שפת אמת על ערכין· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק ראשון · דף ו.
בגמ' סלע זו לצדקה מותר לשנותה פרש"י שילונו ויפרע אח"כ. וקשה הטעם כיון דהוא של עניים איך יוכל להלוות מעצמו דכל אשראי ספק ואפשר לא יהי' לו לפרוע. וגם לשון לשנותה לא משמע הכי דהו"ל לומר מותר להוציאה. ויותר נראה לפרש לשנותה למטבעות אחרים אבל נותן מיד חלופי מטבעות. ושוב מצאתי שכ"כ הרמב"ם מותר לשנותה לאחר פי' סלע אחר. ומהתימא על הכ"מ שלא הרגיש בזה שם בה' מתנות עניים (פ"ח. וכ"כ הרדב"ז שם]. אח"כ ראיתי בב"י ביו"ד מאריך בזה ע"ש בסי' רנ"ט. אלא דיש לעיין לפי' הרמב"ם מה מסיק רבא דבהרי זו יתחייב באחריות להכי מותר לשנותה ואי הפי' שנותן מיד מטבע אחרת למה יהי' חיוב אחריות יותר מבכל הרי זו. וי"ל דמ"מ כיון שכבר נעשה זה הסלע של עניים. וכיון דלקחו לעצמו לתת סלע אחר הוי התשלומין באחריותו עד שבא לידי עניים ולא מיפטר במה שמניח זה הסלע במקום שהי' סלע הראשון. דהראשון שלא נתחייב בו רק אמר הרי זו פטור מאחריות. אבל השני דחיוב תשלומין הוא הוי באחריותו לעולם עד שבא לידי עניים. וצ"ע לדינא:
והא דמייתי הגמ' אח"כ מר' ינאי דיזיף ופרע אין קושיא לפי' הרמב"ם דהגמ' מקשה מק"ו דאפי' ללות שרי. ולמאי דמשני דר' ינאי שאני דעניים ניחא להו א"כ אין ראי' מהתם: