שפת אמת על מעילה· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק שלישי · דף יב.
אמרי מחוסר זמן מ"ד אבעל מום כו'. צ"ע להבין זה הטעם דמ"מ כיון דמעצמו יהיו ראוין כשיגדלו למה לא יהי' בהם מעילה יותר מהדמים שיכול לקנות בהם קרבן. או במחוסר זמן שיוכל לפדותו ולקנות קרבן מכ"ש תורין שיהיו בעצמם ראוים. ודוחק לומר משום דבמעות יכול לקנות מיד קרבן א"כ בלילה או בשבת לא ימעול בדמים או במחוסר זמן ומלשון רש"י משמע קצת דלא חל עליהם קדושה כלל. וא"כ לכתחילה נמי יהי' רשאי ליהנות מהם וצ"ע:
שם בגמ' א"ל מודינא לך. לפירש"י הגי' אבל מודינא לך כמ"ש בה"ז. אך פי' הדברים נראה דאע"ג דהוכיח מבני יונה שעבר זמנם לקדשים שמתו מ"מ היינו לענין מעילה דאורייתא דלא נימא קדושה להיכן הלכה. אבל לענין דרבנן שפיר יש לחלק ביניהם. והטעם מובן דקדשים שמתו הרואה סבר שנשחטו ולהכי גזרו בי' מעילה. אבל בני יונה גדולים הכל יודעין דאינם ראוין כנ"ל. אך מלשון רש"י משמע דגם בתורין ובני יונה איכא מעילה דרבנן דמשלם הקרן. ולשון המשנה אין מועלין לא משמע הכי כמ"ש התוס':
שם בגמ' אמרי התם נמי איכא מעילה מעיקרא דא"ר המקיז דם כו'. מוכח מכאן דאפי' בקדשים קלים איכא מעילה בהקזה. דאל"ה אכתי מקדשים קלים מוכח דסתמא דמתני' דדם בסוף מועלין משמע וודאי אפי' דם מקדשים קלים א"ו אפי' בקדשים קלים יש מעילה בהקזה וכ"כ הכ"מ בשם הרא"ש. והטעם צ"ע קצת דנהי דאיהו מגופה ומכחיש לה מ"מ בקדשים קלים אין מעילה מחיים. ואפשר יש מעילה דרבנן לעולם בקדשים קלים: