אור ברסלב
שפת אמת על מעילה פרק רביעי › דף טז.

שפת אמת על מעילה· רבי יהודה אריה ליב אלתר

פרק רביעי · דף טז.

דף טו:

בגמ' א"ד פליגי אדרב דאפי' לטומאה אין מצטרפין. ותמוה הטעם כמ"ש התוס' ואפשר לומר משום דהתורה חלקו לב' ענינים בנבלתם יטמא. ואח"כ כתי' וכי ימות מן הבהמה כו' הטהורה כו' א"כ הוי כשני שמות טומאת נבילה דטמאים ונבילה דטהורים לכן ס"ל דאין מצטרפין:

בתוס' ד"ה מיתיבי כו' וא"ת ל"ל צירוף כו'. וי"ל דנהי דהאבר מן החי א"צ צירוף מ"מ נ"מ דמצטרף החצי זית נבילה עם האבר. לענין שהנוגע וגע בחצי זית נבילה נטמא כיון דמצטרפין הוי כנוגע בשיעיד. אבל אי לא הוי מצטרפין הי' טהור:

שם בגמ' מיתיבי האברים כו' ואר"י אין לוקין עליהם אלא בכזית. לכאורה משמע דקושי' הגמ' דכי היכי דמקיש אכילה לטומאה להיות בכעדשה. כמו כן יוקש להיות לוקה באברים אפי' פחות מכשיעור. אך רש"י ותוס' לא הבינו כן רק דעיקר הקושיא מדאמר בכזית משמע כעדשה לא לקי. והגם די"ל דנקט כזית משום נבילה לא משמע לפרש הכי. ויש לעיין למסקנא לדינא בזה בהני ח' שרצים במיתתם אי לוקה על אבר שלהם בפחות מכעדשה ושוב מצאתי ברמב"ם (פ"ב ממאכלות אסורות) כ' בהדיא דלא לקי על אבר פחות מכעדשה. ולכאורה תמוה מנ"ל הא. וראיתי בהה"מ שפי' פי' חריף בסוגיא זו דבאמת קושית הגמ' להיות לקי באבר כ"ש. וע"ז משני הגמ' דדוקא לענין שיעור כעדשה דזה חידשה תורה רק בח' שרצים המובדלים בזה הוקש אכילה לטומאה. אבל לענין דין דאבר מטמא בכ"ש זה נוהג בכל הטמאים ולטומאה איתמר ולא לאכילה לכן אפי' בח' שרצים עצמם ג"כ דין דאבר בכ"ש נאמר רק לטומאה ולא לאכילה ע"ש והיא פי' נכון:

תוכן העניינים

שפת אמת על מעילה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה