אור ברסלב
שפה לנאמנים הקדמת המחבר

שפה לנאמנים· רבי יהודה ליב אדל

הקדמת המחבר

דברי המסדר

אמר שלמה ע"ה (משלי כ'), יש זהב ורב פנינים וכלי יקר שפתי דעת. והמאמר סתום בכללו. ולדעתי דבר גדול דבר המלך החכם. ונבינהו עם מאמר חכם אחר, אשר אמר, חפצי ההמון מושגים להם באמצעות קנינם ורכושם. וחפצי המשכיל מושגים לו באמצעות דברי מדע ומאמרי השכל, ע"כ.

והנה יש במאמר הקצר הלזה כפלים לתושיה. הכוונה הפשוטה מבוארת לעין כל. אבל הכוונה הפנימית אשר בו הוא, כי חפצי ההמון, והם הענינים המבוקשים לחומר וכל אשר סביבותיו עזרה, יושגו להם ע“י דברים ממוצעים, המתייחסים ומתדמים אל מבוקשם, והם הקנין והרכוש. כי גם המה הם חומריים לבד, לא ימצא במכתתם חרש לחתות אש שלמעלה מיקוד, ולחשוף מים העליונים מגבא (המתואר בשם פלג אלקים מלא מים). כי אין להדברים העבים והגסים האלו, שום התלות והתקשרות עם הדברים הזכים הבהירים, היורדים מלמעלה הרחק מאד מאדם. אולם חפצי המשכיל ומבוקשיו, והם הענינים האלקיים העומדים ממעל לו, (גם קצת מבוקשיו מהשפלים, די ספוקו לבד) מושגים לו ויגיעו אליו, ע”י דברי מדע כו'.

נמשך בזה למ“ש החכם מוהר"ש ארקוולטי, וז”ל, אמנם עוד לאלוק' מלין אצל ברי לבב (ר"ל למה שנקראת המלה תיבה) כי התיבה שנכנס בה נח איש צדיק, היה ענינה לדבר אלקי, שהוא בית קבול לאורות העליונים. ולכן הונח שם תיבה לחבור האותיות, אשר אור העליונים נגה עליהם, עכ”ל.

וא"כ, אחר שהתיבות והמאמרים קשורים ואחוזים בדברים, אשר המה חפצי המשכיל ומבוקשיו. לזה בהשתמשו בדברי המדע, יושגו לו מבוקשיו על ידם. והוא כמי שאוחז ראש החוט בידו, ובמשכו אצלו מעט מעט, יגיע אל המרגליות הקשורה בראשו השני של החוט.

ונשכיל מן מוצא הדברים. כי הדברים המסבבים צרכי הממון, והם הקנין והרכוש והדברים המסבבים צרכי המשכיל, לא ישתתפו בשם, ולא יקיפם גדר אחד. כי הקנין והרכוש, אם שהוא מכין ומקרב צרכי האיש אליו, עכ"ז לא יתואר בערכם, בשם כֶּלִי, כי זה השם לא יפול, רק על אחד מהשנים. אם על דבר שהוא בית קבול למה שבתוכו (וכ“כ הרד”ק בזה), אף שאיננו מתקנו ממה שהיה. או שהוא מתקן איזה דבר הנעשה על ידו, אל מה שהוא ראוי לו, אף שאיננו בית קבולו.

והנה הקנין והרכוש, לא ימצא בו מעשה אשר יעשה חדשה בצרכי העולם. גם איננו בית קבולם, עד שיפול עליו שם כלי. אבל אחר שמותריהם מזולתם מהשפלים אַיִן, כי אם בבחינת המשכת קיומם והתמדת מציאותם יותר מהממהרים להכלות ולהפסד (וכמ"ש בזה הקדמונים), לזה שְׁמָם הגודר אותם ביתרונם מזולתם הוא מלת יֵשׁ, כלומר, מקוימים בישותם. אבל דברים המסבבים חפצי המשכיל ומבוקשיו, והם הדברים הנקנים באמירה, אחר שידענו מדברי הארקוולטי שהתיבות המה בית קבול למה שבתוכם מאורות העליונים, יפול עליה שם כלי על נכון.

וזהו מאמר שלמה ע"ה אשר יצאנו בו ראשונה, יֵש זהב ורב פנינים. כלומר הקנין והרכוש,

יתואר בשם יש, לא יותר. וּכְלִי יקר שפתי דעת, הרצון בו, אבל שם כלי (וי"ו וכלי, הוא במקום אבל, כמו [משלי י' א] בן חכם ישמח אב “ו”בן כסיל תוגת אמו) לא יפול עליהם, רק על שפתי דעת. כי דברי מדע הם בית קבול לחפצי המשכיל ומבוקשיו, ויושגו לו על ידיהם.

ומעתה נאמר, שכמו שהאיש הזריז ישתדל בשמירת כליו, לבלתי יקוב חור בדלתם ובדפנותיהם. ואז ישפך לארץ המשקה החביב לו אשר בתוכם. כמו כן ראוי לכל בן דעת, לנצור על דל שפתיו, כלי המבטא אשר לו, והם המאמרים והתיבות היוצאים מפיו, ולא ישנה את תפקידם. כי אולי בעקימת שפתיו באופן איננו ראוי, ימיר רע בטוב, ויהפך ח“ו רחמים לדין (עיין מ“ש בזה לקמן דבור רביעי אות א', בשם המקובל האלקי מוהר”מע מפאנו, דבר נפלא מסגולת לה"ק, בקשורו עם כחות העליונים) ועל כיוצא בזה אמר החכם ע”ה, החיים והמות ביד הלשון, ואמר עוד יש בוטה כמדקרות חרב ולשון חכמים מרפא. ואמרו בזוהר מאן דצלי צלותיה, בעא לפרשא מלוי כדקא יאות, ע"כ.

והנה לזה נתעוררו קדמונינו ז“ל לחבר ספרים לברר בהם לשוננו לה”ק. ומהם סדרו לוח הפעלים, ממנו יראו וכן יעשו לעשות ללה"ק משקל.

אמנם שתים הנה מגמותי אשר הניעוני והעירוני לסדר לוח הנוכחי הלזה עם מה שנאמר עליו פה. ראשונה, (זולת מה שכמעט אינה במציאות) כי הלוחות הנזכרים, אינם מזכירים במשקליהם רק מלה אחת, והוא המשקל היותר מבורר. ומשקלים זולתו, יעזבו כעזובת החורש והאמיר, ולא ישאום על שפתם. ומכשול גדול הוא לפני המתלמד.

דרך משל, בעבר ליחיד נסתר, הציבו על הלוח משקל פָּעַל ומשקל פָּעוֹל פָּעֵל לא זכרו כלל.

והמתלמד, בקראו מקרא וימצא כתוב ואברהם זָקֵן, לזר יחשבהו, כי לא ידע אל מי מחלקי הבנין יפנהו, ומה דמות יערך לו, אחר שזה המשקל לא נמצא בסדר הלוח כלל. גם במלת ולא יכוֹל משה, יטעה לומר שהוא מקור, כי זה המשקל רואה הוא צדיק לפניו בלוח הזה. ולא ידע כי גם משקל פָּעֵל פָּעוֹל הם פעלים עוברים. גם לא נמצא בלוחות הנזכר סדור הכנויים על נכון.

שנית, כי הלוחות הראשונות נדפסו סתומות בלא ביאור, כי מסדריהם סמכו עצמם על ספרי הדקדוק אשר מאז. ויצא מזה, כי האיש אין הספרים תחת ידו, היה הלוח בעיניו כדברי הספר החתום, כמלקט שבלים בעמק רפאים.

ועוד נוסף, כי בספרי הדקדוק יבואו הדברים מעורבבים, משקלי הפעלים עם ההוראות השייכים להפועלים גם הזרות הנמצא בהם. המתלמד לא יבין לאשורו לחפש איה מקום תחנות הבאור על כל אשר חפץ.

אי לזאת נטיתי ידי לחלק באור הפעלים לשנים, לא ידובקו איש באחיהו. וכה אעשה להם לטהרם, בפנים הלוח, הצבתי משקל המבורר והנמצא על הרוב. אם נמצאים עוד משקלים בזה, ציינתי עליו אות מוקף בחצי לבנה. והצבתים לבדנה בצדו של הלוח או תחתיו, וכ"ז בקצור נמרץ.

ומה שיש לדבר ולבאר מהתחלקות הבנינים והגזרות, או מה שיש בזה להשיג על דברי מי שקדמוני,שמתי מדור בפני עצמו, ונטעתיו ושכן תחתיו בסוף הלוח, בקונטרס הנקרא

אצלי שפה לנאמנים. ולא ערכנו בתוכן מלין זולת השייכים לפעלים לבד, כי הם הם היסודות אשר כל עמודי לה“ק נשענים עליהם. ואת היותר, והם התנועות ומשקלי השמות ואבזרייהו, סמכתי כעת על הספרים אשר חוברו מאז, ולא רציתי לכפול הדברים. בצרוף כי הזמן לחצני, אכלני הממני, לא נתנני השב רוחי לשלח רצוצי הדברים חפשים. וגם המעט אשר לפני בדפוס, קצרתי, וסמכתי א”ע על מה שנאמרו אצלי הדברים באריכות, והנם באמתחתי.

תמו דברי עמוס פסילוס [א“ה, עיין פסיקתא דר' כהנא (טז ד), ומובא ברש”י עמוס ז יד] הי' דך נכלם כקיר נטוי וכגדר הדחויה. ואשא כפים אל אל בשמים: יעזרני על דבר כבוד שמו, לעשות משפט עבדו ומשפט עמו, יאר פניו אתנו סלה. תחת רוח כהה מעטה תהלה. יאיר עינינו לתורה ולתעודה, ויקבץ נפוצות יהודה.

הלא כה דברי באלפי הדל, יהודה ליב הלוי עד"ל, מזאמושטש יע"א

תוכן העניינים

שפה לנאמנים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה