שפת אמת על מעילה· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק שלישי · דף יא.
במשנה דמי שלמים יביא שלמים ונאכלין ליום א' ואין טעונין לחם. לא נתבאר הטעם למה נאכלין ליום א' הלא כמו דאין טעונין לחם משום דנזיר ליכא **הרע"ב פי' הטעם דא"ט לחם דבעינן ונתן על כפי הנזיר וליכא. וכן פרש"י במנחות (ה'.) והתוס' בנזיר (כ"ד:) והא דאיתא בנזיר (מ"ו:) זאת תורת הנזיר כו' בין שאין לו כפים. כבר פי' התוס' שם דצריך מיהא להניף בזרוע ע"ש. אבל למ"ש הרמב"ם (פ"ח מה' נזירות) דבאין לו כפיס אינו מניף כלל ע"ש. ובזרוע לאו תנופה הוא לדידי' ואפ"ה טעון לחם. א"כ הכא ע"כ הא דא"ט לחם משום דלית לי' תורת קרבן נזיר כיון דליתי' בעולם. שפיר קשה כנ"ל למה לאכילת יום א' חשיב שלמי נזיר: כמו כן י"ל דלאו שלמי נזיר מיקרי רק כשאר שלמים. והרמב"ם (בה' נזירות פ"ט) הביא דין זה גם לענין מותר הדמים בשהנזיר קיים דג"כ מותר דמי שלמים שלמים ונאכלין ליום א' ואין טעונין לחם ע"ש. ונראה משום דדרשו חז"ל על תורת נזרו שיכול לקבל נזירות על מאה עולות ושלמים ע"ש. א"כ כל מה דמרבה בשלמים דין שלמי נזיר להם אבל לחם מביא רק לקרבן אחד:
שם במשנה יצא לנחל קדרון מועלין בו פרש"י ותוס' מדרבנן. מיהו יש לעיין מ"ש מדשן אחר שהוציאו לחוץ למחנה דלכ"ע אין מועלין בו ומשמע דאפי' מדרבנן לית בי' מעילה. איברא דלשון הרמב"ם (סוף ה' פסוה"מ) משמע דמדרבנן אסור הדשן לעולם. אבל לעיל משמע דעכ"פ מעילה אין בו אפי' מדרבנן. וי"ל דבדם גזרו טפי משום דלא אשתני. כמו דשן שנשרף כל הקדשים ונשתנו לאפר וצ"ע: