אור ברסלב
שפת אמת על מעילה פרק ראשון › דף ב:

שפת אמת על מעילה· רבי יהודה אריה ליב אלתר

פרק ראשון · דף ב:

דף ב.

בגמ' אליבא דר"י לא תיבעי כו'. כל הסוגיא תמוה טובא הא ר"י לא פליג רק בשלשה דברים בנשחט בלילה ושנשפך דמה ויצא דמה. בפרט בשחט בדרום דכשר בקדשים קלים וכל דמצינו לי' היתר מודה ר"י דעלה לא ירד ע"ש בזבחים (פ"ד.). (ומ"ש התוס' שם וגם (בד' ס"ח:) דשחיטת דרום כעין שחיטת חוץ היא. תמוה דא"כ גם לר"ש ירד דבהא לא מצינו דפליג ר"ש וע"ש עוד תי' אחר] וגם לפ"ז בעיא דר"א לקמן בעולת במת יחיד יהי' רק אליבא דר"ש ואנן קיי"ל כר"י ומה מקשה הגמ' מדר"א הלא י"ל דהוא קאי אליבא דר' יהודה. גם הרמב"ם אע"ג דפוסק כר"י מ"מ בנשחטה בדרום כ' דלא ירדו. לכן נראה דהרמב"ם לא גריס כל זה בגמ' (כמ"ש בכ"מ (פ"ג מה' פסוה"מ) דנוסחא אחרת הי' להרמב"ם] ופלוגתא דרבה ור"י לכו"ע היא:

שם בגמ' אלא לרבה קשיא. נראה דעיקר קושי' הגמ' כיון דטעמא דרבה דהוי כחנקינן א"כ להוי כקדשים שמתו דלית בהו מעילה. ולהכי לא תיקשי לר' יוסף נמי אפי' אליבא דר' יהודה. דנהי דלר"י ירדו מ"מ הא קאמר הגמ' לעיל טעם אחר משום דכשר בקדשים קלים לא הוי כחנקינהו רק לרבה פריך. ולכן נראה דלמסקנא דהלכה כר"י דהא איתותב רבה אפי' לר' יהודא איכא מעילה דאורייתא. והנה מלשון הרמב"ם (פ"ג דמעילה) משמע דכל הני דמתני' הוי רק מעילה דרבנן ע"ש. וזה תמוה דהגמ' מסיק כר"י דעלו לא ירדו והוי מעילה דאורייתא. והכ"מ כ' דפליגי רק אליבא דר"ש והרמב"ם דפוסק כר"י לכן אם עלו ירדו והוי רק מעילה דרבנן. ודבריו תמוהים ביותר דהא הרמב"ם כ' (בה' פסוהמ"ק פ"ג) בשחטן בדרום עלו לא ירדו. וכבר השיג עליו בלח"מ שם. ובלא"ה נמי הא הרמב"ם חושב כל הני דמתני' קבל וזרק פסול או במחשבה דכל הני וודאי אם עלו לא ירדו וצע"ג בזה:

שם בגמ' קדשים שמתו הואיל ובדילין. פירש"י דמאוסין הם. ותמוה מ"מ כל נבילה מותר בהנאה ונותנין לכלבו או הנאה אחרת ומה בדילין שייך בזה. ויותר הי' נל"פ דבדילין מן הקדשים דכשמתו אין מתערבין בשאר קדשים בעזרה ולא שייך לגזור אטו קדשים. אבל הנך דנפסלו בפנים מתערבין עם שאר קדשים בעזרה ושייך למיגזר בהו מעילה מדרבנן כנ"ל:

תוכן העניינים

שפת אמת על מעילה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה