שפת אמת על תמורה· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק שביעי · דף לא:
בגמ' ואפי' למ"ד מועלין בגידולי מזבח ה"מ גידולין דחזי למזבח כו'. פרש"י ולדות קדשים. והקשו בתוס' דולדות אתרבי מדכתי' יהיו לך כו' תשא ובאת כו'. ואפשר לפרש דלמ"ד בהויתן הן קדושים ולכן השוחט חטאת ומצא בה בן ד' תאכל בכל מקום כדלעיל (י"א.). מ"מ י"ל דמועלין בהולד דהוי עכ"פ גידולי הקדש וכמ"ש לעיל מזה דלהכי לא אמרו סתם הולד חולין רק דנאכל בכל מקום. אבל פדיון צריך דמועלין בו. ומ"מ קרי לזה בגמ' דחזי למזבח פי' כשיהי' נולד נמצא דהגידולין עומדין להיות ראוי למזבח. ולהכי א"ש דאיכא למ"ד מועלין בגידולי מזבח. פי' למ"ד בהויתן קדושים אבל למ"ד במעי אמן שפיר לא משכחת מעילה בגידולי מזבח דכשנגמר הולד קדוש בפ"ע הוא מקרא דתשא ובאת כנ"ל: