אור ברסלב

שפת אמת על מעילה· רבי יהודה אריה ליב אלתר

פרק חמישי

פרק רביעי

דף יח:

בתוס' ד"ה אכילתו כו' לא מצינו זה נהנה וזה מתחייב כו'. אפשר לחלק דדוקא בדבר שהחיוב על הנאה בלבד לא מצינו זה נהנה כו' דוודאי הנהנה חייב. אבל מעילה דנהנה ולא פגם פטור א"כ אין כל החיוב על הנאתו שפיר י"ל דהמשלח חייב ובקדושין נסתפקו התוס' בזה:

דף יט:

במשנה עד שיהנה בש"פ ויפגום בש"פ. משמע דאע"ג דפגם בש"פ אי הנאתו לא הי' ש"פ פטור. מיהו יש לעיין בנהנה הרבה ופגם ש"פ דאפשר דחייב לשלם כל הנאתו כיון דפגם בש"פ תו חייב כל הנאה. כדמצינו גבי זה נהנה וזה לא חסר דאי חסר כל שהו תו חייב לשלם כפי מה שנהנה כמ"ש בחו"מ (סי' שס"ג סעיף ז') ע"ש] וה"ה הכא:

שם במשנה אין מועל אחר מועל כו'. נראה לע"ד דדוקא במעילה בלי פגם כדתני שתה בכוס. וה"ה במוציא של הקדש לרשות אחר. אבל במעילה שע"י פגם מה דפגם פגם והשאר למה יצא לחולין כיון דבדבר שיש בו פגם אין בו מעילה רק הפגם א"כ הנשאר לא חל עליו שם מעילה כלל. ובהכי מיושב בפשיטות התוספתא שמביא התוס' דבקע בקרדום היא מעילה שע"י הפגם לכן לא יצא לחולין. אבל נתנה לאחר שפיר יצא לחולין. ונראה דגם התוס' ס"ל הכי רק שהבינו בס"ד דרצה לקנות כל הקרדום. ולהכי תי' התוס' שלא רצה לקנות רק לבקוע בו ולהחזירו. אבל כל שלא הוציאו מרשות הקדש מודין התוס' דלא יצא לחולין ע"י פגם. ובהכי ניחא נמי לשון המשנה אלא בהמה. דמשמע בין בהמה דקדשי בה"ב ובין בהמה דקדשי מזבח מדלא תני קרבן או חטאת כדסיים המשנה (ועי' ברמב"ם ובראב"ד (פ"ו מה' מעילה) ומ"ש שם הכ"מ]. רק דבאמת ממ"נ הוי זה הכלל בכל בהמות דאי קדשי בדק הבית א"כ אית בה פגם והוי מעילה ע"י פגם וכה"ג יש מועל אחר מועל. ואי קדשי מזבח לעולם יש בה מועל אחר מועל כדמסיים בחטאת:

שם בגמ' קדשי מזבח תמימין ונעשו ב"מ ושחטן כו'. תוס' לא גרסו ושחטן. וכוונתם דכיון דס"ל לרבי דכששחטן יקרבו א"כ ס"ל דקדשי מזבח הוי בכלל העמדה והערכה. להכי הוי בכלל אין להם פדיון דהפדיון היא ע"י העמדה והערכה. לכן אפי' בעודן חיים דיש להם פדיון חשוב בכלל אין להם פדיון. אבל רש"י לא הבין כן. וגם הרמב"ם נראה שגורס ושחטן. ולהכי כיון דהוא פוסק קדשי מזבח הוי בכלל העמדה והערכה לכן לית בי' מועל אחר מועל רק קודם שחיטה (דהוי בר פדיון] ע"ש (פ"ו דמעילה). אבל אי הוי גורס כגי' התוס' גם קודם שחיטה אין בהם מועל אחר מועל כיון דקדשי מזבח הוי בכלל העמדה והערכה.

בתוס' ד"ה מ"ט כו'. צ"ע בסברת התוס' דלת"ק יהי' פדיון לכלי שרת. [ועי' בזה במנחות (ק"א) וי"ל דמה"ת י"ל פדיון והתם מדרבנן קאמר משום דהוי כטהורין הואיל וי"ל טהרה במקוה ע"ש]. ויותר נראה דמודה ת"ק דאין לה פדיון רק דס"ל דמועל אחר מועל לא תליא בפדיון רק בבהמה גזה"כ דיש מועל אחר מועל ולא בשאר קדושת הגוף אע"ג דאין להם פדיון:

תוכן העניינים

שפת אמת על מעילה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה