אור ברסלב
שפת אמת על תמורה פרק שביעי › דף לג:

שפת אמת על תמורה· רבי יהודה אריה ליב אלתר

פרק שביעי · דף לג:

דף לג.

בגמ' הב"ע בשעבר ושחטן כדתניא כל הקדשים כו' ר"מ אומר יקברו וחכ"א יפדו. לכאורה תמוה למאי ענין הביא הגמ' כדתניא הלא שפיר תי' כיון דנשחטו לאו אכילת כלבים היא ומה צריך סייעתא מהברייתא. ולכן אפשר לומר דהא תמוה מברייתא זו אדר"י כמ"ש תוס' דלר"י לכ"ע ק"מ הוי בכלל העמדה והערכה ולמה לחכמים יפדו. לכן י"ל דהא יש לעיין בהנך קדשים דנשחטו. אי נשחטו בחוץ להוי כשוחט קדשים בחוץ דאסורים כיון דקודם פדיון נשחטו. דאפי' דאינו ראוי לפנים ואינו בכרת ובלאו מ"מ נראה וודאי דאסורין כל שלא נפדו (כמ"ש התוס' בע"ז (י"ג:) דאפי' בקדשי בד"ה אסור לשחוט בחוץ אטו ק"מ. וה"ה דיש לאסור בעבר ושחט מטעם זה] ומה מועיל פדיון דהשתא שלא להיות עליהם דין קדשים שנשחטו בחוץ. ואי נשחטו בפנים יהי' כדין כל שפסולו בקודש בשריפה כיון דהי' בעלי מומין ונשחטו ואיכא למיגזר בהו אטו שנפסלו בקדש. דהא עדיפי מחשנב"ע דפליגי רבנן ור"ש בסמוך אי הוי בשריפה] וא"כ י"ל דבאמת בזה פליגי ר"מ וחכמים ומיירי שכבר הי' להם העמדה והערכה רק שנשחטו קודם פדיון **כמ"ש בתוס' במעילה (ט"ו.) דאם העמידן והעריכן מחיים יכול לפדותן אחר שמתו. אבל דבריהם תמוהים מהא דאי' בבכורות (ל"ב:) הא לאחר שחיטה נגאל הא בעי העמדה והערכה ומאי קושיא הא משכחת דנגאל אח"ש אם כבר הי' הו"ע. וכן כתבו התוספות להדיא בחולין (קל"ה.) דבעי העמדה והערכה בשעת פדי'. וכ"כ במל"מ (פ"ה מה' ערכין) לדעת הרמב"ם והי' אפ"ל קושי' התוס'. דלר"י ודל דר"מ וחכמים כאן פליגי בהכי כנ"ל:** ולהכי צריך הגמ' להביא הברייתא דלחכמי' יש פדיון אחר שחיטה ולית עלייהו דין קדשים פסולין. ובאמת צ"ע הטעם וגם בדר"מ עדיין אין מובן אי ס"ל דהוי כקדשים פסולין א"כ להוי בשריפה ואמאי יקברו. ואפשר לומר דר"מ ס"ל דעומד לפדות כפדוי ואחר העמדה והערכה וודאי עומד לפדות והוי כחולין שנשחטו בעזרה דבקבורה. וחכמים צ"ל דס"ל דאפי' קדשים שנפסלו אם קודם השחיטה היו בני פדיון גם אחר השחיטה יש להם פדיון ועדין צ"ע הטעם אבל עכ"פ הסוגיא מתישבת שפיר לפי"ז:

שם במשנה קדשים שהפילו יקברו. לכאורה אתיא כמ"ד ולדות קדשים במעי אמן קדושים דאי בהויתן הם קדושים א"כ כשהפילו אין עליהם קדושה וכ"כ התוס' בזבחים (פ"ד:) ובנדה (מ"א.) בתי' א' ע"ש). ואפשר דמהאי טעמא פסק הרמב"ם דבמעי אמן הם קדושים מכח סתם משנה זו [ומיושב תמיהת הכ"מ (פ"ד. מה' תמורה) שהניח בצ"ע למה לא פסק כרשב"ג]. או אפשר דמתני' מיירי בהקדישה מעוברת דהולד קדוש בפ"ע:

שם והערלה. פרש"י מכלאים גמרה. וצ"ע אי בבנין אב כדמשמע מלשון רש"י והרע"ב וכ"כ התיו"ט] איכא למיפרך מה לכלאי הכרם שנעבדה בה עבירה. ותוס' כ' בשם רש"י] מהיקשא. וא"י איזה היקש יש בערלה לכלאי הכרם:

תוכן העניינים

שפת אמת על תמורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה