שפת אמת על בכורות· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק שמיני · דף מט.
בגמ' ור"ע מספקא לי' כו' שתי כתובים כו'. אע"ג דהכא איכא גז"ש מ"מ הא גם בערכין איכא הך גז"ש ומ"מ כ' קרא להכי הוי שתי כתובים שלא ללמוד אפילו בגז"ש אבל בעלמא י"ל דבמקום גז"ש גמרינן אפי' משתי כתובים כנ"ל (וכ"מ בחק נתן בזבחים (נ"ז.). ע"ש מ"ש בשם הכריתות בביאור פלוגתא דרע"ק ורבנן הכא] ודברי מהרי"ט אלגאזי כאן תמוהים בעיני:
שם אר"א הכל מודין לענין אבילות כו'. ק"ק למאי נ"מ הלא הלכה כחכמים גם בבכור. וי"ל דבאמת י"ל דהכא בבכור גזיה"כ היא דהא אפי' כלו חדשיו דינו אחר ל' כמ"ש התוס' [והא דאמר רשב"ג שהא ל' יום אינו נפל מבכור עי' בתוס' ב"ק (י"א:) מ"ש בזה] אבל לענין נפל אפשר דגם לת"ק יום ל' כלאחריו כמו בן שמונה בבהמה דתחילת שמונה יוצאת מכלל נפל. וא"כ י"ל דלכן אר"א דאדרבא אפי' לר"ע מ"מ כיון דלענין נפל הוי ספק א"כ באבילות אזלינן לקולא. מיהו לפ"ז לשון דאמר שמואל הלכה כדברי המיקל באבל לא א"ש דהו"ל למימר ספק אבילות לקולא ויש ליישב:
בתוס' ד"ה לאחר ל' כו' דלא מברכינן שהחיינו על כל מילה. וי"ל דלא שייך שהחיינו דלעולם כל איש ישראל יש בו ברית מילה תמיד כמ"ש במדרש שש אנכי על אמרתך שאמרו דוד כשראה עצמו בבית המרחץ בלי מצוה רק מצות מילה שבבשרו ע"ש א"כ לא שייך שהחיינו. גם באב המל את בנו כיון דהמילה בבנו קבועה תמיד כמ"ש בשו"ת מהר"ח או"ז דמצות מילה אינו העשי' אלא שהמילה חתומה בבשרו ע"ש]: