אור ברסלב

שפה לנאמנים· רבי יהודה ליב אדל

שלמים

דברים בשבח הספר מאת ידיד המחבר

זְמַן גוּף קַל (זכר) קַל (נקבה) נִפְעַל (זכר) נִפְעַל (נקבה) עבר יחיד נסתר פָּקַד (א) פָּקְדָה נִפְקַד נִפְקְדָה (י) רבים נסתר פָּקְדוּ פָּקְדוּ נִפְקְדוּ נִפְקְדוּ נוכח ליחיד פָּקַדְתָּ (ב) פָּקַדְתְּ (ג) נִפְקַדְתָּ נִפְקַדְתְּ נוכח לרבים פְּקַדְתֶּם (ד) פְּקַדְתֶּן נִפְקַדְתֶּם נִפְקַדְתֶּן יחיד מדבר פָּקַדְתִּי פָּקַדְתִּי נִפְקַדְתִּי נִפְקַדְתִּי רבים מדברים פָּקַדְנוּ (ה) פָּקַדְנוּ (ה) נִפְקַדְנוּ נִפְקַדְנוּ בינוני פֹּעֵל נסתר פֹּקֵד פֹּקְדָה (ו) נִפְקָד נִפְקָדָה (יא) נסתרים פֹּקְדִים פֹּקְדוֹת נִפְקָדִים (יב) נִפְקָדוֹת פָּעוּל נסתר פָּקוּד פְּקוּדָה אין בו פעול אין בו פעול נסתרים פְּקוּדִים פְּקוּדוֹת אין בו פעול אין בו פעול מָקוֹר בכל"ם פָּקוֹד(ז) בִּפְקוֹד כו' הִפָּקֵד (יג) הִפָּקֵד (יג) ציווי ליחיד פְּקוֹד (ח) פִּקְדִי הִפָּקֵד (יד) הִפָּקְדִי לרבים פִּקְדוּ פְקֹדְנָה הִפָּקְדוּ הִפָּקֵדְנָה עתיד יחיד מדבר אֶפְקוֹד (ט) אֶפְקוֹד (ט) אֶפָּקֵד אֶפָּקֵד רבים מדברים נִפְקֹד פְקֹד נִפָּקֵד נִפָּקֵד נוכח ליחיד תִּפְקֹד תִּפְקְדִי תִּפָּקֵד תִּפָּקְדִי נוכח לרבים תִּפְקְדוּ תִּפְקֹדְנָה תִּפָּקְדוּ תִּפָּקֵדְנָה נסתר יִפְקֹד תִּפְקֹד יִפָּקֵד תִּפָּקֵד נסתרים יִפְקְדוּ תִּפְקֹדְנָה יִפָּקְדוּ תִּפָּקֵדְנָה

א ויש עוד שני משקלים בזה, ולא יָכוֹל משה לבוא גו‘, וכבוד ד’ מָלֵא גו' (שמות מ,לד). ודע כי משקל פָּעֵל פָּעוֹל הם עומדים על הרוב: (ב) ואם למ“ד הפעל תי”ו, אז בבוא עוד תי“ו נוספת על השורש, אחת מהתי”ו נופלת, לקושי פגישת שתי אותיות דומות, ודגש שבשנית משלימה, כמו אותו תשחית וְכָרָתָּ (דברים כ, כ). (ג) ואם ל“פ גרונית היא פתוחה, ואותי שָׁכַחַתְּ (יחזקאל כב, יב) הלוא שָׁמַעַתְּ בתי (רות ב,ח): (ד) קמ”ץ הפ“א נשתנה לשו”א בחלק נוכח לרבים, שלא להרבות בתנועות בהרגשות חמש אותיות ושלש מהן בתנועה, גם הנגינה נעתקה אל התנועה שאחריה: (ה) ואם ל“פ נו”ן, נו“ן אחת נופלת בזה, לקושי פגישת שתי דומות. מצרים נָתַנּוּ יד (איכה ה, ו): (ו) משקל אחר פֹּקֶדֶת וע”ד זה בכל הבינונים, נִפְקָדָה נִפְקֶדֶת כו‘: (ז) משקל אחר בל קְרוֹב אליך (תהלים לב ט). משקל אחר וּבָשֵׁל מבושל (שמות יב, ט) משקל אחר והיה כִּשְׁכַב (מלכים א א, כא). ונמצא ג“כ בתוספת ה”א, וּלְדָבְקָה בו (דברים יא, כב). ובחיריק, לְרִבְעָה אותה (ויקרא כ, טז). ואופן נקוד אותיות בכל“ם, ע”ל סוף הלוח [א“ה, בסוף הטבלאות]: (ח) ולגזרת פְּעַל, צְלַח רְכַב (תהלים מה, ה). ואם העי”ן או הלמ“ד גרונית, הוא תמיד ע”ד זה, שְׁלַח סְלַח שְׁאַל. ובתוספת ה“א, שָׁמְרָה נפשי (תהלים פו, ב) ובחיר”ק, שִׁלְחָה הנער (בראשית מג, ח). משקל אחר בזה, ד’ שְׁמָעָה ד' סְלָחָה (דניאל ט, יט) (ט) אל“ף אית”ן בסגו“ל להרחיבה. וגם בזה נמצא גזרת אֶפְעַל. ואם הפ”א גרונית, אז לגזרת אֶפְעוֹל תהי הפ“פ בח”פ וית“ן בפת”ח, כמו יַהֲלוֹם. ולגזרת אֶפְעַל תהי' הפ“פ בח”פ וית“ן בסגו”ל, כמו יֶחֱזַק. וע“ד זה עצמו נוהגת שמוש נו”ן הנפעל. (י) משקל אחר וְנִשְׁכַּחַת צור (ישעיה כג, טו), והתי“ו רפויה להבדיל בינו ובין נִשְׁכַּחַתְּ, שהתי”ו דגושה שם, והיא נגזרת ממלת אַתְּ והוא נוכח לנקבה:

תוכן העניינים

שפה לנאמנים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה