שפת אמת על בכורות· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק שמיני · דף מו:
בגמ' תנן כו' הא נמי תנינא יצא רוב ראשו כו' משתצא פדחתו תיובתא דשמואל תיובתא, ותמוה לומר דאשתמיט לשמואל המשנה. ואפשר לומר דבאמת תמוה לשון הגמ' הא נמי תנינא הלא לר"ל דאמר בתר הכי דלנחלה לא מהני פדחת א"כ הכא כל ראשו דוקא ולא סגי ברוב. א"כ ע"כ הוצרך למיתני הכא דראשו סגי. דאי הוי סמיך אהך משנה דנדה דשם פדחת נמי מהני הו"א דלנחלה נמי מהני פדחת ולהכי קמ"ל דראשו מהני ולא פדחת. ולכן י"ל דהגמ' דאמרו תיובתא משום דס"ל כר' יוחנן דפדחת נמי מהני לנחלה דקי"ל הכי. אבל שמואל בעצמו מצי סבר כר"ל דבנחלה לא מהני פדחת ולא הוי תיובתא כנ"ל. וכעין זה כ' הלח"מ (פ"ב מה' נחלות) ע"ש]:
ולפמ"ש תוס' ד"ה תיובתא בשם הר"ח **התוס' בנדה (כ"ט.) הניחו בקושיא פי' ר"ח הנ"ל משום דא"כ מ"ט איתותב שמואל הכא אך יותר נראה דהר"ח ס"ל כשיטת הטוש"ע (סי' ש"ה) דבן ח' שיצא ראשו מת גם לדידן דלא קיי"ל כשמואל אינו פוטר. א"כ אין ראי' לשמואל מדר' יוסי דמיירי במחותך. ועי' בסדרי טהרה (סי' קצ"ד ס"ק כ"ג) באריכות:** דפי' הך דר' יוסי בנדה שיצאו לחיים שיהי' בר קיימא והיינו כדשמואל א"כ י"ל דשמואל פסק כר"י והגמ' קאמר תיובתא מכח סתם משנה דהכא ושמואל פוסק כיחידאי:
שם כ"מ לאתויי מאי כו'. קשה לי אמאי לא אמרו לאתויי בהמה דתנן יצא ראשו משמע לכאורה כל הראש. וקמ"ל ר"ל דה"ה פדחת אע"ג דבהמה לא חשוב פרצוף פנים דילה. ודוחק לומר דס"ל לגמ' דפדחת לא מהני . בבהמה. (כמו שנסתפק בזה התב"ש (סי' י"ד). וע"ש בפרישה ובט"ז וש"ך דפשיטא להו דגם בבהמה מהני פדחת]:
שם לאתויי הא דת"ר גיורת כו' וקשה מאי קמ"ל הא במשנה דנדה דיצא כדרכו משיצא רוב ראשו כו' דהוי לידה כדפרש"י דמונין ימי טומאה וטהרה מיציאות פדחתו אע"ג דחזר ושהה ק' יום. ומשמע וודאי דתו אין מונין ימי טומאה ביציאה שני' דכל הגוף. א"כ ממילא ה"ה והוא הטעם בגיורת ולכן תמהני גם על התוס' שכ' דקמ"ל דלידה אחרונה לא חשוב לידה הא גם ביצא ראשו וחזר זה הדין דלידה אחרונה לא מונין לה. ובס' צאן קדשים משמע קצת דס"ל דמונין גם ללידה שני' ודבריו תמוהים בעיני. איברא דגם הרמב"ם ושו"ע קיצרו בזה הדין וכ' סתם דפדחתו כילוד ולא ביארו דאין מונין ימי טומאה ביציאת הולד אח"כ. וצ"ל משום דלא שכיח שישהה אח"כ ברחם קיצרו בדבר אבל בוודאי הדין ברור כן והנה מבואר בנדה דיצא ידו אע"ג דאינו כילוד מ"מ מדרבנן טמאה לידה ע"ש (ד' כ"ח). ויש להסתפק לפ"ז הכא ביציאת שאר הולד אחר חזרת הראש הי' אפשר ג"כ דמדרבנן עכ"פ מונין ימי טומאה מלידה שני' דלא גרע מיציאת יד בעלמא דגזרו חכמים. מיהו יש לחלק דאחר שכבר הוי כילוד תו לא גזרו. וא"כ י"ל דהיינו דקמ"ל ר"ל כ"מ לאתויי דאפי' מדרבנן אין נותנין לגיורת ימי טומאה. וה"ה ביציאת הולד בישראלית אין מונין ימי טומאה מלידה שני' אפי' מדרבנן. וממשנה דנדה אין ראי' על איסור דרבנן כנ"ל:
שם בגמ' יכיר זה הכרת פנים כו' עם החוטם כו'. לכאורה נראה דלפ"ז אפי' יצא רובו והראש בפנים לא חשיב ילוד לענין נחלה. ונ"מ גם לר"י דמודה דהכרת פדחת מיהא בעינן. וק"ק דנקט ר"ל לעיל בגמ' פדחת פוטרת בכ"מ חוץ מנחלה טפי הו"ל למימר דאפי' רובו לא מהני לנחלה כשהפנים בפנים וצ"ע דהרמב"ם והפוס' קיצרו בזה:
בתוס' ד"ה לאתויי וא"ת כו'. איני מבין לשונם דהיכן נזכר בנדה דמהני פדחת לכל הני מילי דכתבו התוס' התם בן יום אחד תנן אבל פדחת מנלן. ואפשר כוונתם להקשות על לשון הגמ' דאמרו לאתויי כדתנן והו"ל למימר לאתויי לכל הני מילי. אבל לשונם לא משמע הכי: