אור ברסלב

שפה אחת על הגדה של פסח· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

הלל

ברך

מסיימים את ההלל

פסקה ב

לא לנו ה' לא לנו כי לשמך תן כבוד. אפשר לומר במשז"ל דצדיקים מהפכין מדת הדין למדת רחמים ורשעים מהפכין מדת רחמים למדת הדין ופירש רבינו האר"י זצ"ל זכור ה' מה היה לנו דשם ה' שהוא רחמים מ"ה שם הוי"ה במילוי אלפין מדת רחמים היה לנו גי' אלהים מדת הדין עכ"ד. והשתא קאמר דרך בקשה לא לנו ה' ה' שהוא מדת רחמים לא יהיה אלהים גימט' לנו מדת הדין וז"ש לא לנו ה' לא יהיה אלהים מדת רחמים. ומלבד שמדת רחמים תהיה כמות שהיא. לא לנו גם מדת הדין אלהים גימט' לנו יתהפך לרחמים כי לשמך שהיא מ' תן כבו"ד גי' לב נתיבות חכמה [תן כבוד. תן עם הכולל גימט' ג' אהיה במילוי יה"א מלבד ד' אותיות שרשיות והוא רומז לאימא כבוד ל"ב נתיבות חכמה על חסדך המשכת החסדים על אמתך ת"ת ודוק הטב ברמזים אלו וה' הטוב יכפר בעדנו] על חסד"ך על אמת"ך ובזה יהיה יחוד קבה"ו כמ"ש בזהר הקדוש בסוד אחותי בת אבי ויהיו רחמים גדולים ודוק כי קצרתי וא"ש ההי"ב. ואפשר לא לנו ה' ס"ת הוא לרמז שכ"י אין ה' שלם ואין הכסא שלם וחסר אותיות הוא ויעשה לכבוד שמו וז"ש כי לשמך תן כבוד:

פסקה ד

כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא. שמעתי משם חכמי קאשטיליא שעשו נוטריקון התיבות האלו שהם ר"ת כפרתי ובקשתי סליחה. יושב שמים ענני וקבל תפלתי. אף שהרגתי אוריה. ולקחתי בת שבע ממנו. אוריה קודם ראויה אלי. עד כאן דבריהם. ואני הדל נראה לי לעשות הנוטריקון ור"ת באופן זה. כבוד והדר סמכני ימלוך שלמה וירבה עזו ובדין תורת אל שהרגתי אוריה. ולקחתי בת שבע מעולם. ה' אשתי קראה ראויה אלי:
ועל פי רמזים אלו יומתק מאי דאמרינן בסוף פסחים דלעת"ל נותנין כוס של ברכה לאברהם אע"ה לברך ואומר לא אברך שיצא ישמעאל ויצחק אומר שיצא עשו ויעקב אומר שנשא שתי אחיות וכן משה רבינו ע"ה ויהושע לא רצו ונותנין לדוד הע"ה ואומר אני אברך ולי נאה לברך שנאמר כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא. וצריך להבין דדוד הע"ה אחר שראה האבות ומשה רבינו ע"ה ויהושע דמפני דבר מה לא רצו איך הוא אמר אני אברך וכו' ושמעתי מי שפירש דדוד הע"ה סבר דהאבות ומשה רבינו ע"ה ויהושע כ"ע ידעי דהסיבה שאמרו אינו פגם ולפי רוב הענוה נמנעו אבל אם הוא נמנע יאמרו דבדין עשה שחטא בב"ש ולכן הוכרח לברך להורות שלא חטא עכ"ד. ולפ"ז א"ש דאמר כוס ישועות אשא דבפסוק זה רמוז ענין ב"ש ואוריה לומר דמשום דיש ס"ד שהיה פגם לזה אינו נמנע ויותר יצדק כפי מה שרמזנו בעניותנו בס"ד ודוק:

מזמורי הודיה

פסקה א

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. אפשר לפי פשוטו במשז"ל עתידה בת קול להיות מתפוצצת בראשי ההרים ואומרת מי הקדימני ואשלם מי עשה מזוזה שלא נתתי לו בית מי עשה ציצית שלא נתתי לו בגד וכיוצא והראשונים פירשו פ' מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון דהנה אמרו רז"ל חסד שעושים עם המתים הוא חסד של אמת שאינו מצפה לתשלום גמול. ועכ"ז אף שאינו מצפה לתשלום גמול ממנו כי מת הוא. מ"מ אמרו רז"ל מאן דלוה ילווניה מאן דקבר יקברוניה וכו' ונמצא דגם חסד שעושים עם המתים יש לו תגמול מה' דמאן דלוה וכו' וז"ש מה יקר חסדך אלהים כי אין כמותו והוא חסד אמיתי. וכי תימא הרי חסד שעושים עם המתים הוא חסד של אמת ואיך אמרתי מה יקר חסדך אלהים. דע ובני אדם שעושים חסד של אמת עם המתים, על כל פנים בצל כנפיך יחסיון דמאן דלוה ילווניה וא"כ שפיר קאמינא מה יקר חסדך אלהים שהוא חסד אמיתי דוקא:
ומעין דוגמא אני אומר למה שכתבו המפרשים דהירא מה' ליכא מי הקדימני דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. דלפי האמת הגם דהוא נתעורר ביראת ה' אלמלא הקב"ה עוזרו לא ימלט מיצה"ר ונמצא דסוף כל סוף הגם שהוא ירא שמים לשמו דוקא מבלי תוחלת לקבל פרס בשום צד לא תהיה תפארתו כי לא יוכל עשוהו לבדו. וז"ש מה יקר חסדך אלהים כי כל העושה מצוה איכא מי הקדימני ואפילו ירא שמים ותורת חסד על לשונו שלא על מנת לקבל פרס וליכא מי הקדימני עכ"ז אלמלא הקב"ה עוזרו שיהיה ירא שמים ושילמוד תורה לא יוכל לגמור הדבר ולא ימלט מיצה"ר. וז"ש ובני אדם אם המצא ימצא באופן שנראה חסד וליכא מי הקדימני דע כי אינו בשלימות כי בצל כנפיך יחסיון לעוזרם ובלתי עזרתך אינם יכולים לעשות:
עלה בידינו דלא יש חסד אמיתי כי אם מה' דאם הוא עם המתים ה' הוא פורע וירא שמים ותורת חסד על לשונו בעי סמיכה וסיעתא דשמיא. וז"ש הודו לה' כי טוב כי הנסים והנפלאות הוא מצד טוביותו ורחמנותו וח"ו בל ימצא שיהיה חסד גמור באמת כי אם חסדו יתברך שהוא חסד של אמת מתחילה ועד סוף וזהו כי לעו"לם חסדו בכל צד ובכל אופן הוא חסד גמור:

הודו לאלהי האלהים וכו' למכה מצרים בבכוריהם וכו'. סמך זה למה שאמר כי מאשר עשה במצרים הודו כל העולם באלהותו ואמרו ז"ל שאם הכופרים היו במצרים היו מודים בחידוש העולם כידוע. ואפשר לקשר מ"ש ביד חזקה ובזרוע נטויה לגוזר ים סוף לגזרים בהקדמה שכתב הרב עיר וקדיש מהר"י קובו ז"ל והבאתיה אני עני בפני דוד דף מ"ז ע"ב דמצרים לקו על שהעבידו את ישראל דגזרת העבדות נתכפר בעבדות יוסף ומשו"ה אמר רחמנא וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי. וכשהמרו על ים סוף דהדין היה להטביעם לולי שהיה חילול ה' אז יאמרו בגוים דאם הם רשעים אמאי הכה עשר מכות במצרים ומשו"ה ניצולו ישראל זהת"ד וז"ש ביד חזקה ובזרוע נטויה ומזה נמשך לגוזר ים סוף לגזרים אף שהמרו כי לעולם חסדו שהכל גלוי לפניו שימרו בים סוף ועכ"ז במד' רחמיו דן באשר הוא שם וכשהיו במצרים נתחייבו המצרים על העבדות. ואח"כ הצילם בים סוף שלא יהיה חילול ה' ח"ו והכל חסד ורחמים ככל צדקותיו.
ואפשר בזה לרמוז בפ' אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים עזי וזמרת יה וכו' פירוש כי גאה שהכה עשר מכות למצרים ועי"ז גאה בקי"ס סוס ורוכבו וכו' כדי שלא יהיה חילול ה' כי ברוב רחמיו דן באשר הוא שם ולכן במצרים לא הביט מה שימרו בים סוף אך לענין הטובה רואה לעתיד עזי התורה שנקבל וזמרת יה השירה שעתידים אנו לומר וע"י השירה נמחלים העונות כמשז"ל ויהי לי לישועה וכי תימא עיקרא דדינא פרכא דהתורה ראויה למלאכי השרת מדין בן המצר לז"א זה אלי וכו' והענין במה שכתבתי אני הדל בדרושים דיש להשיב לטענת בן המצר דישראל לפנים ממה"ש דאור מחצב הנשמות סמוך לאורות ואח"כ מחצב המלאכים כמ"ש מהרח"ו ז"ל וא"כ ישראל לפנים ואנו יכולים לומר זה אלי ואנוהו נעשה לו מרכבה כ"י:

שבשפלנו זכר לנו כי לעולם חסדו ויפרקנו מצרינו כל"ח נותן לחם לכל בשר כל"ח הודו לאל השמים כל"ח. הרב עיר וקדיש מהר"ש הלוי בן אלקבץ ז"ל בספרו הנחמד מנות הלוי דף ק"ח ע"א כתב בשם רבינו מהר"א מגרמיזא זצ"ל קס"ו פסוקים במגילה קס"ו תיבות בפ' עמלק ופ' זכור קס"ו תיבות בהלל הגדול דכתיב ויפרקנו מצרינו זה המן איש צר ואויב וסמיך ליה נותן לחם לכל בשר רמז לסעודת פורים עכ"ל:
ולי ההדיוט אפשר לומר רמז למספר זה כי המן גי' צ"ה וכשתוסיף ע"א שכל שררתו היה ע' יום וביום ע"א נתלה כמ"ש הרב מנות הלוי ז"ל והבאתיו בכמה מקומות. וא"כ ע"א עם צ"ה הם גימט' קס"ו והוא רמז נכון כי המן יתבטל ביום ע"א לגדולתו. וכבר נודע מרבינו האר"י זצ"ל כי סוד פורים הוא שיצא הארת מרדכי מיסודה. וז"ש שבשפלנו בשלא היינו ראויים זכר לנו כלומר גבר עלינו חסדו מר עובר זכ"ר במ' שהיא אלהים גימט' לנ"ו כי לעולם חסדו דבכל שנה יש הארה זו ויפרקנו מצרינו המן כל"ח דבכל שנה יש הכנעת הקליפה. ומזה נמשך שנתעוררו כל ישראל לקבל התורה כמשז"ל הדור קבלוה בימי אחשורוש. והעיקר הוא להמון העם שגדולי ישראל והצדיקים לא יחטאו השערה מן התורה וז"ש נותן לחם היא התורה שנקראת לחם על דרך נותן התורה. לכל בשר המון העם כל"ח שהיה קבלה גמורה עד סוף כל הדורות. וזה טעם לסעודה שנקראת לחם כמו עבד לחם רב בשמחת קבלת התורה לחם הרוהני:
ונרחיב הדברים כי בהלל הגדול רמז לישועות ישראל. תחילה וראש לגאולת מצרים כי קי"ז שנים היה השעבוד כמשז"ל ואמרו בזהר הקדוש דהגאולה מסטרא דיובלא וכתב הגאון החסיד במעשה רוקח שהיה ממ"ט שערים והיה כי תבא לחשבון קי"ז מ"ט גימט' קס"ו ולכן בהלל יש קס"ו תיבות. ועוד רמז שבליל התקדש חג האירו אורים גדולים וכתב הגאון החסיד במעשה רקח לדרכו ברמז שיש קס"ו תיבות במגילה והוכיה מהזהר הקדוש דכשהשכינה מקבלת אורות עילאין עשר כל אחד כלול מעשר הם ק' ושם אדני גי' ס"ה וכלא חד גי' קס"ו ע"ש באורך. וממנו נקח ליצ"מ שהיה בחינות גדלות והשכינה מקבלת אורות עילאין ולכן הלל גי' אדני ולרמז שמתיחד עם ק' וכלא חד גימט' קס"ו ולרמז זה יש קס"ו תיבות בהלל הגדול. ועיקרו בגאולת מצרים ולפי שכל הישועות נמשכות מגאולת מצרים. וגם כשהקב"ה מצמיח ישועה מאירים אורות עליונים ומקבלת מהם השכינה בכל ישועה וי"ט ולכן אומרים הלל:
ויש בהלל רמז לתשועת ישראל מצרת המן שהיה סוף הנסים שניתנו ליכתב שרומז גם כן בהלל קס"ו תיבות כדאמרן גי' המן ע"א שביום ע"א לשררתו נתלה וקבלו התורה. וכן יסד המלך דוד ע"ה מזמור זה בסימן קל"ו אותיות קול כי הקול קול יעקב ובזכות התורה נגאלנו ממצרים כמש"ה בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה וקריעת ים סוף היה בזכות התורה כמשז"ל על פסוק והמים להם חומה וכמש"ל וכל התשועות בזכות התורה וכמשז"ל כשהקול קול יעקב אין הידים ידי עשו וגאולת מרדכי וישראל בזכות התורה שהיה עוסק מרדכי עם כ"ב אלף תלמידים כנגד כ"ב אותיות התורה וגם שעתידין לקבלה מרצון והמודעא היה על תורה שבע"פ כמ"ש רז"ל בתנחומא והיא בחינת השכינה כמ"ש בילקוט ראובני וגם גאולה העתידה בזכות לימוד המשניות שהם תורה שבע"פ כמשז"ל. ולכל הדברות לזה הלל גמט' אדני והוא מזמור קל"ו אותיות קול ליחד קב"ה בחינת קול עם שכינתיה ועוד רמז הקול קול יעקב שהיא התורה. ואחר הנפלאות חתם בענין פורים. וז"ש שבשפלנו בהיותנו שפלים כמ"ש מאי עניות עניות דתורה. זכר לנו גימט' מרדכי היהודי עם הכולל כי בזכותו הושיענו ה' ורמוז סודו כמש"ל כל"ח דהארת פורים בכל שנה כמ"ש רבינו האר"י ז"ל על פ' וז"כרם לא יסוף מזרעם וז"ש זכר לנו כל"ח. ויפרקנו מצרינו כמ"ש המפרשים עבדים משלו בנו פורק אין מידם דלב מלך ביד ה' אך העבדים פורק אין מידם וז"ש לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם ולא מלך והיינו רבותיה דאפילו שהוא אדם ולא מלך דבמלך דוקא כתיב לב מלך ביד ה'. עכ"ז גברו רחמיו וזהו לולי ה' מדת רחמים וז"ש ויפרקנו אף דפורק אין מידם ויפרקנו דייקא מצרינו המן ובניו הדיוטות. כל"ח דכשאנו אומרים פ' זכור הוא מוחה מלמעלה כמ"ש רז"ל במדרש הביאו רבנו בעל הרקח סימן רל"ד וכמו שכתבנו בעניותנו באורך בקונטרס אהבת דוד דרוש י"ד דף ס"ג ע"ג בס"ד וז"ש כל"ח. ואז קבלנו התורה וז"ש נותן לחם לכל בשר כי התורה נקראת לחם ולזה מגל"ה גימט' לחם שהיא התורה והוא סוף הנסים שנתנו ליכתב כי עד עתה שהיה מודעא היה צריך נסים שלא כטבע שלא יטעו במזלות וטלמסאות ומעתה אין צורך בזה כמ"ש הגאון מהר"י ביערת דבש דע"י קבלת התורה ידענו כל"ח ואין בלעדו וברוך שם כבודו. ובכן הודו לאל השמים שמתנהג בחסד וחסד אל כל היום והכל בידו כל"ח לעושה נפלאות גדולות לבדו:

פסקה ב

נשמת כל חי תברך את שמך ה' אלהינו וכו'. אפשר לפרש במ"ש מהרימ"ט ז"ל דהאדם היה לו יצירה אחרת יותר מב"ח דכתיב ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה ותרגם אונקלוס והות לרוח ממללא דנמשך מזה כח הדברי להלל ולשבח לבורא יתברך וז"ש נשמת כל חי תברך את שמך כי לא נתן הנשמה והרוח כי אם לברך בשמו וז"ש נשמת כל חי תברך את שמך ורוח כל בשר וכו' שלזה נבראו. ואפשר לרמוז דבשבת באה לאיש ישראל נשמה יתירה והוא לעבוד הבורא יתברך ולהללו ולשבחו וז"ש נשמת כל חי ור"ת תברך את שמך גימט' שבת עם הכולל. [ולזה אנו אומרים נוסח זה בשבת. וגם בי"ט יש הארת יום טוב. ועיקרו נתקן לשבת].
והנה שפתי לא אכלא לעורר אהבה אהב"ת נפש שצריך ליזהר לכבוד ה' המעטרנו במצות שבת וגם צריך לכבודו יתברך לחוס על הנפש יתירה שלא יגרום לה עצבות במקום ענג והם דברים שאינם זהירים בהם קצת מההמון וח"ו לא עלה על לבם לעבור איסור רק שאינם יודעים חומר האיסור כי ישראל קדושים ביודעים חומר האיסור ודאי כל איש יחזור לצור"ו לעשות רצון יוצרו הולך ביושרו. והני מילי הם ר"ת אהב"ת. אמירה. הוצאה. בנין. תורה. והגם שכל אלה הדברים פשוטים ליודעי ספר מ"מ לא אמנע להגיד קצת מחומר האיסור ואפשר שיועיל קצת:
אמירה כתיב אם תשיב משבת רגלך עשות חפציך ביום קדשי. וקראת לשבת ענג לקדוש ה' מכובד וכבדתו מעשו' דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר אז תתענג על ה'. וארז"ל ודבר דבר שלא יהיה דיבור' של שבת כדיבור' של חול ופסק מרן בש"ע א"ח סימן ש"ז אסור לומר דבר פ' אעשה למחר או סחורה פ' אקנה למחר ואפי' בשיחת דברים בטלים אסור להרבות. והרי ריבוי דיבור אפילו שאינו מקח וממכר אסור מדברי קבלה. ונודע דדברי קבלה כדברי תורה דמו. וכתב הרא"ש דהוא מן התורה מכלל תורה שבע"פ ואתא נביא ואסמכיה אקרא. ואמרו במדרש יהי אור דהמדבר דברי חול בשבת או מרבה דברים הוא מחלל שבת. וחרדה ילבש האדם כי אחרי שכיבד השבת בכמה הוצאות וכמה ענינים ונזהר בכמה אזהרות. נקרא מחלל שבת בדברו דברי חול ויגע לריק ולא עוד אלא שעונשו שמור ונוסף עוד שמעכב גאולת ישראל כי אין ישראל נגאלים אא"כ ישמרו שבת כמשז"ל והביטה וראה כי אחר ודבר דבר כתיב אז תתענג דדוקא הנזהר מדיבור זוכה לאז תתענג. אהה על הנפש יתירה הבאה לו סוערה ועצובת רוח ובמקום ענג תוציא שמח"ה ונשא"ו יגון ואנחה. וההולכים ליל שבת אחר ערבית לקאפ"י גדל חטאם מאד שהם מחללים שבת בדיבורם ובראשו נגעו וכהנה רבות מדברים האסורים ואם שותים קאפ"י קודם קדוש פתאים עברו על דברי הגמרא ירושלמית פ' ע"פ דאפילו מים אסור והוא תשובת הרשב"א ודין ש"ע וה' יחזירנו בתשובה כי"ר:
ואתיא מכללא ליזהר באמירת הגוי לעשות מלאכה שהוא איסור חמור. ולדעת איזה מרבוואת' קמאי יש בו איסור תורה כמו שכתבנו בעניותנו במקומו וגם הריטב"א ז"ל כתב דשרש השבותין הם מן התורה:
והנה מרן בש"ע סימן ש"ז לא התיר אלא שבות דשבות במקום מצוה ולא מלאכה גמורה ע"י הגוי אלא באופן שיהיה שבות דשבות דוקא. ואנחנו קבלנו הוראות מרן ז"ל והעובר על דבריו ראוי לעונש על דרך שכתב הרב פנים מאירות ז"ל כמו שכתבנו מקום אחר. ויסתכל המסתכל כי הנה הקב"ה ברחמיו נתן לנו את השבת יום מנוחה כ"י כשם שהוא יתברך נח ביום השביעי וכ"י הקב"ה נח מדיבור כי בדבר ה' שמים נעשו. וכתב הרי"ף פ' ד' מיתות דבאותיות אי"ה אין צורך להקצ' שפתים וז"ש בה"א בראם כלומר הא אין צריך הקצת שפתים לרמוז שהקב"ה ברא העולם בלי יגיעה כלל עכ"ד הרי"ף ז"ל אמור מעתה ששבת הקב"ה בשבת אף מאותיות שאין בהם הקצת שפתים. ומזה נשכיל למעט הדיבור ביום שבת ביותר ואם בינה שמעה זאת.
הוצאה יש שמוציאין פאצוליט"ו או איסקאטזל"ה או מקל מן העיר לשדה. ובשדה מוליכין מבית לבית והוא איסור חמור מדרבנן שהוא כרמלית וכל העובר על דברי חכמים וכו' וכתיב בירמיה סי' י"ז שמעו דבר ה' מלכי יהודה וכל יהודה וכו' כה אמר ה' השמרו בנפשותכם וכו' ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת וכתב בספר מטה דן כי כאן מבואר דמזהיר למלכי יהודה שלא יוציאו משא והמלכים ודאי אינם נושאים משא ובודאי דר"ל דברים קלים שנושאים המלכים כגון מטפחת האף ומקל וכיוצא והרי מפורש בדברי קבלה דאין חילוק בין דבר קל לדבר כבד וזהו מרשות היחיד לרה"ר ומדרבנן אפילו לכרמלית וחמורים דברי סופרים. וכבר המשיל הגאון מהר"י ביערת דבש כי החוטא למלך מעיינים בדינו וכותבים פרוסי"סו ואח"כ גוזרים עליו מיתה. אמנם שומר הנצב על משמרתו ובא אדם לעבור ואומר לא תעבור אם אינו שומע תכף ממיתו בקנה השריפה אשר בידו ואין לו דמים:
והנמשל כי רז"ל שומרי משמרת התורה בדבר ה' ועמד ושתלן בכל דור ודור לשמור משמרת הקדש איכו השתא העובר על דברי תורה צריך עדים והתראה ושוב מעידין לפני הסנהדרין והסנהדרין בודקין את העדים בחקירות ושוב נושאים ונותנין עד פרק נגמר הדין. אבל העובר על דברי חכמים הוא עובר על דברי השומרים ותכף חייב מיתה כמי שעובר על דברי השומר שתכף חייב מיתה ולכן צריך ליזהר מאד בדברי חכמים. ומה גם דהכל נאמר למשה מסיני כמשז"ל וכמו שהארכנו במקומו ושם הבאתי דברי רז"ל. וכבר כתב הרמ"ע זצ"ל כי מדרבנ"ן עולה בגימטריא מפי גבורה. ואני בעניי אומר עוד כי מדרבנן גימטריא שמו כי בזה מתגדל שמו יתברך ומקיים לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך וכו' ועוד רמז כי מדרבנן גימטריא משה עם הכולל שם רמז דהכל נאמר למשה רבינו ע"ה מפי גבורה. ומה טוב חלקו ומה נעים גורלו הזהיר לקיים מילי דרבנן. ותמיד התאוה תאוה לדעת מה יעשה ישראל ולקיים המצות בלי פקפוק כמו שנתבאר בתלמוד הקדוש כי בימי רב אשי נאספו רבבות אלפי חכמים באלול ואדר והיו לומדים מסכתא אחת באלול ומסכתא באדר והיה עמוד האש מן השמים תמיד בבית המדרש כמ"ש פ"ק דברכות ובתוספות שם. ובאופן זה נתחבר התלמוד הקדוש שהוא מסקנת רז"ל למאות ולאלפים ולכן מחויבים כל ישראל לקיים כל מה שאמרו רז"ל בתלמוד וזהו תורה שבע"פ ואין להאריך כאן בזה:
בנין כגון דא צריך לאודועי כי מי שבונה ביתו בעיר אעפ"י שקצץ דמים עם הגוי בקבולת והגוי עושה לעצמו אם הוא ידוע שזה הבנין לישראל אסור לעשותו בשבת וכן הוא דין מפורש בשלחן ערוך סי' רמ"ד וז"ל הפוסק עם הגוי לבנות לו חצירו או כתלו או לקצור לו שדהו אם היתה המלאכה במדינה או בתוך התחום אסור לו להניח לעשות מלאכה בשבת מפני הרואים שאינם יודעים שפסק עכ"ל. וכתב שם בהגהה אפילו אם דר בין העכו"ם יש לחוש לאורחים הבאים שם וכו' ע"ש:
ובא וראה מה שכתב גדול המורים אחד המיוחד בגדולי הפוסקים נודע ביהודה ובישראל גדול שמו הרשב"א ז"ל בספר הבתים שנשאל בעשיר אחד וזהיר במצות ולא יצא עליו שם רע מימיו דפסק עם הבנאים לבנות לו חצר בסך ידוע ואם הפסידו הפסידו לעצמן והתחילו במלאכה והיו עושין מלאכה לעצמן בשבתות ומתקנין האבנים בבתי העכו"ם רחוק מאותו חצר ובשבת א' בנו בחצר והעלו האבנים בדימוס וכשראה זה בעל החצר לא ידע אם מותר לעשותו בשבת או אסור ואחר שהלך לביתו חשש לאיסור ושלח ועיכב הבנאים וביטל המלאכה בשבת וביום ראשון קראוהו ראשי הקהל וא"ל מה זאת עשית ונשבע שלא ידע שהיו עושין מלאכה וקבל מה שהדין נותן עליו ועוד שיתן קנס על מה שאירע ולא רצו אלא נדוהו ועוד הטילו עליו קנס וחרה לו עד מות וישב בנדוי ה' ימים ושאל האיש אם עשו כדין במה שנדוהו:
והשיב רבינו ז"ל אלו פסק לבנות לו ביתו והם בונים לו בשבת אסור ואם מדעתו אפשר דבר נדוי הוא שמזלזל באסורין דרבנן ומ"מ בזה שלא נודע שבנו מדעתו ושלח שלוחו לעכבן אפשר שלא היה בר נדוי מן הדין אבל ראשי הקהל שנדוהו יש לדונם לזכות כי מפני שרוב העולם עכשיו אינם בני תורה קרוב הדבר לבא לידי תקלה גדולה ונמצא שם שמים מתחלל וכל כיוצא בזה מצוה ותקון ואמרו בית דין מכין ועונשין שלא מן הדין עכ"ל בקצור. ולמי שיש לו לב ויראת ה' בקרבו יספיק זה:
ועוד כתב רבינו יהודה רבו של רבינו בעל הסמ"ג ז"ל וז"ל בספר חסידים סימן שמ"ח מעשה באדם אחד שהשכיר עכו"ם לבנות ביתו וקבל עליו העכו"ם בקבלנות והיה העכו"ם בונה בשבת ובימים טובים והיו מתרעמין עליו ולא חשש כי אמר שהעכו"ם קבל בקבלנות ובשלו עושה ולא היו ימים מועטים שלא נשאר הקרקע לא לו ולא לזרעו עכ"ל. הראת לדעת מעשה רב כי לא נשאר הבית לא לו ולא לזרעו ונחלתו נהפכה לזרים מלבד עונשו בעה"ב לעבור בפרהסיא על דברי רז"ל בטענות שוא נגד הדין וראשי העם קדמוניות יתבוננו מה שהיה בדורו של רבינו הרשב"א ז"ל לנדות ולקנוס לירא ה' וגדול שלא ידע האיסור ועם כל זה שלח לבטלם. ויאזרו חיל לישר הדורים ולהעמיד ולקיים דברי רז"ל:
תורה חובת גברא לקבוע לימוד בשבת קדש ואמרו רז"ל במדרש שנתרעמה התורה לפני הקב"ה כשהיו ישראל נכנסים לארץ לומר עתה זה יתעסק בשדהו וזה בכרמו וכיוצא והתורה בטלה וא"ל הקב"ה כבר נתתי להם השבת וילמדו תורה בשבת. וכבר נודע דעון ביטול תורה חמור מע"ז ג"ע ש"ד כמשז"ל ואמר אליהו הנביא זכור לטוב לא נחרב הבית ראשון ושני ולא באו צרות על ישראל לכלל או לפרט כי אם בעון ביטול תורה דכתיב בפשע יעקב כל זאת:
אם כן איפה העוסקים במשא ומתן כל ימי החול יתעוררו מתרדמתם ולפחות ביום שבת יקבעו איזה שעות ללמוד בתורה כל אחד כפי ידיעתו וזו חובה כפולה ומכופלת למי שטרוד בעסקיו כל השבוע. ליחד יום שבת או רובו בעבודת ה' וכל אדם אינו חייב אלא בשיעורו אז יתענג ובתורתו יהגה והנפש יתירה תמצא מנוח לקדש יום שבת בג' סעודות לענג השבת כי פי ה' דבר:
וכבר אמרו רבנן בטעמא כי כל מה שיאכל בשבת ויתעדן במאכלו' אשו"רות מאש"ר שמנה לחמו והוא יתן מעדני ומטעמים כאשר אהב הכל יהיה לכבוד שבת וז"ש הכתוב ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם ותיבת לכם דרשוה רז"ל בעלמא להנאתכם והכונה כי קדש היא אפילו דבר שהוא לכם להנאתכם צריד שיהיה בכונה שהיא קדש ותכוונו בהנאה לכבוד שבת. וכבר ידוע מסוד קדושים ונבונים דמצוה לאכול בשר עוף דגים ואפשר כי האוכלם בחול להנאת עצמו הוא עב"ד ר"ת עוף בשר דגים והוא עבד ליצרו. אך בשבת הוא עבד להקב"ה שעושה לקיים מצותו לענג השבת. וגם בשר רמז לחיי האבות דחיו תק"ב שנה ובזכותם זכינו. לזה גם הוא אשר עם הכולל רמז לאם הבנים עוף גי' יוסף רומז ליסוד. דג גי' ז' רומז למלכות. באופן שבכל פונות יכוין לקדושת שבת ולקיים מצותו יתברך:
והן עוד היום יום הששי בערב יכין עצמו ליטהר ולהחליף שמלותיו לכבוד שבת ולא כאשר נהגו קצת שמקבלים שבת במלבושי חול ובבקר מחליפים בגדיהם ולובשים בגדי שבת. ולא נכון לעשות כן כי צריך לקבל שבת בבגדי שבת ומצינו רז"ל שהיו מכינים עצמם כיוצא לקראת כלה. ואשרי האיש השם ארחותיו ומתקן דרכיו ובפרט ביום שבת קדש להזהר בכל אזהרות רז"ל ולענג השבת לא לענג עצמו. ואחרי שסעד סעודת שבת וכבוד שבת יאזור חיל ויוסיף אומץ ביראה ואהבה ושמחה רבה למלאת כריסו מקדשי שמים בלימוד תורה הקדושה. ומזה ימשך עליו שפע קדושה גם בימי החול להיות זריז בעבודת ה' בתפלה וקביעת עת לתורה והבא ליטהר מסייעין אותו ושכרו כפול מן השמים.
הן הן הדברים הנקנים במשיכ"ה דאוריתא הגם שאינם מעניננו אין שפ"ה מעכבת כיון שהוא לזכות את הרבים ולהתעורר ביראת ה'.
הדרי בי אפטיר בשפ"ה יטמין ברמ"ז כי ר"ת נשמת כל חי הוא נכח לקיים שויתי ה' לנגדי תמיד וזהו נכח כלומר נכח פני ה'. ואמר תפאר ותרומם זכרך מלכנו תמיד וכמשז"ל כל הנשמה תהלל יה על כל נשימה ונשימה צריך להלל יה ופירש בס' חוזה דוד שזהו רמז לנעוץ סופו לתחילתו כל הנשמה תהלל יה אשרי האיש וכו' כי אם בתורת ה' חפצו. דאיך יתכן דבכל נשימה יהלל יה לז"א בתורת ה' חפצו. ובתורתו יהגה יומם ולילה [ויש לרמוז ה' חפצו ובתורתו ס"ת גי' טוב אין טוב אלא תורה ומבטל קליפת זבוב ע"י התורה כמ"ש הרב עיר וקדיש מהר"ר שמשון מאסטרפולי זצ"ל ולכן זבוב גי' טוב שע"י התורה מתבטלת. וזאת לפנים רמזתי ואברהם זקן בא בימים ר"ת זבוב שהיה מבטלה בעסק התורה וכמשז"ל ואברהם זקן ויושב בישיבה ובזה אפשר לפרש מ"ש בפרק שירה זבוב בשעה שאין ישראל עוסקים בתורה כל הבשר חציר וכו' דאם היו עוסקים בתורה היו מבטלים קליפת זבוב ועתה כשאינם עוסקים קמה וגם נצבה לומר גנות ישראל ח"ו כל הבשר וכו' וכל חסדי וכו' כמו שפירש בתקונין כל חסד דעבדי לגרמיהו עבדי ודוק כי קצרתי.] והתורה כלה שמותיו של הקב"ה ובעוסקו בתורה נמצא שהוא מהלל יה תמיד עכ"ד. וזה רמז נשמת כל חי ר"ת גי' לחם שהיא התורה ובעוסקו בתורה נמצא שמפאר ומרומם זכרו תמיד:

אין לנו מלך עוזר וסומך אלא אתה. פירש לפי שאמר ומבלעדיך אין לנו גואל וכו' בכל עת צרה וצוקה וס"ד כי כאשר לא יש צרה וצוקה אינו נטפל בנו לז"א כי בכל זמן אף דשנים כתקנן כסדרן וכהלכתן אין לנו מלך עוזר וסומך אלא אתה בכל ענין ובכל פרט הוא יעזרנו ויסמכנו והכל ממנו בהשגחה פרטית לטוב לנו כל הימים ברב חסדיו הרבים:

אלהי הראשונים והאחרונים. פירוש אלוה כל בני אדם. אלוה כל בריות כל בעלי חיים אדון כל תולדות צומח ודומם כי הוא יתברך אדון הכל בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד:

פסקה ג

נסים ונפלאות שעשית עמנו ועם אבותנו. דחייב לברך על נס שנעשה לאביו ולרבו כמ"ש בש"ע א"ח סי' רי"ט. ומיהו בתחילה מברך על נס שנעשה לו ואח"כ על נס שנעשה לאביו כגון אם במקום א' נעשה לאביו נס ולו גם כן נעשה נס במקום ההוא יראה דמברך על נס שנעשה לו ואח"כ על נס שנעשה לאביו ואפילו לפי מ"ש הגאון מהר"ר רפאל נר"ו אב"ד דק"ק אהוב בספרו הנחמד ושב הכהן דצריך לברך כסדר שנעשו לו הנסים ע"ש סי' ק"א. מ"מ נראה דגם שנעשה הנס לאביו מקודם שנעשה לו הנס יברך על נס שנעשה לו ויכלול בברכה הנס שנעשה לאביו. ומשו"ה בהודאה זו נקט שעשית עמנו ועם אבותנו וכן הוא נסח הברכה אשר גאלנו וגאל את אבותנו דודאי ניסא דידיה קדים. ומנסח הברכה שמעינן דאפילו אם נעשה במקום א' נס לאב ובנו ביחד כשמברך בנו אומר שעשה לי ולאבי נס במקום הזה דהוא קודם. ובנס דידיה צריך לכלול שאר נסים אבל בנס אביו לא וכן ראיתי שכתב הרב מג"א ז"ל ומיהו בדין הרב הגאון הנז' כתבתי אני עני במקום אחר בס"ד.

מלפנים ממצרים גאלתנו ה' אלהינו מבית עבדים פדיתנו. אמר גאלתנו שחייב אדם להראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים דכתיב ואותנו הוציא משם כדתנן פ' ע"פ. ואפשר דגאלתנו קודם הזמן והטעם מבית עבדים המצריים עבדים ליוסף הצדיק וגם מה שהיה הוא עבד כיפר העבדות כמ"ש ז"ל. א"נ מבית עבדים פדיתנו שהם זרע חם עבדים לשם ואנחנו מבני שם:

פסקה ד

שועת עניים אתה תשמע צעקת הדל תקשיב ותושיע. פי' כי תפלת עניים ישמע. אך צעקת הדל אף שהוא יחיד כיון שהוא בצעקה אהניא ליה שתכף יענהו וזהו תקשיב ותושיע. ואפשר זה כפל הכתוב כי אם צעק יצעק אלי שמוע אשמע צעקתו כפל שמוע אשמע שתכף יענהו על דרך שאומרים שנתינה לעני מהר נחשב שתי נתינות וכן שמוע אשמע היינו תכף:

בפי ישרים. שהם ענוים כדמוכח סוף פ' כסוי הדם והם מרכבה לשכינה מ'. ובשפתי צדיקים אחוזים ביסוד. ובלשון חסידים אחוזים בחסד. ובקרב קדושים דנשפעים מקדש בחינת חכמה. ורמוז יחוד קבה"ו והמשכת החסדים והשפעת אבא. ור"ת יצחק רבקה ככתוב בסדורים רמז יצחק רבקה גימט' תפלה. הוא ברחמיו ישמע תפלתנו ויגאלנו גאולה שלימה על דב"ר כבו"ד שמ"ו כי עמך מקור חיים:

כל הנשמה תהלל יה הללויה ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם הללויה ומרומם על כל ברכה ותהלה בנל"ך ואע"י ת"ו ש"ל ב"ע

סוף הספר

תוכן העניינים

שפה אחת על הגדה של פסח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה