שפת אמת על ברכות· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק מאמתי קורין · דף ג:
בגמ' ואיכא דאמרי כו' ל"א אלא בד"ת וכ"ש מילי דעלמא. ואין מובן לשון לא אמרן. דמשמע לכאורה דלהאי לישנא במילי דעלמא אפי' דבריו של מת אסור. אבל אין לזה טעם דמידי היא טעמא אלא משום כבודו של מת ודברים הצריכים לו כבודו היא. וי"ל עוד למ"ש התוס' דדוקא תוך ד"א אסור ומשמע דדייקו הכי מלשון בפני המת. א"כ י"ל דללישנא בתרא דוקא ד"ת אינן אסורין אלא בפני המת דהיינו תוך ד"א אבל מילי דעלמא גם חוץ לד"א אסור. [אך לגי' הרי"ף והרא"ש לא נצרכה אלא לד"ת לק"מ. וכן לפ"מ שהגי' המהרש"ל אפי' לד"ת משמע דאין לחלק בין ד"ת למילי דעלמא]:
והנה הרא"ש ריש פ"ג כתב דאיירי חוץ לד"א היפוך מ"ש התוס' כאן. ועי' בש"ג ובמע"מ שהאריכו לבאר כוונתו. אבל בתוס' הרא"ש הנדפס מחדש מפורש כוונתו ע"ש. שהקשה מאי כ"ש מילי דעלמא הא בד"ת שייך לועג לרש כדאי' לקמן (י"ח.) דמה"ט אסור לקרות בתורה בבית הקברות והא לא שייך במילי דעלמא. וע"ז תי' דהכא איירי חוץ לד"א דליכא משום לועג לרש אלא משום כבודו אסור. ובכהאי גוונא שפיר הוי כ"ש מילי דעלמא. וא"כ לפ"ז מתפרשין שפיר דברי הרא"ש הנ"ל דס"ל דלישנא קמא ולישנא בתרא בחד גוונא מיירי. ולכן גם לדידן דקיי"ל כלישנא קמא מ"מ איירי בחוץ לד"א. ובזה נראה דהרא"ש חולק על התוס' דלשיטת התוס' פליגי בהכי הני תרי לישני דללישנא קמא איירי דוקא תוך ד"א משום לועג לרש וללישנא בתרא אף חוץ לד"א מיירי הא דמילי דעלמא. לכן אמר לא אמרן כדכתיבנא. (דהא דאמר בפני המת דמשמע דוקא תוך ד"א אסור לא אמרן אלא בד"ת כנ"ל אבל במילי דעלמא אפי' חוץ לד"א אסור]. ומה שהקשה הרא"ש מאי כ"ש היא י"ל דד"ת מפני ביטול תורה לא אסרו אלא משום לועג לרש ותוך ד"א דוקא אבל מילי דעלמא מטעם כבודו אסור ובכל גווני וצ"ע בפוסקים. ובד"ת מה שהתירו דבריו של מת י"ל דברים הצריכים לקבורתו ופטירתו (כמ"ש בשו"ע יו"ד (סי' שד"מ סעי' ט"ז) צרכי קבורתו והספד]. או מה שחידש הוא בחייו נקרא גם כן דבריו של מת וכן כ' בס' אור לו בציון: