שפת אמת על ערכין· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק חמישי · דף יט:
בגמ' בעי רבא אמדהו אומד של נזקין ואמר דמי עלי כו'. נראה לענ"ד דעיקר הבעיא משום דכיון שזה יודע כמה דמיו מיד נתכוין כשאמר דמי עלי על אותו השומא. אבל אם הוא א"י מזה האומד או איש אחר אמר דמיו עלי דלא ידע מזו השומא ודאי צריך שומא בעשרה. דאל"כ למה לא בעי רבא בקיצור אמדוהו שלא בעשרה מהו. וכן באידך בעיות דמי עלי ואמדוהו וחזר ואמר דמי עלי ג"כ יש לפרש דדוקא בהוא עצמו שאומר דמי עלי אחר האומד נתכוין על שומא זו כנ"ל:
בתוס' ד"ה או דילמא כו' הקשה ה"ר אלחנן אמאי כו'. אפשר לתרץ דבט' וכהן אם ה' יאמרו כך ויהי' הכהן בתוך אותן החמשה חשובין כרוב לגבי ה' הנשארים דלית ביניהם כהן:
עוד אפשר לומר דהכא בעינן דוקא שכל העשרה ישומו כך ולא אזלינן כלל בתר רובא. ועי' (בב"ב) [בע"ז (ע"ב) כדשיימי בארבעה עד דאמרי בארבעה כמ"ש רש"י שם כיון דנחית לדעות כו' ולא אזלינן בתר רובא ע"ש. וכן תי' בטו"א במגילה]: