אור ברסלב
שפת אמת על מנחות פרק תשיעי › דף פו.

שפת אמת על מנחות· רבי יהודה אריה ליב אלתר

פרק תשיעי · דף פו.

דף פה:

במשנה שלשה זיתים הן כו' כותש ונותן לתוך הסל פירש"י כדי שיזוב הצלול כו' והפסולת והשמרים נשארין בסל וכן פי' הרע"ב ומסתנן ויוצא. וקשה קצת על פירש"י בחומש פ' תצוה דמשמעות לשונו דהשמן של מנורה היא טפה ראשונה שאין בה פסולת. משמע דלא בעי סינון כלל. ומה שהקשו תוס' על פירש"י דלא יתחייבו בפאה כמו תאנה דאין לקיטתה כאחת. יש לחלק דתאנה לית לה כלל זמן קצוב. אבל בזיתים כל הג' זמנים מיוחדים לזיתים. וכמו אילן העושה פירות ב"פ בשנה אטו משום זה לא יתחשב לקיטתו כאחד:

שם במשנה אף כל המנחות הי' בדין שיטענו זך מה מנורה שאינה לאכילה כו'. וקשה למה לי הק"ו בלא"ה כיון דכ' במנחות נמי כתית א"כ לולי המיעוט דכתית למאור בודאי הי' טעון כתית. (והא דאמרי' בגמ' דכתית דכתי' במנחות אצטריך להכשיר כתית. היינו משום דכתי' כתית למאור והוי ס"ד לפסול כתית במנחות. אבל לולי המיעוט דכתית למאור לא הוי צריך קרא להכי]. ודוחק לחלק בין זך לכתית **שם. ולכאורה משמע כן מפרש"י שם. א"כ צ"ל דהא דתנן הכא דגם ונראה בגור ארי' פ' תצוה מבואר דתרי מילי נינהו זך פי' מגרגרו בראש הזית וכתית אתא למעט טחון. וכ"מ בפי' הר"ע מברטנורא מהזיתי' שבראש הגג. ושבי הבד. הראשון כשר למנורה דיעבד דוקא. אבל לקיים זך בעי מה שמגרגר בראש הזית. אכן במזרחי שם כ' לשון הגמ' אין זך אלא נקי ופרש"י נקי כגון אותו שיוצא בלא טעינה כו'. וכן הוא ברש"י כת"י. ולפ"ז זך וכתית חדא היא דכיון שאינו טעון וטחון זך קרינא בי':** דצריך הק"ו לעכב דבמנורה כתיב ב"פ זך לעכב והי' למדין מק"ו דבמנחות נמי מעכב להכי כתיב למאור למעט דבמנחות לא מעכב. מיהו קצת קשה לפ"ז נימא דבאמת לכתחלה מצוה במנחות נמי כתית רק דלא מעכב ממיעוטא דלמאור. ובגמ' לא משמע הכי דקאמר מפני החסרין משמע דליכא מצוה כלל בכתית רק מטעם מן המובחר אבל לא להיות מצוה לכתחילה בכתית וצ"ע. ובעיקר הק"ו יש להקשות דאיכא למפרך מה למנורה דהיא בפנים בהיכל אבל מנחות הם בחוץ:

תוכן העניינים

שפת אמת על מנחות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה