצטרכו בנ"י תמיד לעשות להם נסים כנ"ל ולכן כשעשה הקב"ה נס לאבותינו הי' להם מזה חיות וכשנסתלק הארת הנס הוצרך לעשות להם נס אחר וכן היה תמיד נמצא כי נס דחנוכה עדיין מאיר לנו כיון שהקב"ה לא עשה לנו עדיין נס נגלה אחר נס זה מוכח שעדיין יש הארת הנס דחנוכה. ואשר אמרנו כשנסתלק הארת הנס עושה נס אחר. אין הפי' שנסתלק לגמרי ח"ו שהרי כל נס הוא למעלה מהזמן ומאיר לעולם כמ"ש זכר עשה לנפלאותיו. רק הפי' שהתחדשות של הנס נתיישן ע"י כובד הגלות ואז הקב"ה עושה נס אחר. ולכן כיון שנס דחנוכה יש בו ההתחדשות עד ביאת הגואל במהרה בימינו שיעשה עמנו הקב"ה נסים חדשים. לכן נקראת חנוכה מלשון חינוך והתחדשות כי נס זה יש בו ההתחדשות עד ביאת הגואל בב"א:
הרגיל בנר הויין לי' בנים ת"ח. פרש"י דכתיב נר מצוה ותורה אור ע"י נר מצוה בא אור תורה. דודאי מצוה בלא תורה אינו כלום לכן מדמה לנר שעיקרה כדי לקבל האור אמנם על ידי הרגילות במצות זוכין לתורה. ואיתא בזוה"ק נ"ר רמ"ח פקודין עם דחילו ורחימו. דכתיב נר ה' נשמת אדם. פי' הנשמה היא שורש של הרמ"ח איברים ולכן ע"י המצות כשאדם מתקן בהם כל האיברים שורה עליו הארת הנשמה שנק' נר ה' וזהו הענין כדי שתהי' מזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל דמזוזה היא תורה שהם פרשיות שבתורה וצריכין לבטל המצות אל התורה להראות שהתורה היא העיקר. ופי' הרגיל שצריך להיות קבוע במצות. ויתבאר אחר זה עוד. וביאור כל הפסוק נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחת מוסר הוא כל עבודת האדם דכתיב בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר. פי' בגדיך הוא הגוף שהוא רק לבוש להנפש כנודע והגוף עובר עליו כל העתים וכל המקרות לכן הגוף שיוצא נקי מכל אלה העתים. הוא הפתילה אשר השמן נמשך אחריו. וכן איתא בגמרא בגדי כהונה שבלו עושין מהם פתילות כו' כל המיוחד לעבודת הבורא נקרא כהן כמ"ש ממלכת כהנים. והגוף סופו לבלות בקבר כמו הפתילה שנכלת. וזהו בגדי כהונה שבלו. פי' מי שמבטל הגוף לתורה ומצות כמ"ש שנעשה שכן לעפר בחייו כו'. אז גופו מושך השמן שהוא הארת קדושה שנשאר לו מכל מצות ומעש"ט. דעיקר המכוון ממצות שישאר מהם קדושה לאדם וכדאיתא במדרש. כל המצוה. שצריך למצות המצוה כמו שממצה החביות ע"ש עקב. ועי"ז זוכה לתורה אור ואז נקרא נר ה' כדלעיל. ואפשר זהו רמזו במ"ש מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל ובעה"ב בטלית מצויצת באמצע והוא בחי' ודרך חיים תוכחת מוסר שהוא תיקון המדות והיינו תיקון הגוף שהוא הפתילה. פי' תוכחה הקבלה בתוך הלב עד שמתהפך הלב לבטל רצונו לרצון המקום לבטל הגוף לתורה וזהו ענין הפתילה כנ"ל. [יש לומר רמז לדבר. מדו בד. שבגדי כהונה הוא תיקון המדות כמ"ש]:
בהלל והודאה. שמעתי מפה קדוש אמו"ז ז"ל שהם בחי' יוסף ויהודה. ביאור הענין כי הלל אינו מיוחד לנס זה דחנוכה רק היא מצוה כללית על כל גאולה כמבואר בדברי חז"ל. ופי' שבהלל נזכר איך בנ"י מיוחדין להקדוש ב"ה שגאלנו ממצרים להיות לו לעם נחלה והוא מדריגת בנ"י בעצמותם אך ע"י השעבוד מלכיות אין בכח בנ"י לבוא למקום המיוחד להם להתיחד לבורא עולם אך בעת שיש גאולה יכולין לקרוא ההלל. ואחר כך צריכין להודות להשי"ת על אשר זכינו להתקרב למדריגתינו וזה ענין יוסף ויהודה כי יוסף הי' נזיר אחיו והוא שורש הגאולה ואינו מרגיש הגלות לעולם. לכן כל זמן שידעו את יוסף לא התחיל השעבוד מצרים. ויהודה הוא עבר כל המקומות הקשים כענין שנאמר וירד מאת אחיו והיא בחי' הודאה כנ"ל. אמנם להוסיף ביאור כי זה עצמו ענין אמרם ז"ל מזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל. כי הנה מזוזה הוא עדות בכל בתי בני ישראל אשר הם מיוחדין אליו ית' והויא קביעא וקיימא תמיד. אך על ידי הנר חנוכה שהוא בחי' הודאה יכולין להתדבק בהארת המזוזה. פי' כי הלל הוא לשבח להשי"ת והוא סדר המיוחד מעת הבריאה כי הכל לכבודו ברא. ואף אם הי' כל אדם מתנהג ממש כרצון הבורא ית' ממנו. היה שייך ההלל. וכן הוא מצות מזוזה קבלת מלכותו ית' רמז לדבר מזוזה גי' הלל [ושם אדנות כידוע]. אמנם הודאה הוא לאשר אין עבודת התחתונים כראוי ולכך מתרחקין ממלכות שמים קצת אך כשהקב"ה ברחמיו עושה נסים לבנ"י מודין לפניו ית'. שע"י שנתרחקו ואח"כ מתקרבין מצד זה יש בחי' הודאה שמודה על דבר הנוסף כענין הפעם אודה שנטלתי יותר מחלקי. וזה משמאל. [רמז לדבר הודאה גי' שם אהי"ה שמשם הנסים. והלל והודאה שניהם גי' אלקים וכל זה ידוע בסוד מצות נר חנוכה] ועמ"ש לקמן:
חלק ח
תרל"ח
ב"ה
(ליל ג) הנס בנרות שקבעו חכמים עי"ז יו"ט לדורות נראה מזה שהוא ישועה לכלל ישראל. כי בכל גלות מד' מלכיות כשיוצאין מתחת יד המלכות עושה ה' נס כדי לעורר נפשות בני ישראל כאשר אנו רואין עתה עייפות הגלות שמערבב נפשות בני ישראל כמ"ש שכורת ולא מיין לכן אחר הגאולה צריך להיות נס כדי להתחדש נפשות בני ישראל. ואם לא היו יכולים לקיים הדלקת הנרות בביהמ"ק אלה הח' יום בהתחלת גאולתם. הי' לבם נשבר. וע"י הנס נתחזקו נפשותם נמצא שהיה זה הנס קיום כללות בני ישראל. כי היפלא מה' ית' שיצאו בני ישראל מכל מלכות בלי נס. אבל הוא לצורך קיום בנ"י להגביה אותם משפלות הגלות:
למה קבעו המצוה אצל הפתח הוא לרמז כי ימי חנוכה הם פתח והתחלה לגאולה שלימה שתהיה במהרה בימינו. והכלל כי לעולם אין השי"ת מניח את בני ישראל בלי נקודה טמונה שלא יהיה נפילה שלימה ח"ו. לכן קודם חורבן הבית נשאר הארה מעבודת ביהמ"ק נרות חנוכה שהם רמז למנורה כמ"ש הרמב"ן ז"ל פ' בהעלותך על שלך לעולם קיימת. לכן נק' חנוכה כמו חנוך לנער על פי דרכו שהוא הכנה וחינוך לידע איך לקיים נרות המנורה בביהמ"ק עצמו שיבנה במהרה בימינו. ועל פתח זה אמרו חז"ל פתחו לי כחודה של מחט הוא פתח ושער קטן שיש לעולם אף בתוך כל הסתרות שבעולם ובהתחזקות בני ישראל בזאת השער הקטן יפתח להם פתחו של היכל ואולם במהרה בימינו. והבן אלה הדברים:
(ליל ד) בימים אלו צריך כל אחד להתחזק בנקודה מועטת שנמצא בכל איש ישראל ששורה בו ברכה כמ"ש רבים ביד מעטים טמאים ביד טהורים כל זה הוא בכל נפש ישראל אף שכחות סט"א הם גבורים ורבים עכ"ז השי"ת נוקם נקמתינו באלה הימים. ואיתא רבת את ריבם כו' פי' שישועות הבורא ית' תליא ברצון האדם וכפי כח השנאה ומריבה שהיה לבנ"י כך עזר להם הבורא ית'. גם פי' רבת את ריבם שהשוו מריבת בני ישראל למריבת הבורא ית' כלומר שהיה שנאתם על מלכות יון לשם שמים בלבד על שרצו להשכיחם ולהעבירם כו'. לכן נראה שתקנו הימים רק להלל ולהודות אף שהיה הצלה בגופם ג"כ. רק בעבור שנעשה להם הנס בזכות זה שהיה עיקר שנאתם על הנפשות שמררו חייהם בהעברת הדת ולא על צער הגוף הנ"ל:
(ליל ה) בהלל והודאה. פי' כמ"ש הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה וכשניצולו מתחת יד מלכות יון הרשעה נכנסו אח"כ בקבלת מלכות שמים לכן בשנה האחרת שהרגישו קבלת מלכות שמים וזה הלל. ואח"כ נתנו ע"ז עצמו שבח והודאה שזכו להלל את ה' ע"י שיצאו מכלל עבדי בשר ודם. וביאור הענין דהלל הוא לה' בלבד. והודאה הוא בהשתתפות נפש האדם. הלל הוא הארה אמיתיות מלשון בהלו נרו וכמ"ש בשמך אשא כפי אשא לשון התלהבות שמתבטל כחות האדם ע"י הזכרת שמו הגדול ית'. ואז אין האדם זוכר ממהות עצמותו רק להלל לפניו ית' כמו המלאכים שמשבחין להבורא ית' ואין להם ענין אחר כלל. ובעוה"ז אין אנו מוכנים תמיד לזה לכן הלל רק לפרקים וכמ"ש הלל רק ביום. אבל הודאה הוא תמיד כי בכל מקום יש להודות לה' ואדרבא מי שבשפלות יותר צריך ביותר להודות. וזה עצמו ענין אמרם כדי שתהיה מזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל. מזוזה גי' הלל כמ"ש אורך ימים בימינה כמ"ש למען ירבו כו' ואריכות ימים הוא כשיש התדבקות עד השורש בלי עיקום והוא ענין התורה כמו שהי' צריך להיות לולי החטא אבל כשגבר החטא ואנחנו בגלות אנו שמחים כשיש הארה שמגיע עד מקומות התחתונים. וזהו נר חנוכה בשמאל ובלילה. ונותנין הודאה על זה שאור לנו בחושך. אבל צריכין לזכור שאין זה העיקר. רק להשתוקק לצאת מחשיכה לאורה ואז לא נצטרך לבקשת המשכת אור למקומות האפלים לכן עושין נ"ח טפל למזוזה ובאמת תכלית ההארה למטה צריך להיות צורך עלי' להיות נעשה הכל ימין והבן כ"ז:
(ליל ו) בגמ' מחוץ לפרוכת העדות כו'. עדות הוא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל כו' נר מערבי ממנה מדליק ובה הי' מסיים כו'. דעיקר מה שצריכין לידע להתחזקות בני ישראל בגלות לידע כי השי"ת אור לנו כמ"ש שכביכול השכינה עם בני ישראל בגלות. וכשנעשה נס במנורה אף שלא הי' שמן להדליק שהרמז שהי' חסר הכנת המדליקין אעפ"כ הי' דולק בנס וזה עדות שהשכינה שורה בישראל שגם במקומות האפלים ובכל הגליות שנשלחו בני ישראל לשם מצאו שם אור הקדושה. וזה עדות שיש בהם נקודה קדושה מהשי"ת. וזה נקרא נר מערבי אותו הנקודה שירדה עם בנ"י בכל המקומות האפלים. ובלשון הזוה"ק נק' אספקלריא שאינה מאירה ואע"פ כן היא כוללת הכל כמ"ש ממנה הי' מדליק ובה הי' מסיים כי הנקודה מלכות שמים שיש בבנ"י היא כוללת מראשית הכל עד אחרית הכל וע"ז נאמר ראשית חכמה יראת ה' ונאמר סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא כו' ועלי' נאמר עיני ה' אלקיך בה מראשית כו' עד אחרית כו'. וכשיצאו מתחת יד מלכות יון הרשעה נתחדש השראת השכינה בישראל לכן נעשה הנס במנורה כמו בנר מערבי עדות הוא כו'. והבן היטב:
הלל והודאה. דאיתא במדרש ע"פ אשרי תבחר ותקרב יש שביחרו ולא קירבו ויש שקירבו ולא ביחרו כו'. ובנ"י בכלל יש להם ג"כ ב' הבחי'. והסדר שהי' מיוחד לבני ישראל להיות נבחרים להבורא ית' כמ"ש בחר לו יה כו' זה נק' הלל כמ"ש הללו עבדי ה' שהם מיוחדים להיות נקראי' עבדי ה'. אמנם כשגרם החטא וירדנו בגלות אחר גלות ובכל עת שנגאלין מתחת יד הגלות הוא התקרבות השי"ת ע"ז צריך הודאה. ואחר הגאולה חוזרין בנ"י לבחי' הבחירה ג"כ לכן על כל גאולה יש הלל. וכשראו חכמי הדור בשנה האחרת שחזרו לכלל עבדי ה'. קבעוהו בהלל והודאה. והוא ב' הבחי' תבחר ותקרב. והוא עצמו בחי' ימי המעשה שצריכין קירבות. אח"כ השבת שהוא קבוע וקיימא לבני ישראל בחי' הבחירה כנ"ל:
חלק ט
תרל"ט
ב"ה
חנוכה חנו כה. כי עיקר הנס הי' במלחמה שגברו על מלכות יון הרשעה. אכן חכמים רצו להראות כי עיקר השמחה מגאולת מלכות בשר ודם כדי שנוכל אח"כ להיכנס בכלל עבדי ה' כמ"ש הללו עבדי ה' ולא עבדי יון. וע"י שבני ישראל שבאותו דור הי' חביב עליהם כבוד מלכותו ית' והי' זאת עיקר שמחתם. לכן קבעו שם חנוכה. ואיתא לא הי' להדליק רק יום אחד והדליקו בו שמונה ימים. ואין הפי' בזמן דוקא. רק שמונה הוא כל השלימות. ובנ"י ע"י גזירת יון הרשעה נחלש אצלם כח הקדושה ורק נקודה אחת נשאר בהם. ולכן אחר יגיעות מלחמות הגדולות עם מלכות יון. לא הי' כח לבני ישראל לעמוד על השלימות ועזר להם הבורא ית' בדרך נס שנתברך זאת הנקודה ובאו ברגע אחת לכל השלימות. וע"ז קראו שם חנוכה שזכו לבוא מיד אל המנוחה כי השלימות נקרא מנוחה שזוכין לבוא להשורש כמ"ש במ"א. ובאמת כל זה להראות כי לולא כח ההסתר מסט"א ורשעים המסתירין כח הקדושה. היו בנ"י מוכנים לעלות במעלה עליונה להתדבק בשורש עליון. אך החושך יכסה ארץ. ולכן מיד כשגברו ואיבדו מלכות יון. ברגע אחת נתברכו ונדבקו בשורש העליון. והוא נחמה גם לדורותינו עתה בראותינו שפלותינו בכל דור יורדין מטה מטה. עכ"ז תקותינו רבה בהשי"ת אשר בבוא עת הגאולה במהרה בימינו אמן. ברגע אחת נוכל לבוא אל השלימות בעזהשי"ת:
הנרות הללו קודש הם. ובגמרא איתא וכי נר קדושה יש בו. נראה כי עכשיו שאסרו להשתמש לאורה ובנ"י מקצין הנרות לשמו ית' חל עליו הקדושה כי באמת בכל מצוה יש קדושה רק שהוא מוסתר וכפי אמונת האדם ומבדיל הגשמיות מן המצוה. מתעורר הקדושה כנ"ל. [וזה יש לכוין בלשון המדרש תנחומא ופסיקתא דחנוכה אסור להשתמש כו' לא יאמר אדם איני מקיים מצות זקנים כו' גוזרין עלי ואני מקיים כו' ע"ש פ' נשא. והיינו שע"י שנהגו להקצותו למצותו נעשה באמת קודש כנ"ל]:
הרואה נר חנוכה צריך לברך. כי נשאר הארת הנסים בהנרות. ואור זה הרויחו בנ"י אחר חשכות של מלכות יון הרשעה כמ"ש ויתרון האור מן החושך כו' מכלל שע"י החושך יש יתרון אור אח"כ כשנגאלין ממנו וכמ"ש בכל עצב יהי' מותר. וזה הרמז ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים כמ"ש אל תסתכל בקנקן כו' שהקנקן הוא רק כלי ולבוש להפנימיות ובאמת כתיב מלכותך מלכות כל עולמים. רק שנסתר בעולם הזה. וע"י הנסים לפרקים. מתברר כי הכל מכח מלכותו ית' ויש אח"כ יתרון מן ההסתר שמקודם וכל אלה ההארות שנמצא מעורב בבחי' הד' מלכיות נוטלין בני ישראל ע"י הגלות כשנגאלין ממנו. והנה בודאי כמו שיש בכלל כך יש בכל איש ישראל בפרט שאין יכול לקבל עליו מלכות שמים עד שצריך לעבור באלה הד' מלכיות שהם מיני שעבודים שצריך לגבור נגדם להוציא נפשו לחירות שלא להיות ברשות לבו לכל אלה הדברים אח"כ זוכה לקבלת מלכות שמים. לכן צריכין בחנוכה לחדש עול מלכותו ית' ובנקל יותר לבוא לטהרה כמ"ש רבים ביד מעטים שבנקודה מועטת יכולין עכשיו לגבור נגדם כנ"ל:
ענין קריאת פ' הנשיאים בחנוכה. דכתיב שבטי יה עדות לישראל. פי' שהשבטים הם ראשונים המקבלים שפע קדושה ממלכות שמים דרך המיוחד לבנ"י כמ"ש שהם במקום י"ב גבולי אלכסון כמ"ש שנים עשר בקר והים עליהם מלמעלה כו'. וע' בזוה"ק פרשת ויחי ע"פ שנים עשר וזאת אשר דיבר להם כו' איש אשר כברכתו כו'. והם דביקים בשורש האחדות. והשורש אשר עליהם ועמהם גי' אחד. ולכן הביאו הנשיאים מיד בראשית השראת השכינה בישראל את קרבנם לחנוכת המזבח כי הבינו ועמדו א"ע במקום הראוי להם כי הם נשיאי מטות ישראל העומדים בראשית כח בני ישראל ונתקבל אז קרבנם בחיבה לפני הבורא ית' וכתיב טוב אחרית דבר מראשיתו לכן זה כח הראשית משבטי יה לעולם נשאר. ובכל עת שיש קצת גאולה נתעורר כח הראשית הנ"ל כי השורש לעולם לא ימוט וזה עדות לישראל. והנה כתיב ונהר יוצא מעדן כו' ומשם יפרד כו' לד' ראשים פי' במדרש נגד ד' מלכיות חדקל נגד יון חד וקל בגזירותיהם על ישראל כו' כי כולם יש בהם קצת חיות ממלכותו ית' אבל הוא בפירוד. ובנ"י בשורש האחדות הנ"ל להשקות את הגן. וכתיב לעבדה ולשמרה ע"י המצות כו'. לכן כתיב כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים שיש לכל ד' מלכיות ג"כ נחלים הד' ראשים הנ"ל. אבל כל הנחלים הולכים אל הים. וכיון שבנ"י דבוקין בשורש. יורשין לבסוף אחר כל גאולה מד' גליות נחלה שלהם כמ"ש כי אתה תנחל בכל הגוים:
ואיתא בטור ה' ר"ח כי הי' מוכן להיות י"ב חדשים יו"ט כמו הרגלים בחי' ג' אבות כן נגד השבטים רק ע"י חטא העגל נתבטל ע"ש. פי' כי כח האבות למעלה מהטבע. אבל הארת הרגלים שהיה מוכן נגד השבטים הי' תוך הטבע לכן תלוי בחטא בנ"י. וכתב המהר"ל בנר מצוה כי מה שאמרו מלכי יון כתבו על קרן השור כו' הוא הזכרת חטא העגל ע"ש. וכתיב ביום פקדי ופקדתי שנשאר לדורות זה החטא. ובכל עת גאולה נתקן קצת מזה החטא. וזה יש לרמוז עד שתכלה רגל מן השוק עפ"י מ"ש במדרש ראיתי את עני עמי וכו' שומטין רגל ממרכבה ע"ש. וצריכין להדליק נר חנוכה עד שתכלה אותו רגל מן השוק פי' בזמן משיח שיכלה כל חטא הנ"ל. כי הוא נס האחרון וצריכין בכח זה הנס לתקן הכל עד שיהי' גאולה אחרונה כנ"ל. וגם יו"ט של חנוכה הוא מעין יו"ט שהי' מוכן להיות בזכות השבטים שהוא יו"ט של חול תוך הטבע כנ"ל. גם שם חנוכה עפ"י הנ"ל כיון שנגאלו מיון וזכו בנחלתם לקרבם אל הקדושה ונתחנך דרך חדש להמשיך שם הארת הקדושה לכן נקרא חנוכה:
חלק י
תר"מ
ב"ה
בגמרא מאי חנוכה דת"ר כו'. ולמה הוצרכו להביא מעיקרא דיני חנוכה אגב גררא ולומר אח"כ מאי חנוכה ולא אמרו ת"ר כו'. אבל להראות כי צריכין לדרוש ולחקור בנס דחנוכה כי לעולם יש בו התחדשות ותוספות כי זה ההפרש בין תורה שבכתב שאין להוסיף עליו. אבל בתורה שבע"פ וכן נס זה שלא ניתן לכתוב כמ"ש בגמ' והוא בכלל תורה שבע"פ יש בו תמיד תוספות. ומה"ט נקרא חנוכה שיש בכל שנה התחדשות והתפשטות הנס בכל שנה כפי הדור. וזה ג"כ מ"ש מהדרין נר לכל אחד וא'. פי' כי הפי' נר איש וביתו ג"כ כפשוטו שיש התחדשות אור ונר דולק בכל איש ישראל בחנוכה. והמהדרין אחר המצות ע"י יגיעה ותשוקה שלהם יכולין לעורר כמה נרות לכל הנלוים אליהם.[וכן המהדרין מן המהדרין על כל ימי השנה לב"ש וב"ה למר כדאית לי' שזאת ההארה תוכל להיות נוסף והולך. ולב"ש פוחת כו']. גם פי' המהדרין שכל השנה משתוקקים להארות הללו והתלהבות הקדושה שמתגלה בחנוכה לפי תשוקת אדם להקדושה כל השנה כך מתגלה עתה. ואפשר ז"ש לשנה קבעום. שע"י שכל השנה הי' להם תשוקה להארת הנס לכן הרגישו אח"כ בחנוכה הבא. יותר מבשעת הנס עצמו כנ"ל:
כשעמדה מלכות יון הרשעה כו' להשכיחם תורתך. באמת זה הי' סוף מלכות יון אבל אז נתגאו כל כך בעזות מצח עד שעלה בדעתם להשכיח את התורה מבני ישראל. והנה השי"ת הבטיח לנו כי לא תשכח מפי זרעו. והיונים ידעו זה כי פירשו להם התורה בלשונם כמ"ש בגמ' בתלמי המלך. והבורא ית' בעבור להציל את בני ישראל נתן להם גבהות כ"כ עד שע"י העזות שלהם הי' להם מפלה כמ"ש משגיא לגוים ויאבדם. ואדרבה ע"י שרצו להשכיחם ניתן להם עוד יו"ט של חנוכה. ושמעתי ממו"ז ז"ל כי ימים אלו נותנים עוד זכרון על ידי שעלה בלבם להשכיחם כו'. לכן יש לנו לבטוח בהשי"ת כי בכל עת שפלותינו עוד יש לנו יותר תקוה כנ"ל:
בנוסח ואח"כ באו בניך כו'. דאיתא לשנה אחרת קבעום. והטעם הוא מרוב חושך הגלות יון היו נשפלים במדריגה תחתונה ולא הרגישו כל כך בגודל הישועה עד שאח"כ נתעלו מעט מעט במדריגות שערי טהרה עד שחזרו להיות במדריגת עבדי ה'. ואז הרגישו והבינו גודל הישועה לצאת ממלכות יון למלכות הבורא ית'. וגם בשמונה ימי חנוכה כמו שנעשה הנס בנרות כן נעשה הנס בטהרת נשמת בנ"י שדומין לנרות ונטהרו מדריגה אחר מדריגה באלה הימים. לכן נק' חנוכה שנתחנכו באלה הימים לחזור לנחלת ה': מה שמקשין מה הי' הנס בלילה ראשונה. נראה כי בלבד הנס שהי' דולק כל הח' ימים. יש לתת שבח להבורא יתברך אשר עשה לנו נסים בימים הללו כי בנקל הי' לפניו ית' להזמין עפ"י הטבע שמן שהי' נשאר עוד איזה פך שמן. ורק חיבה יתירה שרצה המקום ב"ה לעשות נס לאבותינו והם היו צריכין נס הזה להרים את נפשותיהם שהיו נמוכין מרוב חשכת הגלות:
בנוסח ולך עשית שם גדול וקדוש כו' ולעמך כו' תשועה גדולה ופורקן כהיום הזה. כי בכל גאולה מאיזה מלכות נעשה סדר חדש ושמות חדשים בשורש ישראל וכביכול בו ית' כמ"ש ושמנו קראת בשמך. וצריכין בנ"י אח"כ לקבל הארה חדשה הנ"ל לכן יש אח"כ הסתר וגלות אחר כמ"ש לעיל כי בכל פתיחות שער יש זה לעומת זה עד שיהי' תיקון השלם במהרה בימינו. וכל גאולה הוא הכנה וקיום לגלות שאחריו כמ"ש שהקב"ה בורא רפואה קודם למכה. לכן נס דחנוכה הוא תשועה ופורקן לגלותינו המר הזה. וחכמינו ז"ל ברוח בינתם קבעו יו"ט זה להלל ולהודות. להראות כי קיום בנ"י בזה הגלות והכנת הגאולה הוא ע"י הלל והודאה. שג' מלכיות הראשונות הי' הגאולה מהם בזכות ג' אבות. ועתה ע"י זכות דהמע"ה בחי' תפלה וכ"כ מהרש"א שגאולתינו יהי' בזכות התפלה. והלל והודאה הכל בחי' תפלה רק שיש תפלה לעני. ותפלה למשה. אם כבנים אם כעבדים. כי גם הבן צריך לפעמים איזה בקשה רק שהוא באופן אחר מהעבד. וזה הלל והודאה:
אא"ז מו"ר ז"ל הגיד כי חז"ל רמזו במשנה מחג ועד החנוכה מביא ואינו קורא ולא אמרו עד כ"ה בכסליו רק לרמז כי שמחת החג מאיר עד החנוכה עכ"ד. ומסתמא בשעת הנס ממש הי' הישועה בכח הארת החג כי כל תהלוכות השנה בכח הג' רגלים. וסוכות הוא ח' ימים מה"ת ואין רגל אחר כמוהו לכן חנוכה תיקנו כעין חג הסוכות ולכן יש בו מהדרין כמו בסוכות הדר בעינן. וגם הנס נעשה ע"י הכהנים וענני הכבוד בזכות אהרן. ולכן בני בינה קבעו שמונה ימים כעין החג. והרמב"ן כתב בפ' בהעלותך פי' המדרש שלך לעולם קיימת על נר חנוכה ע"ש. והיינו שהנס נעשה ע"י הכהנים. אכן נראה לומר עוד בכוונתו שע"י הנרות חנוכה מאיר הארת המנורה גם היום בזמן הזה. ורמזו הפוס' אסור להשתמש לאורה שהוא זכר למנורה והיינו שיש בנרות קצת הארת המנורה ושע"י הנרות נזכרין בנרות המנורה ומשתוקקין בני ישראל לנרות המנורה וע"י התשוקה מתעורר אותו הארה של המנורה ולכן אומרים הנרות הללו קודש הם. וביום האחרון שנק' זאת חנוכה קורין בו פרשת בהעלותך. כי יום האחרון כולל כל הימים כמו שמיני עצרת מאסף כל ימי החג. כן בחנוכה. ופרשת זאת חנוכת המזבח הוא כן שמקודם כ' פרט הקרבת כל נשיא ואח"כ הכלל. כמו כן בזאת חנוכה וע"י שהוא יום האחרון קשה עלינו פרידות הימים טובים לכן משאיר יותר הארה על כל השנה ומתעורר בו נרות המנורה כנ"ל:
חלק יא
תרמ"א
ב"ה
חז"ל עשו עיקר מנס דנרות הגם כי הי' הרבה נפלאות במלחמותיהם שיצאו מתחת יד מלכות יון רק הענין הוא עפ"י מ"ש שקבעו להלל ולהודות. והודאה הוא על מה שיצאו מתחת יד הרשעים. והלל הוא על שנכנסנו ת"י מלכות שמים כמ"ש הללו עבדי ה' ולא עבדי יון. וצריך להיות עיקר השמחה מה שיצאנו לחירות כדי שנוכל לקבל אח"כ מלכות שמים. ולכן על ידי הנס דנרות שהשי"ת קירב אותנו אח"כ בחיבה יתירה ע"ז נותנין השבח במ"ש ואח"כ באו בניך לדביר ביתך כו' פי' שמיד חזרנו למדריגת בני ישראל כראוי דכתיב עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו ורק בגלות א"י לפתוח הפה להלל ולהודות לפניו ית' ע"י שכפותין באחרא. ומיד שיצאנו לחירות יש לפתוח הפה בהלל והודאה. ולכן עשו חכמי הדור עיקר הזכרון בנרות להראות זאת כי עיקר השמחה מהגאולה ע"י שזכינו לחזור להסתופף בבית אלקינו. והאמת כי הגאולה הוא כפי זכות הדור. ובלי ספק דור ההוא הי' עיקר צער שלהם בגלות על חלישות דעתם בעבודת ה'. אם כי בלי ספק היו משתעבדים בגופם ג"כ. אבל כתבו לנו לזכרון שביטלו מהם שבת מילה חודש כו'. כי זה הי' עיקר צער שלהם. לכן זכו ג"כ לגאולה באופן זה להיות נשאר קבוע הארת הגאולה בהאיר עינינו בתורה ועבודת ה'. ומהם יש לנו ללמוד בגלותינו עתה. אם כי רבו מכאובינו. יש לשכוח הכל ולהתאונן רק על מיעוט עבודת השי"ת. כי כפי צער הגלות כן יהי' הגאולה כי הגלות הוא הכנה אל הגאולה כנ"ל:
חנוכה ופורים הם הארות מרגלים. רק הג' רגלים המפורשים בתורה הם תורה שבכתב. ויש נגד זה ג"כ רגלים מתורה שבע"פ. והם אורות המקבלים כדמיון אור הלבנה שהיא מאור החמה כידוע. כן ע"י כוחן של בנ"י בקבלתם היו"ט כראוי. נשאר מכל יו"ט רשימה בכנס"י. ובכח זה הוציאה כנגדן רגלים אחרים. וחנוכה הארה מחג הסוכות. ופורים מחג השבועות. ומחג הפסח מקוים אנו להיות עוד כמ"ש כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. ובמ"א פרשנו רמז בפ' אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח שהם בחי' חנוכה ופורים. שהקרנות אינם גוף המזבח רק הארות המתפשטים והם בחי' חנוכה ופורים. והבן:
במאמר קבעום ועשאום י"ט בהלל. דכתיב נתת ליראיך נס להתנוסס מפני קושט סלה. כי בנ"י הם כלים מוכנים לקבל הנסים ונפלאות וזהו להתנוסס שנמשכים אחר הנס ומקבלים הארת הנס כראוי. כי תכלית הנסים שעשה עמנו הבורא ית' הוא כדי לרומם את נפשותינו ללמוד לגבור גם נגד הטבע. כמו שהוא מנהיג אותנו למעלה מהטבע. ובנ"י אז נמשכו אחר הנס והרימו את הזמן. וזהו פי' קבעום שהעלו אותן הימים וקבעום בשורש העליון ונעשו מהם ימים טובים כענין המחדש בטובו כו'. כיון שדביקים בשורש נק' יו"ט כנ"ל. וזהו שמשבחין אותם בני בינה ימי שמונה קבעו שיר היינו שקבעו להיות הימים ימי שיר ורננה גם בשמים. וזהו העדות שבנ"י ראוין לקבל הנסים דאיתא לא עביד רחמנא ניסא לשיקרא. וכל נס צריך להיות קיים לעד. ולכן בנ"י מיוחדין להנסים שנשאר אצלם הארת הנס לעולם. וזה אמת. כי דבר הפוסק הוא כזב ולא אמת. וזהו מפני קושט סלה:
שם חנוכה כי קיבלו עליהם עול מלכות שמים מחדש כי כל גלות הוא כמו עיבור שצריך להיות נולד דבר חדש לכן יש חבלי הריון ולידה כמ"ש כמו הרה תקריב ללדת כו' וכן איתא במ' ע"פ מכור הברזל ממצרים כמו שקשה להוציא העובר ממעי האם כו'. וכמ"ש גר שנתגייר כקטן שנולד. לכן אחר שיצאנו מתחת יד יון ונכנסנו בכלל עבדי ה' הי' דרך חדש שצריך להתחנך. וגם מצינו כשהקב"ה עושה נס לבנ"י ואומרים שירה נמחלו להם עונותיהם ע"ש פ' בשלח ובשירת דבורה בשופטים. כן הכא שקבעו להלל ולהודות נמחל להם הכל ונעשו כבריה חדשה:
ענין הנס דחנוכה. כי בנקל הי' שיהי' נשאר פך שמן על כל הימים ולמה הוצרך השי"ת לעשות נס. רק בנ"י אז היו צריכים להארת הנס שהיו כ"כ משועבדים ת"י מלכות יון הרשעה והי' צריך לרומם את נפשותיהם. והרי צריכין להבין איך הי' בכח הרשעים להשכיח את בני ישראל התורה. רק ע"י שיש קצת אחיזה ליון שהתירה התורה לכתוב יונית כדרש יפת אלקים ליפת כו'. ומצד זה השייכות שהי' להם היו רוצים להשכיחם תורתך כי אם היו רוצין להכניע ת"י בנ"י הי' להם חלק בקדושה. וכל זה עדות כי התורה שייכה רק לבנ"י. ומה"ט עשה כן הבורא ית' שלא לתת להם פתחון פה כו' כמ"ש חז"ל גבי בלעם הרשע. ובזה מיושב מה דקשה לפי מה דאיתא שהי' צער גדול לחכמים מה שהוצרכו לכתוב התורה יונית בגזירת תלמי המלך. א"כ אחר ביטול מלכות יון הו"ל לחזור ולאסור לכתוב התורה יונית. ובאמת נשאר היתר זה לעולם. אכן באמת כל הצער שלהם הי' על ידי שהבינו כי מחשבותם לרע כדי שעי"ז יהי' להם כח להשכיחם תורתך כו'. ולכן היו צריכין שיעשה להם הקב"ה נסים ונתרוממו מהטבע וממילא בטל אותו כח ושייכות שהי' להיונים. והי' להם מפלה. ושוב אחר מפלתם אין חשש במה שנכתבה יונית. ואדרבה הי' הכל סיבה כדי לדחותם שלא יהי' להם חלק בקדושה. ואפשר זה הרמז נר חנוכה בשמאל כמ"ש למיימינים בה סמא דחיי ולמשמאילים סמא דמותא. וכן הי' שהתורה שנותנת חיים לעושי'. ולרשעים הללו הי' סמא דמותא ע"י שהי' מחשבותם לרע כנ"ל: