שפת אמת על ערכין· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק רביעי · דף יז:
במשנה הי' עני והעשיר עיין תוס' לעיל (ז':) שהקשו אהא דאמרינן לעיל בהי' לו ה' סלעים דנפטר בסלע הלא בשעת נדר הי' לו ה' ע"ש. ומ"ש תוס' דתליא בשעת הערכת הכהן לא משמע כן מסתימת המשנה מפרש"י. ולכן נלע"ד דהכא מיירי דוקא שהי' עשיר ממש בשעת הערך וא"כ אינו בכלל ואם מך הוא דצריך להיות מך בשעת נדר. אבל היכא דהי' עני גם בשעת הנדר רק שהי' לו ה' סלעים בזה אם נעשה אח"כ יותר עני ואין לו רק סלע נותן רק סלע כיון דעכ"פ לא נתחייב בערך שכ' בתורה והוי הערכת הכהן. אבל כשהי' עשיר ממש ולא חל עליו הערכת הכהן לא נפטר כשנעשה עני אח"כ כנ"ל. ואח"כ מצאתי שגם בלח"מ (פ"ג מה"ע) תי' כן:
שם בגמ' אלא מעתה גבי מצורע דכ' ואם דל הוא כו' וכ"ת ה"נ והתנן כו'. לכאורה קשה לי נהי דר"י ס"ל התם דאזלינן בתר הבאת אשם מגזה"כ. מ"מ שפיר יש לקיים מה דכתי' הוא. לענין אם נתעשר קודם הבאת האשם פ"א אע"ג דחזר והעני לא מיפטר בקרבן עני. וצ"ל דלשון המשנה הכל הולך אחר אשם משמע בכל גווני אפי' הי' עשיר מקודם כנ"ל: